בש"פ 2808/11 מדינת ישראל נ. תיימור קבלאן

בפניי בקשת המדינה להורות, זו הפעם השניה, על הארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, החל מיום 28.04.11, למשך תשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 1139-04-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

1.

ביום 04.04.10 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד המשיב, המייחס לו עבירות של מעשה סדום, מעשה מגונה, שוד, הדחה בחקירה והיזק במזיד לרכוש. על פי עובדות כתב האישום, ביום 14.03.10 פגש המשיב בשני המתלוננים באשקלון, האשים אותם כי שרקו לעברו, איים על אחד המתלוננים כי יהרוג אותו, הסיר בכוח את משקפיו ועיקם אותם עד שנשברו. בהמשך, דרש מהמתלוננים שיתנו לו כסף, תוך שהוא מחפש על גופם רכוש בכוח. המשיב נטל מכשיר טלפון נייד ואת שעוני היד של המתלוננים ואיים עליהם שוב כי יהרגם אם יתלוננו במשטרה. לאחר מכן, המשיב דרש מהמתלוננים באיומים למצוץ את איבר מינו, שאם לא כן ירצח אותם. מאותו רגע החלה מסכת אלימות מינית קשה שביצע המשיב במתלוננים, הכוללת מעשי סדום, תוך שהוא מטיל את מוראו עליהם. לבסוף, עזב המשיב את המקום בנוטלו את רכושם של המתלוננים.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה כי המשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו. עוד נטען כי נגד המשיב קמה עילת מעצר סטטוטורית, מאחר שקיים יסוד סביר לחשש שיסכן את ביטחונו של הציבור; מאחר שהוא מואשם בעבירות שבוצעו תוך שימוש בנשק קר; ומפני שנסיבות ביצוע העבירות, תוך איומים חוזרים ונשנים על המתלוננים, מקימות חשש לשיבוש הליכי משפט. כמו כן, צוין כי נגד המשיב תלויים ועומדים תיקים בעבירות אלימות והחזקת סכין.

3.

ביום 26.05.10 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ט' חימוביץ) את הבקשה, בקובעו כי קיימת חולשה בעוצמת הראיות לכאורה, בין היתר, נוכח טענת אחד המתלוננים כי המשיב ניקה את אבר מינו לאחר האירוע בחולצה שלבש המתלונן, בעוד שממצאי בדיקת DNA העלו כי על חולצתו נמצא נוזל זרע, אשר אינו תואם ל- DNA של המשיב. יצוין כי המשיב קשר עצמו למתלוננים, לאחר שפריטי הרכוש הגנובים נמצאו אצלו והודה באירוע האלים אך שלל ביצוע עבירות מין בהם. על רקע זה, הוחלט ביום 07.06.10 על שליחת המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו בהמלצת שירות המבחן ובהתחשב בעברו הנקי של המשיב.

4.

המבקשת הגישה לבית המשפט העליון ערר על החלטות בית המשפט המחוזי (כב' השופט ס' ג'ובראן). בית המשפט דחה הערר תוך שקבע כי נותר ספק מסוים בעוצמתן של הראיות לאור ייחודו של המקרה, בו נטען כי המשיב כפה עצמו על שני אנשים בוגרים מבלי שהם ניסו לברוח ממנו, לצד הממצאים הרפואיים השוללים סימני פגיעה בפי הטבעת של המתלוננים. עם זאת, נקבע כי קיימת תשתית ראייתית הקושרת את המשיב לפחות לחלק מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי זכותו של המשיב לחירות גוברת, כי חלופת המעצר עליה הורה בית המשפט המחוזי הינה אפקטיבית וניתן להסתפק בה. ביום 10.06.10 שוחרר המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו.

5.

ביום 21.06.10 נעצר המשיב בחשד שפרץ למקום מגורים באותו היום, תוך הפרת התנאים המגבילים שנקבעו לשחרורו. ביום 29.06.10 הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט השלום בעכו בגין עניין זה והוא נעצר עד תום ההליכים נגדו (להלן: תיק עכו ). ביום 11.10.10 הורשע המשיב בתיק עכו, על יסוד הודאתו, בעבירות של התפרצות למקום מגורים והפרת הוראה חוקית. דינו נגזר לשישה חודשי מאסר בפועל ולעשרה חודשי מאסר על תנאי.

6.

ביני לביני, ביום 30.06.10, בעקבות הפרת מעצר הבית בו שהה המשיב, הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 07.06.10. בבקשה נטען כי אין ליתן במשיב אמון ויש להותירו במעצר עד לתום ההליכים נגדו. הבקשה נדונה רק ביום 05.09.10 עקב מספר דחיות שהתבקשו מטעם ההגנה. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' מגד) נעתר לבקשה בקובעו כי המשיב הפר הפרה גסה את האמון שניתן בו ואין מקום לסכן את הציבור פעם נוספת.

7.

ביום 19.01.11 האריך בית המשפט העליון (כב' השופט ע' פוגלמן) את מעצרו של המשיב בתשעים יום, החל מיום 28.01.11, וזאת בחלוף תקופת המעצר הסטטוטורית. בהחלטה נקבע כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מכך שהפר את האמון שניתן בו עת שוחרר למעצר בית וניצלו לביצוע עבירה נוספת, כמו גם מההליכים הפליליים המתנהלים נגדו. עוד נפסק כי חרף העובדה ששלב ההוכחות טרם החל, נקבעו בתיק מועדים קרובים ועולה כי חלק בלתי מבוטל מהדחיות עד אותה עת מקורן בהגנה.

עתה מתבקשת הארכת המעצר בשנית.

8.

המבקשת טוענת כי מהמשיב נשקפת מסוכנות הנלמדת מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו, ומתעצמת נוכח העובדה שלאחר ששוחרר לחלופת מעצר התפרץ לבניין מגורים תוך שהוא מפר את תנאי המעצר. צוין כי לאחרונה הוא הורשע בתיק נוסף בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש ודינו נגזר לשישה חודשי מאסר על תנאי. כיום מתנהלים נגדו שני הליכים נוספים, האחד בגין עבירה של החזקת סכין שלא כדין והשני בגין עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. מטעמים אלה, נטען כי לא ניתן להבטיח את ביטחון הציבור ואת המשך התייצבותו של המשיב להליכים המתנהלים נגדו באמצעות חלופת מעצר כלשהי ולכן יש להותירו במעצר עד לסיום משפטו. המבקשת הוסיפה כי אמנם שמיעת הראיות בתיק זה התעכבה זמן ניכר, אולם האשם בעניין זה רובץ במיוחד לפתחה של ההגנה, שהביאה לדחייה של שלושה דיוני הוכחות. עוד צוין כי דיון ההוכחות הבא קבוע ליום 12.06.11, במסגרתו אמורים להישמע כל העדים שנותרו בתיק.

9.

ב"כ המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, התמשכות ההליכים בתיק זה רובצת לפתחם של שני הצדדים, בין היתר, בעקבות ביטולם של שני דיוני הוכחות בעטיה של שביתת הפרקליטים. עוד נטען כי המשפט אינו עתיד להסתיים בקרוב ולבטח לא בישיבת ההוכחות הבאה, שקבועה למועד רחוק יחסית. הודגש כי למשיב אין הרשעות קודמות, למעט ההרשעה בתיק עכו שהתרחשה לאחר שהתחיל ההליך נשוא ענייננו. לבסוף, הזכיר ב"כ המשיב כי הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון מצאו קושי בעוצמת הראיות לכאורה נגד המשיב, ולפיכך יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לבחינת חלופת מעצר חדשה.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל. כידוע, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב שמיעת המשפט (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסמה, 21.2.2007); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסמה, 05.03.03)).

אין מקום לספק בדבר מסוכנותו של המשיב. מהבקשה שבפניי עולה כי פחות משבועיים ימים לאחר שחרורו לחלופת מעצר בהוראת בית המשפט העליון, ביצע המשיב עבירת התפרצות ובכך גם הפר את מעצר הבית בו היה נתון. בשל כך, הורשע המשיב בעבירות של התפרצות למקום מגורים ובהפרת הוראה חוקית, כמפורט לעיל. התנהלותו מלמדת בבירור כי הוא אינו סר למרות החוק ולפיכך אין ליתן בו את האמון הדרוש לצורך שחרורו בשנית לחלופת מעצר, תהא אשר תהא. מסוכנותו של המשיב נלמדת גם מריבוי ההליכים הפליליים המתנהלים נגדו במקביל בימים אלה, בנוסף על ההרשעות בתיק עכו ובתיק נוסף שעניינו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. ברי כי נתון זה מחזק את המסקנה בדבר מסוכנותו של המשיב, הגם שבמועד מעצרו הראשוני בתיק נשוא הבקשה שבפניי, עברו היה נקי.

אדגיש, כי לספק שנמצא בעוצמת הראיות נגד המשיב אין נפקות בהחלטה בענייננו. ככל שמעוניין המשיב להשיג על דיות הראיות בתיק זה, באפשרותו לפנות לדרך המלך ולהגיש בקשה לעיון חוזר על החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה נעצר עד תום ההליכים נגדו.

11.

קצב שמיעת המשפט בתיק זה אינו מניח את הדעת. כתב האישום הוגש לפני כשנה. נכון להיום, המשפט אמנם החל, אך טרם הסתיימו דיוני ההוכחות. כידוע, ככל שמתמשך ההליך ומתארך מעצרו של נאשם, הולך ופוחת משקל אינטרס ההגנה על הציבור מפני המסוכנות הנשקפת מהנאשם, ובה-בעת גובר בהדרגה משקלה של זכות הנאשם לחירות (בש''פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו

(לא פורסמה, 24.01.07); בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסמה, 06.09.05)). כלל זה ישים בענייננו, שהרי עסקינן בבקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית. לכך יש להוסיף, כי שני דיוני הוכחות בוטלו בשל שביתת הפרקליטים, שהתרחשה בחודשים נובמבר-דצמבר 2010. לצד זאת, מפרוטוקולי הדיונים בבית המשפט המחוזי עולה כי האשם בהתמשכות ההליכים רובץ במידה רבה גם לפתחה של ההגנה, בעטיה נדחו שלושה דיוני הוכחות, בחלקם אף התייצבו עדים לשווא.

נכון למועד זה, קבועה ישיבת הוכחות ליום 12.06.11. למרות שלא מדובר במועד קרוב, סבורני כי שיקול קצב שמיעת המשפט אף הוא תומך בהיעתרות לבקשה

לנוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיב, חלקה של ההגנה בהתמשכות ההליכים, ובשים לב לטענת המבקשת – שנראית סבירה – כי בישיבה הבאה צפויה להסתיים העדת העדים בתיק זה. טוב יעשו הצדדים אם יגלו נכונות להביא לסיומו של התיק בהקדם האפשרי.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 28.04.11 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 1139-04-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.