פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8536/08
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
נתן לייזרזון
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות
אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
כ"ז תשרי, תשס"ט
(26.10.2008)
בשם המבקשת:
עו"ד דגנית
כהן-ויליאמס
בשם המשיבה:
עו"ד נועם בונדר
החלטה
בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים שיחלו ביום 27.10.2008, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), או עד למתן החלטה בתיק פ' 8020/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.
כתב האישום
1.
כתב האישום שהוגש ביום 25.1.2008 כולל שני אישומים ומייחס למשיב עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין ועבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.
2.
על פי עובדות האישום הראשון, בסוף שנת 2007 עבדו איגור מיקאוטדזה (להלן: המתלונן 1 ) והמשיב בחברה העוסקת בפריקה והעמסה של מטענים בנמל אשדוד ושררו ביניהם יחסי חברות במסגרתם השאיל המשיב למתלונן 1 דיסקים. ביום 18.1.2008 התקשר המשיב למתלונן 1 וביקש את אחד הדיסקים בחזרה. המתלונן 1 השיב כי הדיסק אינו ברשותו וכי המשיב מוזמן לביתו לקחת את הדיסקים השייכים לו. המשיב בתגובה אמר למתלונן 1 "מה אני צריך להרוג את הילדים שלך" וניתק את הטלפון. ביום 21.1.2008 סמוך לשעה 15:00 התקשר המשיב למתלונן 1 פעם נוספת, ואמר לו כי הוא מבקש להיפגש עימו על מנת להביט בעיניו. המתלונן 1 הזמין את המשיב לביתו והבטיח לו כי אם חסרים לו דיסקים הוא ידאג להשיגם עבורו, אך ציין כי קודם עליו ללוות את אימו לתחנת האוטובוס. בתגובה לדברים אלו, אמר המשיב "כן תלך, כי יכול להיות שאמא שלך לא תראה אותך יותר". המתלונן 1 קבע עם המשיב שייפגשו במקום מסוים באשדוד ומשם ילכו יחד לבית המתלונן 1. המשיב הצטייד בסכין שאורכה 9.5 ס"מ וחיכה למתלונן 1 במקום המפגש. כשהגיע המתלונן 1 תקף אותו המשיב בכך שחבט בפניו באגרופו ולאחר מכן המשיך לחבוט בו ולבעוט בראשו. המתלונן 1 צעק למשיב שיפסיק וניסה להגן על פניו, אך המשיב שלף את הסכין ודקר את המתלונן 1 בפניו, סמוך לפיו. כאשר החל המתלונן 1 להימלט מהמקום, דקר אותו המשיב בגבו עד שהמתלונן נפל לארץ והמשיב נמלט מהמקום. כתוצאה ממעשי המשיב נגרמו למתלונן 1 פצעי דקירה במרכז הגב ובין השפה לאף ושטפי דם בפנים. המתלונן 1 אושפז בבית חולים ושוחרר לאחר 3 ימים.
3.
לפי עובדות האישום השני, ביום 21.1.2008 סמוך לשעה 16:00 התקשר המשיב אל אייל פרץ (להלן: המתלונן 2 ) שהיה מעסיקו בחברת המטענים, אמר לו "אתה הבא בתור" וניתק את השיחה. המתלונן 2 התקשר אל המשיב ושאל אותו למה התכוון, בתגובה אמר לו המשיב שוב "אתה הבא בתור" וניתק. לאחר כשעה וחצי, בעת שהמתלונן 2 היה בתחנת המשטרה, התקשר אליו שוב המשיב ואיים עליו שיהרוג אותו וכי יעשה לו מה שעשה למתלונן 1. המתלונן 2 קבע עם המשיב מקום מפגש והמשיב הגיע לשם מצויד בסכין המתוארת באישום הראשון ושם נעצר על ידי המשטרה.
4.
עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, לפי סעיף 21 לחוק המעצרים (ב"ש 20169/08). בדיון שהתקיים ביום 28.3.2008 הסכימה באת כוח המשיב למעצר עד תום ההליכים, בשל קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ובהעדר חלופת מעצר. לבית המשפט הוצגה חוות דעת פסיכיאטרית לפיה המשיב כשיר לעמוד לדין. לאור תגובת באת כוח המשיב החליט בית המשפט על מעצר המשיב עד תום ההליכים.
הבקשה הנוכחית להארכת מעצר
5.
המבקשת פנתה לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצר המשיב ב-90 ימים נוספים מכיוון שההליכים כנגדו טרם הגיעו לסיומם. בבקשתה מפרטת המבקשת את קורות משפטו של המשיב עד כה ואת ההתפתחויות הצפויות. ביום 12.2.2008 התקיימה בבית המשפט המחוזי (כב' השופט י' צלקובניק) הקראה פורמאלית של כתב האישום, ואילו המענה נדחה לבקשת באת כוח המשיב עד לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית. לאחר דחיות שונות, שנבעו מבקשות באת כוח המשיב, התקיים הדיון ביום 15.5.2008 והמשיב כפר במיוחס לו. דיוני ההוכחות בתיק החלו ביום 11.6.2008 וביום זה נשמעה עדותו של המתלונן 2. המתלונן 1, שהתייצב לדיון זה, לא העיד בשל בקשת באת כוח המשיב, כדי שהצדדים ימצו את המשא ומתן המתקיים ביניהם באשר לסיום התיק. במועד זה הצהירה באת כוח המשיב כי תסכים להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים. בדיון שהתקיים ביום 26.6.2008 ביקשה באת כוח המשיב לשוב ולדחות את הדיון לצורך המשא ומתן המתקיים בין הצדדים בנוגע להסדר טיעון. בית המשפט נענה לבקשה וקבע תזכורת ליום 6.7.2008 ומועד לשמיעת ההוכחות ליום 16.9.2008. ביום 6.7.2008 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי לא הגיעו להסדר. בדיון שהתקיים ביום 16.9.2008 ביקשה באת כוח המשיב להשתחרר מייצוגו של המשיב ולדחות את הדיון עד למינויו של סנגור חלופי, המבקשת התנגדה לבקשה זו. בית המשפט החליט כי תשמע עדותו של עד אחד, אולם עד זה נחקר בחקירה ראשית בלבד משום שבאת כוח המשיב סירבה לחקור אותו בחקירה נגדית. ביום 23.9.2008 התמנה בא כוח חדש למשיב מטעם הסנגוריה הציבורית וזה ביקש לדחות את הדיון. השופט צלקובניק נעתר לבקשה וקבע מועד לתזכורת ליום 22.10.2008. במועד זה הסתבר כי אין הסדר. נקבע מועד אחד להוכחות ליום 4.1.2009.
6.
המבקשת מנמקת את בקשתה להארכת מעצרו של המשיב במסוכנותו הרבה הנלמדת הן מהעבירות המיוחסות לו, והן מעברו הפלילי הכולל עבירות אלימות, ביניהן אלימות כלפי סוהר. המבקשת טוענת כי חלוף הזמן לא הפיג את מסוכנותו וכי אין חלופת מעצר שתאיין מסוכנות זו. המבקשת מדגישה בבקשתה כי משפטו של המשיב אינו מתנהל בקצב משביע רצון בשל דחיות רבות שמקורן בבקשות חוזרות ונשנות מטעם באי כוחו.
7.
הסנגור, עורך הדין בונדר, עשה ככל יכולתו כדי לשכנעני כי אין להיעתר לבקשה, ולחילופין, כי יש מקום להורות על קבלת תסקיר, ואולם- איני רואה מנוס מלהיעתר לבקשה. התארכות המשפט מקורה בראש ובראשונה בבקשות של ההגנה, וחילופי הסנגור, וגם הצורך ללמוד מחדש את החומר – אין בהם כדי לרפא פגם זה. עיון בפרוטוקולים המונחים בפני מגלה תמונה של דחיות בשל בקשות של ההגנה. אכן, משפט צריך להסתיים, ברגיל בתוך 9 חודשים, אך בנסיבות עניין זה אין להגנה אלא על עצמה להלין.
8.
אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצר ב-90 יום שתחילתם ביום 27.10.2008.
ניתנה היום, כ"ז תשרי, תשס"ט (26.10.2008).
ש ו פ ט ת