בש"פ 3099/12 מדינת ישראל נ. מוחמד אבו כליב

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום שבו מיוחסות לו, בשני אישומים, עבירות של החזקת נשק שלא כדין, נשיאת והובלת נשק וסחר בנשק שלא כדין. לפי פרטי כתב האישום, בשני אירועים שהתרחשו בחודש אוקטובר 2011, מכר המשיב לסוכן משטרתי (להלן: הסוכן ) אקדחים: באירוע הראשון, לאחר שתיאמו את המכירה, נפגש המשיב עם הסוכן המשטרתי בחיפה ומכר לו אקדח 9 מ"מ , ללא מספר סידורי, עטוף במגבת ועיתון, תמורת תשלום של 21,000 ש"ח. באירוע השני, שבועיים לאחר מכן, לאחר שהמשיב שב והציע לסוכן למכור לו אקדח נוסף, נפגשו השניים והמשיב מסר לסוכן אקדח 9 מ"מ

שמספרו הסידורי מחוק, תמורת תשלום של 19,000 ש"ח.

2.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. ביום 8.3.2012 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא ) כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות וכן כי קיימת עילת מעצר בשל המסוכנות הסטטוטורית שמקימות העבירות המיוחסות למשיב. עם זאת, בית המשפט הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, שיבחן את שחרורו לחלופת מעצר במרחק של 50 ק"מ ממקום מגוריו. שירות המבחן התרשם כי המשיב אינו אדם הנוטה למעורבות פלילית, אם כי קיימים מצבים שבהם הוא עלול להגיב בתוקפנות או באלימות. נמצא כי המפקחים המוצעים הם אחראיים ורציניים, גם אם בעלי נטייה לגונן על המשיב. לבסוף, המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו, בפיקוח חמותה של האחרונה ומפקחים נוספים. ביום 17.4.2012, הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר שהוצעה בתנאים שעליהם המליץ שירות המבחן, ובפיקוח אלקטרוני.

מכאן הערר שלפניי.

3.

המדינה טוענת כי העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען מצביעות על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו, שלא ניתן לאיינה אלא באמצעות מעצרו עד תום ההליכים. המדינה סומכת את ידיה על קביעת בית המשפט קמא בדבר המסוכנות הנשקפת מהמשיב והחשש להישנות המעשים, שכן מדובר בעבירות סחר בנשק כאשר המשיב אדיש לסכנה הטמונה בנשק שאותו מכר לגורמים שהם, למיטב ידיעתו, גורמים עבריינים. המדינה מדגישה כי מדובר בשתי עסקאות, ולא בעסקה חד-פעמית, ומכך ניתן ללמוד כי המשיב מעורב באופן שיטתי בעבירות מסוג זה. המדינה מבקשת לגזור גזירה שווה מהחלטת בית משפט זה (השופט נ' סולברג ) בבש"פ 2535/12 מדינת ישראל נ' פחמאווי (לא פורסם, 3.4.2012) (להלן: עניין פחמאווי ), שבגדרה התקבל ערר המדינה והוחלט על מעצרו של אדם, שהואשם בעבירות בנסיבות דומות, כאשר מכר אקדחים לסוכן משטרתי. המדינה מוסיפה כי לא ניתן לאבחן את ההחלטה בעניין פחמאווי מענייננו לטובת המשיב, שכן בעניינו של האחרון – קיימים אף שיקולים לחומרה, לרבות קיומו של עבר פלילי.

4.

המשיב סומך את ידיו על החלטת בית המשפט קמא וטוען כי אין עילה להתערבות בהחלטתו המנומקת. לדבריו, אין לגזור גזירה שווה לענייננו מעניין פחמאווי , אלא ראוי לבדוק את נסיבותיו הפרטניות של המקרה. ב"כ המשיב מציין כי שולחו, בניגוד לנאשם בעניין פחמאווי , לא שמר על זכות השתיקה אלא מסר גרסה במשטרה. עוד הוא מציין כי לפחמאווי תיקים תלויים ועומדים בעבירות של נשק וסמים. כמו-כן, קיים הבדל משמעותי בטיב החלופה המוצעת בין שני המקרים. במהלך הדיון, הפנה ב"כ המשיב לשורה של החלטות בית משפט זה שבמסגרתן הוחלט על שחרור נאשם בעבירות סחר בנשק לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

לאחר בחינת החלטתו של בית המשפט קמא ושמיעת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

5.

נראה כי למותר לחזור ולעמוד על חומרתן של עבירות הסחר בנשק, שבהן מואשם המשיב. עבירות בנשק – ובפרט עבירות של סחר בנשק – מעצם טיבן, מעידות על מסוכנות אינהרנטית לשלום הציבור, אשר לא ניתן – בדרך כלל – להפיג באמצעות חלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות בהן הציג הנאשם טעמים כבדי משקל המאפשרים זאת (השוו בש"פ 6209/07 מדינת ישראל נ' יאסין (לא פורסם, 25.7.2007)). בנסיבות העניין לא מצאתי כי עניינו של המשיב הצדיק חריגה מן הכלל האמור. כפי שצוין בעניין פחמאווי , והדברים יפים לענייננו: "סחר בנשק בלתי חוקי הוא הרה-אסון. מי שעושה כן, לכאורה, פעם, לא כל שכן פעמיים, מעיד על מסוכנותו הרבה" . אכן, המקרה שלפנינו דומה בנסיבותיו לעניין פחמאווי , שם החליט בית משפט זה על קבלת ערר המדינה והותרת הנאשם במעצר עד תום ההליכים . עם זאת, יובהר כי אין די בדמיון בין המקרים כדי להביא מניה וביה לקבלת הערר. ההחלטה בשאלת הותרתו של נאשם במעצר עד תום ההליכים נגזרת מהמסוכנות הקונקרטית הנשקפת ממנו וממאפייניה הפרטניים של עילת המעצר. אין לגזור גזירה שווה מנאשם אחד למשנהו, ללא בחינה מעמיקה של נסיבותיו הספציפיות של המקרה שבו עסקינן. כך אכן עשה השופט המלומד בענייננו, בהחלטתו המפורטת והמנומקת. עם זאת, לגופם של דברים, מסקנתי שונה ממסקנתו.

6.

אין חולק כי גם כאשר מדובר בעבירות של סחר בנשק, קיימים מקרים שבהם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור לחלופה ועל בית המשפט לבחון חלופה קונקרטית (ראו, למשל: בש"פ 1084/12 בדרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.2.2012) (להלן: עניין בדרה ); בש"פ 935/11 מדינת ישראל נ' סימנה (לא פורסם, 3.2.2011); בש"פ 4850/08 אבו הניה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2008); בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל , פסקה 7 וההפניות שם (לא פורסם, 10.3.2011); בש"פ 51/10 אקרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.1.2010). עם זאת, להשקפתי, עניינו של המשיב אינו נכלל בגדרם של מקרים אלה. מדובר בענייננו בשתי עסקאות נשק – סמוכות במועד – שאותן לכאורה יזם ותכנן המשיב. העובדה שאין מדובר באירוע חד-פעמי מלמדת לכאורה על מעורבות שיטתית של המשיב בעבירות מסוג זה ומעלה אפשרות של נגישות לכלי נשק נוספים והישנות פעילות עבריינית (השוו: בש"פ 8303/07 בדראן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.10.2007); בש"פ 933/07 אסמעיל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.3.2007)). לכך יש להוסיף כי המשיב איננו נעדר עבר פלילי (בניגוד לנאשמים ברוב הפרשות שנזכרו לעיל, ובעניין בדרה בפרט), וזאת הגם שאין מדובר בהרשעה בעבירה הקשורה במישרין לעילת המעצר שבנדון.

7.

כפי שנפסק בעניין פחמאווי , ההלכה הפסוקה דורשת כי תתקיימנה נסיבות מיוחדות וחריגות על מנת לסטות מן הכלל שלפיו המסוכנות הטמונה בעבירות של סחר בנשק שלא כדין אינה מאפשרת לשקול שחרור לחלופת מעצר קונקרטית. בעניין בדרה , שאליו הפנה ב"כ המשיב, נמצאו נסיבות כאלה – מקום שבו היה מדובר בסחר חד-פעמי, נאשם שאיננו דומיננטי ועברו נקי (ראו גם בש"פ 1997/12 גמל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 14.3.2012)). נסיבות כגון אלה אינן מתקיימות בענייננו, ולכן אין עילה לסטות מן הכלל שנקבע בפסיקתנו.

ערר המדינה מתקבל אפוא, המשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו.