פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
179/10
בפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
נתן לייזרזון
בקשה שישית להארכת מעצר לפי סעיף 62
לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 – ת"פ
8020/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע
תאריך הישיבה:
כ"ו בטבת תש"ע
(12.1.2010)
בשם המבקשת:
עו"ד איתמר גלבפיש
בשם המשיב:
בעצמו
החלטה
בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 20.01.2010 לפי סעיף 62 לחוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים ), או עד למתן פסק דין בת.פ. 8020/08 ב בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כנ' השו פט י' צלקובניק), לפי המוקדם מבניהם.
1.
העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות העניינים תוארו בהחלטות קודמות, ואך לאחרונה פורטו הדברים בהרחבה בהחלטתו של כב' השופט דנציגר מיום 18.10.09 (בש"פ 8013/09) כך שאיני רואה טעם לחזור ולגולל מבראשית את העובדות ואת השתלשלות העניינים. בתמצית שבתמצית אומר כי בגין אירועים שהתרחשו ביום 21.1.08., הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, תקיפה, חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין מכתב האישום עולה כי על רקע טענתו של המשיב כי המתלונן לא החזיר לו מספר דיסקים שקיבל ממנו, איים המשיב ותקף במכות אגרוף את המתלונן עד זוב דם, לאחר מכן, שלף סכין ודקר את המתלונן בפניו, וכאשר זה החל להימלט, דקר אותו בגבו. המתלונן נפל מדמם לארץ והמשיב נמלט מהמקום. באותו יום, התקשר המשיב אל מעסיקו לשעבר, וללא סיבה הנראית לעין, איים עליו "אתה הבא בתור". לאחר כשעה וחצי, כאשר מעסיקו לשעבר היה בתחנת המשטרה, המשיב התקשר אליו ואיים שיהרוג אותו ויעשה לו כפי שעשה למתלונן. מעסיקו לשעבר קבע להיפגש עמו וכאשר המשיב התייצב במקום המפגש מצויד בסכין אותה החזיק שלא כדין, הוא נעצר על ידי המשטרה.
2.
לאחר שנתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית כי המשיב כשיר לעמוד לדין והיה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירות, בית המשפט הורה, בהסכמת ההגנה, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.
3.
משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא הסתיים הגישה המבקשת מספר בקשות להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, ובכל הפעמים נעתר בית המשפט
לבקשה (להחלטות קודמות ראו: בש"פ 8536/08 כב' השופטת
מ' נאור;
בש"פ 607/09 כב' השופטת א' פרוקצ'יה; בש"פ 3082/09 כב' השופט ס' ג'ובראן; בש"פ 5672/09 כב' השופטת א' פרוקצ'יה; בש"פ 8013/09 כב' השופט י' דנציגר).
כאמור, זו הפעם השישית בה פונה המבקשת בבקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים.
4.
המבקשת הפנתה לבקשותיה הקודמות מהם עולה כי עד לבקשה החמישית להארכת המעצר התקיימו שש ישיבות הוכחות, שבמהלכן העידו שישה עדי תביעה. לטענת המבקשת, ההליך מתארך בשל התנהגותו החריגה של המשיב, כפי שיפורט להלן.
המשיב, המייצג את עצמו, טען כי הדרך לסיום ההליך עדיין ארוכה, בהתחשב בכך שבכוונתו לבקש מ בית משפט קמא לחזור ולזמן עדים שכבר נשמעו. לטענתו, העונש הצפוי לו אם יורשע, מתקרב כמעט לתקופת מעצרו, ולכן, יש להורות על שחרורו.
5.
בבוא בית המשפט לבחון בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לשקול, בין היתר, את קצב התנהלות המשפט; המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט; החשש מפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט (ראו, לדוגמה, בש"פ 7146/09 מדינת ישראל נ' גטהון ווסה (לא פורסם, 16.9.2009); בש"פ 7016/09 מדינת ישראל נ' אסטימטוב (לא פורסם,
14.9.2009).
ככלל, עם חלוף הזמן נוטה נקודת האיזון מזכותו של הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם לעבר זכות הנאשם לחירות (ראו, לדוגמה,
בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד
(לא פורסם, 6.9.2005); בש"פ 1025/09 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 12.3.2009). עם זאת, שומא על בית המשפט לבחון, לצד קצב התקדמות המשפט, אם חלוף הזמן אכן איין את מסוכנותו של הנאשם (ראו, לדוגמה, בש"פ 8265/09 מדינת ישראל נ' אלמליח (לא פורסם, 28.10.09), ועל מסוכנות הנאשם ניתן ללמוד מן המעשים החמורים המיוחסים לו (ראו, לדוגמה, בש"פ 7146/09 הנ"ל; בש"פ 5612/98 אברהים נ' מדינת ישראל (לא פורסם,
15.9.1998); בש"פ 716/08 מדינת ישראל נ' חיח (לא פורסם, 6.2.2008).
6.
ומהתם להכא. מסוכנותו של המשיב נלמדת הן מעבירות האלימות הקשה המיוחסות לו, ללא סיבה הנראית לעין ועל פי דפוס פעולה חוזר, והן נוכח עברו הפלילי הכולל עבירות אלימות גם כלפי סוהר. לכך יש להוסיף את התנהגותו החריגה של המשיב, שיש בה להשליך הן במישור המסוכנות, והן במישור של התקדמות המשפט.
7.
דומה כי המשיב עושה הכל על מנת לעכב ולהשהות את התקדמות המשפט, במה שנראה כמטרה שקופה להתיש את המערכת. בהליך חריג, ביקשה הסניגוריה הציבורית להשתחרר מייצוגו של המשיב. לאחר שנדחתה הבקשה, תקף המשיב את בא כוחו דאז, ו בית המשפט שיחרר את הסניגור מייצוגו של המשיב, בציינו כי המשיב כבר תקף בעבר סנגור שמונה לייצגו, ועוד שני סנגורים נוספים התפטרו מייצוגו. המשיב נקט בדרכים שונות לסיכול הדיונים בעניינו, לרבות התנהגות חריגה במהלך הדיון ושביתת רעב במהלכה הורה בית המשפט להביאו על אלונקה לאולם בית המשפט.
המשיב, המייצג כעת את עצמו, ביקש בשלבים מאוחרים של המשפט לקבל לידיו מסמכים שונים, וביקש כי בית משפט יזמן פעם נוספת לעדות עדי תביעה שכבר העידו, ו בית המשפט נעתר לבקשות אלו.
משלא הומצאו למשיב חלק מהמסמכים שביקש, הוא עמד על כך שמעסיקו לשעבר לא ייחקר כל עוד לא הומצא לו מסמך פלטי שיחות הטלפון שביקש, מה שגרם לדחיות נוספות של הדיון. לבסוף, כאשר הומצאו פלטי השיחות, טען המשיב כי מאחר שקיבל את החומר רק בפתח הישיבה הוא לא יכול לחקור את עד התביעה שהתייצב להיחקר פעם נוספת, מה שהביא לדחייה נוספת של הדיון.
8.
עיננו הרואות כי התמשכות ההליכים רובצת באופן בלעדי לפתחו של המשיב, שארבעה סניגורים שונים ניסו את כוחם בייצוגו עד שכשל כוחם, על אחד מהם ירק המשיב ואת האחר תקף פיזית. בנסיבות אלה, איני סבור כי ראוי שהמשיב יצא נשכר מהתנהלותו זו בגינה מתארכים ההליכים מעבר למידתם.
9.
סופו של דבר, בהצטרף מסוכנותו של המשיב לדרך התנהלותו הגורמת להתארכות ההליכים, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 20.1.2010 או עד למתן פסק-דין בעניינו בת"פ 8020/08 ב בית המשפט המחוזי בבאר שבע לפי המוקדם ביניהם.
ניתנה היום, ב' בשבט התש"ע (17.1.2010).
ש
ו פ ט