בש"פ 2248/09 מדינת ישראל נ. שלומי אוחיון

1.

לפני בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב 3 (להלן – המשיב ) לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ) מעבר לתשעה חודשים ב-90 ימים נוספים.

יוער כי בתאריך 12.3.2009 הוריתי על הארכת מעצרם, בהסכמה, של המשיבים 2-1 והבקשה, בחלקים הנוגעים אליהם – הסתיימה.

כתב האישום והמעצר עד תום ההליכים

2.

כנגד המשיב הוגש בתאריך 26.6.2008 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת המייחס לו ולמשיב 2 (להלן – איטח ) שתי עבירות של ניסיון רצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן – החוק , או חוק העונשין ) בצירוף סעיף 29 לחוק; חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1)+(2) לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק; תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי הסעיפים 382+380(א) לחוק; עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) לחוק ו-144(ב) לחוק וכן קשירת קשר פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. בתאריך 10.7.2008 הוגש כתב אישום מתוקן כנגד המשיב אליו צורף גם המשיב 1 (להלן – שלומי ) שעד אז נמלט מן המשטרה ומקום הימצאו לא היה ידוע. כתב האישום המתוקן מייחס לשלומי את העבירות המיוחסות למשיב ולאיטח וכן מייחס לו עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק.

3.

כתב האישום מתייחס כאמור למשיב, לשלומי ולאיטח. לשם הצגת התמונה במלואה נביא עתה את פרטי כתב האישום כולו ולא רק את החלק המיוחס למשיב. על פי עובדות כתב האישום, שלומי ואיטח הם חברים ושותפים לעסקים. השניים הפעילו בין היתר בית קפה, ששימש גם כמועדון למשחקי קלפים (להלן – המועדון ). המשיב הוא אחיו של שלומי. כפיר דדון (להלן – כפיר ) ויניב דדון (להלן – יניב ) הם אחים, דודנים של המשיב ושלומי. לכפיר וליניב היתה שותפות עסקית עם שלומי ואיטח. בתאריך 1.6.2008 ביקשו כפיר ויניב לשוחח עם שלומי ועם איטח באשר למחלוקת עסקית. נטען כי שלומי שוחח עימם בטלפון והזמין אותם להגיע למועדון באומרו כי הוא ואיטח נמצאים שם. עם הגיעם למועדון ניגשו המשיב ושלומי לכפיר, ושלומי הטיח בכפיר דברים בתוקפנות. כפיר ביקש משלומי שיאפשר לו לדבר עם איטח אך המשיב ושלומי חסמו את דרכו. במקביל, התקדם יניב לעברו של איטח וצעק לעברו "על מה אתם כועסים", ואז המשיב משך את יניב לאחור, כשהוא מרחיק אותו מאיטח ושלומי דחף את יניב. בשלב זה קם איטח מכסאו ועשה תנועה מאיימת בידו הימנית, הדומה לתנועה של הוצאת אקדח. שלומי, איטח והמשיב פעלו לבודד את כפיר מיניב וכדי שתשומת לבו של יניב תכוון למקום אחר, כך ששלומי יוכל לפגוע בכפיר בלא התערבותו של אחיו. על פי כתב האישום, בשלב זה שלף שלומי אקדח וירה מספר יריות לעבר כפיר בכוונה לגרום למותו ואף המשיך לירות לאחר שכפיר נפל ארצה. יניב, שעמד בגבו לאירוע, הסתובב לכיוונו של שלומי וכשראה את מעשיו צעק לעברו. מכתב האישום עולה כי אז הסתובב שלומי אל עבר יניב, כיוון את האקדח לעברו וירה לעברו מספר יריות בכוונה להמיתו. בכתב האישום נטען כי יניב הספיק להרים כיסא ולהתגונן ושלומי הפסיק לירות רק אחרי שיניב התחזה למת. כתוצאה מהירי נפצע כפיר באורח אנוש. יוער כי אישומים מספר 2 ו-3 בכתב האישום אינם רלבנטיים למשיב, אלא מתייחסים לשלומי ולאיטח בלבד.

עם הגשת כתב האישום המקורי התבקש גם מעצרו עד תום ההליכים של המשיב. בית המשפט הנכבד קמא הורה על מעצרם של המשיב ושל איטח עד תום ההליכים בתאריך 11.9.2008, בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס המיוחס להם וכי כל חלופת מעצר לא תאיין את המסוכנות הנשקפת מהם. על החלטה זו הוגשו עררים לבית משפט זה, שנדחו על ידי חברתי, השופטת א' חיות .

4.

תשעה חודשים חלפו מאז ההחלטה על המעצר עד תום ההליכים ומשפטו של המשיב טרם הסתיים. על כן מוגשת הבקשה שלפני. המדינה טוענת כי העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות אלימות במדרג הגבוה ביותר ומלמדות על מסוכנות רבה. עוד טוענת המדינה כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב ממעצר יביא לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים. המדינה מדגישה כי לא מדובר בחשש בעלמא, אלא בחשש שקיבל ביטוי בעדותו של המתלונן יניב.

5.

המבקשת מדגישה עוד כי העיכוב בשמיעת התיק נעוץ כולו אך ורק בנאשמים, שהביאו באופן מכוון לדחיית שמיעת הראיות באמתלה של אי הסדרת ייצוג, כפי שיתואר בהרחבה להלן.

התקדמות ההליך בבית המשפט המחוזי בנצרת

6.

בתאריך 14.7.2008 בוצעה הקראת כתב האישום. בתאריך 27.8.2008 הוגשה בקשה לתיקון כתב האישום על דרך של הוספת עדי תביעה. בתאריך 7.9.2008 אמורים היו הנאשמים, ובהם המשיב, להגיב לכתב האישום אך לפני מועד הדיון ביקש ב"כ של שלומי לדחות את מועד הדיון ובית המשפט נעתר לבקשתו, בציינו כי עד למועד ההקראה יגישו הנאשמים את כפירתם המפורטת בכתב. הדיון נדחה לתאריך 11.9.2008 ובמועד זה לא הוגשה כפירה מפורטת. בדיון זה הודיעו עורכי הדין כי טרם הוסדר ייצוגם של הנאשמים בפרשה ועל כן נדחה הדיון שוב, הפעם לתאריך 3.11.2008. יוער כי בדיון זה ציינה באת כוח המדינה כי חלף זמן מאז הגשת כתב האישום וביקשה כי ייקבעו מועדים להוכחות.

בתאריך 22.10.2008 הגישה המבקשת בקשה לגביית עדות לאלתר מיניב ומכפיר, נפגעי העבירה וזאת על רקע מידע גלוי וחסוי שהיה בו כדי לבסס חשש ממשי כי אם לא תיגבה העדות לאלתר, לא יגיעו המתלוננים להעיד. הבקשה הוגשה לנשיא בית המשפט הנכבד קמא במטרה למנוע העלאת טענת פסלות להרכב שישמע את התיק העיקרי. בתאריך 2.11.2008 – יום אחד לפני הדיון שנקבע בפני ההרכב – הודיע בא-כוחו של שלומי, עו"ד ירום הלוי, כי טרם הוסדר ייצוגו של הלה. בשלב זה ביקשה המבקשת מן הסנגוריה הציבורית לשלוח לדיון ההקראה נציג מטעמם, וכך אכן אירע. אולם, בדיון זה הודיע עו"ד שפרלינג, שייצג בעבר את המשיב בהליכי המעצר כי נכון לאותו שלב הוא איננו מייצג בתיק וביקש דחייה בת שלושה שבועות לשם הסדרת הייצוג. גם הנאשמים עצמם ביקשו דחייה. המבקשת התנגדה לכך. בית המשפט הנכבד קמא הורה כי הסנגוריה הציבורית תייצג את שלושת הנאשמים, בהם גם המשיב, ונקבעו מועדי הוכחות סמוכים לקראת סוף חודש נובמבר ואמצע דצמבר. בעקבות המועדים המוקדמים יחסית שנקבעו לצורך הוכחות, ולאחר דיון בפני נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, כב' השופט מ' בן-דוד , חזרה בה המדינה מבקשתה להעיד את המתלוננים בעדות מוקדמת.

7.

במועד הראשון שנקבע להוכחות, הודיעו עורכי הדין מטעם הסנגוריה הציבורית כי הנאשמים אינם מעוניינים בייצוג הסנגוריה הציבורית וביקשו כי ישוחררו מייצוג. בית המשפט ביטל איפוא את שמיעת ההוכחות למועד זה, אך דחה את בקשת הסנגוריה להשתחרר מן הייצוג וזאת נוכח בקשות שונות של עו"ד הלוי לגבי חומרי חקירה. בית המשפט הנכבד קמא קבע כי לנוכח הבקשות של עו"ד הלוי יש לבטל גם את מועד הוכחות שנקבע לתאריך 27.11.2008 והורה כי עדותו של יניב תישמע בתאריך 1.12.2008.

בסמוך לאחר מכן הגישה הסנגוריה הודעת ערעור לבית משפט זה על אי שחרורה מן הייצוג. ערעור זה הועבר לדיון בפני הרכב תלתא, והוחלט כי הדיון בבית המשפט המחוזי יושהה עד לפסק דין בערעור. עו"ד הלוי הגיש במקביל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, שדחה את מרבית בקשותיו לגבי חומר הראיות. ערר זה נמחק על ידי עו"ד הלוי במהלך דיון בפני חברי, השופט א' א' לוי . גם ערעור הסנגוריה הנ"ל נדחה, בהחלטה מנומקת של חברתי השופטת ע' ארבל , בהסכמת חברי השופט א' א' לוי ובהסכמתי (ע"פ 10067/08 הסנגוריה הציבורית נ' אוחיון (לא פורסם, 15.12.2008)).

8.

בבוקר יום 18.12.2008, בו אמור היה להעיד המתלונן יניב, הוא נעלם וניתק כל קשר עם המשטרה ועם התביעה. באותו דיון התברר כי עורכי דינם הפרטיים של המשיב ושל שלומי ואיטח הסדירו את הייצוג ואין עוד צורך בסנגוריה הציבורית. בית המשפט הנכבד קמא הוציא צו הבאה ליניב וקבע דיון נוסף לשמיעת ראיות, בתאריך 5.1.2009. במועד זה הובא המתלונן יניב בצו הבאה. הוא נחקר בעדות ראשית ובמהלכה העיד כי לא הגיע לעדותו קודם לכן לאחר שהובהר לו כי אם לא ייקח את סכום הכסף שהוצע לו על ידי שליחים מטעם הנאשמים – כ-50,000 ש"ח – ישמש סכום זה לשכירת "מחסל". בא-כוחו של שלומי החל בחקירה נגדית, אך ביקש להפסיקה ולהמשיכה בדיון ההוכחות הבא. ביני לביני נקבעו עוד ארבעה מועדי הוכחות לתאריכים: 22.1.09, 5.3.09, 12.3.09 ו-19.3.09 (הדיון שנקבע לתאריך 5.3.2009 בוטל, מטעמי בית המשפט).

9.

בדיון שנערך בפני בתאריך 15.3.2009 שבה והדגישה ב"כ המדינה כי העיכוב בשמיעת התיק בבית המשפט המחוזי נובע ממהלכיהם של הסנגורים בתיק. ב"כ המשיב מצידו ביקש לשחרר את המשיב ממעצרו. הוא טען כי המשיב הינו אדם נורמטיבי שלא נשקפת ממנו מסוכנות רבה, וציין כי הוא שירת שירות צבאי מלא ביחידה קרבית קודם למעצרו ואף התנדב מעבר לחובתו לשירות מילואים. עוד הדגיש ב"כ המשיב כי אין חולק שהמשיב עצמו איננו מי שירה בנשק, אלא רק הלך אחרי אחיו והשתתף באותה פגישה עם יניב וכפיר ובכך נקלע למעשה לתוך הסיטואציה, מה גם שחלקו בפרשה שולי בלבד. ב"כ המשיב הוסיף וטען כי בעוד שלשני הנאשמים האחרים מיוחסות גם עבירות שיבוש מהלכי משפט, הרי שמרשו איננו נאשם בכך. לבקשת המשיב איפשרתי גם לו לומר את דברו במהלך הדיון. הוא ציין כי הוא לא רוצה להיות עבריין וחש כי "המדינה מכריחה" אותו להפוך לכזה בשהותו הארוכה במעצר. המשיב ביקש איפוא את התחשבות בית המשפט והדגיש את קשייו לשהות במחיצת עבריינים.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה ושמיעת טענות הצדדים, כמו גם את דברי המשיב עצמו – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי יש להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, הגם שיתכן כי בעתיד עשויה להשתנות לגביו נקודת האיזון, הכל כמבואר להלן.

10.

אחד השיקולים המרכזיים שבית המשפט נדרש לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא קצב ניהול המשפט (ראו: בש"פ 3054/08 מדינת ישראל נ' סריאנו (לא פורסם, 30.6.2008)), שהרי נפסק כי עם חלוף הזמן נוטה באופן הדרגתי נקודת האיזון בין זכות הנאשם לחירות לבין זכות הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם – לעבר הזכות הראשונה (ראו: בש"פ 8022/05

מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסם, 6.9.05); בש"פ 10298/05

מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.05)). מובן שאף שקצב ניהול המשפט הוא שיקול חשוב – אין הוא בלעדי, ועל בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הרלבנטיים.

השאלה העומדת לבחינה כעת היא איפוא האם במועד הנוכחי, לאחר חלוף תשעה חודשים ממעצרו של המשיב, נקודת האיזון נוטה כבר לכיוון שחרורו של המשיב. לשיטתי, במכלול השיקולים הרלבנטיים ובכלל זה חומרת העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען וקצב ניהול המשפט – לא ניתן לשחרר בשלב זה את המשיב. עתה נרחיב ונפרט.

11.

באשר לקצב ניהול המשפט כבר נקבע על ידי חברתי, השופטת ע' ארבל , במסגרת ע"פ 10067/08 הנ"ל כי האחריות לעיכובים איננה מוטלת פה על בית המשפט הנכבד קמא (אשר עשה מאמצים רבים כדי לקדם את שמיעת התיק). וכך נאמר שם:

"עדים אנו למצב בו ניתנו לכאורה המושכות לניהול ההליך בידיהם של הנאשמים, אשר בהימנעם מהסדרת ייצוגם, מטעמיהם שלהם, אינם מאפשרים למעשה את ניהול ההליך וקידומו. כך קורה שגם לאחר שבית המשפט, שעל העומס עליו אין צורך להכביר מילים, קובע מועדים לשמיעת הראיות, מתבטלים אלה בשל התנהלותם של הנאשמים. כאמור, זהו מצב בלתי-מתקבל על הדעת, ובפרט נוכח פרק הזמן הממושך שעמד לרשותם של הנאשמים להסדרת ייצוגם... שומה על הנאשמים, כמו-גם נאשמים בתיקים אחרים, לדעת כי ככל שבית המשפט מכבד את זכותם לבחור להם את ייצוגם ורואה עצמו מחויב לאפשר להם ליהנות מזכות זו, אין משמעם של דברים כי בידו של נאשם לעצור את ההליך נגדו עד הגיעו להבנה עם הסנגור בו הוא חפץ, במיוחד כשמדובר במספר נאשמים העצורים תקופות ארוכות המוארכות לא פעם מסיבות של בעיות ביצוג"

( שם , בעמ' 6 לפסק הדין)

12.

העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות חמורות, המעידות על מסוכנות שלא בנקל ניתן להפיגה. נסיבות ביצוע העבירות, כפי שאף תוארו על ידי בא-כוח המשיב, מלמדות על אדם ש"נגרר" למעשה הפלילי והחשש כי ישוב ו"ייגרר" בעקבות אחיו או בעקבות דמות אחרת – איננו מבוטל. בקביעה זו לא התעלמתי מכך שלזכות המשיב עומדת העובדה כי עד למעצרו הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי ואף שירת שירות מלא בצה"ל. מדבריו נראה גם כי המעצר הנוכחי משפיע עליו ונותן בו את אותותיו. יחד עם זאת, אין בכך די כדי להביא, בשלב זה, לשחרורו של נאשם המואשם בעבירות חמורות מעין אלה המיוחסות למשיב כאן וזאת בשים לב לכלל הנסיבות הרלבנטיות.

למען הסר ספק רואה אני להבהיר כי החלטתי לא באה לסגור את הדלת לשקול ביחס למשיב חלופת מעצר מהודקת מאוד בעתיד, שכן יתכן ובהמשך הדרך תשתנה לגביו נקודת האיזון.

13.

אשר על כן, ומן הטעמים שהובאו בבקשת המדינה וההנמקה שניתנה לעיל, בקשת המדינה מתקבלת. אני מורה איפוא על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 26.3.2009, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 18/08 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מביניהם.