בש"פ 3384/10 אסף חכמי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע ושוד. מכתב האישום עולה כי העורר קשר עם אחר (להלן: בני ) לשדוד את סניף הדואר בשכונת ותיקים בנתניה. העורר נכנס לסניף הדואר כשהוא רעול פנים ובידו פטיש, ואילו בני נותר מחוץ לסניף על מנת למנוע מעוברי אורח להיכנס לסניף ולהתריע מפני הגעתה של המשטרה. העורר הורה לפקידת הדואר להכניס שטרות לתוך תיק שזרק לעברה, ולאחר שהפקידה עשתה כן נמלטו השניים מהמקום.

2.

בד בבד להגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. לאור מצבו האישי של העורר הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מבחן ומאוחר יותר על הגשת תסקיר מבחן משלים. במסגרתם של תסקירי המבחן נבחנה האפשרות כי אביו, אימו ודודו של העורר ישמשו כמפקחים, והומלץ שלא לשחררו לחלופת מעצר, הואיל והאחרונים אינם יכולים לשמש כמפקחים באופן אפקטיבי. בית המשפט קבע כי לאור העבירות המיוחסות לעורר והמלצת שירות המבחן אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר. כמו כן, נפסלה האפשרות כי אחיו ישמשו כמפקחים, הואיל ובית המשפט סבר שאין ביכולתם להתמודד עם מסוכנותו של העורר ואישיותו המורכבת.

3.

בערר שלפניי משיג בא-כוח העורר על קביעת בית המשפט כי חלופות המעצר שהוצעו אינן ראויות. בא-כוח העורר טוען כי הוריו של העורר מסוגלים לפקח עליו יחדיו. כמו כן, מדגיש הוא כי העורר, למרות קשייו השונים, נעדר עבר פלילי. לבסוף, מצביע בא-כוח העורר על כך כי עקב מגבלותיו של העורר, המעצר עלול להסב לו נזק חמור יותר מאשר לאדם רגיל.

4.

באת-כוח המשיבה טענה שהחלופות שהוצאו אינן ראויות. היא לא שללה באופן גורף את הסכמתה אם יוצעו חלופות אחרות העשויות לספק מענה הולם ופיקוח אפקטיבי, אולם היא הדגישה כי בית המשפט קבע כי החלופות הקיימות אינן מספיקות.

5.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו, שמעתי את טענות הצדדים ושקלתי את טענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי לשם בחינה מחודשת של החלופות המוצעות. אכן אין להמעיט בחומרתה של העבירה המיוחסת לעורר ובמסוכנות העולה ממנה. העורר מואשם כי ביצע שוד באמצעות פטיש, כשהוא מסתייע באדם נוסף אשר היה מצוייד בסכין. בכך ודאי שיש ללמד על קיומה של עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת מהעורר. יחד עם זאת, כידוע גם בהתקיים תשתית ראייתית לכאורית ועילת מעצר אין לעצור נאשם אם ניתן להשיג את מטרת המעצר ולהסיר את החשש לשלום הציבור בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם חמורה פחות. על בית המשפט לבחון כל נאשם ונאשם על נסיבותיו האישיות ונסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו (ראו: בש"פ 5426/05

טייכמן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.6.2005)).

6.

נסיבות המקרה שבפנינו מצדיקות לטעמי עשיית מאמץ מיוחד לשם מציאת חלופת מעצר מתאימה לעורר. מתסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר עולה כי הוא סובל מקשיים נפשיים, וכי היה מוכר כבר מגיל 9 למערכת הפסיכיאטרית כמי שסובל מהפרעת אישיות. לאורך השנים עבר בין מסגרות שונות בהן התקשה להשתלב, לא נענה לגורמי סמכות וכן בלטו בעיות תפקודיות והתנהגותיות. לצד זאת, ולמרות נתונים אלו, העורר, שהוא בן 27, נעדר עבר פלילי וזאת לו ההסתבכות הראשונה עם החוק. שילובן של נסיבות אלו מצדיק את שחרורו של העורר לחלופת מעצר (ראו למשל בש"פ 6524/09 דואני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 8.9.09)). החשש להחמרה במצבו הנפשי של העורר, לצד החשש לפגיעה בשיקומו כאשר זה לו המעצר הראשון, מצדיקים לטעמי ליתן לעורר הזדמנות להוכיח כי הוא עומד בתנאים שיציב לו בית המשפט מחוץ לבית המעצר. יש לציין כי העורר שוהה במעצר מזה כארבעה חודשים, וניתן לקוות כי הוא הפנים את חומרת מעשיו ויירתע מהפרת תנאי השחרור, ולו מהחשש כי הפרה כזו תוביל אותו חזרה לבית המעצר.

7.

אכן החלופות שהוצעו לא הומלצו על-ידי שירות המבחן ונדמו כבעייתיות. בתחילה היה נראה כי אביו של העורר יוכל לפקח עליו, אך מהתסקיר האחרון שהוגש ביום 6.4.10 נראה כי האב סבור שלא יוכל לעמוד במטלה. גם האם שמעוניינת להתגייס למען פיקוח על העורר הבהירה כי עבודתה אינה מאפשרת פיקוח בשעות קבועות. לא ברור כעת מה עמדתו של הדוד שהוצע תחילה כמפקח. לפיכך, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם בחינה מחודשת של חלופות המעצר. שירות המבחן יעשה מאמץ למצוא לעורר חלופה הולמת, גם אם לא הרמטית. יש לנסות ולבדוק אפשרויות טיפוליות במסגרת מוסדית כלשהי, או לחלופין לנסות ליצור מערכת מפקחים מבני משפחתו של העורר בשילוב איזוק אלקטרוני והגבלות נוספות. כך יש לבחון אפשרות פיקוח על-ידי אחיו של העורר, שטרם נבדקו על-ידי שירות המבחן, ולנהל שיחה עם הדוד לבחינת רצינותו באשר לפיקוח.

התסקיר המשלים בעניין זה יוגש לבית המשפט המחוזי מרכז תוך 14 יום, ובעקבותיו יורה בית המשפט על המשך הטיפול בעניינו של העורר. במובן זה הערר מתקבל.