רע"א 11696/05 משה בן צור ו- 63 אחרים נ. מנשה מזרחי

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת ד' סלע) מיום 12.12.05 לדחות את הבקשה שהגישו המבקשים למינוי כונס זמני לנכסיו של המשיב, במסגרת הליך פשיטת רגל. כמו-כן, הוחלט לעכב את הדיון בבקשה למתן צו כינוס "לזמן הדרוש להוכחת החוב".

2.כלפי המשיב נטען, כי הוא ניהל בנק פרטי ללא רישיון, שעה שגייס יחד עם אחרים, וביניהם אבי ירדני (להלן - המנוח), פיקדונות כספיים בהיקף כספי ניכר ממשקיעים שונים, עליהם נמנים המבקשים, תוך שהובטח להם כי סכומים אלו ישאו ריבית חריגה בגובהה. עם גיוס הכספים הועברו לידי המבקשים שטרי חוב החתומים על ידי המשיב. החל מחודש יוני 2005 לא הועברו למבקשים תשלומי הריבית החודשיים, וכן לא הושבו להם כספי הקרן. בתחילת חודש נובמבר אותה שנה, התברר למבקשים כי המנוח והמשיב הגישו תלונות הדדיות במשטרה - זה כנגד זה, כי המשיב והמנוח נעצרו וכי המנוח התאבד זמן קצר לאחר שחרורו מן המעצר. להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי ביום 13.12.05 הוגש כתב אישום כנגד המשיב וכי כיום מתנהל נגדו הליך פלילי בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 1169/05). המשיב מואשם בעבירות של גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שיבוש הליכי משפט, בעבירות על פי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, ובעבירות קשורות. בית המשפט המחוזי הורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. ביום 1.2.06 דחה בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) ערר על החלטת המעצר (בש"פ 560/06). ביום 15.11.05 הגישו המבקשים בקשה לבית משפט קמא, במסגרתה עתרו למתן צו כינוס לנכסי המשיב על פי פקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן - הפקודה), תוך שהם טוענים כי במהלך שלושת החודשים שקדמו להגשת הבקשה ביצע המשיב מעשה פשיטת רגל. הבקשה הוגשה על ידי 9 מבקשים וצורפו לה תצהיריהם של אותם מבקשים. בשלב מאוחר יותר הצטרפו לבקשה נושים נוספים, כך שמספר המבקשים עומד כיום על 64.

3.בד בבד עם הגשת הבקשה לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל עתרו המבקשים למינוי כונס נכסים זמני (בהתאם לסעיף 21 לפקודה). הואיל ועסקינן בסעד זמני, צריך היה בית המשפט לבחון את השאלה האם עומדת למבקשים זכות לכאורה לקבלת הסעד העיקרי לו עתרו - צו כינוס.

בכדי שתקום לנושה עילה להגשת בקשה למתן צו כינוס עליו להוכיח התקיימותם של מספר תנאים מצטברים, הקבועים בסעיף 7 לפקודה. כך, על הנושה-המבקש להראות, כי החייב אכן חב לו סכום כסף שאינו פוחת משיעור נקוב (כאמור בסעיף 7(1) לפקודה, על פי עדכונו של הסכום). כן עליו להוכיח, כי החוב הינו בסכום קצוב שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע (סעיף 7(2)), כי מעשה פשיטת הרגל של החייב בוצע במהלך תקופת שלושת החודשים שקדמו להגשת הבקשה (סעיף 7(3)) וכי קיימת זיקה בין החייב לישראל (סעיף 7(4)). תנאי נוסף, בלעדיו לא תקום תחולה לסעיף 7, הוא כי יוכח קיומו של מעשה פשיטת רגל על ידי החייב. שכן, אז בלבד יהיה רשאי הנושה לעתור למתן צו כינוס ולבקש כי החייב יוכרז כפושט רגל. סעיף 5 לפקודה מונה מעשים שונים, אשר כל אחד מהם מהווה "מעשה פשיטת רגל". אחת מהוראות הסעיף נוגעת למקרה בו החייב "הודיע לנושה מנושיו, כי הפסיק, או עומד להפסיק, לשעה או לצמיתות, לשלם את חובו" (סעיף 5(5)). הוראה זו, כפי שיובהר מיד, עומדת בלב הדיון שלפנינו.

4.בית המשפט דלמטה מצא לנכון שלא להיעתר לבקשה למינוי כונס זמני. ביסוד החלטתו של בית המשפט ניצבים שני טעמים עיקריים: ראשית, לא בוצע מעשה פשיטת רגל בהתאם לאמור בסעיף 5(5) לפקודה, שכן המבקשים, כך לעמדת בית המשפט, לא הוכיחו כי המשיב הודיע להם באופן ברור וחד-משמעי על כך שהוא אינו מתכוון לשלם להם את חובותיו. שנית, אף התנאי המופיע בסעיף 7(2) אינו מתקיים. קרי, סכום החוב אותו דורשים המבקשים אינו סכום קצוב, כי אם סכום שנוי במחלוקת, שלא ניתן לקבוע את גובהו המדויק. בהקשר זה הבהיר בית המשפט, כי לא הובאו על ידי המבקשים ראיות משכנעות דיין באשר להיקף חובותיו של המשיב וכי התגלעה סתירה בין הסכומים שאוזכרו בתצהירי המבקשים לבין אלו הרשומים בשטרי החוב שהאחרונים החזיקו בידיהם. ברם, לגבי אחד מן המבקשים נקבע, כי החוב המגיע לו הוא בסכום קצוב. עם זאת, בית המשפט החליט להורות על עיכוב הדיון בבקשה למתן צו כינוס ולהכרזת המשיב כפושט רגל, לזמן הדרוש למבקשים להוכחת חובותיו של המשיב אליהם.

5.בבואם להשיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי, מעלים המבקשים בגדרי הבקשה דנא טענות מטענות שונות. מקצתן נוגעות לשאלה האם ביצע המשיב מעשה פשיטת רגל בהתאם לאמור בסעיף 5 לפקודה, ואילו חלקן האחר עוסק בשאלת התקיימותם של התנאים המצטברים המופיעים בסעיף 7 לפקודה. בכוונתי להתמקד בסוגיה הראשונה, שכן באם ייקבע כי לא אירע מעשה פשיטת רגל, ממילא יתייתר הצורך לדון בשאר הטענות שהעלו המבקשים.

המבקשים מצביעים על כך שעם השנים ניתנה פרשנות מרחיבה להוראת סעיף 5(5) לפקודה, כך שהחייב אינו מחוייב עוד להעביר לנושיו הודעה כתובה בדבר כוונתו להפסיק לשלם את חובותיו. כיום, כך לדידי המבקשים, ניתן להסתפק בהודעה ברורה בעל פה מאת החייב בדבר כוונתו להתלות את תשלום החובות, על מנת שייקבע כי אירע מעשה פשיטת רגל. המבקשים סבורים, כי פנייתו של המשיב למשטרה, במסגרתה התריע על כך שהמנוח אינו משיב את הכספים שנטל מן המשקיעים, מהווה היא הלכה למעשה הודעה כלפי כולי עלמא, קל וחומר כלפי המבקשים, על כוונתו של המשיב להימנע מלשלם את חובותיו. מנגד, המשיב סבור כי לא התקיימו התנאים הנקובים בסעיף 5(5) לפקודה.

6.דעתי היא, כי דין הבקשה להידחות. אין חולק, כי כיום הודעת החייב בדבר התליית תשלום חובותיו לנושים אינה חייבת להיות בכתב, והיא אף יכולה להיעשות באמצעות אמירה בעל פה (ע"א 271/82 ברנט נ' בנק ברקליס דיסקונט , פ"ד לז(3) 751; ע"א 723/83 לינצר נ' בנק ברקליס דיסקונט , פ"ד לט(3) 771). יחד עם זאת, הובהר "כי לא די בהערת אקראי או באמירה המשרתת מטרה אחרת אלא המדובר באמירה שהיא פרי החלטה ברורה וניתנת כביטוי לרצון לתת פומבי לכוונה העולה מתוכה ובה" (ע"א 723/83 הנ"ל, עמ' 774). במספר מקרים נקבע כי יש צורך במתן הודעה, שנושה סביר יוכל להסיק ממנה, על פי מבחן אובייקטיבי, על כוונה להתלות את תשלום החובות (ע"א 271/82 הנ"ל; ע"א 723/83 הנ"ל).

האם ניתן ללמוד מדברי המשיב על כוונתו להפסיק את תשלום הכספים? סבורני, כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית. בדיון שנערך בפני בית משפט קמא, חשף המשיב פרטים רבים באשר לתוכן ההודעה או התלונה שמסר למשטרה. כך, במהלך חקירתו הנגדית, ציין המשיב כי קרוב לשלושה חודשים לאחר שנודע לו כי המנוח אינו מחזיר למשקיעים את כספם, הוא פנה למשטרה בכדי שתחקור את העניין. עוד הבהיר המשיב, כי תפקידו התמצה בחתימה על שטרות החוב עבור המנוח ובחלוקת התשלומים החודשיים למשקיעים וכי בעבור זאת קיבל הוא (המשיב) 800,000 ש"ח (עמ' 10-9 לפרוטוקול החקירה הנגדית מיום 27.11.05). בהמשך נטען על ידו, כי במועד כלשהו נערכה פגישה בינו לבין חלק מן המשקיעים שהיו מעוניינים לדעת מדוע חל עיכוב בהעברת התשלומים החודשיים. באותה פגישה הבטיח להם המשיב בשמו של המנוח, כך לגירסתו, כי הם יקבלו את כספם בקרוב (עמ' 14 לפרוטוקול). לבסוף טען המשיב, כי בעת שפנה למשטרה הוא עוד האמין כי קיים סיכוי שהמנוח ישלם את חובותיו (עמ' 15 לפרוטוקול). זאת ועוד, בחקירתו של אדם אחר המעורב בפרשיה, יוסי כבשנה, הבהיר הלה כי כשהעסק החל להיקלע לקשיים, קרי בחודש יוני 2005 לערך, הודיע לו המשיב שבכוונתו להשיב למשקיעים את כספם לקראת סוף חודש ספטמבר אותה שנה.

7.מתקשה אני לקבל את העמדה לפיה הדברים שנאמרו על ידי המשיב מהווים הודעה לנושים על כך שאין בכוונתו לשלם את חובותיו. בדברי המשיב לא ניתן למצוא התייחסות ישירה וברורה למצבו הכספי, כמו גם לשאלה האם ומתי יוחזרו הכספים למבקשים. כך למשל, המשיב לא הודיע מפורשות כי הוא מתנגד להחזרת הכספים למבקשים. זאת, בין אם מדובר ב-800,000 ש"ח, אשר אין מחלוקת כי קבלם, ובין אם מדובר בכספים הנוספים שגבה, כך לטענתו, עבור המנוח. לא זו אף זו, מן הראיות למדים אנו כי בפגישות שערך המשיב עם המשקיעים, העביר הוא להם את המסר כי הכספים יושבו לידיהם תוך מספר חודשים. מצג זה שיצר המשיב ודאי אינו עולה בקנה אחד עם הטענה בה אוחזים כעת המבקשים. זאת ועוד, נדמה, כי ההודעה במשטרה, אשר כלל לא כוונה אל המבקשים, נועדה לשרת מטרה אחרת. באמצעות הודעה זו ביקש כנראה המשיב להבהיר, כי חלקו בפרשיה הינו מצומצם יחסית וכי עיקר האשם מוטל על כתפיו של המנוח. לא ניתן ללמוד מן ההודעה כי המשיב הודיע לנושים כי הפסיק או כי הוא עומד להפסיק את תשלום חובותיו. כאמור, האמירה בנוגע לאי-תשלום החובות צריכה להיות תוצר של החלטה ברורה של החייב ואין די באמירה אשר נועדה לשמש מטרה אחרת.

בית המשפט אינו רשאי ליתן סעד של צו כינוס, מקום בו מנסים הנושים לעקוף את המסלול השכיח והבדוק לצו כינוס העובר דרך התחנה של התראת פשיטת רגל (סעיף 5(6) לפקודה). תחנה זו מצריכה קיומו של פסק דין "חלוט" לצורך מעשה פשיטת רגל, בעוד שלמעשי פשיטת הרגל האחרים לא נדרש פסק דין כאמור. הגמשת הוראת סעיף 5(5) לפקודה יתר על המידה, תוך החלת הסעיף גם על מקרים בהם לא מסר החייב לנושים הודעה ברורה על כוונת להתלות את תשלום חובותיו, עשויה להוביל לפגיעה חמורה בזכויותיו של החייב. על כן, במקרה שלפנינו, משלא נמסרה הודעה כאמור, סבור אני כי לא קמה תחולה לסעיף 5(5).

8.למעלה מן הנדרש, אזכיר כי המבקשים מעלים את האפשרות לפיה ייתכן וניתן יהיה לקבוע כי בוצע מעשה פשיטת רגל אף בהסתמך על הוראות אחרות הקבועות בסעיף 5 (הכוונה לסעיפי משנה 2(ג) ו-4). אולם, מכיוון שהם אינם מרחיבים את הדיבור על כך, אף איני רואה צורך להתייחס לטענה זו ודי אם אומר כי, להשקפתי, לא קמה במקרה דנא תחולה אף להוראות האמורות.

9.בהחלטתו של בית משפט קמא נאמר לגבי אחד מן המבקשים, כי הוכח קיומו של סכום קצוב (על בסיס שטרי). לפיכך, אין זה ברור מדוע בסיום החלטתו הורה בית המשפט לעכב את ההליכים באשר לבקשה לצו כינוס "לזמן הדרוש להוכחת החוב". ייתכן והכוונה הייתה למבקשים האחרים. אולם, לעניין בקשה לצו כינוס המוגשת על ידי מספר נושים, די בכך שקיים חוב בסכום קצוב לזכות אחד מן המבקשים (ובלבד שהסכום אינו פחות מן הסך המינימאלי). איני רואה צורך להביע דיעה אם יכולים ורשאים המבקשים לנקוט מהלך נוסף כלשהו בגדר הליכי פשיטת רגל או שעליהם לנקוט הליך אזרחי אחר כלשהו.

10.אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות.