בש"פ 6471/08 מדינת ישראל נ. אסי אבוטבול

1.

בפני בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ) במסגרתה מתבקשת הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 1.8.08 או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 1049/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים: ב' אופיר‑תום, מ' סוקולוב, ד' רוזן), לפי המוקדם מביניהם.

העובדות

2.

ביום 4.5.07 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד המשיבים וכנגד עשרים נאשמים אחרים (ת.פ.ח. 1049/07). כתב האישום כולל 22 אישומים שונים ומייחס למשיבים את ביצוען של עבירות רבות לפי חוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן – חוק המאבק בארגוני פשיעה ); חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ) וחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן – חוק איסור הלבנת הון ).

בכתב האישום מיוחסת למר יוסף (אסי) אבוטבול (להלן – המשיב 1 ) עבירה של ראש ארגון פשיעה (לפי סעיפים 2(א), 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק המאבק בארגוני פשיעה). למר אלברט סיטבון, למר גבריאל עשור ולמר דוד זוארץ (להלן – המשיבים 2, 3 ו-4 בהתאמה ) מייחס כתב האישום עבירה של מנהל בארגון פשיעה (לפי סעיף 2(א)(1) לחוק המאבק בארגוני פשיעה).

לכל המשיבים מיוחסות עבירות רבות של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה (לפי סעיפים 428 ו-29 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה). למשיבים 1, 2 ו-3 מיוחסות גם עבירות של סחיטה בכוח במסגרת ארגון פשיעה (לפי סעיפים 427(א) ו-29 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה); עבירות של הצתה במסגרת ארגון פשיעה (לפי סעיפים 448(א) ו-29 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה); עבירות של ניסיון הצתה במסגרת ארגון פשיעה (לפי סעיפים 448(א), 25 ו-29 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה); עבירות של כליאת שווא במסגרת ארגון פשיעה (לפי סעיפים 377 ו-29 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה); וכן עבירות של עשיית פעולה ברכוש אסור במסגרת ארגון פשיעה (לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה). למשיבים 1, 2 ו-4 מיוחסות גם עבירות של הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה (לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה).

בנוסף לעבירות האמורות המיוחסות להם, למשיב 1 מיוחסת אף עבירה של מתן שוחד (לפי סעיף 291 לחוק העונשין) ולמשיב 2 מיוחסת עבירה של ניסיון סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה במספר מקרים (לפי סעיפים 428, 25 ו-29 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה).

3.

על פי עובדות כתב האישום, המשיבים והנאשמים הנוספים היו "מאוגדים" בארגון פשיעה שפעל בצורה שיטתית, היררכית ומאורגנת וזאת החל משנת 2005 ועד למעצרם של המשיבים בחודש מרץ 2007 (להלן – הארגון ). הארגון, אשר המשיבים 2, 3 ו-4 לקחו חלק בניהולו ושהמשיב 1 עמד בראשו, עסק בין היתר, בסחיטה בכוח ובאיומים של אנשי עסקים שונים בארץ ובעולם, ובפרט אנשי עסקים בעלי אזרחות צרפתית. הכספים שנתקבלו בעקבות מעשים אלו נוהלו וחולקו על ידי המשיב 1 למטרות שונות, כגון אבטחה, כלי תחבורה ומימון ההגנה המשפטית של חברי הארגון. על פי הנטען, המשיב 1 החליט (על בסיס מידע שקיבל מאחרים) את מי לסחוט ואילו סכומים יגבו מהם, תוך שהוא מכוון את פעולתם של יתר חברי הארגון. במסגרת הדברים, נטען, כי המשיב 1 הורה ולקח חלק במעשי אלימות שנעשו כלפי הנסחטים. במעשי סחיטה ואלימות אלה לקח חלק גם המשיב 2 – אשר נטען כי היה "יד ימינו" ועוזרו של המשיב 1 – ואף הוא פעל לגביית הכספים ובהלבנת ההון בארגון. לגבי המשיב 3 נטען, כי גם הוא לקח חלק פעיל במעשי הסחיטה עצמם וכן שהוא איתר ומסר את פרטיהם של אנשי עסקים צרפתיים שיש להם "פוטנציאל לסחיטה". לפי כתב האישום, המשיב 4 היה אחראי על פתיחת "חשבונות קש" על שמם של חברי הארגון, אשר באמצעותם ניהל חלק מן הפעילות הכספית של הארגון. בנוסף, נטען כלפיו שהוא פיקח (יחד עם אחרים) על הסחיטות השונות.

עוד נטען בכתב האישום, כי בשלוש הזדמנויות נתן המשיב 1 שוחד, שסכומו נע בין 800 ש"ח ל-1000 ש"ח, למנהל מחלקת מיון פנימי בבית החולים "איכילוב", ד"ר ג'קי סרוב (להלן – סרוב ). תמורת סכומים אלו, נטען כי המשיב 1 טופל ללא צורך בהמתנה ובאופן מיידי, ותוך שהוא מפר את תנאי מעצר הבית שהוטלו עליו במסגרת הליך פלילי נפרד (ת.פ. 2077/06).

בנוסף, נטען כי המשיבים (ויתר הנאשמים) עשו פעולות שונות, ברכוש שמקורו בעבירה, על מנת להסוות ולהסתיר את תנועותיו ומקורו של הרכוש וכן פעולות שמטרתן למנוע דיווח או למסור דיווח בלתי נכון לפי חוק איסור הלבנת הון [לתיאור נוסף של עובדות כתב האישום ראו: בש"פ 804/08 מדינת ישראל נ' אסי (יוסף) אבוטבול , (לא פורסם, 27.2.08) פסקה 1 להחלטה; בש"פ 3346/08 מדינת ישראל נ' אסי (יוסף) אבוטבול , (לא פורסם, 23.6.08) פסקה 2 להחלטה (להלן – עניין אבוטבול )].

ההליכים עד כה

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, התבקש מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם (ב"ש 91645/07). המדינה (להלן – המבקשת ) עמדה בבקשתה על הראיות לכאורה שקיימות ביחס לכל אחד מן המשיבים (הכוללות, בין היתר, האזנות סתר, עדויות של חברים בארגון ומסמכים שונים). עוד טענה המבקשת, כי שחרורם של המשיבים יסכן את ביטחון הציבור וכי ישנו חשש כי הדבר יוביל להעלמת רכוש ולשיבוש הליכי משפט. בנוסף, נטען כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר.

ביום 29.11.07 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל), בהסכמת המשיבים 2 ו-3, על מעצרם עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם. ביום 5.12.07 הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת המשיב 1, על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. בשל התמשכות ההליכים בתיק העיקרי, הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים (בש"פ 804/08). בהסכמת המשיב 1, הוחלט (כבוד השופטת ע' ארבל) ביום 27.1.08 על הארכת מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים (או עד מתן פסק הדין), החל מיום 2.4.08. לאור הסכמת המשיבים 2 ו-3, נתקבלה ביום 3.2.08 החלטה דומה גם בעניינם.

לקראת סיום תקופת תשעים הימים שנקבעה, הוגשה בקשה נוספת על ידי המבקשת להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים (בש"פ 3346/08). לאחר שנתקבלה הסכמת המשיבים 1, 2 ו-3, הוחלט ביום 13.4.08 על הארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים (כבוד השופט ח' מלצר), החל מיום 3.5.08.

5.

בעניינו של המשיב 4 ובמסגרת ב"ש 91645/07 האמור, הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ביום 21.6.07, (כבוד השופט ע' מודריק) על הכנת תסקיר מעצר. ביום 8.7.07 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב 4 עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. על החלטה זו הגיש המשיב 4 ערר לבית משפט זה (בש"פ 6249/07). ביום 5.8.07, הוחלט על דחיית הערר (כבוד השופט ע' פוגלמן), וזאת לאחר שנקבע כי העבירות המיוחסות למשיב 4 מצביעות על מסוכנותו הרבה ועל קיומה של עילת מעצר; וכי "היכולת הפוטנציאלית לבצע מעשים דומים גם במהלך שהייה בחלופת מעצר" בשילוב עם היעדר חלופה פוזיטיבית מטעם שירות המבחן, מובילים אף הם לתוצאה האמורה.

ביום 16.1.08 נדחתה בקשתו של המשיב 4 לעיון מחדש במעצרו (ב"ש 94247/07) על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' נויטל), אשר קבע שלא חל כרסום בחומר הראיות.

6.

כאמור, המבקשת הגישה בקשה נוספת להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים גם בעניינו של המשיב 4 במסגרת בש"פ 804/08, הנזכר לעיל. ביום 27.2.08 הוחלט (כבוד השופטת ע' ארבל) על הארכת מעצרו של המשיב 4 בתשעים ימים נוספים החל מיום 4.2.08 (או עד למתן פסק הדין בעניינו). בהחלטתו התחשב בית המשפט, בעיקר, בעברו הפלילי, בטיב העבירות שביצע וברמה הגבוהה של מעורבותו לכאורה בארגון. בעקבות החלטה זו הגיש המשיב 4 בקשה "לתיקון החלטה", בה נתבקש בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו ולתקנה בהתחשב בטעויות שנטען שנפלו בהחלטה האמורה. ביום 18.3.08 דחה בית המשפט (כבוד השופטת ע' ארבל) את בקשתו של המשיב 4, למעט תיקון טעות סופר שנפלה בהתייחס לפירוט העבירות המיוחסות לו.

7.

בקשתו של המשיב 4 לעיון חוזר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (ב"ש 90753/08) ביום 8.4.08 (כבוד השופט ג' נויטל). בבקשה העלה המשיב 4 טענות לגבי כרסום שחל בראיות וכן באשר להפלייתו לרעה ביחס לנאשם אחר אשר שוחרר למעצר בית במסגרת בש"פ 804/08 (להלן – בופמן ), נדחתה ביום 8.4.08.

8.

כאמור לעיל, המבקשת הגישה בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב 4 בתשעים ימים (בש"פ 3346/08). בית משפט זה (כבוד השופט ח' מלצר) האריך את מעצרו של המשיב 4 כמבוקש, החל מיום 3.5.2008, בציינו כי יש להבחין בין עניינו של המשיב 4 לבין עניינו של בופמן, שבהשוואה אליו, כך טען המשיב 4, הוא הופלה לרעה. עם זאת, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעצר מעודכן, שיוגש עד ליום 21.7.08, בעניינו של המשיב 4. תסקיר זה הוגש לעיוני ביום 21.7.08.

ההליכים בתיק העיקרי

9.

על פי הנטען בבקשה שבפניי ובדיון לפני, פרשת התביעה בתיק העיקרי הסתיימה זה מכבר, לאחר קיומן של 52 ישיבות ושמיעת 87 עדי התביעה. ביום 1.5.08 החלה פרשת ההגנה, במסגרתה נערכו אחד עשר דיונים עד להירצחו של ב"כ המשיב 1, עו"ד יורם חכם ז"ל, ביום 11.6.08. עד להפסקת ההליך, הספיקו המשיבים 2 ו-3 לסיים את עדותם הראשית, אך טרם נסתיימה חקירתם הנגדית (הצפויה להימשך כחמישה ימי דיונים). בעקבות הירצחו של עו"ד חכם בוטלו הדיונים שנקבעו להמשך פרשת ההגנה. לאחר מספר ניסיונות לאתר סנגור שייקח על עצמו את ייצוגו של המשיב 1, ביום 9.7.08 הודיע עו"ד א' לנדשטיין כי קיבל על עצמו את ייצוגו. לאור שינוי ייצוגו של המשיב 1 החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: ב' אופיר‑תום, מ' סוקולוב, ד' רוזן) לחדש את ניהול פרשת ההגנה ביום 26.10.08, לאחר פגרת בתי המשפט ותום תקופת חגי ישראל. עוד נקבע, כי קצב ואופן ניהול פרשת ההגנה לא ישתנה ויעמוד על קיומם של ארבעה ימי דיונים בשבוע.

טענות המבקשת

10.

בבקשה שלפניי, טוענת המבקשת כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים בפעם השלישית. בנימוקיה מתייחסת המבקשת להתארכותם של ההליכים בעקבות "התמהמהותו" של המשיב 1 בבחירת סנגור וכן בכך שנדרש פרק זמן של חצי שנה עד לתחילת שמיעת הראיות וזאת לאור היקפו של החומר ומורכבות התיק. לטענת המבקשת, טיבן של העבירות המיוחסות למשיבים, היקפם של המעשים (22 אישומים) וחומרתם, מעמדם של המשיבים בארגון וכן עברם הפלילי (שרישומו הוגש לעיוני במהלך הדיון) – מקימים יסוד סביר לחשש שהמשיבים יסכנו את ביטחון הציבור בכלל ואת ביטחונם של המתלוננים בפרט. בנוסף, המבקשת מציינת כי ישנו יסוד סביר לחשש ששחרור המשיבים יוביל לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על עדי התביעה בתיק, אשר הינם גם המתלוננים בפרשות השונות.

בדיון שנערך לפניי, הוסיפה ב"כ המבקשת, עו"ד ד' כהן-ויליאמס, כי יש לתת משקל לעובדה ששמיעת התיק העיקרי התקדמה בקצב מהיר וראוי של ארבעה ימי דיונים בשבוע וכך יהיה גם לאחר שיחודש ניהול פרשת ההגנה. בנוסף, צויין כי בהתחשב באירוע המצער של רציחתו של עו"ד חכם והצורך בהחלפת ייצוגו של המשיב 1, חידוש פרשת ההגנה נקבע ליום 26.10.08. עוד ציינה המבקשת, כי בהתייחס לעניינו של המשיב 4, תסקיר שירות המבחן העדכני אינו ממליץ על שחרורו לחלופת מעצר וכי עברו הפלילי מחייב – בניגוד לענייננו של בופמן – את הארכת מעצרו. המבקשת פירטה כי הרשעתו האחרונה של המשיב 4 היא משנת 2004 ולא, כפי שנטען על ידו, משנת 1993. עוד טענה המבקשת, כי אין בטענותיהם של המשיבים 2 ו-3 בכדי להוות מענה למספר האישומים הרב ולחומרתם, וכי חשש להשפעה על עדים אינו מתפוגג עם סיומה של פרשת התביעה.

עוד פירטה המבקשת כי, ככל הנראה, ולאור ההפסקה הנוכחית בניהול המשפט, יערכו רק שניים או שלושה ימי דיונים נוספים בתיק העיקרי במהלך תקופת תשעים הימים המתבקשים להארכת המעצר. משכך, צויין שכבר עתה ניתן לצפות בקשה נוספת (רביעית במספר) להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים.

נוכח כל האמור לעיל, מתבקשת הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 1.8.08 או עד מתן פסק הדין בעניינם, לפי המוקדם מביניהם.

טענות המשיב 1

11.

בדיון שהתקיים בפניי התנגד ב"כ המשיב 1, עו"ד א' לנדשטיין, להארכת מעצרו של המשיב 1. ב"כ המשיב 1 פתח וציין שהבקשה הועברה לעיונו, באמצעות פקס וללא נספחיה, רק יומיים לפני הדיון, ומכאן שלא ניתן לו די זמן ללמוד את הבקשה לעומקה. לגופו של עניין, נטען כי המחוקק לא נתכוון לאפשר סיטואציה בה מתבקשת הארכת מעצר שלישית בתשעים ימים, כאשר באופק כבר נראית הבקשה הרביעית ואין רואים את סיומו הצפוי של ההליך. לטענתו, המבקשת העלתה טענות מנוגדות בבקשתה בענייננו לאלו שאותן העלתה בהליך העיקרי, שם נטען כי ניתן וצריך לסיים את המשפט תוך זמן קצר. לאור זאת, טען ב"כ המשיב 1 כי נאלץ להסכים לקביעת ה-26.10.08 כמועד חידוש פרשת ההגנה, וזאת למרות שפרק הזמן הינו קצר מכדי ללמוד את החומר הרב וכולל את תקופת הפגרה והחגים. לשיטתו, אין לזקוף "מכשולים אובייקטיבים" אלו מבחינת ניהול המשפט לחובתו של המשיב 1. עוד נטען, כי היה על המבקשת להציג בפניי את סיכום הראיות שישנן לאחר ניהול פרשת התביעה, כדי שניתן יהיה לבחון את הראיות לכאורה הקיימות, ולא להסתפק בהצגת האמור בכתב האישום, כפי שעשתה המבקשת.

עוד נטען, כי המשיב 1 מרצה כעת עונש מאסר של 18 חודשים, שנגזרו עליו בעניין אחר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 2077/06), בתנאי הפרדה "חמורים". נטען, כי תנאים אלו מקשים על הכנת המשיב 1 למשפטו (למרות הדחייה בחידוש פרשת ההגנה עד לסוף חודש אוקטובר) וכי תנאי כליאתו "שוברים את רוחו" של המשיב 1 בניגוד לרוחו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בהקשר זה נטען, כי באם ייקבע כי ראוי לשחרר את המשיב 1 לחלופת מעצר, יתכן שיהיה בכך בכדי להביא לקיצור תקופת מאסרו הנוכחי או להביא להקלות בתנאי ההפרדה הנוקשים המוטלים עליו. בעניין זה פירט המשיב 1, כי שחרורו הצפוי מהמאסר הינו ביום 5.4.09, אך שחרורו המינהלי יתאפשר ביום 8.3.09, בעוד שבאם ישוחרר לאחר ריצוי שני שליש מתקופת מאסרו, הרי שישוחרר כבר ביום 5.10.08. בנוסף, נטען כי לא נשקפת מהמשיב 1 מסוכנות "נוראה" כפי שהוצג על ידי המבקשת, שכן בכתב האישום ישנו רק אישום אחד העוסק באלימות ממשית; וכי המבקשת היא זו שהחליטה על ניהול משפט מורכב וממושך על ידי איחוד ההליכים בעניינם של כל הנאשמים, שעה שניתן היה לפצל את ההליכים ובכך לקצר ולייעל את ניהולם.

טענות המשיב 2 ו-3

12.

בא כוחם של המשיבים 2 ו-3, עו"ד מ' סלטון, התנגד אף הוא לבקשה להארכת המעצר. נטען, כי מעבר לדחיית המשכו של המשפט לסוף חודש אוקטובר 2008 בעקבות רציחתו של עו"ד חכם, יש להתחשב בכך כי נקודת האיזון בעניינם של המשיבים 2 ו-3 השתנתה מאז בקשת הארכת המעצר האחרונה. בהקשר זה צויין, כי עדיין קיימת האפשרות שהמשיב 1 יבחר להעיד או להוסיף ולחקור עדי תביעה נוספים – צעדים שיביאו להתארכות ממשית בניהול התיק העיקרי. עוד נטען, כי יש לגזור משחרורו של בופמן לחלופת מעצר (לפי החלטת כבוד השופטת ע' ארבל מיום 27.2.08 בבש"פ 804/08) גזירה שווה גם לעניינו של המשיב 3, שכן העבירות ומספרן דומה בשני המקרים וכך גם הטענות שהועלו על ידי המבקשת. בנוסף, נטען שמעורבותו של המשיב 3 בפעילות הארגון "אינה ממוקדת" והפרשות בהן הוא מואשם מצומצמות. לגבי המשיב 2, נטען כי הרשעותיו הפליליות נעשו לפני זמן רב וכי הוא חי אורח חיים נורמטיבי כיום. כמו כן, הודגש כי מרבית המתלוננים באישומים אלו אינם נמצאים עוד בתחומי המדינה, כך שפוחת החשש לשיבוש הליכי המשפט מצד המשיבים 2 ו-3.

עוד הודגש שבשל הסכמתם עד כה של המשיבים 2 ו-3 להארכת מעצרם, טרם נתקבל תסקיר מעצר הבוחן את האפשרות למציאת חלופת מעצר הולמת או לבחינת מסוכנותם וכי לא התקיים דיון של ממש בסוגיית קיומן של ראיות לכאורה בעניינם. נטען כי ישנם אישומים ופרשות שלמות לגביהן לא הצליחה המבקשת להראות כי קיימות ראיות לכאורה, לרבות ההאשמה בעניין ההצתה. עוד נטען, כי מעדותו של המשיב 2 בתיק העיקרי, עולה כי אין כלל מעשי אלימות המיוחסים לו (למעט מתן סטירה באחת הפרשות), ומכאן כי יתכן שניתן לאיין את המסוכנות שנטען שנשקפת ממנו בחלופת מעצר – אך כאמור, העניין טרם נבחן לעומק. בא כוחם של המשיבים 2 ו-3 אף ביקש ללמוד ממקרה אחר [בש"פ 10223/05 מדינת ישראל נ' טוביה נדב (לא פורסם, 15.11.05) (להלן – עניין נדב )], בו לאחר מספר הארכות מעצר בהסכמה, הוחלט לערוך תסקיר מעצר. בעניין זה, צויין כי מצבו הרפואי של המשיב 2 אינו תקין וכי הוא אינו מצליח לקבל את הטיפול לו הוא זקוק משירות בתי הסוהר. כמו כן, הוגשה לעיוני תעודה רפואית המעידה כי מצבה הרפואי של אשתו של המשיב 2 אינו שפיר וכי אין ביכולתה לעבוד, ומכאן שהארכת מעצרו של המשיב 2 כרוכה גם בפגיעה כלכלית במשפחתו (הכוללת שלושה ילדים). בהתייחס למשיב 3, הודגש בפניי כי הינו אדם צעיר נטול הרשעות קודמות. עוד נטען, שיש לשקול את העובדה שנותר עוד לשמוע את עדותם של כעשרים נאשמים כך שניהול התיק העיקרי צפוי להימשך זמן רב.

נוכח האמור, סבורים המשיבים 2 ו-3 כי יש להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינם ולשחררם לחלופת מעצר.

טענות המשיב 4

13.

בא כוחו של המשיב 4, עו"ד א' פלדמן, טען כי נוכח שחרורו ממעצר של בופמן, מכוח עקרון השוויון מחויב גם שחרורו של המשיב 4. לטענתו, אין להשוות בין המשיב 4 לבין בופמן או המשיב 3, שכן האישומים כנגד בופמן חמורים מאלו בהם מואשם המשיב 4 (ניהול ארגון פשיעה ושתי עבירות סחיטה – ללא אלימות). עוד נטען, כי המשיב 4 שינה את אורחות חייו מאז שנרשם עברו הפלילי משנת 1993. כן נטען, כי תסקיר המעצר העדכני (בניגוד לזה שהוכן לפני שנה) מצא שהחלופה המוצעת מהווה "חומת מגן" סבירה ושהמפקחים מגלים נכונות ואחריות – בדומה לתסקיר שהוגש בענייננו של בופמן. עוד הודגש, כי השארת המשיב 4 במעצר אינה משרתת עוד את התכליות לשמן נועד המעצר, לרבות, מניעת השפעה על המתלוננים והעדים או מניעת שיבוש הליכי משפט. לשיטת המשיב 4, מכל האמור לעיל עולה, כי יש לשחרורו לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

14.

לאחר עיון בבקשה, שמיעת טענות הצדדים ועיון באסמכתאות שהוגשו לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

15.

כידוע, סיומם של הליכים פליליים בתוך תשעה חודשים הוא הכלל (סעיף 61 לחוק המעצרים) ואילו החריג למצב דברים זה הוא הארכת מעצרם של נאשמים מעבר לתשעה חודשים (סעיף 62 לחוק המעצרים). בבחינת בקשה להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים יש לתת להימשכות ההליכים ולחלוף הזמן משקל הולך וגדל, ככל שהנאשם נתון במעצר זמן רב יותר והמשפט צפוי להימשך עוד תקופה ממושכת. קל וחומר, שלשיקולים אלו ניתן מקום רב יותר כאשר מדובר בבקשה שלישית להארכת המעצר (וכשעל הפרק צפויה גם בקשה רביעית). אכן, כפי שטענו המשיבים, נקודת האיזון משתנה עם חלוף הזמן וככל שסיומו של המשפט רחוק יותר [השוו: בש"פ 3054/08 מדינת ישראל נ' בן ציון סריאנו (לא פורסם, 30.6.08) (להלן – עניין סריאנו ); בש"פ 5194/08 מדינת ישראל נ' ולמר (לא פורסם, 29.6.2008); בש"פ 8022/05

מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסם, 6.9.05); בש"פ 10298/05

מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.05) ].

16.

במקרה שלפניי, המשיבים עודם מצויים במעצר, וזאת לאחר שתי בקשות להארכת מעצרם בתשעים ימים. עוד עולה מטיעוני הצדדים, כי פרשת ההגנה בתיק העיקרי עתידה להתחדש רק בסוף חודש אוקטובר 2008 ושהמשפט צפוי להימשך עוד תקופה ממושכת. יחד עם זאת, אינני סבור ששיקול זה מטה את הכף לטובת המשיבים. המשפט עצמו התנהל עד לאחרונה בקצב משביע רצון, וכבר עבר את "קו פרשת המים". אמנם, דומה שהמשפט צפוי להימשך פרק זמן הארוך מן התקופה המבוקשת בבקשה שלפניי, ואולם עובדה זו נעוצה, בין השאר, בריבוי האישומים והעבירות שבהם מואשמים המשיבים. אכן, "הוראת סעיף 61 אינה משקפת את התמורה העמוקה שהתחוללה באופי הפשיעה בארץ עקב ההסלמה בהתפתחות ארגוני הפשע, ואת השפעתה על הזמן השיפוטי הנדרש לדיון בעניינם. בהיעדר אבחנות בחוק המעצרים ביחס לסוגים שונים של עניינים ומורכבותם, שומה איפוא על בית המשפט לעשות כן במסגרת שיקול הדעת המוקנה לו להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים" (עניין אבוטבול , פסקה 12 להחלטה). דברים אלו, אשר נאמרו במסגרת הדיון בבקשה הקודמת להארכת מעצרו של המשיב 4, יפים הם גם לעניינם של המשיבים שלפניי. מכאן, ולמרות השינוי שחל בנקודת האיזון שבין אינטרס הציבור לבין זה של המשיבים – טרם הגיעה השעה להעניק משקל מכריע להתארכותו של ההליך העיקרי [השוו עניין אבוטבול , פסקה 13 להחלטה; בש"פ 3232/06 מדינת ישראל נ' גבאי (לא פורסם, 17.5.06) פסקה 7 להחלטה (להלן – עניין גבאי )].

במסגרת השיקולים האמורים לעיל, יש אף ליתן משקל להפוגה הנוכחית בניהול המשפט, שנדרשה עקב רציחתו של עו"ד חכם, מי ששימש כבא כוחו של המשיב 1. עם זאת, הנסיבות המצערות וההפסקה בניהול המשפט (שנתבקשה גם על ידי בא כוחו החדש של המשיב 1) אינן יכולות לאיין את השיקולים הנוספים הרלוונטיים לעניין (ראו עניין סריאנו , פסקה 10 להחלטה).

כן אציין, כי אין לקבל את טענתו של בא כוחו של המשיב 1, כי החלטת התביעה על הגשת כתב אישום מאוחד כנגד כל הנאשמים בפרשה, היא זו שמעכבת את ההתקדמות במשפט. אין כל וודאות כי ניהול תיק פלילי נפרד כנגד כל אחד מן הנאשמים – המעורבים באותן הפרשות – היה מביא בהכרח לייעול וקיצור התנהלות המשפט כנגד המשיבים ככלל, ובפרט כנגד המשיב 1. יתרה מכך, אין בטענת המשיבים כי תידרש לכל הפחות הארכת מעצר אחת נוספת, בכדי להצדיק את שחרורם של המשיבים ממעצר, אלא יש להביאה בחשבון בבחינת מכלול השיקולים הנדרשים לעניין [ראו: בש"פ 6575/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 27.7.08) פסקה 11 להחלטה; בש"פ 2035/08 מדינת ישראל נ' אברהים (לא פורסם, 9.3.08) פסקאות 5-7 להחלטה].

17.

המשיבים טענו בפניי כי המסוכנות הנשקפת מהם אינה כה חמורה, שכן לא מיוחסים להם מעשי אלימות רבים (אם בכלל). גם בטענה זו אין בכדי להועיל למשיבים. כפי שנקבע במספר מקרים קודמים אשר דנו בנאשמים להם מיוחסות עבירות שנעשו במסגרת ארגוני פשיעה, אף במקרה שלפנינו, מסוכנותם הרבה של המשיבים נלמדת מ"עצם הבחירה של מאן דהוא להפוך לאיבר מאיבריו של ארגון פשיעה" [ראו: בש"פ 6249/07 דוד זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.8.07) פסקה 19 להחלטה (להלן – עניין זוארץ ); והשוו: עניין גבאי , פסקה 8 להחלטה; בש"פ 4341/08 מדינת ישראל נ' מוחמד שורפי (לא פורסם, 2.6.08) (להלן – עניין שורפי )]. העבירות המיוחסות למשיבים כולם הן מ"המדרג העליון של הפשיעה" (ראו: בש"פ 8331/05 גבאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.9.05) פסקה 6 להחלטה), ואין בעניין זה כל הבדל בין אדם העושה פעולות של איתור קורבנות פוטנציאליים לארגון הפשיעה, מעניק שירותים כספיים או מסייע בכל דרך אחרת לקיומו וניהולו של ארגון הפשיעה. העבירות של עמידה בראש ארגון פשיעה או של נטילת חלק בניהולו, הן מהחמורות שבספר החוקים, וכראייה לכך קבע המחוקק כי ביצועה של עבירה במסגרת פעילות ארגון פשיעה מהווה נסיבה מחמירה המובילה, במרבית המקרים, להכפלת העונש המירבי הקבוע בצד אותה העבירה [ראו סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה; עניין זוארץ , פסקה 19 להחלטה]. מכאן, כי מסוכנותם של המשיבים אינה נעוצה במניין מספר מעשי האלימות המיוחסים להם, כי אם במהותן ובטיבן של העבירות המיוחסות להם [השוו: עניין שורפי ; בש"פ 455/08 מדינת ישראל נ' מרואן נאצר (לא פורסם, 6.2.08) פסקאות 5-6 להחלטה].

על דברים אלו ראוי להוסיף ולציין, כי לכל אחד מן המשיבים שלפניי מייחס כתב האישום מקרים רבים של ביצוע העבירות המיוחסות להם, וזאת תוך מעורבות במספר פרשות לא מבוטל.

18.

מעבר לאמור לעיל, באשר למשיב 1, יש לזכור כי הוא מרצה עונש מאסר, אשר עתיד להסתיים רק בראשית חודש אפריל 2009. בנסיבות אלו, ולאור האמור לעיל, אינני מוצא מקום להורות על שחרורו ממעצר במסגרת ההליך שלפניי. עוד נטען בפנינו, שהמשיב 1 מוחזק בתנאי הפרדה נוקשים וכי תנאי מעצרו מקשים על הכנתו למשפט על ידי בא כוחו. אין מקומן של טענות אלה בדיון שלפניי. טענות אלו יש להעלות בפני הגורמים המופקדים על תנאי כליאתו ובפני הערכאה המתאימה לכך. עוד יודגש, כי ההפסקה הנוכחית בניהול המשפט בתיק העיקרי לא נדרשה אך לשם הכנתו של המשיב 1 למשפט, כי אם גם בשל הצורך בחילופי הסנגורים ובבקשה לשהות מסוימת לשם לימוד החומר על ידי הסנגור החדש.

19.

המשיבים 2 ו-3, טענו כי עד כה לא נערך דיון מהותי באשר לקיומן של ראיות לכאורה בעניינם. אף טענה זו אין בידי לקבל. בא כוחם של המשיבים 2 ו-3 חלק בטיעוניו על קיומן של ראיות לכאורה רק בהתייחס לחלק מן הפרשות והאישומים, כגון הפרשה הקשורה בניסיון ההצתה. משכך, מסקנתי היא כי אין מחלוקת, לכל הפחות, על קיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע ליתר האישומים והעבירות (אשר מספרם גדול בהרבה מאלו שנטען כי אין לגביהן ראיות לכאורה). בנוסף, מוכן אני להניח, כשם שטענו המשיבים 2 ו-3, כי בשלב זה של ההליכים פחת במידה כלשהי החשש להשפעה על עדים. יחד עם זאת, וכפי שהוסבר לעיל, לא ניתן לקבל את הטענה כי לא נשקפת מהמשיבים 2 ו-3 מסוכנות או שזו קטנה מהמסוכנות הנטענת על ידי המבקשת. מסוכנות זו נלמדת, כאמור, ישירות מחומרת העבירות המיוחסות להם, מטיבן של העבירות, ממספר המקרים הרב וכן מעברו הפלילי של המשיב 2. בנסיבות העניין ובהתחשב בכל האמור לעיל, מששוכנעתי כי לא ניתן לאיין את מסוכנותם של המשיבים 2 ו-3, מתייתר הצורך להורות על תסקיר מבחן (השוו: בש"פ 6484/08 מריסאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.7.08) פסקאות 19 - 20; עניין גבאי , פסקאות 7 -8 להחלטה; עניין אבוטבול , פסקה 13 להחלטה). עם זאת, יש להצטער על מצבם הבריאותי של המשיב 2 ושל אשתו, ויש לוודא כי יתאפשר למשיב 2 לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש במסגרת מעצרו.

בנוסף לאמור לעיל, אציין כי המשיבים 2 ו-3 טענו כי יש ללמוד ממקרים אחרים וכן משחרורו של בופמן (ומהזמנת התסקיר בענייננו של המשיב 4) על עניינם (עניין אבוטבול ; עניין נדב , פסקה 7 להחלטה) – ולהורות על הזמנת תסקיר או לשחררם לחלופת מעצר. מדובר בטענה הנטועה בעקרון השוויון [השוו: בש"פ 6871/05 מנדלוביץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.7.05); בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6) 753, 760 (2003) (להלן – עניין רפייב )]. לא אוכל לקבל טענה זו בענייננו, וזאת לאחר ששקלתי בכובד ראש את הנסיבות הפרטניות והאינדיבידואליות של כל אחד מן המשיבים 2 ו-3. עקרון השוויון אינו מחייב את שחרורם האוטומטי של המשיבים, גם מקום בו שוחררו נאשמים אחרים (ראו: עניין רפייב , בעמ' 763). השיקולים המפורטים לעיל מצדיקים בעניינם של המשיבים 2 ו-3 את המשך מעצרם ודוחים הם את עקרון השוויון בענייננו, וזאת ככל שאכן ניתן להחיל – ללא מציאת שוני המצדיק יחס שונה – עקרון זה בין המשיבים 2 ו-3 לבופמן והמשיב 4 [השוו: עניין אבוטבול , בפסקה 10 להחלטה; בש"פ 5398/03 דוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.6.03)]. יתרה מזאת, סבורני שהאינטרס הציבורי המחייב הבטחת תקינות ההליך המשפטי גובר על הטענות בדבר הצורך ללמוד מעניינם של בופמן והמשיב 4 לעניינם של משיבים 2 ו-3. פירוש הדבר הוא, שבמקרה שלפניי, גם לו היה ניתן לקבל את הטענה, כי יש מקום לערוך השוואה כאמור בין המשיבים 2 ו-3 לבין המשיב 4 או בופמן, אין בכך בכדי להפחית או לאיין את מסוכנותם לציבור ולמתלוננים ולהפיג את החששות מפני שיבוש הליכי משפט.

20.

בא כוחו של המשיב 4, מיקד גם הוא את טענותיו סביב הטענה, כי יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר של המשיב 4 מכוח עקרון השוויון ונוכח תסקיר המעצר שהוכן בעניינו. גם בעניינו של המשיב 4, כפי שהוסבר לעיל בהתייחס למשיבים 2 ו-3, אין מקום לקבל טענות אלה. טענות דומות, במישור העקרוני - שוויוני, נדחו בעבר ולא מצאתי טעם לשנות מכך גם עתה (עניין אבוטבול , פסקה 10 להחלטה). בנוסף, אציין כי ניתן למצוא טעמים המבחינים בין עניין אחד למשנהו ובין מקרה למקרה (כגון עברו הפלילי של המשיב 4) והמצדיקים את המשך מעצרו של המשיב 4. עוד אציין, כי תסקיר המעצר אינו ממליץ על שחרורו של המשיב 4 לחלופת מעצר. יתרה מכך, בתסקיר נאמר כי המפקחים שהוצעו לפקח על תנאי חלופת המעצר נוקטים בגישה מגוננת ומטשטשת באשר לבעיות בתפקודו. במצב דברים שכזה, אינני מוצא לנכון לשחרר את המשיב 4 לחלופת מעצר.

21.

עוד יצויין, כי הוגשה לעיוני (בהסכמת המבקשת) חוות דעת פסיכיאטרית שנערכה למשיב 4, ביום 23.7.08, כיממה לאחר הדיון שהתקיים בפניי. בסיכומה של חוות דעת זו נאמר, בין היתר, כי חלה החמרה ב"הפרעת החרדה" ממנה סבל המשיב 4 עוד בטרם מעצרו וכי הוא "לקה במצב דיכאוני". בהמשך הדברים נכתב כי הועברה המלצה לרופאים המטפלים במשיב 4 להחלפת התרופות אותן הוא צורך. עוד נאמר, כי תנאי החזקתו במעצר מחמירים את מצבו. מצב דברים זה הוא מצער ויש להושיט למשיב 4 את הטיפול המתאים, ואולם כפי שנאמר בהתייחס למשיב 1, טענות כנגד תנאי המעצר יש תחילה להפנות לגוף המוסמך לטפל בטענות מסוג זה. במקרה שלפניי לא נטען כי אכן נעשתה פנייה שכזו. מעבר לכך, אינני סבור כי יש באמור בחוות הדעת בכדי לשנות באופן מהותי את אשר נכתב בתסקיר המעצר שהוכן והוגש לעיוני בטרם הדיון.

22.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נתקבלה. אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים 1-4 בתשעים ימים נוספים החל מיום 1.8.08 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח. 1049/07, לפי המוקדם מביניהם.