בש"פ 649/13 חיגאזי חסן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית משפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע ) שהורתה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.

נגד העורר, צעיר בן 18 וארבעה חודשים, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר בזמן מילוי תפקידו, גרימת נזק לרכוש ואדם, נהיגה במהירות שאינה סבירה, נהיגה ללא רישיון רכב ופוליסת ביטוח בתוקף, עקיפה תוך הפרדת קו הפרדה רצוף, עקיפה כאשר הדרך אינה פנויה, אי ציות לתמרור עצור ואי ציות להוראות שוטר.

2.

לפי כתב האישום, ביום 9.1.2013 בסמוך לחצות, נהג העורר, ועמו שני חבריו, ברכב חסר רישיון בתוקף, באזור התעשיה טמרה. שני שוטרים שסיירו באזור הבחינו ברכב, ומשגילו לאחר בדיקה שאין לו רישיון, כרזו וסימנו לעורר לעצור. העורר החל להגביר מהירות ולברוח. הוא נסע במהירות גבוהה, ותוך כדי כך עקף רכב אחר על קו הפרדה רצוף, ואילץ רכב אחר שהגיע ממולו לסטות הצידה כדי לא להיפגע. במהלך בריחתו מהשוטרים, נהג העורר לכיוון כביש נשר המצוי בשטח היישוב טמרה, ובדרכו עקף כלי רכב אחרים במהירות גבוהה, כשהוא מאלץ אותם לסטות הצידה כדי לא להיפגע. כל אותה עת נסעו השוטרים אחריו, כרזו לו לעצור, והוא התעלם מהם. משהגיע לכביש נשר, לא עצר העורר בתמרור עצור, והמשיך בנסיעה רצופה עד שפנה ימינה. כתוצאה מכך הסתחרר הרכב והסתובב, והניידת הגיעה סמוך אליו וחסמה את דרכו. בשלב זה יצאו השוטרים מהניידת וניגשו לרכב, כשאחד מהם רץ לכיוון דלת הנהג, והאחר נעמד מול מכסה המנוע, דפק עליו וצעק לעורר שיכבה את המנוע ויצא מהרכב. העורר החל לנסוע קדימה, כשהוא מנסה לפגוע בשוטר, בכוונה למנוע את מעצרו או עיכובו. כדי שלא להיפגע מהרכב, זז השוטר הצידה מיד. בהמשך ניסה השוטר האחר, שעמד צמוד לדלת הנהג, לפתוח אותה. בתגובה שילב העורר את הרכב להילוך אחורי, והחל לנסוע במהירות, כשהוא מנסה לפגוע בשוטר בכוונה למנוע מעצרו או עיכובו. העורר דרס באמצעות גלגל הרכב את כף רגלו של השוטר וגרם לו חבלה ממשית. השוטר דפק עם הפנס שהיה בידו על חלון הנהג, ושבר אותו במטרה לנסות לגרום לעורר לעצור את הרכב, אך העורר לא עצר והמשיך לנסוע לאחור במהירות, עד שלבסוף התנגש בחומת אבנים ובארון תשתית שעמד בצמוד אליו. בשלב זה רצו השוטרים לכיוון הרכב, עצרו את העורר ואת הנוסע שישב לצידו. נוסע אחר נמלט מהמקום.

3.

בד בבד עם כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. העורר לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה, אך עתר לעריכת תסקיר מעצר בעניינו. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים בקובעו שנוכח אופיין וחומרתן של העבירות המיוחסות לו, לא ניתן יהיה לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר, ובמצב דברים זה אין מקום להורות על עריכת תסקיר. מכאן הערר שלפניי.

4.

העורר טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לגילו הצעיר, לכך שהוא נעדר עבר פלילי, ולכך שהסכים לקיומן של ראיות לכאורה וחסך זמן שיפוטי. לשיטתו,

אין להוציא מראש מכלל אפשרות שתימצא חלופת מעצר שתאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. מנגד טוענת המשיבה, כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הרבה הנשקפת מהעבירות החמורות המיוחסות לעורר, ועל כן אף אם יינתן תסקיר מעצר חיובי, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

5.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את הערר. אכן, החובה לשקול אפשרות לשחרור עצור לחלופה קבועה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ). אין חולק כי על בית המשפט ליישמה בכל מקרה לפי נסיבותיו הקונקרטיות. ברם, במקרים שבהם האפשרות לחלופת מעצר אינה ישימה על פניה, משלא יהיה בה כדי להשיג את תכליות המעצר, אין מקום להעמיס על שירות המבחן נטל נוסף שלא לצורך, וניתן להימנע מהפניית הנאשם לתסקיר מבחן ( בש"פ 9204/09

פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (לא פורסם, 25.11.2009)).

6.

בענייננו אין חולק בדבר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר – הימלטות, גרימת חבלה לשוטר וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. אכן, ככלל מצדיקים אישומים בעבירות אלו מעצר עד תום ההליכים, וזאת הן עקב קיומה של עילת מעצר סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(4) סיפה לחוק), הן מחמת המסוכנות לציבור הנובעת מהן (ראו והשוו: בש"פ 1969/12 הייב נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (13.3.2012)). ברם, קודם שיישקל אם המקרה שלפנינו בא בגדרם של חריגים אלה, יש מקום להשקפתי להורות על קבלת תסקיר מבחן בעניינו של העורר, שהוא אדם צעיר הנעדר עבר פלילי. בנסיבות אלה – ומבלי להביע כל עמדה לגופם של דברים – סבורני שאין לשלול מראש כל אפשרות לקיומה של חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו (השוו: בש"פ 1084/12

בדרה נ' מדינת ישראל (9.2.2012); בש"פ 2465/05 אל-חמידי נ' מדינת ישראל (23.3.2005); בש"פ 6484/08 מריסאת נ' מדינת ישראל (27.7.2008)).

הערר מתקבל אפוא במובן זה שאני מורה כי שירות המבחן למבוגרים יכין תוך 21 ימים תסקיר מעצר בענייננו של העורר. התסקיר יובא לפני בית המשפט המחוזי, אשר יקיים דיון במעמד הצדדים ויקבל החלטה חדשה בבקשה למעצר עד תום ההליכים כחכמתו. יודגש כי אין באמור כדי לנקוט עמדה בשאלה האם יש מקום להורות על שחרורו של העורר בערובה בסופו של הליך.