בש"פ 560/06 מנשה מזרחי נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת ד' סלע) בתיק ב"ש 3290/05 מיום 4.1.06, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בנצרת. כתב האישום, שהוגש ביום 13.12.05, מייחס לו עבירה של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393(2) בצירוף סעיף 383(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; עבירות של איסור הלבנת הון לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון); עבירה של מתן שירותי מטבע לפי סעיף 11יב בצירוף סעיף 11ג לחוק איסור הלבנת הון; עבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון; עבירה של ביצוע פעולות שיוחדה לתאגיד בנקאי לפי סעיפים 21(א) בצירוף סעיף 49(א), (ג) לחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות); ועבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, האישום הראשון מייחס לעורר גיוס כספים ממשקיעים תוך הבטחה לריבית חריגה בגובהה, כשהוא משכנע אותם שביכולתו לעשות זאת במצגים כוזבים הכוללים את הטענה, שהכספים מועברים לחברה עסקית, העוסקת באופן מסודר בהלוואות בריבית גבוהה יותר תוך קבלת נכסים ושיקים להבטחת הלוואות אלה ונכיון השיקים. במקרים אחרים, טען העורר, שהכספים משמשים לעסקים שונים לרבות עסקי נדל"ן. באישום מתוארת הדרך בה התווה העורר את מסלולי ההשקעה השונים, כללים שקבע לעניין גובה הריבית בהתאם לסכומי השקעה שונים ו"בונוסים" שהבטיח למשקיעים שיצרפו משקיעים חדשים, על-מנת להרחיב את מספר המשקיעים. על-פי אישום זה, העורר שכנע את האנשים בשם ירדני (להלן: ירדני) וכבשנה (להלן: כבשנה) להשקיע כספים בדרך זו, ובהמשך לגייס משקיעים חדשים שיעבירו כספים באמצעותם. כבשנה וירדני הציגו מצגים המפורטים באישום, בדומה לעורר, גייסו משקיעים והעבירו את הכספים לעורר. עוד מתאר האישום כיצד חתם העורר על שטרות חוב בהם לא נרשמו פרטים נוספים ומכתבים בהם הוא מתחייב להחזיר חוב, במטרה שאלו ישמשו את ראשי הקבוצות לגיוס משקיעים, וזאת בידיעה שלא יוכל לעמוד בהתחייבויות במקרה שיוגשו לפרעון. לעורר מיוחס ניהול הפעילות המורכבת של הארגון הפיננסי שהקים, תוך הפרת חובות שנקבעו בדין, במטרה להימנע מדיווח וכן שליחת יד בכספים שקיבל לצרכיו; האישום השני בכתב האישום מייחס לעורר עבירות של הלבנת הון בגין פעולות שעשה בכספים וברכוש שהגיע לידיו כתוצאה מפעילותו באישום הראשון, במתן הלוואות, רכישת נכסים ועוד; והאישום השלישי בכתב האישום, מייחס לעורר שיבוש מהלכי משפט, במובן זה, שהוא פנה לראשי הקבוצות, כבשנה, ירדני, יפתח הר חול מבלפוריה (להלן: הר חול) וארנון בן שלום מרעננה (להלן: בן שלום) במהלך 2005, וביקש מהם להסתיר או להשמיד את כל הרישומים המצויים בידיהם בנוגע לפעילות שתוארה באישום הראשון, במטרה להביא להעלמת ראיות ולהכשלת חקירה והליכים שיפוטיים אותם צפה. בעקבות פניה זו, פעלו ראשי הקבוצות להסתרת הרישומים שבידיהם ואף להשמדתם.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בנצרת בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגד העורר.

ביום 4.1.06 הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' סלע) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

בית-המשפט המחוזי שוכנע, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, בקובעו, כי מחומר הראיות שהובא בפניו עולה, כי העורר פגש בחלק מהמשקיעים, הציג בפני חלק מהם מצג, לפיו הכספים שלהם מושקעים בשוק האפור, בפני אחרים הציג, כי הכספים מושקעים באמצעות חברה המתנהלת כחוק, כי השקעותיהם מובטחות גם בנדל"ן וכי ניתן לסמוך עליו שישלם החזר של הקרן שהופקדה בידיו וגם הריביות. עוד ציין בית-המשפט המחוזי, כי אפילו לקראת אמצע שנת 2005, הבטיח העורר, כי ידאג להחזרת כל הכספים שהופקדו בידיו ובידי ירדני, על אף שהיה לו ברור, כי לא יוכל להחזיר את הכספים.

כמו-כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי מהודעות המשקיעים עולה, כי בחרו להוציא את הכספים שמסרו לעורר מאפיקי השקעות אחרים לאור הריבית הגבוהה המובטחת, ואלמלא הובטחה ריבית כה גבוהה, לא היו מפקידים כספים בהיקף כזה ב"בנק". העורר שכנע את המשקיעים, כי מדובר בכספים שמיועדים להלוואות בריביות גבוהות במיוחד, ולכן יש מקור לתשלום ריבית גבוהה במיוחד, ואין מדובר בהימורים.

עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי העורר עצמו פנה למשטרה בבקשה לדווח על מרמה בה היה מעורב עם אנשים אחרים, וחזקה על אדם, כי אינו משים עצמו רשע. עוד קבע בית-המשפט, כי הודעותיו הראשונות של העורר נסתרו על-ידי חלק גדול מהמשקיעים ולכאורה מסר העורר גרסה, אשר נועדה לנקות אותו מרוב העבירות עליהן דווח. כך נקבע, כי גרסת ההגנה, כי אין ראיות למפגש ישיר של העורר עם המשקיעים ובהעדר מפגש אין ראיה למצב שווא, נסתרה בהודעותיהם של משקיעים רבים.

אשר לעבירה של שיבוש מהלכי משפט – קבע בית-המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות להוכחת אשמתו של העורר בעבירה זו בציינו, כי העובדה, כי העורר מסר למשטרה גרסה המפחיתה עד מאוד מחלקו בפרשה והסתיר את בעלותו בכל הנכסים המצויים בשליטתו מצביעה על כך, כי רב הנסתר על הנגלה, והפניה למשטרה על-ידו אינה מהווה אינדיקציה אמיתית לכך, כי העורר לא ישבש הליכי משפט. כך קבע בית-המשפט, כי אין די בכך, שהעורר פנה למשטרה עם רשימות של משקיעים כדי לאיין את טענת השיבוש, כאשר מסתבר, כי הגרסה שנמסרה הייתה מטעה לכאורה ושותפיו למעשים שביצע לא ידועים עד עצם היום הזה.

עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי חומר הראיות מפליל את העורר וכי הראיות החלקיות שפורטו יוצרות לכאורה תשתית עובדתית מרשיעה.

אשר לעילת המעצר – קבע בית-המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר ביצע עבירות רכוש באופן שיטתי, בהיקף ניכר, תוך התארגנות עם מספר אנשים בצורה מתוחכמת, העלמת חלק ניכר מהרכוש והברחתו לגורמים אחרים. מעשים אלה, קבע בית-המשפט, לפי מהותם ונסיבות ביצועם, עלולים לסכן את בטחונו של הציבור. עוד התרשם בית-המשפט, כי קיים חשש להימלטות העורר מן הארץ.

אשר לחלופת מעצר – קבע בית-המשפט המחוזי, כי אינו יכול לאמץ את התרשמותה של קצינת המבחן, אשר המליצה לשחרר את העורר לביתו בהשגחת אשתו וגיסתו. בית-המשפט קבע, כי מעיון בחומר הראיות עולה, כי העורר הוא איש עשיר, אשר חי ברמה גבוהה במשך שנים רבות, נסע לחו"ל פעמים רבות והקפיד להסתיר את בעלותו בנכסיו הרבים ורכושו המפוזר בעולם. בנסיבות העניין, קיים קושי ליתן בעורר אמון, אשר מהווה תנאי הכרחי לשחרור בערובה. כמו-כן, נקבע, כי אין די בערבותן של אשתו וגיסתו על-מנת להבטיח את קיומם של תנאי השחרור. אשר להצעת באי-כוח העורר בנוגע לאזיקים אלקטרונים, החליט בית-המשפט, שלא לדון בחלופה זו, שכן עניין זה לא נבחן על-ידי התביעה. לפיכך, הורה בית-המשפט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

מכאן הערר שבפני.

לטענת בא-כוח העורר, אשר לאישום הראשון , אף בא-כוח המשיבה מסר בפני בית-המשפט המחוזי, כבר בשלב מוקדם של הדיון, כי ניתן ללמוד, שלא נתקיימה עבירת מרמה, באשר לא הוצג כל מצג שווא שהביא למסירת כספים. לכך יש להוסיף את העובדה, כי לטענת בא-כוח העורר, אין כל ראיות לסכומי הכסף שלדעת המשיבה נעלמו ונמצא, כי אין ראיה לסתור את הטענה, כי כל סכומי הכסף שנמסרו הושבו בצורת תשלום ריבית או קרן לידי המשקיעים. אשר לאישום השני , טוען בא-כוח העורר, כי אין בחומר החקירה ולו ראיה אחת לסתור את הטענה, לפיה העורר לא רכש מכולם נכס במזומן או בכספים שמקורם לא ידוע. אשר לאישום השלישי , טוען בא-כוח העורר, כי בית-המשפט המחוזי התעלם מהראיות שהיו בפניו מהן ניתן ללמוד, כי 7-8 חודשים בטרם חקירה פלילית או הגשת כתב האישום, הודיע העורר לחבריו, כי הוא פנה למס הכנסה ומסר תצהירים בדבר רווחים שנזקפו לזכותו גם מפעילותו במסגרת עסקיו עמם ולאחר שהחברים התעניינו בסיכון הרובץ לפתחם לאחר הודעותיו במס הכנסה, אמר להם העורר, כי ידאגו לשמור על עצמם ולא להיתפס עם מסמכים שיש בהם לסבכם ביחס להכנסותיהם.

אשר למסוכנות - טוען בא-כוח העורר, כי מדובר במערכת עסקית, אזרחית לחלוטין, בה הכל בוצע מרצון והסכמה וגם אם בסופו של יום ייקבע, כי להתקשרות עסקית זו מאפיינים פליליים, אין מדובר במעורבות פלילית, המצביעה על סיכון הנובע לציבור מהעורר.

אשר לחלופת מעצר - טוען בא-כוח העורר, כי שגה בית-המשפט המחוזי שעה שלא בחן אפשרות ממשית לחלופת מעצר רק מאחר שהעורר לא הציע סכום קונקרטי. עוד לטענתו, שגה בית-המשפט המחוזי משלא בחן באופן ממשי חלופת מעצר בפיקוח אזיקים אלקטרונים, וזאת רק מן הטעם, שהמשיבה לא התייחסה לאפשרות זו. עוד לטענתו, בפרשת התביעה עתידים להעיד כ- 126 עדים ואף מטעם העורר צפויים להעיד כמות נכבדת של עדים וברור כבר עתה, כי ההליכים בתיק זה אינם צפויים להסתיים בפרק זמן סביר.

מנגד, תומכים באי-כוח המשיבה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשים לדחות את הערר. לטענתם, אכן קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. כך, למשל, טוענים באי-כוח המשיבה, כי הוצגו מפיהם של 17 משקיעים, שסכום הכספים שלא הושבו להם עולה על 6,700,000 ש"ח ובכך די כדי לסתור את טענת העורר, לפיה כל סכומי הכסף של המשקיעים הוחזרו להם בתשלום הריביות. עוד טוענים באי-כוח המשיבה, כי יש בחומר החקירה ראיות לכך, שהעורר - שנקלע עוד בשנים 1999-2000 למשבר כלכלי חמור, הוגבל בבנקים, שקע בחובות ונפתחו נגדו עשרות תיקי הוצאה לפעול בהם טען, כי אין לו כמעט הכנסות וכי אינו עובד - נהג במכונית פאר, רכש והחזיק סירת מרוץ, שנמכרה זמן קצר לפני שהסגיר עצמו למשטרה, הלווה כספים במאות אלפי שקלים במזומן ורכש נכסי מקרקעין בארץ ובחו"ל. בנוסף, מתנגדים באי-כוח המשיבה לחלופת מעצר, אף זאת בהסתמך על החלטת בית-המשפט המחוזי בדבר החשש מפני הימלטותו של העורר מן הדין וכן מן הטעם, כי אין די בערבותן של אשתו וגיסתו על-מנת להבטיח את קיומם של תנאי השחרור.

דין הערר להידחות.

אין חולק, כי קיימות ראיות לכך, שהעורר קיבל לידיו כספים, כאמור. המחלוקת נוגעת לתפקידו ומעמדו בארגון, מצגי השווא שהציג והשאלה האם לא הוחזרו למשקיעים הכספים בדרך של תשלום הריבית.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בערר, בהחלטת בית-המשפט המחוזי ובחומר הראיות שהובא לפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי חומר הראיות מבסס תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר, הקושרת אותו למעשים המיוחסים לו. שכן, העורר לא סיפק בחקירתו הסבר הגיוני לפעילותו בקבלת הכספים על יסוד המצגים שהציג למשקיעים וראשי הקבוצות, לכך, שחלק ניכר מהכספים שקיבל לא הושבו לבעליהם, להוצאותיו הכספיות ולמקורות הכנסתו.

מחומר הראיות עולה, כי מספר משקיעים מסרו, כי נפגשו עם העורר והוא שכנעם, כי העסק טוב ורווחי, אשר עובד מספר שנים. עוד מסרו מספר משקיעים, כי העורר הציג בפני חלקם מצג, לפיו הכספים שלהם מושקעים בשוק האפור בפני אחרים, כי הכספים מושקעים באמצעות חברה המתנהלת בחוק, כי השקעותיהם מובטחות גם בנדל"ן וכי ניתן לסמוך עליו שישלם להם החזר של הקרן שהופקדה בידיו לרבות הריביות.

ברם, בית-המשפט המחוזי קבע, כי העורר ידע, במועד שקיבל כספים לפחות מחלק מהמשקיעים, כי לא יוכל להחזיר להם את כספיהם, ומחומר הראיות עולה, כי העורר דאג לכך, שלא יהיו נכסים הרשומים על שמו.

בית-המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, כי העורר שתק לגבי השימוש שנעשה בכסף, היכן נמצא הכסף והרכוש שנצבר על-ידו או מי מטעמו. כך גם נקבע, כי הוכח, שהעורר השקיע כספים בנכסים רבים באמצעות בני משפחה ושותפים, ללא כל הסבר למקור הכסף לשם רכישתם. עוד נקבע, כי הוכח, שלעורר קיימים נכסים לא מעטים בלאס-וגאס שבארצות הברית. בנסיבות אלה, אני סבור, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר בנוגע לעבירות המיוחסות לו.

אשר לעבירה של שיבוש מהלכי משפט – אף אני סבור, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, כי העורר פנה למשטרה על-מנת לחשוף את הפרשה, כשהיה לו ברור, כי לא יעמוד בהבטחתו כלפי המשקיעים. נראה, כי הוא עשה כן, על-מנת שלא לחכות, כי אחד מהמשקיעים יפנה למשטרה לפניו ואף לפני שהשטרות עליהם חתם יגיעו לעולם התחתון או למשטרה. כמו-כן, נראה, כי העובדה, שהעורר הסתיר את בעלותו בכל הנכסים המצויים בשליטתו, מצביעה אף היא, כי הייתה לו עילה להסתיר זאת.

במקרה שלפני, המעשים המיוחסים לעורר הינם חמורים. העורר הציג כלפי המשקיעים וראשי הקבוצות מצגים בדבר הדרך בה פועלת המערכת. מצגים אלה הובילו להתרחבות הגדולה של מעגל המשקיעים. מצגים אלה יצרו אצל המשקיעים תחושה שהשקעתם בטוחה; שטרי החוב שמולאו יצרו אצלם תחושה, שיש להם ערובה כלשהי להבטחת החוב; כמו-כן, ימים לפני שפנה העורר למשטרה, הבטיח לחלק מהמשקיעים, כי בתוך כמה ימים ישיב להם את הכסף ובכך, גרם העורר למשקיעים להימנע מנקיטת פעולות להשבת הכספים.

כמו-כן, העובדה, כי העורר נמנע בחקירתו מלמסור פרטים מלאים על עסקיו, על קבלת הכספים ועל השימוש בהם, ובשלבים שונים של החקירה אף סירב להשיב עניינית לשאלות החוקרים, מגבירה את החשש שיבצע פעולות שיובילו לשיבוש הליכי משפט. יתרה מזאת, נראה, כי קיים חשש להשפעה על עדים, שכן חלק מהעדים היו בקשרים עסקיים או חברתיים עם העורר לאורך זמן, וחלקם עדיין מצויים בקשרים עסקיים עמו.

כבר נקבע על-ידי בית-משפט זה, כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי או בהיקף ניכר או תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת בטחון הציבור (ראו בש"פ 6800/05 מכלוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 7161/00 מדינת ישראל נ' רחלין (לא פורסם)).

יפים לעניין זה דברים שנקבעו בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב (4) 268, בעמ' 272:

"מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור.

לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לביטחון במשמעותו האמורה."

במקרה שבפני, מעשיו של העורר, המיוחסים לו בכתב האישום, מקימים נגדו עילת מעצר של מסוכנות לביטחון הציבור, במובן של סיכון לרכוש הציבור, וזאת נוכח ההיקף, השיטתיות והתחכום שבביצוע העבירות. לטעמי, עילת מעצר נוספת אשר קמה כנגד העורר הינה שיבוש מהלכי משפט. שכן, קיים חשש ממשי, כי העורר, אם ישוחרר, ינסה להעלים ראיות הקשורות לעבירות שביצע, כמובן, בשלב זה לכאורה.

נראה לי, כי - לאור מעשי המרמה בהם מואשם העורר; העובדה, כי הוא הסתיר את השימוש שעשה בכספים בהיקף כה גדול ואף דאג להסתיר את נכסיו; ולאור העובדה, כי קיימים חששות מפני הימלטותו מן הארץ - נסיבות ביצוע העבירות מסכנות את ביטחון הציבור.

באשר לחלופת מעצר – לא אוכל להיענות לבקשת העורר להשתחרר לחלופת מעצר נוכח מסוכנותו לציבור. שכן, שחרורו כרוך בחשש, כי הוא עלול לחזור על מעשיו ולסכן את בטחון רכושו של הציבור והוא אף עלול לשבש מהלכי משפט. כמו-כן, נתתי דעתי לתסקיר שירות המבחן, אשר אינו מתייחס באופן ממשי לחשש להמלטות מן הדין ואף לא לחשש לשיבוש מהלכי משפט. הוא מתייחס לכך, שהעורר הפנים את ההאשמות והחשדות נגדו. ואולם, העורר התחמק בחקירתו, בגרסאות רבות ושונות, הכחיש את העובדה, כי קיבל כספים לנוכח ראיות אחרות, בהסתרת השימוש שנעשה בכספים ובסירוב להשיב לשאלות החוקרים. כמו-כן, תסקיר שירות המבחן אינו מייחס משקל לאישומים כנגד העורר בבחינת חלופות מעצר. נראה לי, כי לאור החששות האמורים, לא ניתן להמר על ביטחון הציבור ולכן חלופת מעצר בעניינו לא תהא יעילה ולא תבטיח את שלום הציבור.

סוף דבר: החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

אשר-על-כן, הערר נדחה.