פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6484/08
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
העוררים:
1. סאלח מריסאת
2. אחמד מריסאת
3. עאטף מריסאת
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט בית המשפט
המחוזי בחיפה שניתנה ביום 16.7.2008 בב"ש 2815/08 ע"י כב' השופט ר'
שפירא
בשם העוררים:
עו"ד א' סבן
בשם המשיבה:
עו"ד א' פטל
החלטה
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.7.2008 (כבוד השופט ר' שפירא) בב"ש 2815/08 במסגרתה נקבע כי העוררים ישהו במעצר עד תום ההליכים נגדם.
העובדות
1.
כנגד העוררים הוגש כתב אישום מתוקן המייחס להם חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיפים 329(א)(1), 329(א)(2) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין ) וחבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין. לעורר 1 יוחסו בנוסף איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין ולעורר 3 יוחס בנוסף סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין.
2.
על פי כתב האישום, ביום 7.6.2008 בשעות אחר הצהריים שהה העורר 1 עם העורר 3 ואחרים ליד תחנת הדלק ומגרש הכדורגל באעבלין. בעת ששוחח העורר 1 עם מוסא עואד מריסאת (להלן - מוסא ) על סכסוך שקיים בכפר, איים העורר 1 בפני מוסא כי היום יפגע ויהרוג מישהו ממשפחת מריסאת עואד. לאחר מכן, מעט לפני השעה 19:00 נסע רמזי מוסטפא (להלן - המתלונן ) ברכבו מסוג פיאט אונו בכביש לאעבלין והגיע ליד מגרש הכדורגל. המתלונן עצר את רכבו ויצא לשוחח עם קרובי משפחתו שעמדו בצידי הדרך.
3.
העורר 1 הגיע למקום יחד עם העורר 2 ואחרים. העורר 1 תקף את המתלונן והכה אותו בראשו באמצעות חפץ קהה שהחזיק בידו ולאחר מכן העוררים 1 ו-2 והאחרים היכו את המתלונן בכל חלקי גופו באמצעות מוטות ברזל, צינורות ומקלות, וזאת ללא כל התגרות מוקדמת מצד המתלונן. המתלונן נכנס לרכבו והחל להימלט מהמקום. אז הגיע העורר 3 לזירת האירוע ברכבו מסוג טרנספורטר וניסה לפגוע שלא כדין במתלונן באמצעות רכבו, המהווה נשק מסוכן ופוגעני כהגדרתו בחוק, על ידי כך שסטה במזיד מנתיבו והתנגש עם רכבו ברכבו של המתלונן בכוונה לגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום. בכך גם סיכן העורר 3 חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה בכוונה לפגוע בנוסע או בכלי תחבורה או לסכן את בטיחותו. רכבו של המתלונן הועף לתעלה בצד הדרך.
4.
בשלב זה, הגיעו העוררים והאחרים לרכבו של המתלונן והיכו אותו בראשו ובכל חלקי גופו באמצעות חפצים קהים וזרקו אבנים עליו ועל מכוניתו. המתלונן נחבל קשות ופונה באמצעות מסוק לבית החולים. כתוצאה ממעשי העוררים נגרמו למתלונן חבלות חמורות בכל גופו, ביניהן, שבר דחוס בגולגולת, דימום אפי דורלי מתחת לשבר, פצע במצח, שבר בפיקה ברגל שמאל, פצע קרע גדול בברך ימין, חבלות, שפשופים והמטומות בכל הגוף. כתוצאה ממעשי העוררים, נהרס גם רכבו של המתלונן.
הליכים קודמים
5.
לאחר הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם. נוכח העובדה כי בדיון שנערך בפניו, לא חלקו העוררים על כך כי קיימות בעניינם ראיות לכאורה לביסוס אשמתם, קבע בית המשפט קמא כי קמה נגדם עילת מעצר. בנוסף, קבע בית המשפט קמא כי מעשיהם הלכאוריים של העוררים מצביעים על מסוכנותם לציבור וכן, הואיל ומדובר בסכסוך בין משפחות, כי קיים חשש ששחרורם ממעצר יגרום להתלהטות הרוחות ולחידוש האלימות בין המשפחות ויפגע בשלום הציבור בכלל. עוד קבע בית המשפט קמא כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים, נוכח מעורבותם של אחרים בתיק ומשכך, קמה עילת מעצר נוספת נגד העוררים.
6.
בית המשפט קמא ציין את חובתו לבדוק האם ניתן לאיין את מסוכנותם של העוררים, חרף קיומן של ראיות לכאורה ועילות המעצר שקמו כנגדם. נקבע כי למרות העדר עבר פלילי מצדו של העורר 2 ועברם הפלילי ה"לא מכביד" של העוררים 1 ו-3, מדובר במעשים חמורים שבוצעו על רקע סכסוך משפחות, אשר "מעידים על תעוזה, זלזול בשלטון החוק ומסוכנות מופלגת..". משכך, קבע בית המשפט קמא כי אין בשחרור העוררים לחלופת מעצר כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מהם ועל כן ,לא מצא לנכון להפנות את העוררים לשירות המבחן לשם הגשת תסקירים בעניינם.
טענות העוררים
7.
לטענת העוררים - על ידי ב"כ, עו"ד א' סבן - שגה בית המשפט קמא בקבעו כי שחרור העוררים עלול לגרום לשיבוש הליכי משפט, פגיעה בראיות והשפעה על עדים. לטענתם, קביעה זו של בית המשפט קמא לא נסמכה על ראיה כלשהי.
8.
עוד טוענים העוררים, כי שגה בית המשפט קמא בקבעו כי שחרורם לחלופת מעצר לא יפיג את מסוכנותם ובמסקנתו כי אין מקום במקרה שבפניי להפנותם לשירות המבחן לשם הגשת תסקירים בעניינם. לטענתם, המקרה שבפניי הוא מקרה ברור בו יש מקום לבחון חלופת מעצר. לטענתם, לו היה בודק בית המשפט קמא את החלופה המוצעת והיה שומע את המפקחים, היה יכול להתרשם באופן וודאי כי מדובר בחלופה ראויה. חלופת המעצר שהוצעה לגבי העוררים 1 ו-2 הייתה שהות במעצר בית חלקי במקום מרוחק ממקום ביצוע העבירות לכאורה בפיקוח צמוד במשך כל שעות היממה. באשר לעורר 3, חלופת המעצר שהוצעה הייתה שהות במעצר בית מלא במקום מרוחק ממקום ביצוע העבירות לכאורה.
9.
ממשיכים העוררים וטוענים כי שגה בית המשפט קמא משלא נתן משקל ראוי והולם לעברם. לטענת העורר 1 הוא אינו בעל עבר פלילי רלוונטי, שכן לחובתו הרשעה בתחום התכנון והבנייה. העורר 2 טוען כי הוא אינו בעל עבר פלילי כלשהו והעורר 3 טוען כי הורשע בעבר בשלוש עבירות מתחום התכנון והבנייה ועבירה אחת על פי חוק העונשין. לטענתם, הם אנשים נורמטיביים שעבדו כל חייהם בעבודה חוקית ומסודרת ולא פגעו באיש.
10.
בנוסף, ציינו העוררים בדיון שנערך בפניי כי העורר 1 נשוי והעוררים 2 ו-3 נשואים ואבות לילדים. לטענתם, הם עובדים בעבודות מסודרות ומכובדות ומעולם לא התנכלו לגופו או לרכושו של איש. כמו כן, העורר 1 טען בדיון שנערך בפניי כי הוא אינו בקו הבריאות וצירף לעיוני מסמכים רלוונטיים.
11
לבסוף, טוענים העוררים כי שגה בית המשפט קמא שעה שנתן משקל מכריע למעשיהם לכאורה ובאי מתן משקל ראוי לנסיבותיהם האישיות.
טענות המשיבה
12
לטענת המשיבה – באמצעות ב"כ, עו"ד א' פטל – עילת המסוכנות הינה העילה המרכזית בגינה אין לשחרר את העוררים לחלופת מעצר. לטענתה, בהליך בבית המשפט קמא נטען כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט הואיל ומדובר בחשש מובנה בעבירות מסוג זה, שכן הגשת כתב האישום כנגד העוררים התבססה על תלונת המתלונן.
13
עוד טוענת המשיבה כי הכאת המתלונן, שגילו צעיר מגילם של העוררים, נעשתה בחבורה תוך שימוש בכלים וחפצים קהים וכי פציעתו הייתה כה חמורה עד שחייבה את פינויו במסוק לבית החולים. לטענתה, מעשיהם אלו של העוררים מצביעים על מסוכנותם לציבור.
14
בנוסף, טוענת המשיבה כי לא בכל מקרה נדרש לקבל תסקיר של שירות המבחן. שלושת העוררים נקטו באלימות קשה, כפי שפורט לעיל, ובדין קבע בית המשפט קמא כי לאור עובדה זו מתייתר הצורך בתסקירי מעצר בעניינם.
15
לבסוף, טענה המשיבה כי העורר 1 הורשע בעבר בעבירה של תכנון ובנייה, העורר 3 הורשע בעבר בשש עבירות – ארבע עבירות מתחום התכנון והבנייה, עבירה אחת בתחום המסים ועבירה נוספת של מסירת ידיעה כוזבת, על פי סעיף 243 לחוק העונשין. כמו כן, באשר למצב בריאותו של העורר 1, טענה המשיבה כי היא סבורה כי שירות בתי הסוהר מסוגל לתת טיפול רפואי הולם לבעיותיו של העורר 1.
דיון והכרעה
16.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך בפניי ועיינתי במסמכים שצורפו לבקשת הערר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להשאיר את העוררים במעצר, אולם בנוסף, מצאתי לנכון להורות על הכנת תסקיר של שירות המבחן בעניינם.
17.
בדיון שנערך בפניי ובדיון שנערך בפניי בית המשפט קמא, לא חלקו העוררים כי קיימות נגדם ראיות לכאורה, אשר יש ביכולתן בשלב מאוחר יותר של משפטם, כדי לבסס את אשמתם. משכך, קמה נגד העוררים עילה להשארתם במעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן - חוק המעצרים ), הואיל והעבירות המיוחסות להן נעשו תוך הפעלת אלימות חמורה ויש בהן כדי להצביע על מסוכנותם לציבור.
18.
במקרה שבפניי, אף אם קיים חשש מובנה לכאורה של שיבוש הליכי משפט, באם ישוחררו העוררים, לא עלה בידי המשיבה להציג בפניי ראשית ראייה לכך שחשש כאמור אכן קיים, אף אם טענה זו נטענה בפני בית המשפט קמא. כאמור לעיל, אף אם לא קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, קיימת נגד העוררים עילה לשם השארתם במעצר בשלב זה.
19.
סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים אינו מאפשר להורות על מעצרו של נאשם, אלא רק במקרים בהם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות הנאשם פחותה, כגון שחרור למעצר בית או שחרור על דרך של הפקדת ערובה. מעצר נאשמים אינו בא "על חשבון העונש" ואינו בא לשרת תכלית הרתעתית כלשהי, אלא בעיקר למנוע מנאשמים לסכן את הציבור. במקרה שבפניי, סבר בית המשפט קמא כי נוכח מעשיהם, "אין בשחרור לחלופת מעצר, טובה ככל שתהא, כדי לאיין את מסוכנותם". אכן, אין להתעלם ממעשיהם החמורים של העוררים ולאלימות הקשה אותה הפעילו כנגד המתלונן, אולם סבורני כי יש ליתן משקל לעברם הפלילי "הקל" של העוררים, כאשר העורר 2 לא הורשע מעולם בעבירה כלשהי, העורר 1 הורשע בעבירה אחת מתחום התכנון והבנייה והעורר 3 הורשע בשש עבירות, ארבע מתוכן מתחום התכנון והבנייה, אחת מתחום המסים ועבירה אחת מחוק העונשין - מסירת ידיעה כוזבת לפי סעיף 243 לחוק הנ"ל. כמו כן, יש ליתן משקל לעובדה כי כל העוררים נשואים ושניים מהם אבות לילדים וכי הם עובדים בעבודות מסודרות.
20.
כידוע, תסקיר המעצר מהווה כלי עזר לבית המשפט בבואו להחליט על שחרורם של נאשמים בשלב משפטם. הכנת התסקיר על ידי שירות המבחן הינה בגדר המלצה בלבד ואינה מגבילה את שיקול דעתו של בית המשפט. באיזון שבין האינטרס הציבורי ובין נסיבותיהם האישיות של העוררים ולאור העובדה כי עדיין עומדת להם חזקת החפות, סבורני כי במקרה שבפניי, ומבלי להביע כל עמדה בעניין, יש מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינם של העוררים, אשר יבחן האם יש מקום לשחררם לחלופת מעצר.
21.
לאור כל האמור לעיל, העוררים יישארו במעצר. שירות המבחן מתבקש להכין תסקיר מעצר בעניינם של העוררים שיוגש לעיונו של בית המשפט קמא, אשר יבחן את האפשרות לשחררם לחלופת מעצר. יובהר בשנית כי אין בדברים אלו משום הבעת דעה כלשהי בשאלה האם ראוי לשחרר את העוררים לחלופת מעצר או להותירם במעצר.
22.
לבסוף, ציין העורר 1 בדיון שנערך בפניי כי הוא אינו בקו הבריאות ואף הגיש לעיוני מסמכים רפואיים בנושא. משכך, הנני מורה כי באם הדבר לא נעשה עד כה, ייבדק העורר 1 על ידי הגורמים הרפואיים בשירות בתי הסוהר ואלו ייתנו מענה הולם לבעיותיו הבריאותיות.
ניתנה היום כ"ד בתמוז התשס"ח (27.7.2008).
ש ו פ ט