בש"פ 7334/10 מדינת ישראל נ. עלי סעיד

1.

לפני שני הליכים שנידונו במאוחד: ההליך הראשון הוא בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב ב-בש"פ 7334/10 לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), ב-90 ימים, החל מתאריך 15.10.2010, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 6312-03-09 ובת"פ 3812-09-09 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. ההליך השני הוא בקשה חמישית למעצרם של המשיבים ב-בש"פ 7363/10 לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, ב-90 ימים, החל מתאריך 22.10.2010, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 6312-03-09 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. המשיבים בשתי הבקשות הנ"ל יכונו להלן, למען הנוחות, המשיבים .

אפתח בהבאת העובדות הנוגעות לעניין.

2.

כנגד המשיבים הוגשו כתבי אישום ל בית המשפט המחוזי בחיפה. כתב אישום אחד הוגש בתאריך 12.3.2009 נגד המשיבים ב-בש"פ 7363/10: עלי בן חאדר מסאלחה (להלן: מסאלחה ) ומוחמד בן עלי אבו-ואסל (להלן: אבו-ואסל ). באותה העת, המשיב ב-בש"פ 7334/10, עלי סעיד (להלן: סעיד ), טרם אותר על ידי המשטרה למרות שזומן לחקירה, והוא נעצר רק בתאריך 21.8.2009. בתאריך 4.9.2009 הוגש נגד סעיד כתב אישום נפרד, ובהמשך הוגשה בקשה לאיחוד משפטו של סעיד עם משפטם של מסאלחה ואבו-ואסל, שהתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי. כתבי האישום מייחסים למשיבים עבירות של שוד מזוין, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, הצתה וקשירת קשר לביצוע פשע. למסאלחה ולסעיד מיוחסת גם עבירה של גניבת רכב. כתב אישום נגד סעיד כלל אישום נוסף המייחס לו עבירות של איומים, הדחה בחקירה, הטרדת עד ושיבוש מהלכי משפט.

3.

מעובדות כתב האישום עולה כי במהלך חודש פברואר 2009 קשרו מסאלחה, סעיד, ועוד שניים אחרים – חסן עבד אלהדי (להלן: חסן ) ורמי יאסין (להלן: רמי ) – קשר לבצע שוד מזוין של חלפן כספים תושב פרדיס, מוניר מרעי (להלן: המתלונן ), הגר בשכנות לחסן ורמי. עוד נטען כי במסגרת הקשר, פנו סעיד ומסאלחה לאבו-ואסל וביקשו ממנו שיסיע אותם לביתו של המתלונן לצורך ביצוע השוד וימלט אותם מהמקום באמצעות רכב מילוט. עוד נאמר בכתב האישום, כי לצורך ביצוע השוד גנבו מסאלחה וסעיד רכב, ולמחרת, בתאריך 9.2.2009, נסעו עמו למקום המפגש עם חסן ורמי, לשם הגיע גם אבו-ואסל ברכב נוסף שאמור היה לשמש כרכב מילוט. ממקום המפגש יצאו חסן ורמי לבצע תצפית על ביתו של המתלונן. בעת שיצא המתלונן מביתו ובידו שקית שהכילה 80,000 ש"ח, כרטיס אשראי, שיקים ומסמכים, חסמו המשיבים את דרכו באמצעות הרכב הגנוב ושדדו אותו כשהם רעולי פנים, תוך איומי אקדח. בשל התנגדות שגילה המתלונן באותו שלב – נטען כי המשיבים תקפו והכו אותו באמצעות האקדח וכן ירו בכתפו במטרה להתגבר עליו. לאחר שנטלו את השקית מידיו, כך בכתב האישום, נמלטו המשיבים עם הרכב הגנוב, אותו הציתו מאוחר יותר ונסו ברכב המילוט. למחרת היום, כך נטען, נפגשו אבו-ואסל, חסן ורמי בביתו של מסאלחה וחילקו ביניהם את השלל. כתוצאה מן הירי שבוצע במהלך השוד נגרם למתלונן פצע ירי בכתף שמאל, שברים מרוסקים רבים והוא עבר ניתוח וטיפולים שונים.

4.

על פי עובדות האישום השני בכתב האישום שהוגש נגד סעיד בלבד, בסביבות סוף יוני 2009, בעודו בורח מהמשטרה, הגיע סעיד למקום עבודתו של באסל מסאלחה (להלן: באסל ) ביודעו כי הוא עד תביעה בנוגע לשוד ולגניבת הרכב המתואר באישום הראשון. סעיד איים על באסל כי יפגע בו ובבני משפחתו אם לא ישנה את הגירסה שמסר למשטרה לעניין מעורבותיהן של סעיד, מסאלחה ואבו-ואסל באירוע השוד. על פי הנטען בכתב האישום, הורה סעיד לבאסל למסור למשטרה כי מבצעי השוד הם רמי וחסן.

בשולי הדברים אציין כי בתאריך 14.5.2009, הורשעו רמי וחסן על פי הודאתם, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של שוד בחבורה, וקשירת קשר לפשע. בית המשפט השית עליהם עונש של 54 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 24 חודשי מאסר מותנה ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח.

5.

עם הגשת כתב האישום נגד מסאלחה ואבו-ואסל, הוגשה גם בקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בדיון שהתקיים בתאריך 25.3.2009, הודיע בא כוחו של מסאלחה כי קיימת הסכמה למעצרו של מרשו עד תום ההליכים, תוך שמירה על זכותו לפנות בכל עת בבקשה לעיון חוזר. לעומתו, בא כוחו של אבו-ואסל טען כי לא קיימות ראיות מספיקות להוכחת העבירות המיוחסות לו. בסופו של יום, בתאריך 6.4.2009, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא ) על מעצרו של אבו-ואסל עד תום ההליכים נגדו לאחר שמצא כי יש בתיק החקירה מספיק ראיות לכאורה כנגדו. ערר שהגיש אבו-ואסל על החלטה זו נדחה על ידי חברי, השופט י' דנציגר בתאריך 4.6.2009. עם הגשת כתב האישום נגד סעיד, לאחר שנעצר כאמור במהלך חודש אוגוסט 2009, הוגשה גם בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בתאריך 22.9.2009, הודיע בא כוחו של סעיד כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולעילת מעצר בעניינו, תוך שמירה על זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר בכל עת.

6.

משלא הסתיים משפטם של מסאלחה ואבו-ואסל בתום תשעה חודשים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם ב-90 ימים. בקשה זו התקבלה על ידי חברי, השופט א' גרוניס בתאריך 14.12.2009. בתום 90 הימים, הוגשה בקשה נוספת, ובתאריך 11.3.2010, האריכה חברתי, השופטת א' חיות את מעצרם של מסאלחה ואבו-ואסל ב-90 ימים נוספים. במהלך הארכה זו, דחה בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט ר' שפירא ) בתאריך 26.5.2010, את בקשתו של אבו-ואסל לעיון חוזר בשאלת המשך מעצרו, שהוגשה על בסיס נימוק של כרסום בראיות נגד אבו-ואסל, בשילוב הטענה של חלוף הזמן.

בחלוף 90 ימים, הגישה המבקשת בקשה שלישית להארכת מעצרם של מסאלחה ואבו-ואסל. בשלב זה עברו תשעה חודשים ממעצרו של סעיד ולכן הוגשה גם בקשה ראשונה להארכת מעצרו של סעיד. בתאריך 28.5.2010, האריכה חברתי, השופטת מ' נאור , את מעצרם של מסאלחה ואבו-ואסל ב-90 ימים נוספים, וכן, בהחלטה נפרדת, האריכה גם את מעצרו של סעיד ב-90 יום. בעקבות בקשה נוספת, שהוגשה בחלוף 90 הימים, האריך חברי, השופט א' רובינשטיין , את מעצרם של המשיבים ב-45 ימים.

למען שלמות התמונה אציין עוד כי הצדדים עדכנו כי בתאריך 14.10.2010, בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי ) דחה את בקשתו של סעיד לעיון חוזר במעצרו, וקבע כי סעיד יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

7.

לקראת פקיעת הארכת המעצר הרביעית של מסאלחה ואבו-ואסל, והארכת המעצר השנייה של סעיד – פנתה המבקשת שוב וביקשה הארכה של מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים, וזו הבקשה שלפני. יצוין כי בדיון שהתקיים בפני, בתאריך 13.10.2010, הוארך על ידי מעצרם של המשיבים עד להחלטה אחרת.

טענות הצדדים

8.

המבקשת טוענת כי חרף העיכוב בדיונים שהיה בתחילת הדרך, הרי שבית המשפט המחוזי עשה לאחרונה מאמץ משמעותי לקדם את שמיעת התיק על ידי קביעת מועדי דיון רבים, ואכן בשלב זה הסתיימה כבר פרשת התביעה. כעת, קבוע עוד מועד דיון אחד, אשר בו, להערכת המבקשת, אמורה להסתיים הבאת הראיות. בנוסף, שוריינו שני מועדים נוספים לחודש דצמבר 2010.

המבקשת מוסיפה כי מסוכנותם של המשיבים אינה מאפשרת את שחרורם לחלופת מעצר. מסוכנות זו נלמדת מהמעשים המיוחסים למשיבים בכתבי האישום. המבקשת הוסיפה כי בעניינו של סעיד קיים חשש ממשי ומוכח לשיבוש הליכי משפט ולסיכול הליכים, נוכח התנהגותו של סעיד, שהיה דרוש לחקירה במשך תקופה ארוכה ובמהלך תקופה זו אף איים על אחד העדים המרכזיים בתיק.

9.

בדיון שהתקיים בפני, חלקו באי כוח המשיבים על כך שהתיק עומד בפני סיום. לטענתם, זומנו למסירת עדות 15 עדי הגנה ועל כן אין זה סביר כי כולם ימסרו את עדותם ביום הדיונים האחד ששוריין. מעבר לכך – להערכתם אף אם יסתיים שלב הבאת הראיות במהלך תקופת ההארכה המבוקשת, הרי שיחלפו עוד מספר חודשים עד אשר יוגשו הסיכומים בתיק ויינתן פסק הדין. לפיכך, וללא תלות בשאלת יעילותו של הדיון שהתנהל ומתנהל בבית המשפט המחוזי – חלוף הזמן מאז מעצרם של המשיבים משנה את נקודת האיזון הראויה לטובת זכותם של המשיבים לחירות. בהקשר זה באי כוח המשיבים טענו כי למצער הגיעה העת להורות על בחינת חלופת מעצר.

בעניינו של אבו-ואסל, בא כוחו הדגיש כי על פי כתב האישום אבו-ואסל מואשם בכך שהסיע את אלה שביצעו את השוד בלבד, ולכן חומרת המעשים המיוחסים לו פחותה בהשוואה לאחרים.

בעניינו של סעיד – בא כוחו הוסיף כי משהסתיימה עדותם של עדי התביעה, ובתוכם עדותו של באסל, מתיירת הטענה בדבר שיבוש הליכי משפט. כמו כן, חזר בא כוחו של סעיד על טענתו, אותה העלה גם בהליכים קודמים, שלפיו סעיד כלל לא היה עבריין נמלט, שכן בתקופה שמייחסים לו בריחה מהרשויות – הוא עבד אצל מעביד וניתן היה לאתרו. לעניין עברו הפלילי, בא כוחו של סעיד הוסיף כי מרשו נתן כבר את הדין על מעשיו ואין לפקוד עליו שוב ושוב את עברו ולפיכך ראוי להורות על בחינת חלופת מעצר בעניינו.

דיון והכרעה

10.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להתקבל במלואה לגבי סעיד ולהתקבל חלקית לגבי מסאלחה ואבו-באסל , הכל כמבואר בפיסקאות 13 ו-14– שלהלן. אפרט עתה את הנימוקים להחלטתי זו.

11.

בבואנו לדון בבקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, עלינו לאזן כידוע בין שיקולים מתחרים שונים, מתוכם רלבנטיים לענייננו: חזקת החפות העומדת לנאשם (כל עוד לא הורשע בדין), וזכותו לחירות, וכן נסיבותיו האישיות – כל אלה, מחד גיסא, אל מול ההגנה המתחייבת על אינטרס הציבור והרצון להימנע משיבוש הליכי משפט – מאידך גיסא (ראו: בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה ( לא פורסם, 19.7.2004) ; בש"פ 7075/09 מדינת ישראל נ' הרוש (לא פורסם, 26.10.2009) ;

בש"פ 2214/10 מדינת ישראל נ' סויטאת (לא פורסם, 25.3.2010)). בחינת השיקולים המתחרים מובילה במקרה זה למסקנה כי קיים צורך להאריך את מעצרם של המשיבים, אם כי לתקופות שונות, כמבואר בפיסקאות 13 ו-14 להלן. אבהיר:

(א)

העבירות המיוחסות למשיבים מעידים על רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהם. כאמור, מדובר, על פי הנטען, בשוד מזוין, שבמהלכו נעשה שימוש בנשק, כולל ירי שגרם לפגיעה בגופו של המתלונן.

(ב)

אחד השיקולים המרכזיים שבית המשפט נדרש לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהניח על כפות המאזניים , הוא קצב ניהול המשפט. כידוע, עם חלוף הזמן נוטה באופן הדרגתי נקודת האיזון בין זכות הנאשם לחירות לבין זכות הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם – לעבר הזכות הראשונה (ראו: בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסם, 6.9.2005), בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.2005)). ואולם אין מדובר בשיקול בלעדי, ועל בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הרלוונטיים. השאלה העומדת כעת לבחינה בהקשר זה היא איפוא האם במועד הנוכחי , מחייב האיזון האמור זה את שחרורם של המשיבים ממעצר.

12.

לשיטתי, הגם שחלף זמן ניכר מעת שנעצרו המשיבים, לא ניתן לשחררם בשלב זה נוכח מסוכנותם הלכאורית הרבה. יש להוסיף כי התרשמתי כי במהלך התקופה שחלפה מאז הוארך מעצרם של המשיבים על ידי חברי, השופט א' רובינשטיין , נעשה בבית המשפט המחוזי הנכבד מאמץ מירבי לקבוע ימי דיון נוספים על מנת לסיים את התיק וחלה התקדמות ממשית בהליך. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי התארכות ההליכים מצדיקה, לעת הזו, את שחרורם של המשיבים לחלופה. אוסיף כי אין לי אלא לקוות שגם במהלך תקופת הארכת מעצר המתאשרת כאן, ייעשה מאמץ עליון לקידום משמעותי של ההליכים בתיק על ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר.

13.

עם זאת ומבלי לגרוע מהאמור בפיסקה 12 שלעיל – יש להבחין לדעתי בין סעיד, אשר מעצרו הוארך כבר פעמיים, לבין מסאלחה ואבו-ואסל, אשר זו הבקשה החמישית להארכת מעצרם. נראה כי במצב דברים, בגדרו המדינה מבקשת להאריך מעצר בפעם החמישית, יש מקום לפיקוח הדוק יותר של בית משפט זה ובמסגרת זו ראוי אף לבחון אם אפשרית חלופת מעצר הדוקה כלשהי בעניינם. בשים לב לאמור לעיל– הבקשה בענייננו של סעיד מתקבלת במלואה, ומעצרו מוארך ב-90 ימים כמבוקש. לעומת זאת בעניינם של מסאלחה ואבו-ואסל, הבקשה מתקבלת חלקית ומעצרם מוארך ב-45 ימים בלבד, כאשר בתוך תקופה זו תבחן לגביהם חלופת מעצר שתוצע על ידם והיה ויוגש תסקיר מעצר חיובי לגביהם – הוא יובא בפני בית משפט זה, אם וכאשר תתבקש הארכת מעצר נוספת לגביהם, כך שיהיו בפניו נתונים נוספים להכרעה.

14.

נוכח כל האמור לעיל:

(א)

מעצרם של המשיבים ב-בש"פ 7363/10 מוארך בזאת ב-45 יום, אשר יימנו החל מתאריך 22.10.2010, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 6312-03-09 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

(ב)

מעצרו של המשיב ב-בש"פ 7334/10 מוארך בזאת ב-90 יום, אשר יימנו החל מתאריך 15.10.2010, או עד למתן פסק דין בת"פ 3812-09-09 ב בית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.