בש"פ 8013/09 מדינת ישראל נ. נתן לייזרזון

בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים שיחלו ביום 22.10.2009, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), או עד למתן החלטה אחרת בת"פ 8020/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' צלקובניק ), לפי המוקדם.

כתב האישום

1.

כתב האישום המתוקן מייחס למשיב עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין; עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין ועבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

2.

בכתב האישום שני אישומים. על פי המתואר באישום הראשון, בסוף שנת 2007 עבד המתלונן 1 כמנהל עבודה ונהג בחברה העוסקת בפריקת וטעינת מכולות בנמל אשדוד, והמשיב עבד כסבל באותה חברה במשך חודשיים. המשיב והמתלונן 1 היו חברים, והמשיב השאיל למתלונן 1 דיסקים. ביום 18.1.2008, בשעות אחר הצהריים התקשר המשיב למתלונן 1 וביקש ממנו בחזרה את הדיסקים. המתלונן 1 טען כי המשיב לא מסר לו דיסק מסוים, ובתגובה התרגז המשיב על המתלונן 1 ואיים עליו. בהמשך, ביום 21.1.2008 סמוך לשעה 15:00 התקשר המשיב בשנית למתלונן 1 וביקש להיפגש עימו. המתלונן 1, שניסה להבין מדוע המשיב עצבני, הזמין אותו לביתו והבטיח לו כי במידה וחסרים לו דיסקים הוא ידאג להשיגם עבורו, אך ציין כי לפני כן עליו ללוות את אמו לתחנת האוטובוס. בתגובה איים המשיב על המתלונן 1 ואמר לו "כן, תלך, יכול להיות שאמא שלך לא תראה אותך יותר". המתלונן 1 אמר למשיב שיפגוש אותו ברמזור ברחוב ז'בוטינסקי והראשונים באשדוד ומשם הם ילכו יחד לביתו של המתלונן 1. המשיב הצטייד בסכין והגיע למקום המפגש כשבכוונתו לדקור את המתלונן 1. ואכן, כאשר הגיע המתלונן 1 למקום המפגש תקף אותו המשיב בכך שחבט באגרופו בפניו ולאחר מכן המשיך לחבוט בו ולבעוט בראשו, עד שנגרמו למתלונן 1 שטפי דם בפניו. המתלונן 1 ביקש מהמשיב שיפסיק וניסה להגן על פניו באמצעות ידיו, אולם המשיב שלף את הסכין ודקר את המתלונן 1 בפניו. המתלונן 1 החל להימלט והמשיב דקר אותו שוב בגבו. המתלונן 1 נפל מדמם על הארץ והמשיב נמלט מהמקום.

3.

על פי המתואר באישום השני, ביום 21.1.2008 סמוך לשעה 16:00 התקשר המשיב אל המתלונן 2, מעסיקו לשעבר, מנהל החברה לפריקת מכולות בנמל אשדוד, ואיים עליו בכך שאמר לו: "אתה הבא בתור". המתלונן 2 התקשר אל המשיב ושאל אותו למה התכוון, ובתגובה המשיב שב ואיים על המתלונן 2 וחזר ואמר לו "אתה הבא בתור". לאחר כשעה וחצי, כאשר המתלונן 2 היה בתחנת המשטרה, המשיב התקשר אליו ואיים שיהרוג אותו ויעשה לו מה שעשה למתלונן 1. המתלונן 2 קבע להיפגש עם המשיב ברחוב ז'בוטינסקי באשדוד. בהמשך היום, בסמוך לשעה 18:45 הגיע המשיב למקום המפגש מצויד בסכין המתוארת באישום הראשון, אותה החזיק שלא כדין, ונעצר על ידי המשטרה.

הליכי המעצר

4.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב שהן בתמציתן: עדות המתלונן 1; עדות אשתו; עדות המתלונן 2; ממצאים מזירת הדקירה; תעודות רפואיות; דו"ח רמ"ח אשדוד על פיו התקשר למספר הטלפון של המשיב וביקש להיפגש עימו אך המשיב אמר לו שמגיע למתלונן 1 וכי הוא מתכוון לחתוך אנשים נוספים; ותפיסת סכין מוכתמת בדם.

עוד נטען בבקשה, כי המשיב לא שיתף פעולה בחקירתו, וכי בחקירתו השנייה הכחיש את המיוחס לו, הודה בקיום שיחות טלפון עם המתלונן 1 ועם שוטר, אך הכחיש שאמר לשוטר כי בכוונתו לדקור אנשים נוספים. המשיב אף הכחיש כי הסכין נתפסה בכיסיו.

5.

המבקשת הוסיפה וציינה כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א)(4) לחוק המעצרים שכן ביצע את העבירות באלימות חמורה תוך שימוש בנשק קר. כמו כן נטען כי קמה כנגד המשיב עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים שכן מהנסיבות נלמד כי המשיב מסכן את בטחון הציבור. לבסוף ציינה המבקשת את עברו הפלילי של המשיב וכן את העובדה כי בעברו ריצה המשיב עונש מאסר של שלוש וחצי שנים, ממנו השתחרר ביום 26.2.2006.

6.

ביום 18.3.2009 הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים וזאת לאור חוות הדעת הפסיכיאטרית שהתקבלה ולפיה המשיב אינו לוקה במחלת נפש או הפרעה נפשית וכשיר לעמוד לדין, ולאחר שבאת כוח המשיב הודיעה כי היא הסכימה כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר ואף הסכימה כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בהעדר חלופה. בסיום ההחלטה ציין בית המשפט המחוזי כי המשיב יהיה רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר, במידה וירצה להציע חלופת מעצר.

7.

משעברו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא הסתיים, פנתה המבקשת ביום 7.10.2008 בבקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 27.10.2008, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 8536/08). בית משפט זה (השופטת מ' נאור) נעתר לבקשה וקבע, כי ככלל משפט אמור להסתיים בתוך תשעה חודשים, אך בנסיבות העניין אין להגנה אלא להלין על עצמה שכן התארכות המשפט מקורה בראש ובראשונה בבקשות ההגנה וחילופי הסנגור.

8.

משחלפו תשעים ימים אלו, שבה המבקשת והגישה ביום 19.1.2009 בקשה שנייה (בש"פ 607/09) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. בא כוח המשיב הסכים לבקשה ובית משפט זה (השופטת א' פרוקצ'יה ) הורה בהחלטתו מיום 20.1.2009 על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 25.1.2009.

9.

בתום תשעים ימים אלו, הגישה המבקשת ביום 6.4.2009 בקשה שלישית (בש"פ 3082/09) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן ) נעתר לבקשה בהחלטתו מיום 10.5.2009 והורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 25.4.2009. בהחלטתו ציין השופט ס' גובראן כי במקרה דנן יש להיעתר לבקשה נוכח חומרת המעשים המיוחסים למשיב ונסיבות ביצוען. עוד נקבע כי התמשכות משפטו של המשיב נעוצה בהתנהלותו שכן בהיעדר ייצוג קבוע, לא יכולה המבקשת לקדם את סיום המשפט, ובית המשפט המחוזי נאלץ לדחות את מועדי ההוכחות בכל פעם שמתחלף הסנגור, וזאת כדי לשמור על זכותו של המשיב לטעון לחפותו. יחד עם זאת, המליץ בית משפט זה לקבוע מועדי דיון נוספים בתיק בישיבת התזכורת שהיתה קבועה ליום 14.5.2009, על מנת שההליכים בעניינו של המשיב יסתיימו במהירות האפשרית .

10.

בתום תשעים ימים אלו, הגישה המבקשת ביום 8.7.2009 בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 24.7.2009 (בש"פ 5672/09) בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים. בדיון שהתקיים ביום 13.7.2009 המשיב הופיע ללא ייצוג. בהחלטתה ציינה השופטת א' פרוקצ'יה כי המשיב הסכים להארכת מעצרו בתשעים ימים והתחייב כי אם ימונה לו סנגור ציבורי הוא ינהג כלפיו כהלכה, לאחר שסנגורים קודמים התפטרו מייצוגו עקב התייחסותו הבוטה והאלימה כלפיהם. לפיכך, נקבע כי מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים. כמו כן הורה בית משפט זה לסנגוריה הציבורית למנות למשיב סנגור ציבורי לצורך ייצוגו במשפט.

השתלשלות העניינים בתיק העיקרי

11.

המבקשת מציינת כי עד כה התקיימו בתיק שש ישיבות הוכחות שבמהלכן העידו שישה עדי תביעה. בדיון שנערך לפניי נמסר לי כי ישיבה נוספת התקיימה ביום 15.10.2009 ובה נשמעה עדות המתלונן 1. המבקשת מפנה לבקשותיה הקודמות ולהחלטות הקודמות של בית משפט זה בבקשות להארכת המעצר, אשר מפרטות את השתלשלות מהלך הדיונים בתיק העיקרי. על פי המתואר, מספר רב של ישיבות נדחה בשל רצון באת כוח המשיב לקיום משא ומתן לצורך הסדר טיעון עם המבקשת, וכן בשל סיבות אישיות. בהמשך נדחו הדיונים בשל חילופי סנגורים מספר פעמים ובשל התנהגותו של המשיב.

12.

בהמשך, מפרטת המבקשת את השתלשלות העניינים שטרם נזכרה בבקשות הקודמות ומצביעה על דחיית הדיונים בבית המשפט המחוזי בשל שאלת ייצוגו של המשיב. ביום 28.6.2009 הגישה הסנגוריה הציבורית בקשה לשחררה מייצוג המשיב. ביום 30.6.2009 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הסנגוריה הציבורית (עניין זה מוזכר עוד בבקשה הרביעית להארכת מעצרו של המשיב). בדיון שנקבע ליום 9.7.2009 תקף המשיב את בא כוחו דאז והוצא מאולם בית המשפט. בית המשפט המחוזי התיר לסנגוריו של המשיב להתפטר מייצוגו. בהמשך, התקיים דיון ובו נשמעה עדותו של חוקר משטרה. לצורך הדיון הועמדה לרשות המשיב מתורגמנית, אולם הוא לא נתן בה אמון. יחד עם זאת, מאחר ומדובר היה בעדות קצרה יחסית, הורה בית המשפט המחוזי על שמיעתה, ונקבע כי עדותו של המתלונן 1, העד המרכזי בתיק תשמע ביום 3.9.2009.

13 .

ביום 14.7.2009 התקיימה ישיבת תזכורת ובית המשפט המחוזי נדרש לדון שוב בשאלת ייצוגו של המשיב. ביום 22.7.2009 הגישה הסנגוריה הציבורית בקשה נוספת לשחרור מייצוג, כאשר בין היתר, נטען כי המשיב מביע התנגדות נחרצת למינוי סנגור ציבורי עבורו והבהיר כי לא ישתף עימו פעולה. נטען כי מינוי סנגור בנסיבות אלה עלול להוביל לסיכון ממשי לסנגור ואף לפגיעה בו. בהחלטתו מיום 12.8.2009 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הסנגוריה הציבורית וקבע כי עליה לדאוג להעמדת סנגור למשיב כפי שהורה בית משפט זה. ביום 23.8.2009 התקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי בשאלת שחרור הסנגוריה הציבורית מייצוג המשיב. בית המשפט המחוזי קבע כי קיים חשש שהמשיב לא יוכל לייצג את עצמו, באופן העלול לסכל אפשרות קיומו של דיון ענייני. בנסיבות אלה, ולאור החלטת השופטת

א' פרוקצ'יה

מיום 13.7.2009, נקבע כי על הסנגוריה לפנות בבקשה מתאימה לבית משפט זה. לאור החלטה זו, הגישה הסנגוריה הציבורית לבית משפט זה בקשה לשחרור מייצוגו של המשיב ובמקביל הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לדחיית מועד ההוכחות שהיה קבוע ליום 3.9.2009 עד להחלטה בשאלת הייצוג. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה וקבע מועד לתזכורת ליום 13.9.2009. בהמשך, ביום 3.9.2009 קבע בית משפט זה (השופטת

א' פרוקצ'יה ) כי את בקשת הסנגוריה הציבורית לשחרור מייצוג יש להגיש לבית המשפט בפניו מתנהל המשפט, ועל רקע כלל הנסיבות הרלבנטיות. לפיכך נמחקה הבקשה.

14 .

ביום 7.9.2009 הגישה הסנגוריה הציבורית לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לשחרור מייצוג. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 13.9.2009 קבע כי לא ניתן לשחרר את הסנגוריה מייצוג וכי יש למנות למשיב סנגור ציבורי, גם אם שיתוף הפעולה הצפוי עימו יהיה מוגבל. בנוסף נקבעו מועדי דיון לימים 29.9.2009 ו-15.10.2009. על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.9.2009 הגישה הסנגוריה הציבורית ערעור לבית משפט זה (ע"פ 7576/09), ובתום הדיון שנערך ביום 24.9.2009 קיבל בית משפט זה (המשנה לנשיאה א' ריבלין , והשופטים

ס' ג'ובראן ו- ח' מלצר ) את ערעור הסנגוריה והורה על שחרורה מייצוג המשיב.

15.

ביום 29.9.2009 התקיים דיון הוכחות נוסף בבית המשפט המחוזי, אולם לא נשמעה עדותו של המתלונן 1 בשל אשפוזו בבית החולים. עדותו נשמעה כאמור ביום 15.10.2009, כאשר המבקשת מציינת כי זהו עד התביעה האחרון.

הטענות בבקשה להארכת מעצר

16.

המבקשת טוענת כי בשל בקשות דחייה חוזרות ונשנות, נוכח הצורך להסדיר את ייצוגו של המשיב ונוכח התנהגותו של המשיב, משפטו החל באיחור ואף אינו מתנהל באופן משביע רצון. יחד עם זאת, נטען כי מששאלת הייצוג הוסדרה, יש לקוות כי המשך המשפט יתנהל באורח סדיר. עוד נטען כי פרשת התביעה צפויה להסתיים עם העדת המתלונן 1.

17.

בנוסף, נטען כי מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת הן מהעבירות המיוחסות לו והן מעברו הפלילי. על פי הנטען מסוכנותו של המשיב לא קהתה בחלוף הזמן ואין בחלופת מעצר כדי לאיינה.

טענות הצדדים בדיון שלפניי

18.

במסגרת הדיון שנערך לפניי חזרה המבקשת, באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי שגב, על טענותיה וציינה כי העובדה שמדובר בבקשה החמישית להארכת מעצר נעוצה במשיב - אשר מנע את התקדמות המשפט, בין היתר בשל חילופי הסנגורים. לטענתה, כעת משמייצג המשיב את עצמו יש לקוות כי המשפט יתנהל כסדרו. המבקשת הוסיפה וציינה כי ביום 15.10.2009 נשמעה עדותו של המתלונן 1, עד התביעה האחרון. יחד עם זאת, ציינה המבקשת כי בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו של המשיב לזמן בשנית שני עדי תביעה.

19.

המבקשת הוסיפה וציינה כי נשקפת סכנה מן המשיב, כאשר מסוכנותו נלמדת הן מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום והן מהתנהלותו במהלך המשפט כאשר תקף את סנגוריו. כמו כן ציינה המבקשת את עברו הפלילי של המשיב וצירפה את גיליון ההרשעות שלו.

20.

המשיב, אשר ייצג את עצמו, ציין כי קיבל את חומר החקירה וכי יהיה מוכן לדיון הבא שנקבע ליום 10.11.2009. המשיב חזר והדגיש כי הוא אינו מעוניין להיות מיוצג על ידי סנגור. המשיב העלה טענות שונות כלפי המתלונן 1, שוטרים שחקרו אותו ועדים שלא זומנו. המבקשת בתגובה ציינה כי דיון בטענות אלה של המשיב יתקיים בהליך העיקרי.

הכרעה

21.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות על פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

22 .

נקודת המוצא לפי סעיף 61 לחוק המעצרים הינה כי נאשם, הנתון במעצר לאחר הגשת כתב אישום, בשל אותו כתב אישום במשך תשעה חודשים, ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר. סעיף 62 לחוק המעצרים נועד לתת מענה למקרה החריג, מקום בו נמצא כי חרף המאמצים שנעשו לא ניתן היה לסיים את ההליך הפלילי במסגרת פרק הזמן האמור [ראו: בש"פ 7942/09

מדינת ישראל נ' מחיסן ( לא פורסם, 11.10.2009)]. בשלב זה ובמסגרת בקשה להארכת מעצר על בית המשפט לזכור כי "ככל שמשפטו של נאשם מתארך, נוטות כפות המאזניים לכיוונו וערך חירותו האישית גובר לעומת אינטרס ההגנה על הציבור" [ראו" בש"פ 6347/05

מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם, 7.8.2005)]. השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר הינם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק וחומרת העבירה או העבירות המיוחסות לנאשם ורמת המסוכנות הנשקפת ממנו [ראו בש"פ 1461/07

מדינת ישראל נ' חכמיגרי

(לא פורסם, 21.2.2007)].

23.

במקרה שלפניי, שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשת המבקשת ולהורות על הארכת המעצר של המשיב בתשעים ימים נוספים. השיקול המרכזי שהוביל אותי למסקנתי זו הינו המסוכנות הנשקפת מן המשיב לאור המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, הכוללים אלימות חוזרת ונשנית. גם עברו הפלילי של המשיב יש בו כדי לחזק את טענת המבקשת בדבר מסוכנותו.

לכך יש להוסיף כי התארכות המשפט נעוצה בראש ובראשונה במשיב עצמו אשר החליף מספר פעמים את סנגוריו. מן הבקשה והדיון שנערך לפניי עולה כי עדי התביעה נשמעו כולם, והמשיב הצהיר כי יהיה מוכן לדיון הבא שנקבע בעניינו. כולי תקווה כי כעת יתקדם המשפט ויגיע לסיומו במהירות

האפשרית.

24.

לאור האמור לעיל, אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 22.10.2009 או עד למתן פסק דין בת"פ 8020/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מבין המועדים.