בש"פ 8178/09 מדינת ישראל נ. יהונתן אלמליח

לפניי דיון מאוחד בערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ע' עיילבוני ) מיום 30.9.2009 בב.ש. 1843/09, בה הוחלט שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר, ובבקשתה של המדינה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1993 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים נוספים החל מיום 28.10.2009 או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ. 69/09 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מביניהם.

לשם הנוחות יכונה העורר להלן: העורר והמדינה תכונה להלן: המשיבה .

תמצית עובדות כתב האישום

1.

בסוף שנת 2008 קשרו העורר ושלושה אחרים קשר לפיו ייבאו סמים מלבנון לישראל. העורר והאחרים נסעו לבחון נקודות שונות לאורך גדר הגבול המפרידה בין ישראל לבין לבנון ומצאו נקודה מתאימה לביצוע העברת הסמים. ביום 9.1.2009 נסע העורר עם שניים מהאחרים לאזור מטולה. העורר ירד מהרכב בו נסע יחד עם האחרים והחל לצעוד רגלית לעבר גדר הגבול, שם המתין לקבלת הסם. בסמוך לשעה 17:30, תוך תיאום טלפוני עם האחרים, נזרקו לעבר הנאשם, מצדה הלבנוני של גדר הגבול, שלוש חבילות אשר הכילו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1,014.88 גרם

וסם מסוכן מסוג הירואין במשקל 2,000.78 גרם . העורר הרים את הסמים והסליקם בקרבת מקום. אז החל העורר לצעוד בציר נסתר לעבר נקודת מפגש על כביש מספר 90 בה קבע כי השניים האחרים שהסיעו אותו למטולה יאספו אותו. לאחר שהאחרונים אספו את העורר ברכבם, הם החלו לנסוע על כביש 90 לכיוון קרית-שמונה ובדרכם נעצרו על ידי המשטרה.

2.

בשל מעשים אלו הועמד העורר לדין בגין: ייבוא סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ); החזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד, עבירה לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודה; קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

הליכי המעצר עד כה

3.

עם הגשת כתב האישום כנגד העורר הוגשה בד בבד גם בקשה לעצרו עד תום ההליכים נגדו. הבקשה נתמכה בהודאת המשיב בחלק מן המיוחס לו, דו"ח תצפיתן משטרתי וסרט תצפית. בבקשה נטען כי קמה עילת מעצר כנגד העורר בשל מסוכנותו הנלמדת מהיותו שותף לחבורה אשר תכננה בקפידה והוציאה אל הפועל עסקת ייבוא סמים מסוכנים בכמות גדולה. בדיון שהתקיים ביום 17.2.2009 טען העורר כי ישנו חומר חקירה נוסף שעל המשיבה להעביר לידיו ובכוונתו להגיש בקשה לקבלו לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ). למרות זאת, הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה וביקש מבית המשפט להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינו. בית המשפט המחוזי קבע בהתאם להסכמת הצדדים את דבר קיומן של ראיות לכאורה והורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר.

4.

בתסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט ציין שירות המבחן למבוגרים כי התרשם שהעורר הוא אדם המנסה להרשים את הסובבים אותו. גישתו מניפולטיבית ומטעה ואין הוא מחובר למצבו. שירות המבחן הטעים כי הוא נותר בתחושה שרב הנסתר על הגלוי בכל הקשור להתנהלותו של העורר בחייו וכי קשה ליתן בו אמון. העורר הכחיש בפני שירות המבחן כל בעיה בתפקודו והשליך את האחריות למצבו על גורמים חיצוניים שאין לו שליטה עליהם. שירות המבחן העריך כי בעניינו של העורר ישנה סבירות גבוהה להישנות מעשים דומים בעתיד. לאור האמור לעיל ולאור עברו הפלילי של העורר נמנע שירות המבחן מליתן המלצה לשחרורו לחלופת מעצר. ביום 15.3.2009 ונוכח ממצאי תסקיר המעצר כמו גם טיב העבירות בגינן הועמד העורר לדין, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

5.

ביום 27.8.2009 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי העורר נמצא במעצר מזה שמונה חודשים אך משפטו טרם החל להישמע. עוד טען העורר כי לאחר שהועבר לעיונו חלק מהחומר המודיעיני בעניינו, הוא סבור כי יש מקום לבחון את שחרורו לחלופת מעצר, שכן מהחומר המודיעיני עולה כי עובר למעצרו הוא שימש כסוכן סמוי בידי המשטרה, הוא היה בקשר רציף עם מפעיליו ואף עדכן אותם לגבי כוונתם של האחרים להבריח סמים מלבנון לישראל. עדכונים כאמור נמסרו למשטרה הן בתקופה שקדמה לאירוע נשוא כתב האישום והן במהלך ביצוע העסקה עצמה כשהיה סמוך לגדר המערכת, אלא שהמשטרה לא הייתה ערוכה לפעולה מיידית ועל כן ניתנה לעורר הוראה לעזוב את המקום ולמעשה הוא הופקר לגורלו בשטח. לטענת העורר, לאור שיתוף הפעולה שלו עם גורמי אכיפת החוק ומחדליה של המשטרה אין להורות על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. כמו כן טען העורר כי ממידעים מודיעיניים עולה שעקב מחדל משטרתי נודע לאחרים אודות היותו סוכן משטרתי וכתוצאה מכך חייו נתונים בסכנה לאחר שאויים בהיותו במשמורת שירות בתי הסוהר, ולכן גם בנתון זה יש להטות את הכף לשחרורו לחלופת מעצר. זאת ועוד, טען העורר כי חלקו בפרשה דומה יותר לחלקו של אחד האחרים אשר שוחרר לחלופת מעצר לאחר שבית משפט זה הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו [החלטתו של השופט א' רובינשטיין

בבש"פ 2486/09 חסארמה נ' מדינת ישראל (לא פורסם] 1.4.2009)].

6.

לאחר שהוגשו עיקרי טיעון בכתב, ביום 30.9.2009 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של העורר לעיון חוזר. בית המשפט המחוזי קבע כי אין די בחלוף הזמן מאז ניתנה ההחלטה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו (שישה חודשים) כדי לבסס שינוי נסיבות אשר יצדיק עיון חוזר. פרק הזמן שחלף אינו כה ניכר ומעבר לכך אין הכרח שחלוף הזמן כשלעצמו ומבלי שהשתנו הנסיבות יאיין את מסוכנותו של העורר. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי בחומר המודיעיני שהועבר לעיונו של העורר אין כל תוכן חדש לעומת המסמכים שעמדו לרשותו בעת שהסכים לקיומן של ראיות לכאורה, ולכן לא חל שינוי נסיבות בעניינו המצדיק את קבלת בקשתו לעיון חוזר.

ההליכים בתיק העיקרי עד כה

7.

ביום 18.2.2009 הוקרא כתב האישום לעורר. האחרון הודיע כי בכוונתו להגיש בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, ולפיכך ביקש לדחות את המענה לכתב האישום. ביום 23.2.2009 הוגשה בקשתו של העורר לגילוי חומר חקירה. בדיון שהתקיים ביום 11.3.2009 הודיע העורר כי הגיש את הבקשה לגילוי חומר חקירה אולם המשיבה לא הגיבה לבקשה. בית המשפט נתן למשיבה אורכה להגיב לבקשה עד ליום 18.3.2009 וקבע מועד להקראת כתב האישום ליום 23.4.2009. דיון זה נדחה לבקשת המשיבה בהסכמת העורר ונקבע ליום 30.4.2009.

8.

ביום 30.4.2009 התקיים בפני המותב בתיק העיקרי דיון בבקשה לגילוי חומר חקירה. במהלך הדיון הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה בנוגע לרוב החומר המבוקש, אולם נותרה מחלוקת בקשר לתיק המודיעין שבידי המשיבה. בית המשפט קבע כי המשיבה תעביר לעורר רשימה של המסמכים המצויים בתיק והאחרון יודיע אם הוא עומד על קבלת המסמכים. דיון תזכורת נקבע ליום 3.6.2009. בדיון שהתקיים ביום 3.6.2009 פירט העורר אלו מסמכים מרשימת המסמכים המצויים בתיק המודיעין הוא מעוניין לקבל. המשיבה טענה כי חלק מהמסמכים חסויים וחלק אחר אינו בא בגדר "חומר חקירה". בית המשפט הורה למשיבה להגיש לעיונו את המסמכים שבמחלוקת ואת טיעוניה עד ליום 10.6.2009. מועד ההקראה נקבע ליום 6.7.2009. בדיון שהתקיים ביום 6.7.2009 הודיעו הצדדים כי חלק מהחומר המבוקש הועבר לידי העורר והוסכם כי תיק המודיעין יועבר לעיונו של בית המשפט אשר יכריע לגבי יתר המסמכים שבמחלוקת. בהמשך היום ניתנה החלטה במסגרתה הוחלט כי לאחר עיון בתיק המודיעין נמצא כי אין חומר נוסף שהמשיבה הייתה צריכה להעביר לעורר ולא עשתה כן ובית המשפט סיים את הדיון בבקשה.

9.

בדיון שהתקיים ביום 16.9.2009 הודיע המשיב על החלפת ייצוג. בית המשפט המחוזי קבע מועד למתן תשובה לכתב האישום ליום 30.9.2009. לדיון שהתקיים ביום 30.9.2009 הגיע בא כוחו של העורר – עו"ד קניג – וביקש לדחות את הדיון לצורך לימוד החומר. ביום 13.10.2009 נערכה ישיבת גישור אך הצדדים לא הצליחו להסכים בסוגיות השונויות במחלוקת. במהלך הדיון התקיימה הקראה והתיק נקבע להוכחות ליום 23.11.2009.

נימוקי העורר – בש"פ 8265/09

10.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד בועז קניג – ההסכמה למעצרו עד תום הליכים נגדו ניתנה לפני בית המשפט המחוזי ביום 17.2.2009 בכפוף להסתייגותו, לפיה תיק המודיעין של העורר במשטרת ישראל טרם התקבל, ומשכך לא נחסמה בפניו הדרך לטעון לקושי ראייתי המצדיק עיון חוזר. בא כוחו של המשיב טוען כי עם נטילת הייצוג בתיק הוא הגיע לכלל מסקנה, לאור עיון במסמכים מתוך תיק המודיעין, כי אם לא יתקיים דיון מחודש לגופן של ראיות הרי שיגרם למרשו עיוות הדין. העורר שב ומדגיש כי אינו חוזר בו מהסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה, אך הוא גורס כי הסכמה זו אינה פוטרת את בית המשפט מלבחון את הקושי בראיות והחלל הראייתי בעניינו. מעבר לכך, לטענת העורר התיר לו בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 9.9.2009, לטעון לעניין הקושי בראיות ולעניין הקשרים שקיים עם מפעילו במשטרת ישראל לפני האירוע בו עוסק כתב האישום ובמהלכו, ובית המשפט אף הורה לצדדים להגיש עיקרי טיעון בכתב וכך נעשה. הוגשו מטעם הצדדים עיקרי טיעון מפורטים אשר מנתחים את הראיות והקושי העולה מהן. ואולם, טוען העורר כי למרות נכונותו הראשונית של בית המשפט המחוזי לבחון את הקושי הראייתי, בסופו של יום בית המשפט כלל לא בחן את חומר הראיות ואף התעלם לחלוטין מהראיות תוך שהוא נתפס לאמירה כי קיימת הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ומשכך אין לבחון את הראיות. העורר מדגיש כי עת ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי ביום 17.2.2009 בדבר קיומן של ראיות לכאורה, לא היה מונח על שולחנו של בית המשפט תיק המודיעין שלו במשטרת ישראל.

11.

לטענת העורר לא יתכן כי ביקש להערים על משטרת ישראל לאחר שהיה בקשר עם מפעילו בשבועות האחרונים עובר לאירוע בו עוסק כתב האישום, תוך שהוא מיידע ומכין את מפעילו לאירוע זה. כמו כן טוען העורר כי תיק המודיעין מעלה שהוא יצר קשר עם מפעילו מיד עם הגיעו לגדר הגבול ואף בשעה 16:20 ניהלו שיחה בת שבע דקות, וגם בשל כך לא יתכן כי ביקש להערים על המשטרה. זאת ועוד, טוען העורר כי אם רצה להערים על המשטרה לא היה מוסר למפעילו ידיעות מהימנות לגבי פעילותו עם האחרים. כמו כן טוען העורר כי אם תכנן להבריח סמים בהיקף ניכר מן הסתם היה עליו להביא תיק גדול בו יוכל הוא לשאת את הסם. בנוסף לכך טוען העורר כי ממזכר המתעד את תפיסת הסם לא נאמר כי הסם הוטמן, אלא נאמר בו שהסם הונח מתחת לסלע וניתן היה להבחין בו מייד עם התקרבות כוחות המשטרה לשטח, כך שאם רצה העורר להחביא את הסם הוא היה מטמינו היטב. מעבר לכך, טוען העורר למחדל חקירתי לפיו מפעילו במשטרת ישראל כלל לא הוזמן לראותו מיד עם מעצרו ולא בוצע ביניהם עימות למרות שהעורר עמד על כך. לטענת העורר המשטרה כלל לא טרחה לברר בזמן אמת את טענותיו לפיהם הוא מקור משטרתי. כך, טוען העורר כי הודעה ממפעילו נגבתה בדיעבד ורק בחלוף שבועיים מיום המעצר, וגם בכך יש להצביע על נסיבותיה התמוהות של הפרשה. לטענת העורר הסיבה בגינה הוא לא התקשר למפעילו סמוך לאחר "נחיתת" שקי הסם הייתה היעדר קליטה בוואדי בו הוא נמצא ולא ניסיון מצדו להערים על המשטרה. אכן ישנו מזכר משטרתי לפיו ישנה קליטה באיזור בו התבצעה עסקת הסמים, אך נציג המשטרה לא צעד בכל נקודה בוואדי ובדק את מצב הקליטה לאורכו ולכן אין זה מן הנמנע כי בנקודה הספציפית בה היה העורר לא הייתה קליטה. כמו כן טוען העורר כי מראשית הדרך גרסתו עקבית וברורה והוא לא ניסה להתחמק ממתן תשובות לשאלות שהופנו אליו. גרסתו לא הופרכה על ידי המשיבה ומנגד אין לאחרונה כל חיזוק ראייתי התומך בטענותיה. מוסיף העורר וטוען כי הסרט שהמשיבה גורסת כי הנציח את פעולותיו משובש ולא ניתן לראות בו דבר, וכן הוא מטיל ספק האם בית המשפט המחוזי צפה בסרט זה, שכן לאחר שהזמין את בית המשפט לצפות בסרט באולם הדיונים בקשתו נדחתה.

12.

באשר לטענתה של המשיבה, לפיה החל משעה 17:46 העורר ביצע מספר שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון הנייד שניתן לו על ידי האחרים, הרי שהסרט המשובש אינו תומך בטענה זו משום שלא ניתן להבחין בזמן הצפייה בו כי העורר ביצע שיחות כאמור. מעבר לכך טוען העורר כי על פי מחקרי התקשורת השיחות התבצעו על ידו רק לאחר 17:46, שעה שהעורר כבר היה בדרכו חזרה, ברכב בחברתם של האחרים, או למצער המתין להם שיאספו אותו, ולכן השיחות הללו אינן קשורות לעסקת הסמים נשוא כתב האישום.

13.

עוד טוען העורר כי בעניינו חלוף הזמן מהווה עילה לעיון חוזר שכן העורר עצור מזה כתשעה חודשים, ומאז התקבלה ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים כשבעה חודשים, אולם טרם החל משפטו, לא הועבר לידיו מלוא חומר החקירה וטרם התקיים דיון בחומר החקירה החסוי. כמו כן, שב העורר וטוען כי חלוף הזמן מטה בנסיבות העניין את הכף לשחרורו לחלופת מעצר נוכח העובדה כי אחד המעורבים בפרשה נעצר ושוחרר לחלופת מעצר לאחר שבית משפט זה הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו.

14.

בשל הטעמים שלעיל טוען העורר כי יש לשחררו לחלופת מעצר ולחילופין להחזיר את הדיון בעניינו לבית המשפט המחוזי לשם בחינת חלופת המעצר המוצעת לגופו של עניין. העורר מצביע על אחיו, תובע משטרתי בתפקידו, אשר מוכן לשמש מפקח, ולטענתו לא ניתן לטעון כי מדובר בחלופה שאינה ראויה.

תגובת המשיבה

15.

לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד רחל זוארץ-לוי –הבקשה לעיון חוזר שהגישה העורר לבית המשפט המחוזי הסתמכה בעיקרה על הטענה כי תיק המודיעין שהועבר לעיונו מצביע על קושי ראייתי, לאחר שנחשפה עובדת היותו מקור משטרתי לרבות בעסקה נשוא כתב האישום, ולכן יש מקום לשחררו לחלופת מעצר. כך הובן ראש זה של הבקשה על ידה ועל ידי בית המשפט כפי שנכתב בעמוד 9 להחלטתו של בית המשפט המחוזי. בעמוד 12 לאותה החלטה, קבע בית המשפט המחוזי כי לאחר שעיין בתיק המודיעין הוא לא מצא שקיים שינוי נסיבות המצדיק את שחרורו לחלופת מעצר. יוצא אפוא, כך טוענת המשיבה, כי טענתו של העורר לפיה בית המשפט המחוזי התעלם מהחומר הראייתי ולא בחן אותו, אינה מבוססת וזאת בלשון המעטה. בית המשפט עיין בתיק המודיעין והגיע למסקנה כי אין בו לגלות מידע חדש שיוצר שינוי נסיבות. המשיבה טוענת כי העורר מנסה לאחוז את החבל משני קצותיו, כאשר מצד אחד הוא טוען כי אינו חוזר בו מהסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה אך מצד שני מציג הן בפני בית המשפט המחוזי והן בפני בית משפט זה את כל הראיות מחדש, ואין לעשות כן בערר על החלטה בבקשה לעיון חוזר.

16.

באשר לתיק המודיעין של העורר, המשיבה כלל אינה מכחישה כי העורר היה מקור משטרתי שסיפק ידיעות לרבות לעניין העסקה הספציפית נשוא כתב האישום ואודות היערכותה של משפחת אבו-ג'ומעה לעסקת יבוא סמים מלבנון. יתר על כן, המשיבה כלל אינה חולקת על כך שהעורר התקשר למקור שלו גם בזמן שהיה סמוך לגבול. ואולם, בזכ"ד המצוי בחומר החקירה, מצהיר המפעיל של העורר כי אמר לעורר מפורשות, מבעוד מועד, כי אין לו "כיסוי משטרתי". יתר על כן, העורר הוזהר על ידי מפעילו שלא לעלות לגבול עם בני משפחת אבו-ג'ומעה ונאמר לו מפורשות כי אסור לו ליטול חלק בפעילות בלתי חוקית וכל שעליו לעשות הוא לאסוף חומר "מרחוק". למרות אזהרות אלה החליט העורר לעלות לגבול עם בני משפחת אבו-ג'ומעה. העורר התקשר ממקום הימצאו ליד הגבול למפעיל שלו והאחרון אמר לו מפורשות שוב כי הוא פועל ללא "כיסוי משטרתי", עליו לעזוב את המקום מיידית ואסר עליו ליטול חלק בפעילות בלתי חוקית. לכן, טוענת המשיבה אין לקבל את טענתו של העורר לפיה כאשר כבר הגיע לגבול והיה מעורב בעסקה לא הייתה לו ברירה והיה חייב לבצעה. כך טוענת המשיבה כי משהוזהר העורר מראש פעמיים לא ליטול חלק בעסקה היה עליו להתנער מפעילות זו ולו להעמיק בה, אולם מעורבותו הישירה והמרכזית בעסקה מעידה על אשמתו לכאורה ועל היותו "סוכן כפול".

17.

עוד טוענת המשיבה כי בשעה 17:14 התקשר רכז המודיעין לעורר והאחרון הודיע לרכז כי הוא עזב את הגבול משום שהעסקה נדחתה והיא תתקיים רק למחרת היום. למרות אמירה זו ובניגוד גמור אליה העורר לא עזב את המקום. עובדה זו עולה לא רק מהסרטון אלא גם מדו"ח התצפיתן שכתב שהוא רואה את העורר על נ"ג 433 א' ובתנועה לכיוון הגדר כשהוא מדבר בטלפון, כאשר בין 17:26-17:25 נזרק הסם מצדו הלבנוני של הגבול, לאחר שב- 17:14 טען העורר בפני מפעילו כי הוא עזב את המקום. יתר על כן, ביצוע השיחות היוצאות על ידי העורר לאחר השעה 17:14 נתמך בפלטי השיחות. בנוסף לכך, טוענת המשיבה כי אילו באמת סבר העורר בשעה 17:14 כי העסקה נדחתה ליום המחרת, אך נשאר במקום וראה כי העסקה מתבצעת הרי שיכול היה לפחות לנסות ליצור קשר עם המפעיל שלו, והראיה לכך שהדבר היה אפשרי היא העובדה שבשעה 17:46 החלו להתבצע ממכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו שיחות יוצאות, כאשר באותה שעה היה העורר עדיין בוואדי ולא הגיע לרכבם של האחרים כפי שהוא טוען, שכן מזכ"ד משטרתי עולה שרק בשעה 18:07 נכנס העורר לרכבם של האחרים. כל אלה מצביעים כי העורר היה לכאורה סוכן כפול שניסה ליהנות משני העולמות.

18.

כמו כן, טוענת המשיבה כי אין כל שחר לטענתו של העורר לפיה בקשתו לבדוק את עובדת היותו מקור משטרתי נתקלה בסירוב, שכן כפי שעולה מזכ"דים מיום 10.1.2009 ומיום 15.1.2009, פקד שי פלג הבטיח לעורר כי טענותיו יבדקו. טענות אלה אכן נבדקו, וכפי שנמסר לעורר ביום 15.1.2009, הבדיקה שנערכה בעניינו חיזקה את החשדות נגדו. מעבר לכך, טוענת המשיבה כי בטרם הגשתו של כתב אישום כנגד מקור מודיעיני היא שוקלת בכובד ראש ובוחנת היטב את תשתית הראיות, שכן העמדה לדין של מקור משטרתי פוגעת בפעילות הרשות החוקרת, חושפת את שיטות הפעולה שלה, ולמעשה מכשילה את רשויות אכיפת החוק. ואולם, בעניינו של העורר לאחר שנערכה בדיקה מעמיקה בפרקליטות המחוז נמצא כי אין מנוס מלהעמידו לדין בגין מעשיו כמתואר בכתב האישום.

בתגובה לטענותיה של המשיבה טען העורר כי אין די בזכ"דים הנ"ל מיום 10.1.2009 ומיום 15.1.2009 להצביע על קיומה של בדיקה מצד חוקריו של העורר אודות טענתו כי הוא מקור משטרתי, שכן בדיקה שכזו צריכה להיתמך בראיות של ממשך כגון זכ"ד של המפעיל לפיו הוא נשאל על ידי חוקריו של העורר אודות טיב קשריו עם האחרון. מכל מקום טוען העורר כי היה מקום לערוך פעולת חקירה פשוטה והיא עימות בינו לבין מפעילו והדבר לא נעשה.

נימוקי הבקשה – בש"פ 8178/09

19.

לטענת המשיבה שמיעת הראיות במשפטו של העורר אמנם טרם החלה, אולם הדבר נבע מרצון ההגנה למצות את הליך גילוי חומר החקירה בטרם תינתן תשובה לכתב האישום, וכן מבקשתו של העורר להחליף את ייצוגו. עוד טוענת המשיבה כי נקבע מועד קרוב לתחילת שמיעת ההוכחות. עוד טוענת המשיבה, כי העורר היווה חלק מחולייה שתכננה ייבוא סם מסוכן בכמויות גדולות מלבנון לישראל. חוליה זו אף ערכה מספר סיורים מקדימים לצורך הכשרת הקרקע לשם הוצאת תוכניתה אל הפועל. העורר היה חלק מרכזי בעסקה והוא אשר קיבל לידיו את הסמים והחביאם בשטח. מכאן נלמדת מסוכנותו של העורר אשר אף מתעצמת נוכח עברו הפלילי ולנוכח האמור בתסקיר המעצר. לפיכך, טוענת המשיבה כי אין תחליף ראוי למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בשל כך, מבקשת המשיבה להיעתר לבקשתה ולהורות על מעצרו של העורר כמפורט לעיל.

20.

בתגובה לטענותיה של המשיבה טען העורר כי הימשכות ההליכים בעניינו אינה נעוצה בו אלא רובצת על שכמה של המשיבה אשר לא העבירה את החומר המודיעיני הקריטי שעה שהוגש כנגדו כתב אישום. לטענת העורר, עמידתו על קבלת תיק המודיעין שלו במשטרת ישראל הייתה חיונית שכן יש בו כדי להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר. כמו כן טוען העורר כי שמיעת הראיות לא תושלם בתקופת ההארכה המבוקשת שכן נקבעה ישיבת הוכחות אחת בלבד בעוד רשימת העדים ארוכה. משכך, ובהמשך לטענותיו בערר, גורס העורר כי יש לשחררו לחלופת מעצר ראויה תחת פיקוח אחיו.

דיון והכרעה

בש"פ 8265/09 - הערר

21.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובנספחים לה, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפניי ועיינתי בחומר החקירה שהועבר לעיוני, לרבות בתיק המודיעין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. לא מצאתי כל יסוד לטענתו של העורר לפיה בית המשפט המחוזי התעלם מעיקרי הטיעון בכתב שהגיש ולא עיין בראיות, שכן בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נאמר באופן מפורש ושאינו משתמע לשני פנים, כי בית המשפט עיין במסמכים שהוגשו לעיונו, לרבות בתיק המודיעין, והגיע לכלל מסקנה על בסיס עיון כאמור כי אין בתיק המודיעין להצביע על גילוי ראיה חדשה, שכן אף על פי שתיק המודיעין עצמו לא נמסר לבא כוחו של העורר במועד הגשת כתב האישום, הרי שתוכנו היה ידוע כבר אז. גם בדיון שנערך לפניי לא הכחיש העורר כי התוכן של תיק המודיעין היה ידוע לבא כוחו עוד קודם לכן. משכך לא נפל כל פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה האקט הטכני של העברת תיק המודיעין לעורר אין בה כשלעצמה להצדיק עיון חוזר, מקום בו תוכן התיק היה ידוע שעה שניתנה הסכמתו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה.

22.

נדמה כי למרות הסכמתו של העורר בעבר לקיומן של ראיות לכאורה, עם החלפת ייצוגו הוא ניסה לפתוח מחדש את הדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. ככלל, למעט במקרים חריגים בהם הנסיבות המיוחדות מחייבות זאת, סבור אני כי אין ליתן יד להתנהלות בגדרה בעל דין מנסה לחזור בו מהסכמתו על דרך של בחינת מסכת הראיות לכאורה מחדש במסגרת בקשה לעיון חוזר. היעתרות לניסיון זה מקנה לבעל דין אפשרות ל"מקצה שיפורים", באופן שהופך את הבקשה לעיון חוזר למעין "ערר" על קביעת קיומן של ראיות לכאורה. משנתן העורר את הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה, ומשלא הגיש ערר על קביעת בית המשפט המחוזי אודות קיומן של ראיות לכאורה, אין לאפשר לו בדיעבד ובחלוף הזמן את פתיחת הדיון מחדש כאילו לא היו דברים מעולם וכאילו הדיון עתה מתנהל במנותק מכל מה שאירע עד כה בתיק. לא אתכחש לכך שלעיתים עם חלוף הזמן מתגלות ראיות נוספות אשר עשויות לגרום לכרסום ראייתי המצדיק בנסיבות המתאימות שחרור לחלופת מעצר, אך לא זה המקרה שלפניי בו לא נתחדש דבר וחצי דבר. חשיפת תיק המודיעין לא גרמה להצגת מידע חדש שלא היה ידוע לעורר כשנתן הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה, שכן כבר כשנתן הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה היה ידוע לכל כי העורר היה מקור משטרתי ובמובן זה תיק המודיעין אינו מגלה נסתרות.

23.

די היה בדברים האמורים בכדי להביא לדחיית הערר. ואולם, על מנת שלא להותיר את העורר בתחושה כי נגרם לו עיוות הדין, עיינתי אף אני בתיק המודיעין. המסקנה אליה הגעתי היא כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין בתיק המודיעין לשנות את הקביעה אודות קיומן של ראיות לכאורה. וממה נפשך?! תיק המודיעין מצביע על כך שהעורר היה מקור מודיעיני של משטרת ישראל, לרבות לעניין העסקה נשוא כתב האישום. ואולם, המשיבה כלל אינה מתכחשת לכך ואף מודה בעובדות אלה. יתר על כן, המשיבה אף מודה בכך שהתנהלו שיחות טלפוניות בין המפעיל לבין העורר, לרבות ביום בו התרחשה העסקה תוך שהעורר נמצא ליד הגבול.

ברם, המחלוקת בין הצדדים אינה מתמקדת בטיב קשריו של העורר עם מפעילו או בשאלת היותו מקור מודיעיני כפי שהדברים מקבלים ביטוי בתיק המודיעין. הקושי עליו מצביעה המשיבה נובע מההתרחשויות שאירעו לאחר שיחת הטלפון בין המפעיל לבין העורר, שנערכה בשעתה 17:14, ואשר נתמכות בראיות לכאורה חיצוניות לתיק המודיעין: הגעתו של העורר לגבול לאחר שהוזהר לכאורה על ידי מפעילו שלא להגיע לשם; הישארותו של העורר בסמוך לגבול והשלמת עסקת הסמים לאחר שאמר למפעילו לכאורה כי יעזוב את המקום וכי העסקה נדחתה למחרת היום; העורר לא ניסה להתקשר למפעילו לאחר שנוכח לדעת כי העסקה תתבצע בכל זאת באותו יום, בעוד שהוכח לכאורה כי הדבר לא היה בלתי אפשרי, בין היתר נוכח העובדה כי העורר עצמו ביצע לכאורה שיחות יוצאות כשהיה ליד הגבול כמו גם לאור המזכר המשטרתי אודות קיומה של קליטה באיזור זה. תמיהות אלה ואחרות אודות התנהלותו של העורר כפי שעולה מההתרחשויות כאמור לא זכו למענה מניח את הדעת מצדו. יתר על כן, תמיהות אלה שמעלה המשיבה מסתמכות על הסרט, דו"ח התצפיתן ומחקר תקשורת, ראיות לכאורה שלבטח היו בידי העורר עת נתן הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה. לכן, אין בתיק המודיעין להשפיע על תוקפה של ההחלטה אודות קיומן של ראיות לכאורה.

24.

אשר על כן, הערר נדחה.

בש"פ 8178/09 – בקשה להארכת מעצר בתשעים ימים

25.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים לה ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. לא מצאתי כי ניתן לתלות את האחריות לעיכובים בהתנהלות משפטו של העורר בצד זה או אחר. העיכובים נבעו מטעמים מוצדקים ובהם חילופי ייצוג מטעם העורר ורצונם של באי כוחו לקבל את מלוא חומר החקירה על מנת לייצג את מרשם נאמנה. גם המשיבה לא אחראית לעיכובים בהתקדמות המשפט שכן עסקינן בחומר חקירה רגיש הנוגע למקורות משטרתיים ולאופן הפעלתם, ולכן חשיפתו עלולה הייתה לגרור נזקים קשים להתנהלותן של רשויות אכיפת החוק בעתיד. ואולם עתה, משהתקבלה הכרעה שיפוטית לעניין העברת חומר החקירה ומירב החומר נמצא ברשות בא כוח העורר ומשנקבע מועד לדיון הוכחות ואף תוגש על ידי המשיבה בקשה לקביעת מועדים נוספים כפי שהאחרונה עדכנה בדיון, יש לקוות כי משפטו של העורר יתנהל מכאן ואילך בקצב משביע רצון. ואולם, אין די בחלוף הזמן על מנת להביא לשחרורו של נאשם לחלופת מעצר כאשר מוגשת בקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, שכן אחד השיקולים החשובים לצד קצב התקדמות המשפט הוא האם חלוף הזמן איין את מסוכנותו של הנאשם.

26.

כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה לסחר בסמים מסוכנים בהיקף נרחב. עבירות אלה מעידות על מסוכנותו הרבה לציבור אשר נראה כי לא ניתן לאיינה וספק אם ניתן להפחיתה בחלופת מעצר [ראו למשל: בש"פ 10208/08 מדינת ישראל נ' משלטי (לא פורסם, 9.12.2008) סעיף 17]. יודגש כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות נגדו עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. עילת מעצר זו מקימה מסוכנות אינהרנטית שככלל, ולמעט מקרים חריגים, אין אפשרות לאיינה באמצעות שחרור הנאשם לחלופת מעצר [ראו למשל: בש"פ 8087/09 מדינת ישראל נ' מידברג (לא פורסם, 20.10.2009) סעיף 8; בש"פ 8139/09 מדינת ישראל נ' עומר

(לא פורסם, 22.10.2009) סעיף 18]. זאת ועוד, עברו הפלילי של העורר אף הוא מגביר את המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור. לבסוף, תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר שלילי, גורם שיש בו להטות את הכף להארכת מעצרו, שכן ככלל בית המשפט יטה שלא להתעלם מהמלצה שלילית של שירות המבחן

אלא מנימוקים מבוססים וכבדי משקל [ראו למשל:

החלטתה של השופטת א' חיות בבש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' בן אליעזר עמר נתנאל

(לא פורסם, 16.4.2007) סעיף 5; החלטתו של השופט ע' פוגלמן בבש"פ 3386/07

מדינת ישראל נ' אשד

(לא פורסם, 18.4.2007) סעיף 13].

27.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. לפיכך, הנני מורה על הארכת מעצרו של העורר כמבוקש.