בש"פ 1084/12 מוחמד בדרה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא ) שהורתה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

1.

נגד העורר ונאשם נוסף (האחרון יכונה להלן: נאשם 1; וביחד הם יכונו: הנאשמים ) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשר לפשע, החזקת נשק שלא כדין, נשיאה והובלת נשק שלא כדין וסחר בנשק שלא כדין. לנאשם 1 יוחסו עבירות נוספות. לפי כתב האישום, במועד מדויק שאינו ידוע למשיבה, קשר העורר קשר למכור נשק לסוכן משטרתי (להלן: הסוכן ). ביום 29.5.2011 בשעות הערב, נפגשו הנאשם 1 יחד עם סוכן משטרתי סמוי (להלן: הסמוי ) בכפר מכר. כעבור מס' דקות הגיע העורר למקום כשהוא מחזיק ונושא ברכב תת-מקלע צה"לי מסוג עוזי. באותו מעמד דרשו הנאשמים מהסוכן סך של 33,000 ש"ח עבור העוזי, אולם הסוכן לא הסכים לשלם סכום זה. לבסוף הורידו הנאשמים את מחיר העוזי ל-30,000 ש"ח (להלן: העסקה ) והסוכן הסכים לעסקה. הנאשמים והסוכן קבעו לבצע את העיסקה ביום 31.5.2011 בשעות הערב. ביום 31.5.2011 נפגשו נאשם 1, הסוכן והסמוי בכפר מכר. הסוכן מסר לנאשם 1 סך של 30,000 ש"ח, והלה נכנס לרכב של הסוכן והסמוי והובילם בכפר. בשלב מסוים הורה נאשם 1 לסוכן ולסמוי לעצור את הרכב. אל הרכב ניגש אדם שזהותו לא ידועה כשהוא מחזיק ונושא בתרמיל את תת-המקלע ושתי מחסניות. אלה נמסרו לנאשם 1 וזה מסר אותן לידי הסוכן.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא ) החליט לקבל את הבקשה. במישור הראייתי פירט בית המשפט את הראיות שהובאו לפניו ובמיוחד הודעותיהם של הסוכן והסמוי ומחקר תקשורת המעיד על קשר טלפוני בין הנאשמים. בית המשפט הוסיף כי הואיל ומדובר בעבירה של החזקת נשק, קמה חזקת מסוכנות. בית המשפט המחוזי לא ראה לבקש תסקיר מבחן לצורך בחינת חלופת מעצר, ומכאן הבקשה שלפניי המכוונת נגד קביעה אחרונה זו של בית המשפט.

3.

העורר טוען כי קיימת חולשה ממשית בראיות נגדו המצדיקה שקילת חלופת מאסר. בין היתר טוען העורר כי המפגש שהתקיים ביום 29.5.2011 לא תועד בידי הסוכן, עובדה שמעלה תמיהות מאחר שהסוכן תיעד את מרב העסקאות שנזכרו באישומים האחרים (שהתייחסו כולם לנאשם 1). עוד טוען העורר שבמועד העסקה הוא לא היה במקום ושתפקידו בה אינו ברור לפי הנטען בכתב האישום. המשיבה טענה שבעבירות מסוג זה ככלל אין משחררים לחלופת מעצר. לדבריה, לא ניתן לצאת מנקודת הנחה שלעורר אין כלי נשק נוספים או קשר לסוחרים. כמו כן, העורר שותק בחקירתו ומטעם זה לא ניתן לתת בו אמון.

4.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את הערר. אכן, החובה לשקול אפשרות לשחרור עצור לחלופה קבועה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ), ואין חולק כי על בית המשפט ליישמה בכל מקרה שבא לפניו. אולם במקרים שבהם האפשרות לחלופת מעצר אינה ישימה על פניה, אין מקום להעמיס על שירות המבחן נטל נוסף שלא לצורך, וניתן להימנע מהפניית הנאשם לתסקיר מבחן (בש"פ 9204/09 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (לא פורסם, 25.11.2009).

5.

בנסיבות דנן אין חולק בדבר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה להוכחת האישום המיוחס לעורר, בעבירות נשק, הנושאות בצידן סיכון מיוחד (ראו למשל: ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (לא פורסם, 4.12.2011)). ככלל מצדיקות עבירות נשק מעצר עד תום ההליכים וזאת הן בשל קיומה של עילת מעצר סטטוטורית (סעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו-35(ב)(1) לחוק), הן מחמת המסוכנות לציבור הנובעת מהן. לפיכך ייעתר בית המשפט לשחרור לחלופה בעבירות אלה במקרים חריגים בלבד (ראו: בש"פ 8027/09 מירם נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (טרם פורסם, 15.10.2009); בש"פ 2488/11 חוסין נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (לא פורסם, 17.4.2011)). איני רואה לקבוע בשלב זה כי המקרה דנן בא בגדרם של מקרים חריגים אלה, אולם להשקפתי יש מקום להורות על קבלת תסקיר מבחן בנסיבות המקרה. אמנם העורר לא סיפק הסבר ביחס לאופן שהשיג את הנשק, ובהינתן העובדה שהנשק הוא תת מקלע צה"לי, ברור שנסיבות השגתו מצביעות על הסיכון הנשקף ממנו. עם זאת יש לזכור שהעורר, יליד 1975, הוא אדם נורמטיבי הנעדר עבר פלילי. בשל כך – ומבלי להביע כל עמדה לגופם של דברים – סבורני שאין לשלול מראש כל אפשרות שתיתכן חלופת מעצר שתאיין לחלוטין את מסוכנותו של העורר (השוו: בש"פ 6496/05 כנאען נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.8.2005); בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.2011); בש"פ 51/10 אקרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.1.2010)). ודוקו: אין באמור כדי לנקוט עמדה בשאלה האם יש מקום להורות על שחרורו של העורר בערובה בסופו של הליך.

הערר מתקבל אפוא, במובן זה שאני מורה כי שירות המבחן למבוגרים יכין תוך 21 ימים תסקיר מעצר בענייננו של העורר. התסקיר יובא לפני בית המשפט המחוזי, אשר יחליט כחכמתו.