בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ. ויקטור פלד

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 30.8.05 או עד למתן פסק הדין בת"פ 3453/04 בבית משפט השלום בחיפה, לפי המוקדם.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו נטען כי בין השנים 2001 ל-2004 ביצע שורה ארוכה של עבירות מרמה. על פי הנטען, המשיב הקים, ביחד עם אחרים, מספר רב של "חברות קש" ובאמצעות חברות אלה רכש המשיב סחורות מכ-80 ספקים שונים. תמורת הסחורות מסר המשיב שיקים דחויים, ללא כוונה לפרוע את השיקים או לשלם בדרך אחרת עבור הסחורות. מאוחר יותר, חוללו השיקים שמסר המשיב עקב העדר כיסוי מספיק במועד פרעונם. על פי כתב האישום קיבל המשיב סחורות בשווי של 2.6 מיליון ש"ח. בשל מעשים אלה הואשם המבקש בקשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) (סך הכל 5 עבירות); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין בצירוף עם סעיף 29 (סך הכל 114 עבירות); והוצאת שיק ללא כיסוי, עבירה לפי סעיף 432(א) לחוק העונשין בצירוף עם 29 לחוק.

יחד עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בבקשה נטען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה הקושרות את המשיב למעשים שיוחסו לו וביניהן, עדויות ישירות של אנשים שעבדו ב"חברות הקש", מסמכים שונים המעידים על פעילות החברות וסחורות רבות שנתפסו בהחזקת המשיב. כן נטען כי לנוכח היקפה הגדול של הפעילות, התחכום הרב שבו בוצעו העבירות והשיטתיות של המעשים קיימת עילת מעצר מסוג מסוכנות בעניינו של המשיב. בנוסף נטען גם כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט.

בית משפט השלום בחיפה דחה את בקשת המדינה והורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. על החלטה זו עררה המדינה לבית המשפט המחוזי ועררה התקבל. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המדינה כי המעשים המיוחסים למשיב גרמו לפגיעה קשה בציבור הרחב וכי מתקיימת בעניינו עילת מעצר מסוג מסוכנות. על החלטה זו ערר המשיב לבית משפט זה ועררו נדחה (בש"פ 8746/04). לאחר שחלפו תשעה חודשים מאז מעצרו של המשיב עתרה המדינה להארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים וביום 17.6.05 נעתר בית משפט זה לבקשת המדינה (בש"פ 4849/05). עתה, לאחר שנסתיימה תקופת הארכת המעצר, מבקשת המדינה כי מעצרו של המשיב יוארך בשנית ב-90 ימים נוספים.

המדינה פרטה בבקשתה את השתלשלות העניינים במשפטו של המשיב. על פי האמור בבקשה, בתקופת הארכת המעצר האחרונה נערכו ארבע ישיבות בהן הסתיימה פרשת התביעה. כן נטען בבקשה כי שתי ישיבות נוספות שהיו קבועות בתקופת ההארכה התבטלו לבקשתה של באת-כוח המשיב. המדינה חזרה וציינה בבקשתה כי בעניינו של המשיב מתקיימת מסוכנות משמעותית שכן העבירות המיוחסות לו הן עבירות מתוחכמות שבוצעו באופן שיטתי ובהתמדה על פני תקופה ארוכה. כן ציינה המדינה כי המשיב נעצר בשנת 2003 בחשד לביצוע העבירות המיוחסות לו בארבעת האישומים הראשונים בכתב האישום, אולם לאחר ששוחרר בשל העדרן של ראיות מספיקות באותו מועד, שב וביצע לכאורה עבירות דומות נוספות שהן נשוא האישום החמישי בכתב האישום. בנסיבות אלה, טענה המדינה, אין מקום לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

מנגד, בדיון בפניי, טענה באת-כוח המשיב כי יש להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לטענתה, המשפט אינו קרוב כלל לסיומו שכן עתה מתחילה פרשת ההגנה אשר צפויה להיות ארוכה ומשמעותית. באת-כוח המשיב ציינה כי הסניגוריה עשתה מאמצים ניכרים על מנת לעמוד בקצב המהיר שבו התנהל המשפט אך עיכובים מסויימים היו בלתי נמנעים. עוד הוסיפה באת-כוח המשיב וטענה כי עתה, משהסתיימה פרשת התביעה, אין חשש יותר לשיבוש הליכי משפט וכי המעשים המיוחסים למשיב אינם ברמה כה חמורה המצדיקה את המשך החזקתו של המשיב מאחורי סורג ובריח לתקופה כה ממושכת.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון בפניי הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. נקודת המוצא לבחינת בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים ויותר היא כי תקופת מעצר עד לתום ההליכים הפליליים היא מעצם טבעה מוגבלת לתשעה חודשים, וככל שהמעצר מתארך מעבר לכך, יש ליתן יותר משקל לזכות לחירות. בבקשת הארכה יתייחס בית משפט זה, בין היתר, להתמשכות ההליכים בתיק אל מול מסוכנות הנאשם, ותוך בחינת מכלול הנסיבות הקשורות בניהול המשפט. בענייננו התקיימו במשפטו של המשיב עד כה כ-20 ישיבות הוכחות, בהן נשמעו כמאתיים עדים, תוך שהתביעה מוותרת על העדתם של עשרות עדים נוספים. ניתן לראות, איפוא, כי קצב התנהלות המשפט סביר, ועל כך לא חלקה גם באת-כוחו של המשיב, ויש סיכוי שכך גם יתמשך בקצב הולם. אכן, במשפטו של המשיב נפתחת עכשיו פרשת ההגנה, אשר לטענת באת-כוח המשיב עשויה להמשך זמן לא קצר; אולם לנוכח המסוכנות הנשקפת לכאורה מהיקף המעשים המיוחסים למשיב, ומריבוי העבירות, אין ניתן, בשלב זה, להורות על שחרורו לחלופת מעצר. כפי שכבר ציין בית משפט זה בעניינו של המשיב, עבירות הרכוש המיוחסות למשיב הן מאותן עבירות רכוש יוצאות הדופן, שבשל אופיין ואופן ביצוען יש בהן כדי להצדיק מעצר. הפרשה העבריינית אותה מגולל כתב האישום מלמדת על תחכום, שיטתיות והתמדה בביצוע העבירות הנטענות וכן מדובר לכאורה בעבירות בהיקף כספי ניכר. כמו כן, יש לציין, כי עבירות כגון אלה שמיוחסות למשיב ניתן להמשיך ולבצע גם בתנאי מעצר בית, ומטעם זה לא נקבע לו חלופה. לענין זה אין לי אלא לצטט מדברי השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 8746/04.

"מספרם הרב ומשקלם המצטבר של עבירות הרכוש החמורות המיוחסות לעורר בכתב האישום כמו גם היקפם הכספי הגדול של מעשי המרמה אשר נעשו על ידיו כענין שבשיטה לאורך שנים רבות, תוך התארגנות בשיתוף עם גורמים נוספים, כל אלה מעמידים עילת מעצר עד תום ההליכים בעניינו. שיטות פעולתו של העורר טומנות בחובן סיכון מובנה להישנותן, בהינתן נסיבות מתאימות לכך. ביצוען אפשרי גם מתחום מעצר בית באמצעי תקשורת מתוחכמים. העורר נעזר בעבר בגורמים מעורבים נוספים לצורך ביצוע העבירות, וקיים חשש של ממש כי אם ישוחרר הוא עלול לחזור לאותם דפוסי עבירה גם בעתיד. אכן, טמונה מהעורר סכנה לציבור ולבטחון רכושו. התכנון המוקדם, התיחכום, השיטתיות וההיקף הכספי הגדול המאפיין את ביצוע העבירות על ידו מצביע על היקפה של הסכנה (בש"פ 5431/98, 5571/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, פד"י נב(4) 268)".

אף כי עם תום פרשת התביעה, אין לדבר עוד על שיבוש עדויות מטעם התביעה, נימוק נוסף שהובא בהחלטות המעצר; ואף כי המשיב מוחזק במעצר כבר כשנה, וכבר אמרנו כי ככל שחולף הזמן כך משתנה נקודת האיזון בין הפגיעה בחירותו של המשיב לבין אינטרס ההגנה על הציבור מפניו; הרי, בשלב זה, לנוכח הנסיבות שפורטו לעיל, יש לקבל את בקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. יצויין, כי ביום 11.9.05 צפויה להתקיים ישיבת תזכורת בבית משפט השלום, בה אמורים להיקבע מועדים נוספים בהם יקוימו ישיבות הוכחות, וחזקה על הצדדים ועל בית המשפט כי ייעשה מאמץ לקבוע מועדים רבים וסמוכים לשמיעת פרשת ההגנה.

אשר על כן, בקשת המדינה מתקבלת ואני מורה בזאת על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 30.8.05 או עד למתן פסק הדין בת"פ 3453/04 בבית משפט השלום בחיפה, לפי המוקדם.