בש"פ 176/10 מדינת ישראל נ. יהונתן אלמליח

בקשה להארכת מעצר שניה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהרחבה בהחלטתו של כבוד השופט דנציגר מיום 28.10.09, במסגרתה דן הן בערר על החלטה בבקשה לעיון חוזר שהגיש העורר (בש"פ 8265/09) והן בבקשתה של המדינה להארכת מעצר העורר בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 8178/09). איני רואה אפוא טעם לחזור על העובדות ועל השתלשלות ההליכים בעניינו של העורר, והקורא מוזמן לעיין בהחלטה הנ"ל.

בתמצית שבתמצית, אציין כי העורר נעצר ביום 9.1.09. על פי עובדות כתב האישום, העורר ואחרים קשרו קשר לייבוא סמים מלבנון לישראל. העורר נעצר לאחר שנצפה מקבל סמים שנזרקו מעבר לגדר המערכת ומסליק אותם בקרבת מקום. העורר והאחרים נעצרו על ידי המשטרה לאחר שהחלו בנסיעה.

2.

אציין כי מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת, אלא שהעורר טוען בתוקף, לכל אורך הדרך, כי עשה את כל המיוחס לו במסגרת תפקידו כסוכן משטרתי. אין חולק כי סמוך למעצרו של העורר הוא התקשר מספר פעמים אל מפעילו במשטרה, ואחת השיחות אף נתארכה למשך שבע דקות, אך יש מחלוקת מה העורר אמר למפעילו ומה היה בכוונתו לעשות בעת שקיבל את הסם ולאחר מכן.

מאחר שהבקשה שלפנינו אינה המסגרת הנאותה לבחון קיומן של ראיות לכאורה - מה עוד שכב' השופט דנציגר קבע בהחלטתו כי יש ראיות לכאורה - איני רואה לבחון טענותיו של העורר במישור זה.

3.

לא כל אימת ש בית המשפט נדרש לבקשה לפי סעיף 62 עליו לחזור ולהידרש מבראשית לשיקולים השונים בבואו לאזן בין האינטרסים הנוגדים של חזקת החפות והזכות לחירות של הנאשם מול מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם אם ישוחרר.

אומר בקצרה כי המשיב עצור מזה למעלה משנה ומשפטו טרם התחיל. כב' השופט דנציגר ציין בהחלטתו כי לא ניתן לתלות את האחריות לעיכובים בהתנהלות משפטו של העורר בצד זה או אחר, וכי העיכובים נבעו מטעמים מוצדקים. בהמשך, הביע כב' השופט דנציגר את תקוותו כי משפטו של העורר יתנהל מכאן ואילך בקצב משביע רצון. דא עקא, כי בשל נסיבות אובייקטיביות, שמיעת הראיות טרם החלה, ונקבעו שלושה מועדים רצופים לסוף חודש פברואר 2010.

4.

בנסיבות אלה, יש בחלוף הזמן כדי להטות את הכף לזכות המשיב. לא נעלם מעיני כי למשיב עבר פלילי, אך יש לקחת בחשבון כי העבירה האחרונה שנזקפה לחובתו היא משנת 2003. מתסקיר קצין המבחן עולה כי החלופה שהוצעה בשעתו על ידי העורר אינה ראויה, ואין לי אלא להצטרף לדברים. בא כוחו הנוכחי של העורר הצהיר בדיון, כי בדעתו להציע חלופת מעצר נאותה בקרב בני משפחתו של העורר, שהיא משפחה נורמטיבית, ואחד מאחיו של העורר אף משמש כתובע משטרתי.

5.

אשר על כן, יש מקום להורות על שחרור העורר בחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי יבחן בהקדם האפשרי חלופת מעצר הולמת בתנאים כפי שימצא לנכון, לרבות איזוק אלקטרוני, הצבת מפקחים על העורר, ערבויות הולמות וביקורי משטרה כדי לוודא קיום התנאים. עד להחלטתו של בית המשפט

המחוזי ועד להחלטה אחרת, יישאר העורר במעצר.