בש"פ 2359/10 מדינת ישראל נ. אסי מרשה

1.

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

(להלן: חוק המעצרים ) בתשעים ימים, החל מתאריך 13.4.2010, או עד למתן פסק דין בת.פ. 1043/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם. יצוין כי בתאריך 6.4.2010 הארכתי את מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת.

2.

כנגד המשיב הוגש בתאריך 13.7.2009 כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובתאריך 6.9.2009 הוגש כתב אישום מתוקן. כתב האישום המתוקן כולל ארבע אישומים המייחסים למשיב עבירות אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז –1977 (להלן: חוק העונשין ), עבירות תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382-380(ג) לחוק העונשין , עבירה של תקיפת סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין , עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין , ועבירה של תקיפה חבלנית לפי סעיף 390 לחוק העונשין .

כתב האישום מתאר מעשים אותם, על פי הנטען, ביצע העורר במי שהייתה בת זוגו בין השנים 2009-2002, במהלכן התגוררו השניים, לסירוגין, בדירה משותפת. באישום הראשון נטען, כי בשישה מועדים שונים, אנס העורר את המתלוננת בשתי דירות שונות בהן התגוררו יחדיו. באישום השני נטען, כי העורר אנס את המתלוננת בתא שירותים במועדון בו בילתה בתל אביב. באישום השלישי נטען, כי המשיב שב ותקף את המתלוננת בהזדמנויות שונות, במהלכם נחבלה המתלוננת מספר פעמים בפניה. כמו כן נטען כי המשיב תקף את חברתה של המתלוננת. באישום הרביעי נטען, כי העורר תקף חברה של המתלוננת והכה אותה באמצעות אגרופו וגרם לכך שנזקקה לטיפול רפואי.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון שהתקיים בתאריך 13.7.2009 ביקש בא כוח המשיב דחייה לצורך לימוד חומר הראיות. הדיון בנושא נקבע לתאריך 22.7.2009, אך זה נדחה, עקב בקשתו של בא כוח המשיב והדיון נקבע לתאריך 5.8.2009. בעקבות בקשה של בא כוח המשיב לקבל הארכה נוספת על מנת לאפשר לו לקבל את יתרת חומר החקירה, הדיון נדחה. בדיון שהתקיים בתאריך 16.8.2009 הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה לגבי האישום הרביעי, וטען לחולשתן של קיום ראיות לכאורה לאישומים 3-1. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' נויטל ) קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב והורה, לבקשת בא כוח המשיב, על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו. בדיון שהתקיים בתאריך 23.9.2009, לאחר שהדיון נדחה עקב כך שתסקיר שירות המבחן לא הוגש במועד, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר משלים לזה שנמסר בסופו של דבר. בתאריך 15.10.2009 התקיים דיון, לאחר קבלת התסקיר המשלים, בגדרו הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' כוחן ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, משום שחלופת המעצר שהוצעה לא נראתה כמסוגלת לאיין את מסוכנות המשיב כלפי המתלוננת.

על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפט העליון, אשר נדחה על ידי חברי השופט ע' פוגלמן בתאריך 1.12.2009.

4.

מבחינת ההתקדמות בתיק העיקרי, לאחר הקראת כתב האישום בתאריך 20.7.2009, כפר המשיב בכתב האישום בתאריך 3.9.2009. שמיעת הראיות בתיק החלה בתאריך 2.2.2010 בדיון בו נשמעה עדותה של המתלוננת, ובתאריך 10.2.2010 נשמעה עדותן של שתי חברותיה של המתלוננת. בתאריך 16.2.2010 ניתנה החלטה של בית משפט בגדרה נקבעו שלושה מועדי הוכחות נוספים– בחודשים אפריל ומאי 2010.

5.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בחלוף תשעה חודשים, הוגשה בקשה זו להארכת מעצרו בתשעים ימים.

המבקשת טוענת כי לאור מסוכנתו הרבה של המשיב יש צורך בהארכת מעצרו. מסוכנות זו נלמדת מתוך נסיבות ביצוע העבירה הנטענות בכתב האישום: המשיב ניהל עם המתלוננת מערכת יחסים זוגית ארוכת שנים במהלכה נהג לאנוס את המתלוננת, להכות אותה ולהטיל אימתו עליה ועל הסובבים אותה. עוד מוסיפה המבקשת כי שמיעת הראיות בתיק החלה וצפויה התקדמות משמעותית בתיק בתקופת המעצר המבוקשת, בה עתידים להעיד עדי תביעה נוספים.

6.

בדיון שהתקיים בפני בתאריך 6.4.2010, טען בא כוח המשיב כי ההליכים נגד המשיב היו צריכים להסתיים תוך תשעה חודשים על פי לשון החוק, ועל כן אין מקום להאריך את מעצרו של המשיב בעוד תשעים ימים. בא כוח המשיב טען גם כי על פי תסקיר שירות המבחן, המפקחים המוצעים ראויים ומסוגלים להציב גבולות למשיב, במקרה בו ישוחרר למעצר בית. בנוסף, בא כוח המשיב טען כי השופטת ח' כוחן , בהחלטתה מתאריך 15.10.2009, בגדרה קבעה כי המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו, ציינה כי יתכן שלאחר שהמתלוננת תמסור את עדותה, ניתן יהיה לשקול מחדש את הבקשה לשחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

7.

בתאריך 14.4.2010 עדכן בא כוח המשיב כי בדיון שהתקיים בתיק של המשיב בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו באותו יום, הגיעה המתלוננת, על פי בקשתו של בא כוח המשיב, על מנת להשלים את החקירה הנגדית אודות תמליל העימות שבינה לבין המשיב וסיימה את עדותה. בנוסף לסיום עדותה של המתלוננת, העידו בתאריך 14.4.2010 גם שלושה עדים מתוך שישה עדי התביעה שנותרו. על כן, בניגוד לטענת בא כוח המדינה בדיון שהתקיים בפני, שגרסה כי פרשת התביעה תסתיים בישיבה זו– הדגיש בא כוח המשיב כי לא כך קרה.

בתאריך 3.5.2010 שב ועדכן בא כוח המשיב כי בשל נסיבות מצערות (פטירתה בטרם עת של אמו של בא כוח המאשימה בתיק ז"ל), נדחה מועד ההוכחות שהיה קבוע לתאריך 6.5.2010, כך שבשלב זה נותר מועד אחד נוסף בלבד (13.5.2010) להוכחות.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בערר, שמעתי את טיעוני הצדדים, וקראתי את העדכונים שנמסרו, הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל . אפרט עתה בקצרה את הנימוקים להחלטתי זו.

9.

בבואנו לדון בבקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים , עלינו לאזן בין שיקולים מתחרים שונים, מתוכם רלבנטיים לענייננו: חזקת החפות העומדת לנאשם (כל עוד לא הורשע בדין), זכותו לחירות, וכן נסיבותיו האישיות – כל אלה מחד גיסא, וההגנה על אינטרס הציבור – מאידך גיסא (ראו: בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ'

גרה (לא פורסם, 19.7.2004) ;

בש"פ 9037/08 מדינת ישראל נ' מטר

(לא פורסם, 5.11.2008) ;

בש"פ 7075/09 מדינת ישראל נ' הרוש (לא פורסם, 26.10.2009) ;

בש"פ 2214/10 מדינת ישראל נ' סויטאת (לא פורסם, 25.3.2010)). בחינת השיקולים המתחרים מובילה במקרה זה לקביעה כי קיים צורך להאריך בשלב זה את מעצרו של המשיב. נבהיר:

(א) העבירות המיוחסות למשיב הן חמורות. על פי הנטען בכתב האישום, במשך מספר שנים, נהג המשיב במתלוננת בדרך של אלימות והשפלה קשות, איים עליה ואף כפה עליה לקיים עימו יחסי מין, תוך שימוש באלימות פיזית ומילולית. מעשי אונס ואלימות אלו נעשו הן בתקופה בה המתלוננת והמשיב חיו כזוג, והן בתקופה בה היו פרודים. מעשיו האלימים של המשיב הופנו לכאורה לא רק כלפי המתלוננת, אלא גם כלפי מי שנמצאו בסביבתה וניסו לגונן עליה. מעשים אלה משקפים רמת מסוכנות גבוה. על פי שירות המבחן, אשר שקל את מצבו של המשיב והן את מצבה של המתלוננת, לא ניתן לאיין מסוכנות זו של המשיב על ידי תנאים מגבילים ועל כן לא המליצו על שחרורו ממעצר. מקובלת עלי טענת בא כוח המדינה, כי למרות שלמשיב אין עבר פלילי, המעשים המיוחסים לו נעשו לאורך שנים רבות, והם משקפים לכאורה מסוכנות גבוהה, אף ללא עבר פלילי.

(ב) אחד השיקולים המרכזיים שבית המשפט נדרש לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים , הוא קצב ניהול המשפט. כידוע, עם חלוף הזמן נוטה באופן הדרגתי נקודת האיזון בין זכות הנאשם לחירות לבין זכות הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם - לעבר הזכות הראשונה (ראו לדוגמה: בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסם, 6.9.05); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.05)). ואולם, לא מדובר בשיקול בלעדי, ועל בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הרלוונטיים. השאלה העומדת לבחינה כעת היא האם במועד הנוכחי מחייב איזון זה את שחרורו של המשיב ממעצר (ראה בש"פ 3054/08 מדינת ישראל נ' סריאנו ). לשיטתי, אף על פי שככלל ראוי להשתדל לסיים את ההליכים תוך תשעה חודשים, לא ניתן לשחרר את המשיב בשלב זה נוכח מסוכנותו הלכאורית הרבה . יש להוסיף כי מתחילת שמיעת ראיות התביעה, בתאריך 2.2.2010, התיק התקדם משמעותית תוך תקופת המעצר. אין לי אלא לקוות שעד תום הארכת מעצר זו אכן ייעשה מאמץ עליון לקידום משמעותי של ההליכים בתיק ואף המשיב יתרום את חלקו לכך. יחד עם זאת, במידה שיהיה צורך בהארכה נוספת שלא בגין התנהלותו של המשיב, יתכן ויהיה מקום לשקול אז חלופת מעצר הדוקה.

10.

נוכח כל האמור לעיל – מעצרו של המשיב מוארך בזאת בתשעים ימים, אשר יימנו מתאריך 13.4.2010, או עד למתן פסק דין בת.פ. 1043/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.