בש"פ 9531/09 מדינת ישראל נ. גנאדי חיזגילוב

בקשה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 10.12.2009 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 8058/09 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

1.

ביום 9.3.2009 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס למשיב עבירות של איומים, לפי סעיף 192 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); תקיפה, לפי סעיף 379 ל חוק העונשין ; החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) ל חוק העונשין ; וגרימת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) ל חוק העונשין . מקורה של הפרשה המתוארת בכתב האישום, כך נטען, היא במערכת יחסים מתוחה שהתקיימה בין המשיב לבין אלכסיי דוידוב (להלן: אלכסיי ), על רקע השתייכותם של השניים לפלגים פוליטיים שונים בעיר אופקים. לפי המיוחס בכתב האישום, ביום 6.3.2009 הגיעו אלכסיי ואחיו בוריס דוידוב (להלן: בוריס ) לביתו של בוריס בעיר אופקים, על-מנת לבצע שיפוצים בבית. המשיב, ששהה במקום באותה עת, ניגש אליהם ואיים על שניהם, בין היתר, בכך שאמר לבוריס: "אני אגמור אותך ואתה תיפול בין הרגליים שלי". בהמשך לכך, החלו חילופי דברים בין המשיב לאלכסיי, ובמהרה התפתחה קטטה אלימה בין השניים. לאחר שהופרדו הניצים על-ידי אנשים שהגיעו למקום הקטטה, שב המשיב לביתו, ושם גמר בדעתו לדקור את אלכסיי. לשם הוצאת תוכניתו אל הפועל, הצטייד המשיב בסכין וחזר לאזור ביתו של בוריס, שם עדיין שהו האחים אלכסיי ובוריס. משהגיע המשיב לאזור הבית וזיהה את אלכסיי, ביקש הראשון מן האחרון לסור עימו הצידה. אלכסיי נעתר לבקשה, והשניים החלו לצעוד לכיוון רחוב דניאל שבעיר אופקים. לאחר שהגיעו ליעדם, החל המשיב לקלל את אלכסיי ולהכות אותו, ובעקבות כך התפתחה בשנית תגרה אלימה בין השניים. במהלך התגרה שלף המשיב את הסכין שהכין מבעוד מועד ודקר את אלכסיי בבטנו, בזרועותיו וברגליו, ואלכסיי החל לדמם. בוריס וחברו עובדיה איזילוב, ששהו בקרבת מקום, שמעו את צעקותיו של אלכסיי והגיעו במהרה לזירת הדקירה – שם הבחינו במשיב כשהוא נמלט מן המקום והסכין בידו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. ביום 27.4.2009 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' סגנית הנשיא ר' אבידע ) את בקשת המדינה, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי מסקירת חומר החקירה שהוכן בעניינו של המשיב, עולה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו במעשים המיוחסים לו. בנוסף, נדחתה טענת המשיב לכרסום בראיות לכאורה. עוד קבע בית המשפט כי אין בידיו להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר וזאת נוכח ההמלצה השלילית שנכללה בתסקיר שירות המבחן שהוכן בעניינו, עברו הפלילי המכביד, והתרשמותו של שירות המבחן כי המשמורנים שהוצעו על-ידי המשיב אינם מתאימים לשמש ככאלו.

3.

משלא תמו ההליכים המשפטיים המתנהלים נגד המשיב לאחר תקופת מעצר בת תשעה חודשים, עותרת המדינה להארכת מעצרו של המשיב לתקופה נוספת של תשעים ימים. בבקשתה, פורשת המדינה את אופן התנהלות ההליך העיקרי בעניינו של המשיב עד כה. לדבריה, לאחר יום ההקראה הפורמאלית, נדחו הדיונים בעניינו של המשיב מספר פעמים - בתחילה לבקשתו של המשיב, ולאחר מכן לצורך מתן שהות למשיב להגיב לאישומים שיוחסו לו. שני מועדי דיונים בהליך העיקרי נקבעו לחודש נובמבר, ואולם אחד ממועדים אלו בוטל בסופו של יום, מטעמי בית המשפט. בהתאם לכך, התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה בעניינו של המשיב ביום 11.11.2009, שאז

נקבעו שני מועדי דיון חדשים – שניהם בחציו הראשון של חודש דצמבר. נתונים אלה הוצגו לפניי בדיון שנערך ביום 1.12.09. נוכח הקצב האיטי של התקדמות הדיונים, ומשנראה שבגדר המועדים האמורים לא ניתן יהיה לסיים את ההליך, החלטתי, בהסכמת הצדדים, להאריך את מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת, וזאת על-מנת לאפשר קבלת מידע באשר לקביעת מועדים נוספים על-ידי בית המשפט המחוזי. בהודעת עדכון שהוגשה לעיוני ביום 17.12.2009 הודיע ב"כ המדינה כי מאז ישיבה זו, נקבעו עוד ארבעה מועדי דיונים, כשהאחרון שבהם– ככל שהדבר יידרש – ביום 20.1.2010. בנפרד מן האמור, טוענת המדינה כי יש ללמוד על דבר מסוכנותו של המשיב, הן מאופיים האלים של המעשים המיוחסים לו ונסיבות ביצועם, הן מעברו הפלילי המכביד. כן מציינת המדינה כי המעשים המיוחסים למשיב בוצעו, לכאורה, בעת שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי, דבר המלמד כי אימת החוק אינה שורה על המשיב, ולא ניתן ליתן בו את האמון הנדרש לשם שחרורו ממעצר.

המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה להארכת מעצרו. לטענתו, על אף שדחיות הדיונים הראשונות היו פרי-יוזמתו, הרי שכבר בחודש אפריל מסר כפירה מפורטת בנוגע למכלול האישומים שהוגשו נגדו, והיה מוכן לקיום ההליך. מאז חודש אפריל מתעכב ההליך, לטענת המשיב, אך בשל כך שהדיונים הראשונים בתיק נקבעו לחודש נובמבר, ומשום שאחד מדיונים אלו נדחה ביוזמת בית המשפט. לשיטתו של המשיב, אין בדחיות שיסודן בטעמי בית המשפט ובעומס המוטל עליו כדי להצדיק את הארכת מעצרו. באשר לסוגיית המסוכנות, טוען המשיב כי מקורם של המעשים המיוחסים לו בסכסוך פוליטי נקודתי שנתגלע בינו לבין אלכסיי, ומשום ששניהם כבר אינם פעילים פוליטית, הרי שלשיטתו, שוב לא קם חשש להישנות מעשים מעין אלה מצידו. עוד מציין המשיב כי עברו הפלילי אינו מכביד, כפי שניתן ללמוד מהעונשים הקלים שהושתו עליו בגין העבירות שבהן הורשע בעבר.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, בבחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים , על בית המשפט לבחון את האיזון שבין זכותו של נאשם שטרם הורשע בדין לחירות, לבין אינטרסים שעניינם השמירה על ביטחון הציבור וניהולו התקין של ההליך הפלילי. עם התמשכות ההליכים בעניינו של נאשם, ניתן משקל נכבד יותר לשיקול הראשון שעניינו זכותו של הנאשם לחירות, עד כי בחלוף זמן מסוים, שמשכו אינו קבוע ותלוי בנסיבות, עשוי משקלו של טעם זה לגבור על משקלם של הטעמים המנוגדים באופן שיחייב את שחרורו של הנאשם ממעצר ( בש"פ 8125/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 18.10.2009); בש"פ 7903/09 מדינת ישראל נ' אלקדיפאת (לא פורסם, 20.10.2009); בש"פ 8314/09 מדינת ישראל נ' שמעון לוי (לא פורסם, 10.11.2009)).

בשלב זה בהליך, לא מצאתי כי הוסטה נקודת האיזון בצורה המצדיקה את שחרורו של המשיב מן המעצר שבו הוא נתון. המסוכנות הנשקפת מן המשיב הינה ממשית, והיא נובעת הן מאופיים האלים והקשה של המעשים שביצועם מיוחס לו, הן מעברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעות בעבירות אלימות, כגון תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה בתנאים מחמירים, תקיפה סתם וסחיטה באיומים. במסגרת העונש שהושת על המשיב בגין הרשעתו האחרונה בעבירת אלימות, נגזר עליו אף עונש של מאסר על-תנאי. עונש זה היה תלוי ועומד נגד המשיב בעת שביצע, לכאורה, את המעשים המיוחסים לו בכתב אישום זה. ואולם, נראה שגם בכך לא היה כדי להניא את המשיב, לכאורה, מביצועם של המעשים המיוחסים לו. אף בהיבט זה יש כדי להקשות על בית המשפט ליתן במשיב את האמון הנדרש לשם שחרורו ממעצר (בש"פ 9079/09 בן דוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.11.2009); בש"פ 9573/09 סלימאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.12.2009)). בנוסף על כל אלו, יש ליתן משקל להמלצה השלילית שניתנה בעניינו של המשיב במסגרת תסקיר שירות המבחן – המלצה שלא מצאתי כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את הסטייה ממנה ( בש"פ 9354/02 מדינת ישראל נ' גינדיאן (לא פורסם, 5.11.2002); בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' עמר (לא פורסם, 16.4.2007); בש"פ 8178/09 מדינת ישראל נ' אלמליח (לא פורסם, 28.10.2009) ). באשר לטענתו של המשיב שלפיה הסכסוך שנתגלע בינו לבין אלכסיי, מקורו ביריבות פוליטית שכבר פסה מן העולם – אומר כי לא מצאתי שיש בטיעון זה כדי להטות את הכף לטובת מי שלכאורה מיישב סכסוכים עם האחר בדרכי איום ואלימות, כלשכך מתווספים נתונים נוספים המלמדים על הסיכון הנשקף ממנו, כמבואר לעיל. לבסוף,

אציין כי אכן, קצב ניהולו של ההליך העיקרי בעניינו של המשיב לא הניח את הדעת כלל ועיקר, ובטענה זו אף לא כפר ב"כ המדינה במהלך הדיון שנערך בפניי. בצד האמור, לאחר שהוצגו לפניי תאריכי הישיבות הנוספים, נראה כי ההליך עומד לפני סיום במועד נראה לעין. כששקלתי נתון זה על רקע השיקולים שעניינם מסוכנותו של המשיב והמלצתו השלילית של שירות המבחן, לא מצאתי, כאמור, כי המטוטלת נעה באופן המצדיק בעת הנוכחית את שחרורו של המשיב ממעצר.

הבקשה מתקבלת, אפוא. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 10.12.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ. 8058/09 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.