בש"פ 3856/03 איהב מחמוד נ. מדינת ישראל

1.

העורר מואשם בעבירות של סחר בסמים מסוג MDNA ומריחואנה בשלוש הזדמנויות שונות במהלך חודש מרץ 2003.

המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים בת.פ. (שלום י-ם) 2241/03.

בית-משפט השלום, בפניו נדונה בקשת המעצר, סבר כי יש מקום לחלופת-מעצר במקרה דנן ובהחלטתו מיום 15.4.03 והורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית הוריו בעיסוויה, בהשגחת אימו. כמו כן, הורה על הפקדה כספית בסך 7,000 ₪ ועל ערבויות נוספות.

בקובעו את חלופת המעצר, הדגיש בית-משפט השלום כי שירות המבחן התרשם באופן חיובי ביותר מאימו של העורר והמליץ על מעצר-בית בהשגחתה. המלצה זו ראה בית-משפט השלום לאמץ, כחלופה ראויה.

2.

המשיבה הגישה ערר על החלטת בית-משפט השלום, ובית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בקובעו כי תסקיר המעצר אינו מעלה תמונה חיובית אודות העורר ואופיו וכי ההתרשמות החיובית מאימו של העורר אין די בה.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בעת ביצוע העבירות התגורר העורר בבית הוריו והדבר לא מנע בעדו מלחזור ולבצע עבירות של סחר בסם מסוכן.

לבסוף ציין בית-המשפט המחוזי כי עבירות של סחר בסמים יוצרות חזקת מסוכנות, וכי המשיב לנוכח אישיותו, ולנוכח עיסוקו החוזר ונשנה בסחר בסמים אינו ראוי לאמון הנדרש לצורך שחרור בתנאים של מעצר-בית, ביחוד, בהתחשב בכך שמדובר במעצר-בית, בפיקוח אימו, שאין בו כדי הבטיח כי העורר ימנע מלחזור ולסכן את הציבור.

מכאן הערר שבפני.

3.

בא-כוח העורר חוזר ומדגיש בטיעוניו את המלצתו החיובית של שירות-המבחן, את נכונות המשפחה כולה להשגיח ולפקח על העורר בעת שהותו במעצר בית-מוחלט, את גילו הצעיר של העורר ואת חלקו כמתווך בלבד בעיסקאות הנטענות.

4.

הדיון בערר שבכאן, כמו בערר בפני בית-המשפט המחוזי, התמקד בשאלה אחת והיא – האם ראוי להורות במקרה זה על חלופת מעצר.

אישום בעבירות של סחר בסמים, מקים חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בס' 20(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996. חזקה זו קשה להפריכה והיא נובעת מחומרתה של העבירה, מפגיעתה הרעה בחברה ומהשלכותיה הקשות וההרסניות על שלום הציבור.

המדיניות הנקוטה לגבי מעצרם של מי הנאשמים בסחר בסמים מסוכנים, ברורה וידועה. אין להסתפק בחלופת מעצר בכל הנוגע לנאשמים כאלה, אלא במקרים חריגים, נדירים ויוצאי-דופן, משום שנסיון החיים מלמד כי חלופת מעצר אינה מהווה לגביהם ערובה הולמת להגנה על שלום הציבור. אכן, העוסקים בסחר בסמים, אינם ראויים, דרך כלל, לאמון עליו מבוססת ומושתתת חלופת המעצר; זאת, בשל הסכנה הגדולה הנשקפת מהם ומשום שקשה להניח כי לא יחזרו לעיסוקם בסם, אם רק יתאפשר להם הדבר ואפילו יהיו נתונים במעצר-בית.

"אכן, הסחר בסם הוא ראש וראשון לעבירות; דומה כי אין עבירה חמורה ממנו מבחינת הנזק לחברה. ניתן לומר עליו שהוא שורש פורה ראש ולענה, שהוא הורס חיים רבים ומצמיח עבירות קשות. כגודל הנזק שמקורו בסמים כך צריכה להיות גם עוצמת המלחמה בסמים. מלחמה כזאת, כמו כל מלחמה, גורמת לחברה, לא פעם, להקשיח את מידותיה. כך ניתן להסביר ולהצדיק את המדיניות הנוהגת בנוגע למעצר של נאשמים בעבירה זאת עד תום ההליכים". ( בש"פ 3899/95 מדינת ישראל, נ. רחאל ג'מאל פ"ד מט' (3) 164; וכן ראו בש"פ 6039/97 מדינת ישראל נ. מוניר בן אברהם יוסף ואח'; בש"פ 1025/02 מדינת ישראל נ. רפי סטון ).

5.במקרה שלפנינו אכן מדובר באדם צעיר, כבן 21, שבעברו עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בשל יידוי אבנים וזו לו הסתבכותו הראשונה בעבירות של סחר בסמים. עם זאת, כתב-האישום מונה לא פחות משלוש הזדמנויות שונות בהן סחר העורר בסמים מסוכנים, בכמויות לא זניחות ואפילו אם נניח לטובתו כי פעל כ"קימעונאי" או כ"מתווך", כטענת בא-כוחו, אין בכך כדי להפחית מחומרת העבירות המיוחסות לו שהרי, ה"קימעונאי" וכמוהו "המתווך", הינם חוליה הכרחית בשרשרת הפועלים להפצת הסם ובלעדיהם, אין הספק יכול להוציא לפועל את המכירה לציבור המשתמשים.

לנוכח חומרת העבירות המיוחסות לעורר, רציפותן, כמויות הסם שבו מדובר, ואישיותו הבעייתית של העורר, כפי שהיא משתקפת מתסקיר שירות המבחן, אני סבורה כי המקרה שבפנינו אינו בא בגדר אותם מקרים נדירים ויוצאי דופן בהם ראוי לסטות מן המדיניות הנקוטה ולפיה אין משחררים לחלופת מעצר מי הנאשם בסחר בסמים.

הבקשה נדחית.