בש"פ 8139/09 מדינת ישראל נ. סלאח עומר

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים מיום 25.10.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ. 15156-01-09 בבית משפט השלום בעכו (כב' השופט ז' סלאח).

כתב האישום

1.

נגד המשיבים (ונאשמת נוספת אשר שוחררה למעצר בית) הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בעכו. כתב האישום מייחס למשיבים עבירה של סחר בצוותא בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.

בכתב האישום שישה אישומים, כאשר המשיב 4 מואשם בכולם, ויתר המשיבים מואשמים כל אחד באישום בודד. על פי המתואר בכתב האישום, המשיבים ביצעו שש עסקאות סמים שונות במהלך החודשים מאי - אוגוסט 2008. המשיב 4 היה מעורב כאמור בכל אחת משש העסקאות ביחד עם אחד מהמשיבים האחרים, כאשר שתיים מן העסקאות האמורות בוצעו בשליחותו ועל פי הנחיותיו ואחת אחרת בוצעה בביתו. במצטבר סחר המשיב 4 בסם מסוג קוקאין בהיקף של כ- 15.5 גרם , ובסם מסוג הרואין בהיקף של כ- 62.8 גרם . יתר המשיבים סחרו בסם מסוכן, כך שהמשיב 1 סחר בסם מסוג קוקאין במשקל 1.0750 גרם ; המשיב 2 סחר בסם מסוג הרואין במשקל 29.6768 גרם ; משיב 3 סחר בסם מסוג הרואין במשקל 9.9090 גרם ; ומשיב 5 סחר בסם מסוג הרואין במשקל 23.2763 גרם .

הליכי המעצר

3.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיבים בכתב האישום, הכוללות, בין היתר: עדות סוכן סמוי שחשף את העסקאות, המגובה בהקלטות; פלטי שיחות בין הסוכן למשיבים ובינם לבין עצמם; מוצגים שנתפסו ודו"חות עיקוב. עוד נטען בבקשה, כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, כאשר המבקשת הדגישה כי במקרה דנן מדובר בסחר בכמויות גדולות של סמים מסוג קוקאין והרואין. בנוסף ציינה המבקשת את עברם הפלילי של המשיבים. על פי הנטען בבקשה, למשיב 1 – הרשעות קודמות רבות בעבירות אלימות, סמים ושיבוש מהלכי משפט והוא ריצה מאסר בפועל למשך שישה חודשים, שהומר בעבודות שירות; למשיב 2 הרשעות קודמות בעבירות אלימות ובעבר נגזרו עליו 18 חודשים במעון נעול בגין עבירת שוד; למשיב 3 -

הרשעות קודמות רבות בעבירות רכוש, אלימות וסמים והוא ריצה מאסרים ממושכים בפועל ותלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי; למשיב 4 – הרשעות קודמות בעבירות רכוש וסמים והוא ריצה מאסרים ממושכים בפועל. ולבסוף, למשיב 5 – הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים, חטיפה לשם כליאה, הטרדת עד בנסיבות מחמירות, הדחה לעדות, כליאת שווא ובריחה ממשמר חוקי, והוא ריצה מאסרים ממושכים בפועל ותלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי.

4.

ביום 2.2.2009 הורה בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט

ו' חאמד ) על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב 1 וכי קיימת חזקת מסוכנות בעבירה של סחר בסם מסוכן, אשר לא נסתרה. עוד קבע בית משפט השלום כי מסוכנותו של המשיב 1 משתקפת מעברו הפלילי אשר בגינו ריצה המשיב, בין היתר, מאסר בפועל, כאשר נקבע כי לא היה בכל אלה כדי להרתיעו מלשוב ולבצע, לכאורה, את המיוחס לו בכתב האישום. נקבע כי חלוף הזמן בין ביצוע העבירה המיוחסת למשיב 1 לבין מעצרו אינו מלמד על העדר מסוכנותו של המשיב 1, אשר סחר בסם מהקשים ביותר ועשה זאת בצוותא עם אחר. בנוסף ציין בית משפט השלום כי למשיב 1 הרשעה קודמת בעבירה של שיבוש הליכי משפט וניסיון לעבור עבירה זו, וגם בכך יש כדי להקים חשש לשיבוש הליכי משפט. לבסוף, נקבע כי בהעדר נסיבות חריגות המצדיקות הימנעות מהוראה על מעצר עד תום ההליכים בעבירה של סחר בסם מסוכן, אין בנמצא חלופה שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב 1.

5.

על החלטה זו של בית משפט השלום הגיש המשיב 1 ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ת 9206-03-09). ביום 19.3.2009 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' גלעד ) את הערר, וקבע כי צדק בית משפט השלום בהחלטתו. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, בין היתר, את הראיות לכאורה התומכות באישום, את עברו הפלילי של המשיב 1 ואת סוג הסם.

6.

ביום 5.2.2009 הורה בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט ו' חאמד ) על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב 2 בכתב האישום וכי חזקת המסוכנות, הקיימת בעבירה המיוחסת למשיב 2, לא נסתרה. עוד נקבע כי אין בנמצא תנאים מגבילים שיש בהם כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב 2 וזאת לאור חומרת העבירה, כמות הסם וסוגו ולאור עברו הפלילי של המשיב 2 ושותפותו עם אחרים להפצת הסם.

7.

ביום 15.2.2009 התקיים דיון בבית משפט השלום בעכו בעניינו של המשיב 5 והוגש תסקיר מעצר בעניינו. שירות המבחן לא ראה מקום להמליץ על חלופת המעצר שהוצעה, בהיותה ממוקמת בסביבה רגרסיבית. עוד צויין בתסקיר, כי במידה ותוצע חלופה אחרת, או במידה והמשיב 5 יביע הסכמה להשתלב בטיפול גמילה ארוך טווח, יוגש תסקיר משלים. בית משפט השלום (כבוד השופט

ו' חאמד ) קבע כי אין מקום להורות במקרה דנן על קבלת תסקיר משלים וכי התסקיר שהוגש הינו ממצה באשר לנסיבותיו האישיות של המשיב 5. בהתייחס להליך גמילה, נקבע כי אפשרות זו תיבחן במסגרת התיק העיקרי, במידה והמשיב 5 יורשע במיוחס לו. ביום 22.2.2009 התקיים דיון נוסף בעניינו של המשיב 5 ואף הוגש תסקיר משלים. בית משפט השלום קבע כי הוא אינו מאמץ את התסקיר משני טעמים: האחד, לאור ההחלטה הקודמת לפיה אין מקום להגשת תסקיר משלים. והשני, לאור הסתירה בין האמור בתסקיר המשלים לבין האמור בתסקיר הקודם, אשר ציין כי אין בחלופה של טיפול במרכז יום ומעצר בית מלא, כדי להוות הליך מעמיק ומקיף, ואף צויין כי יש לבחון חלופות אחרות. בסופו של יום, הורה בית משפט השלום כי יש לעצור את המשיב 5 עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. נקבע כי בעניינו של המשיב 5 הצדדים לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה. אשר לעילת המעצר, נקבע כי זו קיימת לאור חזקת המסוכנות שקמה בעבירה מהסוג המיוחס למשיב 5 בכתב האישום, לאור עברו הפלילי, לאור סוג הסם וכמותו והן לאור ביצוע העבירה בשיתוף עם שרשרת שותפים. לבסוף, נקבע כי אין במקרה דנן אפשרות להסתפק בחלופת מעצר, לאור תסקיר שירות המבחן, טיב העבירה המיוחסת לו ועברו הפלילי.

8.

ביום 1.3.2009 הורה בית משפט השלום על מעצרם של המשיבים 3 ו-4 עד תום ההליכים נגדם, וזאת לאור הסכמתם.

השתלשלות העניינים בתיק העיקרי

9.

ביום 29.1.2009 התקיים דיון בעניינם של המשיבים ובית משפט השלום דחה את המשך הדיונים לצורך קבלת תסקיר בעניינו של המשיב 5 ולצורך עיון בחומר החקירה, וכן נתן ארכה להוצאת תעודת חיסיון, בהסכמת הצדדים. במהלך החודשים פברואר ומרץ 2009 התקיימה הקראה לכל אחד מהמשיבים והם כפרו במיוחס להם בכתב האישום. בהמשך, נענה בית משפט השלום לבקשות שהוגשו על ידי המשיבים, והורה על העברת הדיון בתיק העיקרי למותב אחר, לאחר שהמותב הנוכחי נחשף לראיות.

10.

ביום 19.4.2009 התקיים דיון, בו קבע בית משפט השלום את התיק להוכחות למועדים 31.5.2009, 21.6.2009 ו-23.6.2009. ישיבת ההוכחות ביום 31.5.2009 התקיימה כמתוכנן והחלה חקירתו הראשית של עד התביעה העיקרי. לדיון ביום 21.6.2009 לא הובאו המשיבים, בשל תקלה של בית המשפט, ולפיכך לא נשמעה המשך פרשת התביעה. באותו היום אף נקבע כי המבקשת תעביר לידי ההגנה רשימת חומר חקירה בתוך שבועיים. ביום 23.6.2009 התקיימה ישיבת ההוכחות כמתוכן והתיק נקבע להמשך שמיעת הראיות ליום 15.7.2009. ביום 15.7.2009 התקיימה ישיבת הוכחות, בה הסתיימה חקירתו הראשית של עד התביעה והתיק נקבע לחקירה נגדית לימים 3.8.2009 ו-4.8.2009. ביום 3.8.2009 לא הופיע בא כוח המשיבים 3 ו-4 מסיבות אישיות, זאת על אף התנגדות המבקשת לבקשת הדחייה וחרף העובדה שלא ניתנה החלטה בעניינה. בית משפט השלום סבר כי המשך פרשת ההוכחות תגרום עיוות דין למשיבים וביטל את הדיון כמו גם את הדיון שהיה קבוע ליום למחרת ונקבע מועד חדש ליום 5.8.2009. בהמשך גם ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 5.8.2009 בוטלה, בשל בקשת בא כוח המבקשת, ובמקומה התקיימה באותו היום ישיבת תזכורת, בה נקבע התיק להוכחות לתאריכים 30.8.2009 ו-31.8.2009. ביום 30.8.2009 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת, במהלכה התברר כי בין עד התביעה לבין המדינה נחתם הסכם נוסף אשר לא הוצג לבית המשפט. בנסיבות אלה, הופסקה החקירה הנגדית על מנת שההסכם יעבור לסנגורים ואף בוטל הדיון שהיה קבוע ליום המחרת. ביום 3.9.2009 קבע בית משפט השלום מועדים להמשך שמיעת הראיות בימים רצופים בין ה-1.11.2009 ליום ה-5.11.2009. כמו כן נקבעה ישיבת תזכורת ליום 27.10.2009.

נימוקי הבקשה

11.

המבקשת מצביעה – באמצעות באת כוחה, עו"ד רחל זוארץ-לוי – על מסוכנותם של המשיבים כפי שעולה מחומרת העבירות המיוחסות להם וכן מעברם הפלילי המכביד הכולל עבירות סמים, רכוש ואלימות שבגינו ריצו בעבר תקופות מאסר ממושכות מאחורי סורג ובריח. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיבים 3 ו-4 עצורים בימים אלו, עד תום ההליכים בתיק אחר שעניינו ייבוא סמים מלבנון וכי פרשת ההוכחות באותו תיק טרם החלה. בשים לב למסוכנותם הגבוהה של המשיבים אין נקודת האיזון נוטה לכיוון שחרורם לחלופת מעצר. עמדת המבקשת היא, כי אין תחליף למעצרם של המשיבים מאחורי סורג ובריח, וכי גם לאחר תשעה חודשי מעצר, לא השתנה מצב זה.

12.

עוד נטען בבקשה, כי עד כה התעכב משפטם של המשיבים בעיקר בשל בקשות דחייה של הסנגורים ובשל תקלה במערכת בתי המשפט. כעת סבורה המבקשת כי המשפט צפוי להתנהל בקצב משביע רצון, כפי שפורט לעיל.

תגובת המשיבים

13.

בפתח הדיון ציין בא כוח המשיבים - עו"ד יובל זמר – כי הוא נותן הסכמתו להארכת מעצרו של המשיב 2 כמבוקש. לטענת המשיבים, אחד השיקולים שיש לתת עליהם את הדעת במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא תקינות קצב התקדמות ההליך בתיק העיקרי. בהקשר זה טוענים המשיבים כי ישיבת ההוכחות הראשונה בעניינם התקיימה רק כארבעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, כלומר בוזבז זמן יקר בעודם במעצר. כמו כן טוענים המשיבים כי התקדמות ההליך בעניינם אינה משביעת רצון ורובן המוחלט של הדחיות במועדי דיוני ההוכחות אינו רובץ על שכמם. בא כוח המשיבים הדגיש כי עשה כל שיכול היה על מנת לקדם את שמיעת משפטם של מרשיו, לרבות מתן הסכמתו להתדיין בזמן הפגרה.

14.

עוד טוענים המשיבים כי שיקול נוסף אותו יש להביא בחשבון הוא הצפי לקצב התקדמות ההליך. בהקשר זה טוענים המשיבים כי אינם סבורים שחמש הישיבות שנקבעו כאמור יספיקו לסיום פרשת התביעה, שכן עד עתה הופיע רק עד תביעה אחד, הסוכן המשטרתי, וחקירתו נתמשכה על פני ארבע ישיבות.

עוד הוסיפו המשיבים כי במבצע המשטרתי במסגרתו נעצרו, נתפסו נאשמים נוספים שסחרו בסמים. אלו מביניהם שהסכימו להסדרי טיעון, וסחרו בהיקפים מצומצמים של סם מסוכן, בדומה לחלק מן המשיבים, ריצו בין 8 ל-11 חודשי מאסר. משכך, טוענים המשיבים כי אם היו מגיעים להסדרי טיעון, נדמה כי היו מתהלכים בשלב זה כשהם חופשיים, ולכן אין להענישם בכפל מידה אך בשל העובדה כי בחרו לנהל משפט.

15.

בשל נימוקים אלו טוענים המשיבים, למעט המשיב 2, כי סבורים הם שנקודת האיזון בחלוף תשעה חודשים השתנתה ולכן יש לשחררם לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

16.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים לה, ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

17.

נקודת המוצא לפי סעיף 61 לחוק המעצרים הינה כי נאשם, הנתון במעצר לאחר הגשת כתב אישום, בשל אותו כתב אישום במשך תשעה חודשים, ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר. סעיף 62 לחוק המעצרים נועד לתת מענה למקרה החריג, מקום בו נמצא כי חרף המאמצים שנעשו לא ניתן היה לסיים את ההליך הפלילי במסגרת פרק הזמן האמור. בשלב זה ובמסגרת בקשה להארכת מעצר על בית המשפט לזכור כי ככל שמשפטו של נאשם מתארך, נוטות כפות המאזניים לכיוונו, וערך חירותו האישית גובר לעומת אינטרס ההגנה על הציבור. השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר הינם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק וחומרת העבירה או העבירות המיוחסות לנאשם ורמת המסוכנות הנשקפת ממנו [ראו למשל: בש"פ 8013/09

מדינת ישראל נ' לייזרזון

(לא פורסם, 18.10.2009) סעיף 22].

18.

למרות שהחלה שמיעת הראיות במשפטם של המשיבים, קצב התקדמות המשפט אינו מהיר בלשון המעטה. במשפטם של המשיבים חלו מספר דחיות אותן אין בהכרח לתלות בהם. כמו כן, נדמה כי שמיעת הראיות בעניינם של המשיבים תמשך עוד פרק זמן לא קצר. ואולם, קצב התקדמות המשפט אינו חזות הכל כאמור, שכן יש לבחון את רמת מסוכנותם של המשיבים.

כנגד המשיבים קיימות ראיות לכאורה לסחר בסם מסוכן. עבירות אלה מעידות על מסוכנות רבה לציבור אשר נראה כי לא ניתן לאיינה וספק אם ניתן להפחיתה בחלופת מעצר [ראו למשל: בש"פ 10208/08 מדינת ישראל נ' משלטי (לא פורסם, 9.12.2008) סעיף 17]. יודגש כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות נגדם עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. עילת מעצר זו מקימה מסוכנות אינהרנטית שככלל, ולמעט מקרים חריגים, אין אפשרות לאיינה באמצעות שחרור הנאשם לחלופת מעצר [ראו למשל: בש"פ 8087/09 מדינת ישראל נ' מידברג (לא פורסם, 20.10.2009) סעיף 8]. זאת ועוד, עברם הפלילי של המשיבים מכביד, גורם אשר אף מגביר את המסוכנות הנשקפת מהם לציבור. לפיכך, לא מצאתי כי לעת הזו נקודת האיזון השתנתה באופן המצדיק את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

19.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. הנני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים החל מיום 25.10.2009 או עד למתן פסק דין בעניינם בת.פ. 15156-01-09 בבית משפט השלום בעכו.