בש"פ 9989/06 מדינת ישראל נ. מנשה מזרחי

זוהי בקשה להארכה שנייה של מעצר המשיב על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת ומיוחסות לו עבירות של גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון, מתן שירותי מטבע, ביצוע פעילות שיוחדה לתאגיד בנקאי, עשיית פעולה ברכוש אסור ושיבוש מהלכי משפט. על פי עובדות כתב האישום, במהלך השנים 2000 עד 2005 שכנע המשיב, בעצמו או באמצעות אחרים מטעמו, מאות אנשים להעביר לידיו סכומי כסף ניכרים. המשיב הציג בפני המשקיעים מצגי שווא ובין היתר הבטיח להם כי מדובר בהשקעה רווחית בגינה יקבלו ריבית גבוהה מזו המקובלת בשוק. לצורך כך נעזר המשיב באנשים שונים ששוכנעו למסור לידיו כספים והפעיל אותם כ"ראשי קבוצות" לגיוס משקיעים נוספים. "ראשי הקבוצות" הציגו בפני אותם משקיעים שטרי חוב ומכתבי התחייבות עליהם חתם המשיב, אף שידע כי לא יוכל לעמוד בהם אם יוגשו לפירעון, וזאת במטרה לשכנע אותם להפקיד כספים בידי המשיב. המשיב שלח ידו בכספים שהופקדו בידיו כאמור והשתמש בהם, בין היתר לשם רכישת נכסי מקרקעין בארץ ובחו"ל. פעולות אלו בוצעו על ידו באמצעות התארגנות מסועפת שכללה מספר חברות וחשבונות בנק בשליטתו ובשליטת בני משפחתו. החל מחודש מאי 2005 הפסיק המשיב לשלם את הריבית למשקיעים וכן סירב לבקשת חלק מהם אשר דרשו כי ישיב להם את הסכומים שהפקידו בידיו. עד לאותו מועד הופקד בידי המשיב סכום מצטבר של כ-25 מיליון ש"ח (בערכים נומינליים) וכן כ-560,000 דולר. מתוך סכום זה הושבו למשקיעים על פי הנטען בכתב האישום כ-9 מיליון ש"ח וכ-350,000 דולר בלבד. במספר הזדמנויות בשנת 2005 אף פנה המשיב לשניים מ"ראשי הקבוצות" וביקש מהם להסתיר או להשמיד את הרישומים המצויים בידיהם בקשר לפעילות המתוארת לעיל, והם עשו כבקשתו.

2.עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב וביום 4.1.2006 נעתר בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ד' סלע) לבקשה והורה על מעצרו עד תום ההליכים בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים למשיב וכי התנהלותו המתוחכמת מצביעה על מסוכנותו ועל חשש להימלטות מאימת הדין. מנימוקים אלה הוסיף בית המשפט וקבע כי האפשרות של חלופת מעצר לפיה ישמשו אשתו וגיסתו כערבות, אינה מתאימה. ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה על אותה החלטה נדחה (ראו החלטת כב' השופט ס' ג'ובראן מיום 1.2.2006 בבש"פ 560/06), ובקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב בעניין מעצרו נדחתה אף היא. בחלוף תשעה חודשים מיום מעצרו הורה בית משפט זה על הארכת המעצר בתשעים ימים בהדגישו את מסוכנותו של המשיב ואת החשש שיימלט מאימת הדין ובציינו עוד כי התמשכות ההליכים נבעה מריבוי העבירות המיוחסות למשיב וממספרם הרב של עדי התביעה (בש"פ 7018/06, כב' השופט א' א' לוי).

3.הבקשה שבפניי הינה, כאמור, בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. מן הבקשה עולה כי עד כה התקיימו בפני בית המשפט המחוזי בנצרת שלוש עשרה ישיבות בהן העידו עשרים ותשעה עדי תביעה והוגשו בהסכמה מסמכים המייתרים את עדותם של שבעה עדים נוספים. המבקשת אף הודיעה לבית המשפט המחוזי בנצרת לפני מספר ימים כי היא מוותרת בשלב זה על עדותם של עשרים וחמישה עדי תביעה מבין אלה שנותר להשמיעם וכי שני עדים נוספים שמיועדים להציג מסמכים יוזמנו רק אם הסנגור יעמוד על כך. המבקשת מדגישה בטיעוניה כי להערכתה תידרש עתה חקירתם של כחמישים עדי תביעה נוספים. עוד היא מציינת כי לעת הזו קבועים שבעה עשר מועדי הוכחות, מתוכם אחד הקבוע בתוך תקופת ההארכה הראשונה ושלושה עשר בתוך תקופת האורכה המבוקשת. לטענתה קצב התנהלות המשפט סביר בהתחשב במורכבות העניין ולדעתה ניתן יהיה לסיים את שמיעת התיק כולו במהלך הישיבות הנוספות שנקבעו. עוד טוענת המבקשת כי חומרתן של עבירות הרכוש המיוחסות למשיב וסכומי הכסף הגדולים שהותיר המשיב בידו וטרם אותרו, מעידים על מסוכנותו ומקימים חשש ממשי להימלטות מאימת הדין ולשיבוש מהלכי המשפט על ידו.

4.המשיב, מצידו, סבור כי אין מקום להארכה נוספת של המעצר. הוא מדגיש בטיעוניו את פרק הזמן הארוך בו הוא שוהה במעצר ומציין כי טרם העידו במשפטו עדים מרכזיים, וכי המשפט אינו צפוי להסתיים גם בתקופת ההארכה המבוקשת. המשיב מצביע על כך שככל שמתארך מעצרו משתנה נקודת האיזון בין השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים לעניין הארכת המעצר, באופן המטה את הכף לטובת שחרורו. עוד טוען המשיב כי מסוכנותו הנטענת הולכת ופוחתת עם חלוף הזמן ונוכח פרסום הפרשה באמצעי התקשורת. המשיב מוסיף ומציין את התסקיר החיובי שניתן בעניינו ואת עברו הנקי. עוד טוען המשיב כי בנסיבות שנוצרו ונוכח התמשכות ההליכים יש להסתפק במעצר בית מלא ובאיזוק אלקטרוני והוא מוכן לקבל עליו תנאים נוספים שיאסרו גישה לאמצעי תקשורת כלשהם (טלפון קווי, טלפון סלולארי או מחשב) ויגבילו אותו לשהות עם קרובי משפחתו בלבד ובפיקוחם (רעייתו, גיסתו, בעלה של גיסתו, ביתו או בנו).

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. עבירות הרכוש המיוחסות למשיב רבות וחמורות והביצוע המיוחס לו הוא שיטתי, מתוחכם ורחב-היקף. נוכח אופיין ודרך ביצוען של העבירות במקרה דנן, נראה כי עילת המסוכנות הממשית הקיימת בעניינו של המשיב מצדיקה את המשך מעצרו גם בשלב זה של הדיון (ראו והשוו: בש"פ 4026/06 מדינת ישראל נ' סגלוביץ' , תק על 2006(3) 320 (2006); בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד , תק על 2005(3) 2979 (2005) (להלן: פרשת פלד )). כפי שכבר נפסק, אין מקרה אחד דומה למשנהו ויתכנו מקרים מורכבים ומרובי-עדים כמו המקרה דנן, אשר בהם קיימת הצדקה להמשך המעצר ולהארכתו יותר מפעם אחת על מנת לאפשר את סיום ההליך בעוד הנאשם נתון במעצר. קצב הדיונים במקרה שלפנינו מניח את הדעת ונוכח המועדים הרבים הקבועים להמשך הדיון בתוך תקופת ההארכה, נראה כי ההערכה לפיה ההליך צפוי להימשך בקצב הולם ולהסתיים לכל היותר בתוך תקופת הארכה נוספת, היא הערכה ריאלית.

בהתחשב בכל האמור לעיל וכן בהתחשב בחשש הממשי הקיים במקרה דנן להימלטות מאימת הדין נוכח סכומי העתק שלא אותרו ונוכח קשריו של המשיב עם גורמים בחו"ל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, כמבוקש, החל מיום 12.12.2006 או עד למתן פסד הדין בת"פ 1169/05 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.