בש"פ 7016/09 מדינת ישראל נ. אדוארד אסטימוב

1.

לפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, החל מיום 14.9.2009, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 10221/08 בבית המשפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' לנדמן ), לפי המוקדם.

כתב האישום

2.

כנגד המשיבים ועוד נאשם שלישי שאיננו צד לבקשה זו, הוגש לבית משפט השלום הנכבד בתל אביב כתב אישום בתאריך 14.12.2008, המייחס להם עבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, תקיפה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות והיזק במזיד לרכוש. למשיב 1 מיוחסת גם עבירה של החזקת סכין. על פי הנטען בכתב האישום, א.ח וא.ש (להלן: המתלוננים ), הבעלים של חנות למכירת מכשירים סלולאריים ואינטרנט קפה ברמת גן (להלן: החנות ), אכלו ארוחת צהריים עם בעל חנות שכנה במסעדה הסמוכה לחנות. אל המסעדה הגיע המשיב 1, הצטרף לשולחן שבו ישבו המתלוננים ו"גלגל" סיגריה בתוכה היה חומר שנחזה להיות חשיש. המתלוננים העירו לו ודרשו ממנו לעזוב את השולחן. לפי כתב האישום, המשיב 1 קילל את המתלוננים ויצא מן המקום. מיד לאחר מכן חזר המשיב 1 כשהוא מחזיק סכין גדולה בידו והתכוון, על פי הנטען, לדקור את אחד המתלוננים. אולם, הוא נעצר על ידי הנוכחים במקום שאחזו בו ומנעו ממנו מלהשתמש בסכין. המשיב 1 יצא אז מהמסעדה וצעק לעבר המתלוננים: "אתם הסתבכתם, אתם לא מבינים איך הסתבכתם".

בהתאם לעובדות כתב האישום, כשחזרו המתלוננים לחנות, היה שם המשיב 1 שהחל להכות את אחד המתלוננים. במקום התפתחה קטטה, במהלכה קרע הנאשם את מעיל העור של אחד המתלוננים ועזב את המקום כשהוא צועק לעבר המתלוננים שהם הסתבכו. כמה ימים לאחר מכן, בשעות הערב המוקדמות, בעת שהיו המתלוננים בחנות, התפרצו למקום המשיבים, שהחלו לתקוף את המתלוננים ולהכותם, תוך שהם גורמים להם לפציעות. לאחר מכן, לקח המשיב 1 אלה שהיתה בחנות והחל להכות את אחד המתלוננים באמצעותה, כשהמשיב 2 והנאשם האחר מצטרפים אליו והמשיכו להכות את המתלוננים, בעוד אחד מהם מדמם ומנסה להימלט מן החנות. בהמשך האירוע, כשהמשיבים מטילים אימה על המתלוננים, החל המשיב 2 לדרוש מהמתלוננים כסף באומרו: "אתם הסתבכתם, עכשיו תשלמו לחבר'ה כסף". אחד המתלוננים השיב לו שאין להם כסף והמשיב 2 אמר בתגובה: "אני אהיה השותף שלכם, תשלמו לי ואני אהיה הגג שלכם ואפתור לכם בעיות, אני לא חוזר על דבריי פעמים. אם לא תסכימו – אתם לא תעבדו כאן. נזרוק עליכם רימון לחנות ואם יהיה צורך נבוא אליכם הביתה". בכתב האישום נטען עוד כי המשיבים המשיכו להכות את המתלוננים ולשבור חפצים בחנות והמשיב 1 איים על המתלוננים, ואמר להם: "מחר תשלמו ותתנו תשובה האם אני אהיה שותף שלכם. אם לא נסגור את החנות ותראו מה אנחנו יכולים לעשות". לאחר מכן עזבו המשיבים את החנות.

בכתב האישום מצוין עוד כי יומיים לאחר האירוע הנזכר לעיל שוב הגיעו המשיבים לחנות. המשיב 2 נכנס לחנות, וביקש מהמתלוננים לצאת. הם סירבו, ואז שוב נכנסו המשיבים לחנות והסתובבו בה. המשיב 2 בודד את אחד המתלוננים בפינת החנות והמשיך לדרוש מן המתלוננים כסף ולאיים עליהם. המתלוננים חזרו ואמרו למשיבים כי אין להם כסף ושהם רוצים לעבוד בשקט. המשיב 2 המשיך לאיים, וביקש כי ישלמו לו כל חודש 5,000 דולר, ודרש גם סכום של 10,000 דולר, באיומים, באומרו: "אני הגג שלכם, תגיד איציק אברג'יל... אני גם מאכיל משפחה וגם בית סוהר את כולם אני מאכיל". בשלב זה נעצרו המשיבים והנאשם הנוסף בחנות על ידי המשטרה. בנוסף לפציעתם של המתלוננים, גרמו המשיבים והנאשם הנוסף נזק לרכוש בחנות בשווי של כ-6,500 ש"ח.

ההליכים עד הנה

3.

עם הגשת כתב האישום נגד המשיבים והנאשם השלישי, התבקש בית המשפט הנכבד קמא להאריך את מעצרם עד תום ההליכים. בבקשה צוין כי למשיבים עבר פלילי: למשיב 1 שתי הרשעות קודמות בגין עבירות של סחיטה באיומים ועבירות אלימות חמורות, כמו גם מאסר על תנאי בן שישה חודשים התלוי ועומד כנגדו; לחובת המשיב 2 עשר הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות אלימות, בגינן גם ריצה מספר עונשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי בן שמונה חודשים התלוי ועומד נגדו. זאת ועוד – המשיב 1 נמלט מאימת הדין והסתתר מן המשטרה במשך שבוע עד שנתפס. בית המשפט הנכבד קמא קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית למיוחס למשיבים והם הופנו לקבלת תסקיר שירות מבחן, לשם בחינת אפשרות שחרורם לחלופת מעצר. תסקיר המבחן בעניינו של המשיב 2 היה שלילי, ושירות המבחן העריך בגדרו כי נשקף מן המשיב 2 סיכון גבוה, בשל דפוסי חשיבה עבריינים ושימוש באלכוהול. שירות המבחן גם לא התרשם לחיוב מחלופת המעצר שהוצעה. אשר על כן, הוארך בהסכמה מעצרו של המשיב 2 תוך שנקבע כי הוא שומר על זכותו להציע בעתיד חלופה אחרת. תסקיר המעצר של המשיב 1 (שנערך באיחור, עקב שגגה) היה שלילי אף הוא. שירות המבחן העריך כי המשיב 1 מטשטש את הבעייתיות שבהתנהלותו ונשקף ממנו סיכון. צוין עוד כי לא הוצעה לגביו חלופת מעצר קונקרטית ולפיכך שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרורו של משיב זה ממעצר. עקב כך הוארך גם מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים, בהסכמה.

4.

כאן המקום לציין כי הנאשם השלישי בפרשה שוחרר לחלופת מעצר, וזאת בעקבות המלצה חיובית של שירות המבחן בעניינו. הוא שוחרר בתנאי "מעצר בית" מלא תחת פיקוחם של שני ערבים, בכפוף להפקדת סך של 2,500 ש"ח, וערבות עצמית וצד ג' בסך 7,000 ש"ח כל אחת. בשלב מאוחר יותר גם התיר בית משפט השלום הנכבד לנאשם השלישי בפרשה לצאת לעבודה, גם זאת בעקבות המלצה חיובית של שירות המבחן. בית משפט השלום הנכבד קמא הבחין בין הנאשם השלישי בפרשה לבין המשיבים שלפני בציינו כי לנאשם זה אין עבר פלילי (להבדיל מהמשיבים שבכאן), מה גם שהוא גילה חרטה והביע נכונות לשתף פעולה עם משטרה כביטוי לחרטה זו.

5.

משפטם של המשיבים החל, אך חלו בו עיכובים מסוימים וכיום מצויים אנו בשלב שבו המשיבים עצורים כבר תשעה חודשים ומשפטם כאמור טרם הסתיים ולפיכך המדינה מבקשת להאריך עתה את מעצרם בתשעים ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ). יצוין, כי עיכוב מסוים במשפטם של המשיבים נבע מכך שהתברר, בעקבות פניות הסנגורים, כי יש צורך לערוך השלמת חקירה מסוימת (בעקבות נתונים שנמסרו על ידי המשיבים במגעים שהתנהלו בין הצדדים). בתאריך 18.6.2009 (כחמישה חודשים לאחר ההקראה הפורמאלית למשיבים) הודיעה ב"כ המבקשת לבית המשפט הנכבד קמא כי אין בחומר החקירה הנוסף, שנאסף במהלך השלמת החקירה כדי לשנות את עמדת המבקשת בנוגע לכתב האישום. בתאריך 29.6.2009 מסרו איפוא באי-כוחם של המשיבים מענה מפורט לכתב האישום, הוגשו מספר מוצגים בהסכמה וכן תוקן כתב האישום על דרך של הוספת עד תביעה. עד כה נשמעו שלושה עדי תביעה, ומועדים להמשך שמיעת הראיות נקבעו לתאריכים 13.10.2009 ו-28.10.2009.

הבקשה הנוכחית

6.

המדינה טוענת כי המעשים המיוחסים למשיבים מלמדים על סיכון רב הנשקף מהם לציבור בכלל ולמתלוננים בפרט. נטען כי התנהגותם היא התנהגות בריונית, מאיימת וכוחנית כלפי אנשים תמימים, במטרה להביאם לשלם כספים למשיבים. לכך מתווסף גם עברם הפלילי של המשיבים, כמפורט לעיל. המדינה מדגישה כי פתיחת משפטם של המשיבים התעכבה בשל מגעים שנוהלו בין הצדדים ובשל הצורך לקיים השלמת חקירה מסוימת, שכאמור לא שינתה לבסוף את עמדת המבקשת בפרשה.

7.

ב"כ המשיבים מתנגדים לבקשה, וטוענים כי הם גורסים שישנו גורם נוסף המעורב בפרשה בצורה כזו או אחרת וכי התמונה העובדתית שונה מזו הנטענת על ידי המדינה – ולגבי סוגיה זו התבקשה השלמת החקירה הנ"ל. טענת המשיבים היא כי המתלוננים הם שעירבו גורם מן העולם התחתון במכלול – וזה הטיל אימה על המשיבים. המשיבים ביקשו כי הנושא ייבדק על ידי המשטרה, אך התגלו קשיים גם בחקירה זו. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי שירות בתי הסוהר לא נתן לחוקרים, במשך תקופה מסוימת, להיכנס לבית המעצר לשם חקירת המשיבים וזו הסיבה שהחקירה התעכבה וההליכים המשפטיים לא התקדמו. ב"כ המשיבים טענו עוד כי שמיעת העדויות לא תסתיים בתקופת ההארכה הנוכחית ולכן לשיטתם יש לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר, בפרט בשים לב לכך שעדי התביעה העיקריים כבר העידו ואין איפוא חשש לשיבוש הליכי משפט.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל .

סעיף 61 לחוק המעצרים מורה כי נאשמים העצורים עד תום ההליכים ישוחררו מן המעצר אם בתום תשעה חודשים לא הסתיים משפטם. עם זאת – סעיף 62 מאפשר הארכת המעצר באישור שופט של בית משפט זה, והדבר אפשרי, בשים לב לנסיבות, אף אם המשפט איננו קרוב לסיום (ראו לאחרונה: בש"פ 2683/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 6.4.2009)). הכלל המוכר בנושא זה קובע כי כאשר חולפת תקופת המעצר הראשונית הקבועה בסעיף 61 לחוק המעצרים, משתנה נקודת האיזון ומשקלה של זכות הנאשם לחירות עולה. אולם, מובן כי לא בכל מקרה ניתן לשחרר את הנאשם העצור, אלא יש לבדוק כל מקרה לגופו, בין השאר תוך בחינת קצב התקדמות המשפט, המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, החשש לשיבוש הליכים והחשש להימלטות מן הדין.

9.

במקרה שלפנינו, העבירות המיוחסות למשיבים ונסיבות ביצוען, כמו גם עברם הפלילי המשמעותי – מלמדות על מסוכנות רבה הנשקפת מהם. יתר על כן, אופי העבירות המיוחס להם מצביע אף הוא על חשש לשיבוש הליכי משפט והטלת אימה על עדים. אמנם, משפטם של המשיבים איננו בשלבים מתקדמים, כפי שניתן היה לצפות, אך הדבר נובע, בין היתר, מן המגעים שהתנהלו בין הצדדים ומבקשת המשיבים לקיים השלמת חקירה מסוימת, שעיכבה במובן מסוים את ההליך כולו. נראה עם זאת כי הצדדים ובית המשפט הנכבד קמא עושים מאמץ לסיים את ההליך בהקדם האפשרי. אעיר, כי אף אם ההליך לא יסתיים בהארכת המעצר הנוכחית, אין בכך משום שיקול מכריע המחייב דחיית הבקשה, אלא שעל בית המשפט להוסיף ולבחון את הבקשה לגופה (השוו: בש"פ 10884/08

מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 5.1.2009)).

10.

לפני סיום אעיר כי מעיון בנספחי הבקשה למדתי על תקלות רבות שהיו בהבאת המשיבים לדיונים, שחלקן גרמו לביטול דיונים. הגם שמדובר בתקלות, אין לקבל מצב שבו עקב טעות לא מובא נאשם עצור לבית המשפט והדבר גורם לבזבוז זמן שיפוטי יקר, כמו גם להתארכות ההליכים ולהמשך מעצרו של אותו נאשם. על שירות בתי הסוהר ועל יחידות הליווי לפעול במרץ כדי למנוע הישנות מצבים כגון אלה.

11.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים לתשעים ימים שיימנו החל מתאריך 14.9.2009, או עד למתן פסק דין ב-ע"פ 10221/08 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.