בש"פ 3054/08 מדינת ישראל נ. בן ציון סריאנו

1.

לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, בתשעים ימים נוספים מתאריך 11.4.2008

לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ).

2.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב המייחס לו עבירות של סחר בבני אדם (לפי סעיף 377א לחוק העונשין, התשל"ז – 1977) והבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 202 לחוק העונשין, בצירוף סעיפים 203(א) ו-(ב)), סרסרות בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 199(ב) לחוק העונשין), אינוס (לפי סעיף 345(א)(1) ו-(4)+ (ב)(5) לחוק העונשין), מעשה סדום (לפי סעיף 346(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ו-(4)+ (ב)(5) לחוק העונשין), איומים (לפי סעיף 192 לחוק העונשין) והספקת סם (לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973).

3.

על פי עובדות כתב האישום, המשיב העסיק בזנות מתלוננת שהוברחה מאוקראינה לישראל במשך כחודש וחצי בשנת 2005. בתקופה זו עבדה המתלוננת בזנות, מבלי שקיבלה שכר, שכן המשיב דרש ממנה להחזיר את "החוב" שלה אליו. על פי הנטען נאסר עליה לצאת מן הדירה שבה שהתה ללא ליווי והיא אולצה לעבוד 17 שעות ביום. כמו כן, המשיב גם קיים עימה יחסי מין שלא בהסכמתה, כמה פעמים – בעצמו ובחבורה וסיפק לה סמים. עוד מתואר בכתב האישום כי לאחר פשיטה משטרתית על הדירה שבה שוכנה המתלוננת היא גורשה מן הארץ, ואולם היא שוכנעה לחזור לארץ לאחר שנאמר לה כי תקבל סכום של $10 לשעת עבודה עבור המשיב. לאחר חודשיים של עבודה עבור המשיב נמלטה המתלוננת מן הדירה, ואז התקשר אליה המשיב ואיים עליה כי יפגע בה ובמשפחתה. יצוין, כי עם המשיב נאשם בכתב האישום אדם נוסף, בשם פאבל קפולצביץ (להלן – פאבל ), ששימש על פי הנטען כנהג שהסיע את המתלוננת לפגישות עם הגברים.

4.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת את מעצרו עד תום ההליכים של המשיב. בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את הבקשה וקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב. עוד נקבע כי לא ניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר. בכל הנוגע לפאבל – נוכח חלקו היחסי הקטן בעבירה הורה בית המשפט על עריכת תסקיר שירות המבחן והוא שוחרר לחלופת מעצר בהמשך. המשיב הגיש, כחודשיים לאחר ההחלטה על מעצרו, בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, אך חזר בו ממנה בסמוך להגשתה.

5.

תקופת תשעת החודשים למעצרו של המשיב הסתיימה בתאריך 10.4.2008, אך משפטו עדיין לא החל, והמדינה מבקשת להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים. בדיון שהתקיים בפני בתאריך 10.4.2008 הסכים ב"כ המשיב להארכת מעצרו עד להחלטה בבקשה – על מנת לאפשר לצדדים לבחון אפשרות של הסדר כלשהו ביניהם ביחס לבקשת הארכת המעצר וכן על מנת לאפשר למדינה להגיש אסמכתאות משפטיות מטעמה וכן להשלים פרטים עובדתיים ביחס להמשך ההליכים בתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי הנכבד. בהמשך דווח לי כי הצדדים לא הגיעו לכל הסדר ביניהם, וכן מסרו הודעות נוספות, אליהן אתייחס בסעיפים 7 ו-9 שלהלן.

6.

מאז מעצרו של המשיב והגשת כתב האישום נגדו, לא התקיימה עדיין בתיק ישיבת הוכחות ראשונה. בתאריך 18.7.2007 התקיימה ישיבה שהייתה מיועדת להקראה והתיק הועבר לסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב לצורך קביעת מותב שיידון בתיק. בתאריך 4.9.2007 התקיים דיון ראשון בפני המותב שאמור היה לדון בתיק, אך התבקשה דחייה במענה לכתב האישום וזאת לאור עתירה שהיתה תלויה ועומדת באותה עת להסרת חיסיון שהוצא בתיק זה. כמו כן התבקשה שמיעת עדותה המוקדמת של המתלוננת. דיון נוסף שנקבע בתיק נדחה עקב אי הבאת המשיב ופאבל לדיון. בדיון אחר שנערך בתאריך 6.11.2007 הודיע ב"כ המשיב כי פאבל מבקש כי ימונה לו סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. כן עדכן ב"כ המשיב כי הדיון בעתירה להסרת החיסיון מתעכב נוכח העובדה שהשופט ש' שוחט פסל עצמו מלדון בבקשה. בית המשפט הנכבד קמא הורה איפוא על דחיית המענה לכתב האישום בשלושה שבועות נוספים והחזיר את התיק לסגנית הנשיא לצורך העברתו למותב אחר בגלל פסילת אחד משופטי המותב, כאמור לעיל.

7.

בתאריך 12.11.2007 החליט בית המשפט בעתירה להסרת חיסיון והורה על חשיפת 2 ידיעות מודיעיניות. עד למועד הגשת הבקשה לא נקבע מותב שידון בתיק בבית המשפט המחוזי בתל אביב וממילא לא נקבעו מועדי דיונים. בפתח הדיון שהתקיים בפני עדכנה ב"כ המבקשת כי התיק הועבר למותב אחר בבית המשפט הנכבד קמא ואף נקבע דיון הוכחות אחד לתאריך 4.5.2008. עם זאת עדכנה ב"כ המבקשת כי המועד הפנוי הבא ביומנו של בית המשפט הוא רק בחודש פברואר 2009, כאשר ישנה אפשרות מסוימת שאיננה ברורה עדיין כי ייקבעו דיונים נוספים קודם לכן. בהודעה משלימה שהגיש המשיב הוא עדכן כי בישיבת תזכורת שהתקיימה בתאריך 15.4.2008 הודיעה אחת משופטות ההרכב כי היא דנה בעניינו של פאבל במסגרת הבקשה למעצר ימים בבית משפט השלום והתבקשה התייחסות הצדדים להודעה זו של בית המשפט הנכבד. בתאריך 30.4.2008 פסל עצמו ההרכב מלדון במשפטו של המשיב והתיק הועבר שוב לסגנית הנשיא לצורך קביעת מותב אחר. המשמעות המעשית של כל האמור לעיל היא כי משפטו של המשיב טרם החל ובשלב זה, כפי שנמסר על ידי ב"כ המשיב בתאריך 12.5.2008, נקבעה ישיבת תזכורת לתאריך 15.7.2008 בפני הרכב בראשות כב' השופט שהם .

8.

עמדת המדינה העדכנית, לאחר ההתפתחויות המתוארות לעיל והעיכוב בתחילת משפטו של המשיב היא כי אף נוכח העיכוב בשמיעת התיק, יש מקום להאריך את מעצרו של המשיב, נוכח הנסיבות הקשות של המעשים המיוחסים לו, מסוכנותו הברורה, הנשקפת מן העבירות המיוחסות לו וכפי שנקבע בפסיקה ביחס לעבירות אלו, וכן נוכח החשש לשיבוש הליכים, הבא לידי ביטוי באיומיו על המתלוננת, כאשר זו נמלטה מן הדירה שבה שוכנה.

9.

ב"כ המשיב מתנגד לבקשת הארכת המעצר וציין בטיעונו בעל פה ובהודעותיו בכתב כי לאור העובדה שלא התקיים בתשעת החודשים האחרונים ולו דיון אחד בעניינו של המשיב בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אין כל הצדקה להארכת המעצר המבוקשת. המשיב הדגיש בטיעוניו את הקיצוניות של המצב שאליו נקלע המשיב בעל כורחו וכן את העובדה שככל הנראה לא יהיה די בהארכת המעצר המבוקשת כאן ויהיה צורך בהארכות מעצר נוספות עד לסיום המשפט.

כאן המקום להעיר כי בתאריך 2.6.2008 עדכנה ב"כ המדינה כי כנגד המשיב הוגש כתב אישום נוסף לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"פ 40128/08), המייחס לו שלושה אישומים שעניינם עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות, הבאת אדם ידי עיסוק בזנות, הספקת סם מסוכן, כליאת שווא ואיומים. במקביל הוגשה במסגרת כתב האישום האמור בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. לשיטת המדינה, יש בכתב אישום נוסף זה כדי ללמוד על מסוכנותו הרבה של המשיב ועל ההכרח שיישאר במעצר.

בתאריך 10.6.2008 הודיע בתגובה ב"כ המשיב כי אין בהגשת כתב האישום הנוסף כדי להשפיע על ההחלטה בבקשה שלפני, שכן לשיטתו, כתב האישום החדש מתייחס לפרשות נשוא כתב האישום שבגינו התבקש המעצר בבקשה שלפני, וכי מדובר בצעד טקטי מצד המבקשת, שיכולה היתה באותה מידה לתקן את כתב האישום המקורי.

10.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים וכן עיינתי בהודעות המשלימות מטעמם, מסקנתי היא כי דין בקשת המדינה להתקבל. עם זאת, מן הראוי כי ייעשה כל מאמץ

לזרז

את שמיעת התיק בבית המשפט הנכבד קמא , בשים לב למעצרו המתמשך של המשיב ולחשש מעינוי דין שנגרם לו. להלן אפרט את טעמיי להחלטתי זו.

(א)

אחד השיקולים המרכזיים שבית המשפט נדרש לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק הוא המעצרים, הוא קצב ניהול המשפט. כידוע, עם חלוף הזמן נוטה באופן הדרגתי נקודת האיזון בין זכות הנאשם לחירות לבין זכות הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם – לעבר הזכות הראשונה (ראו לדוגמה: בש"פ 8022/05

מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסם, 6.9.05); בש"פ 10298/05

מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.05)). ואולם, לא מדובר בשיקול בלעדי, ועל בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הרלוונטיים.

השאלה העומדת לבחינה כעת היא האם במועד הנוכחי מחייב איזון זה את שחרורו של המשיב ממעצר. לשיטתי, אף על פי שקצב ניהול ההליכים בתיק זה רחוק מלהשביע רצון ברי שלא ניתן לשחררו בשלב זה נוכח מסוכנותו הרבה והחשש לשיבוש הליכי משפט,.

העבירות המיוחסות למשיב הן מן החמורות ביותר. תופעת הסחר בנשים היא מן הקשות שבעבירות הכלולות בספר החוקים, ועל בתי המשפט לפעול לביעור נגע זה בכל האמצעים הקיימים על פי חוק. דבריו של השופט, כתוארו אז, מ' חשין , בנושא זה משנת 2000 יפים, למרבה הצער, גם בימים אלה:

"הוראת סעיף 203א לחוק העונשין נועדה להילחם בדמותו המודרנית והמכוערת של סחר העבדים מימים שמכבר, ואנו, בתי-המשפט, משימה הוטלה עלינו להעלות את תרומתנו למלחמה זו, שמלחמת חורמה היא" (בש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 29.10.2000))

(ב)

מסוכנותו הנטענת של המשיב לא נובעת ולא מסתכמת רק בעבירה של סחר בנשים. למשיב עבר פלילי בתחום הסמים והוא אף נדון בעבר לתקופות מאסר שונות. כמו כן, גם בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו (בהן כזכור גם עבירה על פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973), היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה של 12 חודשים לריצוי בפועל, בגין עבירת סמים. כמו כן, קיים בעניינו של המשיב חשש כי ישבש הליכי חקירה, שהיא עילה נפרדת על פי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים – לאור האיומים על המתלוננת המיוחסים לו.

מסוכנות זו, בשילוב עם החשש לשיבוש הליכים, אינה מאפשרת בשלב זה שחרורו לחלופת מעצר כלשהי, בין היתר מן החשש ל"תקלה רצינית לציבור בהעדר חלופה שתתן ביטחון מפני המשך ניהולן של רשתות סחר נשים גם תוך שהייה בחלופת מעצר, וקיום קושי מובנה לפקח ולהבטיח מפני התרחשות כזו" (בש"פ 212/06 מדינת ישראל נ' כץ (לא פורסם) (2006)).

11.

לא ניתן להתעלם, עם זאת, מחלוף הזמן, שבמהלכו לא החל למעשה משפטו של המשיב. העיכוב בשמיעת המשפט במקרה זה מקורו, בין השאר, בעומס המוטל על כתפי הערכאה הדיונית והתמהמהות ההליכים בדיון בעתירה להסרת החיסיון שנבעו, בין היתר, מן הצורך להחליף מותבים בעקבות פסילת שופט. למרבה הצער, נוכח פסילת המותב שכבר אמור היה לשמוע את התיק ואף קבע לשם כך שני מועדים, לא ברור עתה

האם הועד מותב לדיון בתיק וממילא לא קבועים מועדי הוכחות כלשהם מעבר למועד התזכורת ב-15.7.2008. אין חולק כי מצב דברים זה הינו קשה ויש לפותרו בהקדם האפשרי. בשים לב לעומס הרב הקיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אני סבור כי יש מקום להתגייסות כלל מערכתית (גם של ב"כ הצדדים) במטרה לנסות להתחיל את שמיעת התיק ללא כל דיחוי נוסף. לא ניתן לקבל מצב שבו נאשם עצור מזה תשעה חודשים ומשפטו עדיין לא החל ואף לא נקבע מותב לדיון בתיק. ואולם, כאמור לעיל, נוכח הנסיבות שתוארו לעיל, מסוכנותו הרבה של המשיב והחשש לשיבוש הליכים –לא אוכל, בשלב זה, לדחות את בקשת המדינה. מיותר לציין כי ממילא השיקול של חלוף הזמן יעמוד לנגד עיניו של בית משפט זה אם וכאשר יוגשו בקשות נוספות להארכת מעצרו של המשיב. אין לי אלא לקוות שעד תום הארכת מעצר זו אכן ייעשה מאמץ עליון לקידום ההליכים בתיק. בכל מקרה, טענותיו של המשיב שמורות לו ביחס לכוונה להאריך את מעצרו מכוח כתב האישום הנוסף שהוגש נגדו.

12..

בקשת המדינה מתקבלת איפוא. אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 11.4.2008 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1082/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם מביניהם.