בש"פ 7696/12 יורם אביקזר נ. מדינת ישראל

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום שבו מיוחסות לו עבירות של ניסיון אינוס, מעשה סדום, איומים ומעשה מגונה בכוח. לפי הנטען בכתב האישום, העורר נסע ברכבו בשעת לילה מאוחרת בעיר יפו. לאחר שעצר ליד המתלוננת, ואמר לה כי הוא מכיר אותה, זו נענתה להצעתו להסעה לכיוון בת ים. לפתע, סטה העורר לכיוון סמטה חשוכה, עצר את הרכב, והורה למתלוננת – תחת איומים – לצאת ולפשוט את בגדיה. לאחר שפשט את מכנסיו, השכיב העורר את המתלוננת בכוח על בטנה, נשכב על גבה ושפשף את איבר מינו בישבנה. בהמשך, הסיר את חזייתה של המתלוננת בכוח, ונגע בחזה. העורר ניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, אך ויתר לאחר שהיא אמרה לו כי היא במחזור. בשלב זה, הכריח העורר למתלוננת לבצע בו מין אוראלי, תוך הפעלת כוח ואיומים. מיד לאחר שהגיע אל סיפוקו, חזר העורר למושב הנהג, הורה למתלוננת לרדת מהרכב והמשיך בנסיעה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בא-כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, וביקש כי יוגש תסקיר מעצר בעניינו של שולחו, לשם בחינת חלופה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח ) קבע כי אין מקום להורות על תסקיר מעצר, על אף שהעורר נעדר עבר פלילי, וזאת נוכח המסוכנות הברורה הנשקפת מהמעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום. בנסיבות אלה, כך בית המשפט המחוזי, "אין מקום להלאות את שירות המבחן" כאשר התוצאה ברורה מראש. על כן, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

3.

מכאן הערר שלפניי, שבמסגרתו מבקש העורר כי אורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו. לשיטת בא-כוח העורר, גם על רקע המסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים לו, אין מקום לשלול באופן קטגורי אפשרות לשחרור חלופת מעצר, לא כל שכן כאשר מדובר באדם נעדר עבר פלילי. בא-כוח העורר הציג במהלך הדיון שהתקיים לפניי החלטות שונות של בית משפט זה, שבמסגרתן הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר גם במצבים שבהם המסוכנות ברורה וזועקת.

4.

המדינה סומכת את ידיה על החלטת בית המשפט קמא. לדברי בא-כוח המדינה, המסוכנות הנלמדת מהמעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום – שביחס אליהם קיימות ראיות לכאורה – היא ברורה, ומחייבת את מעצרו. לדברי בא-כוח המדינה, אין מקום לעריכת תסקיר מעצר במקרה מעין זה.

5.

נקודת המוצא לדיוננו היא כי קיימות ראיות לכאורה למעשים החמורים המיוחסים לעורר בכתב האישום, וכי קיימת עילת מעצר סטטוטורית. עם זאת, גם בהתקיים תשתית ראייתית לכאורית ועילת מעצר נגד נאשם, וגם כאשר מדובר בעבירות חמורות, מצווה בית המשפט לבחון אם ניתן להשיג את תכלית המעצר על דרך של שחרורו לחלופת מעצר (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) ). לשם כך רשאי בית המשפט להסתייע בתסקיר מטעם שירות המבחן (סעיף 21א לחוק המעצרים). ואולם, כשנסיבות המקרה מעלות כי לא קיים סיכוי ממשי כי נאשם ישוחרר לחלופת מעצר, גם אם תבוא המלצה חיובית בנדון, בית המשפט אינו מחויב להורות על הגשת תסקיר (ראו למשל: בש"פ 2954/10 עותמאן נ' מדינת ישראל , פסקה 5 וההפניות שם (לא פורסם, 26.4.2010)).

בענייננו המסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים לעורר מדברת בעד עצמה ובעניין זה מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, הואיל ומדובר בצעיר הנעדר עבר פלילי, לא מצאתי כי מן הראוי לשלול הגשת תסקיר מעצר בנקוד ת הזמן הנוכחית. יש לאפשר לעורר לטעון לקיומה של חלופה מנטרלת סיכון לאחר

שתהיה מונחת לפני בית המשפט המחוזי חוות דעת שירות המבחן, תוך שאני מדגיש כי אין באמור משום נקיטת עמדה בשאלת שחרורו של העורר לחלופה

(השוו: בש"פ 1084/12 בדרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.2.2012)). תסקיר מעצר בעניינו של העורר יוגש אפוא תוך 14 ימים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובית המשפט יפעל כחכמתו.

הערר מתקבל אפוא כמפורט לעיל.