בש"פ 2683/09 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, ב-90 ימים נוספים שיימנו החל מתאריך 4.4.2009, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 534/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

2.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות מין במשפחה (לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ו-(א)(3) ובנסיבות המנויות בסעיף 347(ב) ל חוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ) וכן עבירות מין במשפחה לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 345(ב) בצירוף סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(1) לחוק ו-(א)(1) לחוק העונשין וכן מספר עבירות הטרדה מינית לפי סעיף 5(א) בנסיבות המנויות בסעיף 3(א)(6)(א) ל חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998 .

בכתב האישום נטען כי המשיב אנס את בתו הקטינה בביתו, במספר הזדמנויות כשהיתה בת תשע, וביצע בה גם מעשה סדום ומעשה מגונה. על פי כתב האישום המשיב נהג להורות למתלוננת להיכנס לחדרו, נעל את הדלת, שכב לידה על מיטתו והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה, בניגוד לרצונה ועל אף הכאב הרב שהסב לה. עוד נטען כי בהזדמנויות אחרות נהג המשיב לגעת בחזה של המתלוננת ולנשקו כשלעיתים היה רכון מעליה. המשיב מואשם באישום השני לכתב האישום כי במספר הזדמנויות הטריד את בתו של מורה (שהמשיב משמש לו כעוזר בבית הספר). בכתב האישום נטען כי במהלך מסיבה שנערכה בבית הספר שאל המשיב את המתלוננת באישום זה אם היא אוהבת אותו ואם נגיעתו בה עושה לה הרגשה טובה. נטען כי הוא גם הציע לה להתנשק איתו. לאחר מכן הורה לה לרדת לשירותים, הכניס אותה לחדר השירותים בכוח ונישק אותה על לחיה מספר שניות ללא רצונה. בכתב האישום מפורט עוד כי בהזדמנות אחרת, בעת שטיילה המתלוננת באישום זה עם בתו של המשיב, הוא פנה אל המתלוננת, שאל אותה אם קיבלה כבר מחזור ואם היא אוהבת אותו. המשיב אף הצביע על איבר מינה של המתלוננת באישום זה ואמר לה להחדיר לתוכו את אצבעותיה. באישום השלישי לכתב האישום נטען כי המשיב הטריד מתלוננת אחרת, שאל אותה אם היא אוהבת אותו, הצביע אל איבר מינה ושאל אם היא אוהבת שנוגעים בה במקום זה.

3.

עם הגשת כתב האישום התבקשה גם הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו. בתאריך 4.7.2008 התקיים דיון ראשון בבקשת הארכת המעצר, אליו לא התייצב בא-כוחו של המשיב ועל כן נדחה הדיון ובינתיים הוארך מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. לדיון השני בבקשה הארכת המעצר התייצב בא-כוחו של המשיב, אך ביקש לדחות את הדיון לשם לימוד בתיק. לאחר שנערכו שתי ישיבות בבקשה ולאחר שנערך תסקיר מעצר על ידי שירות המבחן בעניינו של המשיב הסכים ב"כ המשיב למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, תוך שמירת זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר ולהציע בעתיד חלופת מעצר מתאימה.

4.

משפטו של המשיב החל בתאריך 15.7.2008, אז התקיימה ישיבת הקראה שאליה לא התייצב בא-כוחו של המשיב. בתאריך 1.9.2008 התקיימה ישיבה נוספת שאליה הגיע עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית שדיווח כי בא-כוחו החדש של המשיב, עו"ד אלבראנס, קיבל על עצמו את ייצוגו של המשיב רק ארבעה ימים קודם לכן ועל כן לא יוכל להשיב לכתב האישום. בית המשפט הנכבד קמא הורה לב"כ המשיב להגיש מענה בכתב לכתב האישום לא יאוחר מיום 16.9.2008 וכן נקבע דיון לפי סעיף 144 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (שעניינו הסכמה בדבר עובדות וראיות בין הצדדים). בתאריך 4.9.2008 הגיש עו"ד אלבראנס הודעה על הפסקת הייצוג מן הטעם שלא יוכל להיערך בזמן כה קצר לייצוג ראוי של המשיב. הסנגוריה הציבורית ביטלה לפיכך את מינויו של עו"ד אלבראנס ומינתה סנגור אחר לייצג את המשיב. בתאריך 17.9.2008 התקיימה ישיבה נוספת שאליה התייצב בא-כוחו הנוכחי של המשיב, עו"ד הרמן, שביקש לדחות את מועד הדיון לשם לימוד חומר החקירה. בית המשפט נעתר לבקשה וקבע מועד למתן מענה לכתב האישום בתאריך 7.10.2008. במועד זה כפר המשיב באישומים המיוחסים ובכל עובדות כתב האישום, למעט עובדת היותו אביה של המתלוננת באישום הראשון. ב"כ המשיב ביקש עם זאת שלא לקבוע ישיבה הוכחות וזאת על מנת שיוכל לנהל משא ומתן עם המבקשת, שהסכימה לכך. בתאריך 3.11.2008 התקיימה ישיבה נוספת שבה הודיע ב"כ המשיב כי לא יוכל לוותר על אף עד ונקבע מועד הוכחות לתאריך 6.1.2009. בישיבת הוכחות זו העידו שלוש עדות, בהן המתלוננת באישום הראשון – בתו של המשיב. המשך ההוכחות נקבע לתאריך 25.2.2009 לאחר שבא-כוחו של המשיב הודיע כי נותר פער בלתי ניתן לגישור בינו לבין המבקשת (ועל כן לא ניתן יהיה להגיע להסדר, או להסכמות כלשהן). בישיבות ההוכחות בתאריך 25.2.2009 העיד אביה של המתלוננת באישום השני. התיק קבוע לעת הזו לישיבת תזכורת בפני הרכב בית המשפט המחוזי הנכבד בירושלים לתאריך 23.4.2009. בסך הכל אמורים להעיד עוד חמישה עדים מטעם התביעה ומפרקליטות המחוז, המנהלת את התיק, נמסר כי ההערכה היא כי פרשת התביעה תסתיים בעוד שתי ישיבות וכי קבוע מועד דיון נוסף לתאריך 25.5.2009.

5.

המדינה מבקשת עתה את הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים מכוח סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים ), ומדגישה כי העונש הצפוי למשיב, אם יורשע בדין, מקים חשש קונקרטי להימלטות מן הדין. עוד טוענת המבקשת כי המעשים המיוחסים למשיב מצביעים על כך שמדובר בעבריין המסכן את שלום הציבור בכלל ואת שלומן של קטינות והמתלוננות – בפרט. לשיטת המדינה, העובדה המיוחסת למשיב – ביצוע עבירות במספר קטינות, בצירוף העובדה כי בתו איננו המתלוננת היחידה בפרשה מלמדת כי המסוכנות הנשקפת ממנו איננה קונקרטית, אלא כללית וכזו שלא ניתנת להפחתה באמצעות שחרורו לחלופת מעצר. המדינה מדגישה עוד כי תסקיר המעצר שנערך לגבי המשיב (בחודש יולי 2008) היה שלילי ושירות המבחן לא ראה לנכון לבוא בהמלצה לשחרור המשיב לחלופת מעצר, בין היתר משום שבשלב זה לא ניתן להעניק לו טיפול מקצועי שיוכל להפחית את המסוכנות הנשקפת ממנו. לגבי קצב התקדמות ההליך טוענת המדינה כי לגישתה עיקר העיכובים נבעו מבקשות דחייה שונות מטעם הסנגוריה ומהחלפת ייצוגו של המשיב וכי לתפיסתה, סיום משפטו של המשיב איננו רחוק.

ב"כ המשיב טען מנגד בדיון שנערך בפני, כי משפטו של המשיב צפוי להתארך מעבר להערכת המדינה, הן בגלל סיבות הקשורות בעומס המוטל על בית המשפט הנכבד קמא והן בגלל משכן של ישיבות ההוכחות בתיק זה. עוד טוען ב"כ המשיב כי יש כרסום ממשי בראיות התביעה, שכן בתו של המשיב חזרה בה מעדותה והדבר אמור להשליך גם על המשך מעצרו של המשיב. עוד טוען ב"כ המשיב כי חלוף הזמן משפיע גם על המסוכנות הנשקפת מן המשיב ומחייב את שחרורו של המשיב, בשים לב לזכותו של המשיב לחירות.

ב"כ המבקשת השיבה לטיעוניו של ב"כ המשיב לגבי הכרסום הראיות וציינה כי המקום הראוי להעלות טענות מסוג זה הוא במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר. לגופו של עניין טענה ב"כ המבקשת כי לעתים רבות מתלוננות-קטינות חוזרות בהן מתלונתן במהלך העדות וכי הערכאה הדיונית היא שאמורה לבחון את משקל הראיות ולתת את הדעת לעניין זה, ככל שהוא אכן קיים.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפני, החלטתי כי דין הבקשה להתקבל .

7.

משפטו של המשיב מתנהל בקצב משביע רצון, כאשר נראה כי כל הגורמים עושים מאמץ כן לקדם את שמיעת התיק. תחילת ההליך לוותה אמנם בעיכובים שנבעו מהחלפת הייצוג של המשיב, אך נראה לי שההליך עלה עתה על הפסים הנכונים וכאמור, אף שהמשפט נמצא בעיצומו נראה כי סיומו אינו רחוק. אציין עוד כי אף אם ההליך לא יסתיים בהארכת המעצר הנוכחית, אין בכך משום שיקול מכריע המחייב דחיית הבקשה, אלא שעל בית המשפט להוסיף ולבחון את הבקשה לגופה (השוו: בש"פ 10884/08

מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 5.1.2009)).

8.

את טענתו של המשיב, ולפיה הזמן שחלף מביא לכרסום במסוכנות (וגם בראיות) – אין בידי לקבל, מן הטעמים הבאים:

(א)

לגבי הכרסום הנטען בראיות , מקובל עלי כי ככלל, טענה מסוג זה ראוי שתעלה במסגרת בבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים (ראו: בש"פ 825/98 מדינת ישראל נ' דחלה , פ"ד נב(1) 625, 628 (1998)). החריג לכלל האמור הוא במצבים שבהם חל שינוי דרמטי בראיות התביעה, עד כדי "מהפך של ממש", כך שהסיכויים לזיכויו של הנאשם העצור עולים על הסיכויים להרשעתו (ראו: בש"פ 804/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסם, 27.2.2008); בש"פ 3956/99 מדינת ישראל נ' חדיף (לא פורסם, 20.6.99)). המשיב מעלה, כאמור, טענות בהקשר לכרסום הראייתי הנובע משינוי נטען בעמדתה של אחת המתלוננות (בתו של המשיב), אך מבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא ניתן להתייחס לכך כאל "מהפך של ממש" המצריך בחינה במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, שכן ישנן מתלוננות נוספות הצפויות להעיד ומדובר בחלק אחד מתוך מארג ראייתי כולל. מובן, עם זאת, שלמשיב שמורה הזכות להעלות טענות אלה במסגרת בקשה לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי.

(ב)

לגבי הכרסום במסוכנות , לאחר שעיינתי בתסקיר המעצר שנערך בעניינו של המשיב ובשים לב לעבירות המיוחסות למשיב, הן מבחינת חומרתן, תדירותן וחזרתן לגבי מתלוננת שונות – נראה לי כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב היא גבוהה, גם בשלב זה של ההליך. המסוכנות הנשקפת מן המשיב איננה מצטמצמת אך ורק לבתו הקטינה, שהיא אחת המתלוננת (שאולי אז ניתן היה לאיינה באמצעות חלופת מעצר הדוקה ביותר, הרחוקה גיאוגרפית מן הבת המתלוננת), אלא לקטינות בפרט, שהרי המשיב נאשם כי ביצע את המעשים בכמה קטינות בקרבתו. מסוכנות גבוהה זו, בשילוב עם העובדה שלעת הזו המשפט מתנהל בקצב משביע רצון, מחייבת היענות לבקשת המדינה והארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים.

9.

אשר על כן, לבקשת המדינה, מהטעמים המפורטים בבקשתה ומן הנימוקים המובאים בהחלטה –

מוארך בזה מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, שיימנו החל מיום 4.4.2009, או עד למתן פסק-דין בת"פ 534/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.