בש"פ 7225/09 מדינת ישראל נ. שלומי אוחיון

1.

לפני בקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996

(להלן: חוק המעצרים ).

הרקע לבקשה פורט בהרחבה בכמה החלטות של בית משפט זה: בש"פ 8031/08 איטח נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 15.10.2008); בש"פ 2248/09 מדינת ישראל נ' אוחיון

(לא פורסם, 18.3.2009); בש"פ 4925/09 מדינת ישראל נ' אוחיון (לא פורסם, 26.6.2009). לפיכך, לא אחזור שוב על הדברים, אלא אביא את עיקרי העובדות הצריכות לעניין ההכרעה בבקשה שלפני.

2.

כנגד המשיבים 3-2 (להלן: איטח ו אבי , בהתאמה) הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת המייחס להם שתי עבירות של ניסיון רצח, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק וקשירת קשר לפשע. לאחר מכן הוגש כתב אישום מתוקן, שאליו צורף גם המשיב 1 (להלן: שלומי ), שעד למועד תיקון כתב האישום נמלט מן המשטרה ומקום הימצאו לא היה ידוע. העבירות שיוחסו לאיטח ולאבי יוחסו גם לשלומי וכן מיוחסת לו עבירה של שיבוש מהלכי משפט. על פי עובדות כתב האישום, שלומי ואיטח הפעילו ביחד בית קפה, המשמש גם כמועדון למשחקי קלפים (להלן: המועדון ). שלומי ואבי הם אחים, בעוד שכפיר ויניב דדון (להלן: כפיר ו יניב , בהתאמה) הם בני דודים של שלומי ואבי. בין שלומי ואיטח לבין כפיר ויניב התגלע סכסוך עסקי לגבי משחקי הקלפים במועדון, פעילות שבה היו שותפים גם כפיר ויניב. על פי הנטען, שלומי הזמין את כפיר ויניב למועדון לשיחה, ואמר להם שגם איטח יהיה נוכח בפגישה האמורה. כשנכנסו כפיר וניב למועדון בודדו המשיבים את כפיר מיניב, ושלומי שלף אקדח וירה בכפיר בכוונה לגרום למותו. נטען עוד כי שלומי המשיך לירות גם לאחר שכפיר נפל לקרקע. לאחר מכן ירה שלומי גם אל עבר יניב, אשר ניסה להגן על עצמו באמצעות כיסא. שלומי הפסיק לירות רק לאחר שיניב התחזה למת. כתוצאה מן הירי נפגע כפיר אנושות, ויניב נפצע קל מרסיס שחדר לרגלו. המשיבים נמלטו מן המקום. בכתב האישום נטען עוד כי לאחר אירוע הירי, נסע איטח עם אשתו לבית גיסתו בקריית שמונה, לאחר שהשליך את החולצה שלבש באירוע לפח-אשפה. כאמור לעיל, שלומי נמלט מן המקום ונתפס רק יותר מחודש לאחר האירוע.

3.

המשיבים נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם – מעצרו של שלומי הוארך בהסכמתו; מעצרם של איטח ואבי הוארך בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בנצרת. ערר שהגישו השניים על ההחלטה לבית משפט זה נדחה בהחלטת חברתי, השופטת א' חיות (ראו: בש"פ 8031/08 איטח נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 15.10.2008)). משחלפו תשעה חודשים ומשפטם של המשיבים טרם הסתיים, ביקשה המדינה את המשך מעצרם לתשעים ימים נוספים. מעצרם של שלומי ואיטח הוארך בהסכמתם על ידי, בתאריך 12.3.2009 ומעצרו של אבי הוארך בהחלטתי מתאריך 18.3.2009 (ראו: בש"פ 2248/09 אוחיון נ' מדינת ישראל ). בהחלטתי זו ציינתי כי לכאורה נראה שאבי ניהל אורח חיים נורמטיבי עד לאירועים נשוא כתב האישום, וניכר כי המעצר משפיע עליו ונותן בו את אותותיו. כן ציינתי כי יתכן שבעתיד תשתנה נקודת האיזון ביחס לאבי, וניתן יהיה לשקול חלופת מעצר מהודקת מאוד בעתיד לגביו.

4.

מעצרם של המשיבים הוארך פעם נוספת על ידי חברי, המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין , בהחלטתו מתאריך 25.6.2009 (ראו: בש"פ 4925/09 מדינת ישראל נ' אוחיון ) בהחלטה ציין חברי כי הגם שהארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים היא החריג לכלל הקבוע בסעיף 61 ל חוק המעצרים , המקרה שלפנינו נכנס לגדר המקרים שבהם יש להאריך את המעצר מעבר לתשעה חודשים. זאת, נוכח העבירות שבהם מואשמים המשיבים והנסיבות החמורות המתוארות בכתב האישום, המלמדות על מסוכנות מובהקת, הגם שקיימים הבדלים במעשים המיוחסים למשיבים השונים בפרשה. עוד נאמר בהחלטתו של המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין , כי כנגד אבי הוגש בינתיים כתב אישום נוסף בגין עבירת אלימות, והדבר אמור להשפיע על נקודת האיזון בעניינו, שנבחנה עד לאותו מועד לאור עברו הנקי וחייו הנורמטיביים עובר לאירועים נשוא כתב האישום.

5.

כפי שניתן להבין מן האמור עד כה ומן העובדה שאנו מצויים כעת בבקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים – נראה כי קצב התנהלות משפטם של המשיבים איננו מתקדם במהירות. הדבר נובע, בעיקר, מדרך התנהלותם של המשיבים ובאי כוחם, כפי שהדבר צוין בהחלטות הקודמות שניתנו בעניינם של המשיבים, ולא אחזור על הדברים כאן. בהקשר זה יש להוסיף כי בתקופה שמאז הוארך מעצרם של המשיבים על ידי המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין , הגישה המבקשת (בהתאם להחלטתו) בקשה לקביעת מועדי הוכחות נוספים. כאן המקום לציין עוד כי לאחר שהסתיימה עדותו וחקירתו של עד התביעה הראשון והחלה עדותו של עד התביעה השני, ביקשו באי-כוח המשיבים, בתאריך 2.7.2009, להחזיר את עד התביעה הראשון לעדות וזאת מאחר שגילו כי תקליטור שהועבר להגנה במסגרת חומר החקירה כולל רק הקלטת שמע, ולא את צילום הוידאו שאמור היה להיות עליו. הדבר גרם לעיכוב נוסף, הגם שבית המשפט הנכבד קמא הורה כי עד התביעה הראשון יחזור להעיד רק לאחר שעד התביעה השני יסיים את עדותו. בתאריך 8.7.2009 נמשכה חקירתו הנגדית של עד התביעה השני ובית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי עדותו תישמע בשתי ישיבות נוספות – בתאריכים: 22.10.2009 ו-29.10.2009. ביני לביני בית המשפט הנכבד קמא קבע עוד חמישה מועדי הוכחות

–בחודש נובמבר הקרוב.

6.

להשלמת התמונה אעיר כי איטח הגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה לעיון חוזר. בגדרי הבקשה נטען כי חל כרסום ממשי בראיות בעקבות עדותו של עד התביעה הראשון. לשיטת איטח, עד התביעה יניב חזר בו למעשה מגרסתו המקורית בעניינו של איטח והדבר בוסס גם בתקליטור שעליו מצויה ההקלטה החזותית. בהחלטתי מתאריך 15.9.2009 שניתנה בתום הדיון שנערך בפני בבקשת המדינה שבכאן, התבקשו הצדדים לעדכן אותי בדבר החלטת בית המשפט הנכבד קמא בבקשה לעיון חוזר. המבקשת עדכנה בתאריך 18.9.2009 כי בית המשפט הנכבד קמא דחה בתאריך 17.9.2009 את הבקשה לעיון חוזר בקבעו כי איטח לא הוכיח כי חל כרסום ממשי בראיות התביעה באופן המצדיק את שחרורו וכי הראיות עליהן הצביע איטח בבקשתו נסקרו בהרחבה בהחלטה המקורית על מעצרו של איטח עד לתום ההליכים.

7.

נוכח כל ההתפתחויות הנ"ל – המדינה מבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, ומציינת כי העבירות המיוחסות למשיבים הינן עבירות אלימות במדרג הגבוה ביותר, המצביעות על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם. כן מדגישה המבקשת את עובדת הימלטותם מן הדין של המשיבים 1 ו-2 עד לתפיסתם. המבקשת מוסיפה וטוענת כי נגד אבי הוגש, בתאריך 12.2.2009, לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום בתיק אחר, בגין עבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, איומים, הסגת גבול והיזק לרכוש במזיד. המדינה מדגישה כי לשיטתה קיים יסוד סביר לחשש ששחרורם של המשיבים ממעצרם יוביל לשיבוש הליכי משפט, בפרט בשל הקירבה המשפחתית בין המשיבים לבין כפיר ויניב ולבין עדי התביעה, המתגוררים כולם בטבריה (כמו המשיבים). עוד נטען כי אין מדובר בחשש בעלמא, שכן עד התביעה הראשון – יניב – סיפר שנמנע בתחילה מלהגיע לבית המשפט לאחר שהוצע לו כסף, בתנאי שלא יעיד במשפטם של המשיבים. המדינה חוזרת ומדגישה לבסוף כי עיקר העיכוב במשפט רובץ לפתחם של המשיבים ובאי-כוחם ולפיכך יש להאריך את מעצרם פעם נוספת.

8.

בא-כוחו של שלומי טען כי אין להיעתר לבקשת המדינה, שכן המשפט רחוק מסיום וישנם עוד עדי תביעה רבים שטרם החלו להעיד. לגבי מועדי הדיונים שהתווספו ציין בא-כוחו של שלומי כי למיטב הבנתו מדובר לכל היותר בדיונים של שעתיים (בכל יום דיונים) ולא ביום דיונים מלא. ביחס לעיכוב הנוסף שיחול בשל עדותו הנוספת של עד התביעה הראשון, הוא ציין כי עיכוב זה רובץ לפתחה של התביעה, שטעתה ולא העבירה את התקליטור הנכון לסנגורים ולכן אין לזקוף, ולו עיכוב זה, לחובת המשיבים.

בא-כוחו של איטח טען גם הוא כי המשפט איננו צפוי להסתיים בזמן הקרוב וההארכה המבוקשת לא תספיק לשם סיום המשפט. הוא ציין עוד כי חלקו של איטח קטן משמעותית מזה של שלומי וכי הוא לא ביצע כל עבירת אלימות, לא כל שכן שלא הוא שירה בפועל במתלוננים.

סנגורו של אבי התנגד אף הוא לבקשה. הוא ציין את עברו הנקי של מרשו והדגיש את חלקו המינורי באירוע. עורך הדין הוסיף וטען כי מצבו הנפשי של אבי קשה. אבי עצמו ביקש להוסיף כמה מילים, ואיפשרתי לו לעשות כן. הוא אמר כי מאוד קשה לו במעצר, והביע את ביטחונו כי יזוכה מכל אשמה בפרשה זו. אבי ציין עוד שלאחר שחרורו מהשירות הצבאי אמור היה להתגייס לשירות הביטחון, ונקלע לפרשה זו שלא בטובתו. לפיכך, הוא חזר וביקש להשתחרר לחלופת מעצר.

9.

לאחר שעיינתי בבקשת המדינה על נספחיה, שמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הנוסף שנמסר לי במהלך הדיון, החלטתי כי יש לקבל את בקשת המדינה , בכפוף לעריכת תסקיר חלופת מעצר לגבי המשיב 3 – אבי.

10.

סעיף 61 לחוק המעצרים מורה כי נאשמים העצורים עד תום ההליכים ישוחררו מן המעצר אם בתום תשעה חודשים לא הסתיים משפטם. עם זאת – סעיף 62 מאפשר הארכת המעצר באישור שופט של בית משפט זה, והדבר אפשרי, בשים לב לנסיבות, אף אם המשפט איננו קרוב לסיום (ראו לאחרונה: בש"פ 2683/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 6.4.2009)). הכלל המוכר בנושא זה קובע כי כאשר חולפת תקופת המעצר הראשונית הקבועה בסעיף 61 לחוק המעצרים, משתנה נקודת האיזון ומשקלה של זכות הנאשם לחירות עולה. אולם מובן כי לא בכל מקרה ניתן לשחרר את הנאשם העצור, אלא יש לבדוק כל מקרה לגופו, בין השאר תוך בחינת קצב התקדמות המשפט, המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, החשש לשיבוש הליכים והחשש להימלטות מן הדין.

כאמור, אחד השיקולים המרכזיים שנדרש בית המשפט לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף

62 לחוק המעצרים הוא קצב התנהלות המשפט. אולם, קצב ניהולו של המשפט איננו השיקול הבלעדי כידוע, ויחד עמו על בית המשפט להוסיף ולבחון שיקולים נוספים, ביניהם המסוכנות הנשקפת מן הנאשמים והחשש בפני הימלטות ושיבוש הליכי משפט. במקרה הנוכחי, אף שניתן לקבל כי קצב ניהולו של המשפט עד כה לא היה זריז, הרי שנוכח המסוכנות הנשקפת מן המשיבים ודרך התנהלותם ומעורבותם בגרירת ההליכים, לצד העובדה שהמשיבים 1 ו-2 נמלטו בעבר מאימת הדין – נראה שאין מנוס מהמשך מעצרם של המשיבים 1 ו-2 לתשעים ימים נוספים.

11.

שונים מעט הם הדברים ביחס למשיב 3, אבי. חלקו הלכאורי בפרשה אמנם איננו שולי כטענתו, אם כי הוא פחות מזה המיוחס למשיבים האחרים. זאת ועוד – עברו היה נקי קודם למעצרו, ואולם עתה הוגש נגדו כתב אישום נוסף והדבר מחזק את המסוכנות הלכאורית הנשקפת ממנו. עם זאת, להבדיל מן המשיבים 1 ו-2 אין בעברו ניסיון בריחה מגורמי אכיפת החוק ונראה כי לפני הסתבכותו זו הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי יחסית. מובן שמעצר איננו קל לאיש, ואולם נראה כי המעצר קשה במיוחד לנאשם זה, בשים לב לעברו, לשירותו הצבאי הקרבי התקין ולאופיו. אשר על כן, ובשים לב לכך שבא-כוחו של אבי ציין כי המשפחה יכולה להציע כמה חלופות מעצר – נראה לי כי הגיעה העת לבחון, באמצעות תסקיר של שירות המבחן, חלופת מעצר קונקרטית, ככל שזו תוצע על ידי אבי. מובן שחלופת מעצר זו חייבת להיות מהודקת ביותר, כוללת איזוק אלקטרוני ובמרחק גיאוגרפי רב ממקום מגוריו של אבי וממקום ביצוע העבירה נשוא כתב האישום. ככל שיש באפשרותו של אבי להציע חלופת מעצר העונה על התנאים הנזכרים לעיל, ייערך תסקיר שירות המבחן לחלופת מעצר זו, ותסקיר זה יוגש בחלוף 21 ימים מעת הצעת החלופה על ידי אבי. תסקיר זה יוכל לשמש את אבי לשם הגשת בקשה לעיון חוזר בפני הערכאה הדיונית, בכפוף כמובן למסקנות שירות המבחן, ובהאסף החומר יחליט בית המשפט הנכבד קמא לגבי חלופת מעצר למשיב מס' 3– כטוב בעיניו.

12.

נוכח כל האמור לעיל ובכפוף לאמור בסעיף 11 שלעיל – אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים, שיימנו מתאריך 7.10.2009 למשיב 1 ומתאריך 22.9.2009 למשיבים 2 ו-3, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 18/08 בבית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.