בש"פ 3082/09 מדינת ישראל נ. נתן לייזרזון

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 25.4.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 8020/08 בעניינו, בבית משפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

ביום 25.1.2008 הוגש ל בית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום הכולל שני אישומים, המייחס למשיב עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; שתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ועבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, המשיב תקף באגרופיו וברגליו את חברו, וכן דקר אותו בעזרת סכין בפניו ובגבו, באמצע רחוב באשדוד, וזאת לאחר שאיים עליו טלפונית. כתוצאה מהאירוע לעיל, חברו נפצע באזור תעלת עמוד השדרה, התגלה סדק באחת מחוליות גבו, נגרמו לו דימומים פנימיים, והוא נזקק לתפרים בפניו ובגבו. נוסף על כך, המשיב נתפס בידי המשטרה כאשר בחזקתו אותה סכין, כאשר הגיע לפגישה שקבע עם מעסיקו לשעבר, לאחר שאיים גם עליו בטלפון כי הוא "הבא בתור".

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית משפט המחוזי בבאר-שבע בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (ב"ש 20169/08). ביום 18.3.2008 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' אבניאלי ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, לאחר שהודה בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר נגדו, ובהיעדר הצעה לחלופת מעצר כלשהי מצדו.

משעברו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב (בש"פ 8536/08). ביום 26.10.2008 נענה בית משפט זה (השופטת מ' נאור ) לבקשה והאריך את מעצרו בתשעים ימים, תוך שציין כי העיכוב בניהול משפטו רובצים בראש ובראשונה לפתחו, עקב בקשות דחייה שונות שהגיש וחילוף סניגורו.

משחלפו תשעים ימים אלו, שבה ופנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב (בש"פ 607/09).

ביום 20.1.2009 נענה בית משפט זה (השופטת א' פרוקצ'יה ) לבקשה, וזאת בהסכמתו.

משחלפו תשעים ימים אלו, שבה ופנתה המבקשת שוב לבית משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב, היא הבקשה שלפניי.

הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה, ממנה עולה כי עד לפעם האחרונה שבא עניינו של המשיב בפני בית משפט זה, התקיים דיון הוכחות אחד בלבד בו העידו שני עדים מטעם התביעה, לאחר שמועדים שונים שנקבעו בוטלו לבקשת המשיב, מסיבות שונות. מאז, ביום 21.1.2009 נקבעו שני מועדים לשמיעת הוכחות אשר אחד מהם בוטל לאור בקשת סניגורו לשחרורו מייצוג המבקש, בעוד השני בוטל לבקשת סניגורו החדש, השלישי במספר. ביום 26.2.2009 נקבעו שלושה מועדי הוכחות חדשים, אשר הראשון לא התקיים עקב מצבו הרפואי של המשיב, אשר פתח בשביתת רעב וסירב לקבל טיפול רפואי. בדיון שנערך לפני התברר כי ביום 7.4.2009 העידו שני עדים מטעם התביעה ונקבע מועד הוכחות נוסף ליום 26.4.2009. בדיון שנערך ביום 20.4.2009 לא העידו עדים נוספים, וזאת משום ש בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת הסניגור לשחררו מייצוג המבקש. לאחר שמונה בא כוחו הנוכחי, הרביעי במספר מטעם הסניגוריה הציבורית, נדחה הדיון שנקבע ליום 26.4.2009, וכעת התיק קבוע לתזכורת ביום 14.5.2009.

לטענת המבקשת, המסוכנות הנשקפת מצד המשיב נלמדת מהמיוחס לו בכתב האישום וכן מעברו הפלילי הכולל עבירות אלימות. יתר על כן, המבקשת גורסת כי קצב התנהלות משפטו של המשיב אינו משביע רצון, אך זאת בשל התנהלותו שלו, בקשות דחייה חוזרות ונשנות, והחלפת סניגורו מספר פעמים.

מנגד, בא כוחו החדש של המשיב גורס כי לאור הזמן הרב מאז נעצר לראשונה, יש לערוך לו תסקיר על ידי שירות המבחן בכדי לעמוד על המסוכנות הנשקפת ממנו כעת, וזאת על מנת לעמוד על אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא שככל שמתמשך ההליך וחולף הזמן שבו מצוי הנאשם במעצר, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.32006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)). עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את מעצרו של נאשם, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו גם בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

במקרה שלפניי, שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, וזאת לנוכח חומרת המעשים המיוחסים לו ונסיבות ביצוען. לפי המיוחס לו בכתב האישום, המשיב נקט באלימות קשה ומכוערת כנגד חברו, וזאת ללא סיבה נראית לעין. כך עשה, ברחוב ציבורי בעיר אשדוד, לאחר שאיים כי יפגע במתלונן 1 ואף דאג מבעוד מועד להביא עמו נשק קר לשם ביצוע זממו. זאת ועוד, על פי האישום השני המצוי בכתב האישום, דפוס פעולה זה חזר על עצמו, והמשיב נתפס על ידי המשטרה, בעת שהתכוון לעולל למתלונן 2 את אשר עשה למתלונן 1. עוד אוסיף כי במקרה זה, התמשכות משפטו של המשיב נעוצה בהתנהלותו הוא, שכן בהיעדר ייצוג קבוע, לא יכולה המבקשת לקדם את סיום משפטו, ובית המשפט המחוזי נאלץ לדחות את מועדי ההוכחות למועד אחר בכל פעם שמתחלף סניגורו, וזאת כדי לשמור על זכותו להגן על חפותו. עם זאת, בהתחשב בתקופה הארוכה בה יושב המשיב במעצר, אמליץ לבית המשפט המחוזי לקבוע מועדי דיון נוספים בתיק זה בישיבת התזכורת הקרובה ביום 14.5.2009, על מנת שההליכים בעניינו יסתיימו במהירות האפשרית.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 25.4.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 8020/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מבין המועדים.