בבית המשפט העליון
בש"פ
2535/12
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
העוררת:
מדינת ישראל
נ
ג
ד
המשיב:
פיראס (סמי) פחמאווי
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.3.2012 במ"ת 15511-02-12 שניתנה על-ידי כבוד השופט רון שפירא
תאריך הישיבה:
ו' בניסן התשע"ב (29.3.2012)
בשם העוררת:
עו"ד ארז בן ארויה
בשם המשיב:
עו"ד לירום סנסה
החלטה
1.
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רון שפירא) במ"ת 15511-02-12 מיום 26.3.12, בגִדרה הורה על שחרורו של המשיב ממעצר בתנאי 'מעצר בית', בפיקוח אנושי ואלקטרוני ובערבויות כספיות.
2.
נגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, נשיאת והובלת נשק, וסחר בנשק שלא כדין; בשני אישומים. על-פי הראשון, הציע המשיב למכור אקדח לסוכן משטרתי תמורת סך של 12,000 ₪. בהתאם לסיכום מוקדם נפגשו השניים בדירה של מכר משותף בחיפה ושם מסר המשיב לסוכן אקדח גנוב עטוף בגרב, וכן מחסנית ותשעה עשר כדורים, בתמורה לסך של 12,000 ₪. על-פי האישום השני, כעבור כחודשיים וחצי שב המשיב והציע לסוכן המשטרתי למכור לו אקדח, הפעם תמורת סך של 19,000 ₪. בעקבות סיכום מוקדם נפגשו השניים בבניין בחיפה, ושם מסר המשיב לסוכן אקדח עטוף בגרב ושמונה כדורים בתמורה לסך של 19,000 ₪.
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה; בית משפט קמא קבע כי מתקיימת עילת מסוכנות סטטוטורית, מכיוון שמדובר בעבירת בטחון; ובהמשך אימץ בית משפט קמא את המלצת שרות המבחן והורה על שחרורו של המשיב מן המעצר ל'מעצר בית' בתנאים הנ"ל. מכאן הערר.
4.
ב"כ העוררת טוען כי העבירות שבהן הואשם המשיב ונסיבות ביצוען מצביעות על כך שאין בחלופת המעצר כדי להשיג את מטרת המעצר, וכי שגה בית משפט קמא בקביעתו שעניינו של המשיב נכנס לגדר החריג לשחרור לחלופת מעצר בעבירות בנשק. מסוכנותו של המשיב כלפי הציבור היא ברמה גבוהה, והעבירות שביצע לכאורה מעידות על דפוסי עבריינות קשים ועל קשרים בין המשיב לבין גורמים עברייניים. מסוכנות זו מתעצמת, לטענת ב"כ העוררת, לנוכח העובדה שהמשיב לא מספק הסברים על קשריו הפליליים שאיפשרו לו להשיג את כלי הנשק, או על הנסיבות שהובילו אותו לבצע עבירות חמורות אלו. כמו כן מדגיש ב"כ העוררת כי אין מדובר בעסקת נשק חד-פעמית, אלא בשתי עסקאות, ועובדה זו מלמדת על מעורבות שיטתית בעבירות מסוג זה ועל נגישות לנשק. ב"כ העוררת טוען כי אין עוררין על זכותו של המשיב לכפור במיוחס לו, אך בהינתן קביעה לגבי קיומן של ראיות לכאורה למעשים המקימים חזקת מסוכנות, שעל המשיב מוטל הנטל להפריכה, הרי שהכחשתו מכבידה מאד על היכולת ליתן בו אמון. בנסיבות אלה, אין ניתן לייחס לו חרטה, הסכמה או מוּדעוּת לחומרת העבירות. בנוסף טוען ב"כ העוררת כי עבירות של סחר בנשק הן מסוג העבירות שניתן לבצען גם בתנאים של 'מעצר בית' מלא. על בסיס כל אלה טוען ב"כ העוררת כי אין ב'מעצר הבית' ותנאי השחרור שקבע בית משפט קמא כדי לאיין את המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, וכי דינו להעצר עד תום ההליכים.
5.
מנגד טוען המשיב כי החלטת בית משפט קמא באשר לחלופת המעצר, בדין יסודה. אמנם בעבירות נשק הכלל הוא מעצר, וחלופה למעצר היא החריג, אך אין לשלול חלופת מעצר גם בעבירות אלו. לטענת ב"כ המשיב, העניין דנן נופל לגדר המצבים החריגים שבהם אישר בית המשפט חלופת מעצר בעבירות נשק (בש"פ 51/10 אקרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 13.1.10); בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 10.3.11); בש"פ 7943/09 זובידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 9.10.09)). כל זאת מאחר ומדובר בבחור צעיר ללא עבר פלילי, סטודנט, שעל אף קשיים כלכליים שבהם היה נתון בעבר, יצא לדרך חדשה והחליט לרכוש השכלה. ב"כ המשיב ציין עוד את תסקיר שירות המבחן – גורם מקצועי אשר המליץ על החלופה – וכן את התנאים המגבילים שקבע בית משפט קמא, על מנת לאיין או להקהות את המסוכנות.
6.
המסוכנות בעבירות של סחר בנשק שלא כדין היא כפולה ומכופלת: מסוכנות שלפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 ומסוכנות סטטוטורית אשר טבועה ב עבירת בטחון לפי סעיף 21(א)(ג)(2) לחוק הנ"ל. בית משפט קמא עמד בהחלטתו על רמת המסוכנות הגבוהה כלפי הציבור, בצטטו מפסיקת בית משפט זה על האפשרות שכלי נשק יגיעו לידי גורמי טרור או לארגוני פשיעה וישמשו להרג, תוך חשיפת הציבור לסכנה חמורה ביותר. לא בכדי דורשת ההלכה הפסוקה נסיבות מיוחדות וחריגות על מנת לסטות מן הכלל בכגון דא ולהימנע ממעצר עד תום ההליכים ( בש"פ 2602/10 כחלול נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, ניתן ביום 14.4.10); בש"פ 6538/08 אזרעי-רז נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 7.8.08); בש"פ 922/01 עיראקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 18.2.01); בש"פ 438/11 אלעוברה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 27.1.11); בש"פ 2582/10 מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 12.4.10)).
7.
סחר בנשק בלתי חוקי הוא הרה-אסון. מי שעושה כן, לכאורה, פעם, לא כל שכן פעמיים, מעיד על מסוכנותו הרבה. נגישותו של המשיב לנשק, וקשריו העברייניים לכאורה מחד גיסא, באין הסבר מצדו על האופן שבו השיג את הנשק מאידך גיסא, הערפל אשר עוטה את עסקאות הנשק הללו, מגביר את חשש המסוכנות. הלכה פסוקה היא כי שתיקה בהליכי המעצר, מקום בו מתבקש הסבר, יכולה לחזק את עילת המסוכנות.
8.
כדברים האלה אמר בית משפט קמא בהחלטתו: "המסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום, והעבירות המיוחסות למשיב מלמדות מעצם טיבן וטבען על מטרת הסחר בנשק שהינה לכל הפחות העברת נשק לאחרים לצרכים פליליים, ומתוך בצע כסף. על חומרת המעשים והסיכונים הגלומים בהם לציבור, אין מחלוקת, זאת בהתחשב בשימושים הנעשים בכלי נשק אלו, הן אם להטלת מורא ואיומים על אחרים באמצעות הנשק והן אם לביצוע עבירות קטילה ממש ונטילת חיים של אחרים, ובפעמים רבות וכפי שניסיון החיים מלמד גם על נטילת חיים של אזרחים תמימים שנמצאו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון... על פני הדברים, קיים סיכון לא מבוטל להישנות המעשים על ידי המשיב, במידה וישוחרר" . אֵלו הם דברים נכונים. על אלה יש להוסיף צריכת סמים מזדמנת, ודברים נוספים שצויינו בתסקיר. בנסיבות הנתונות, חרף המלצת שירות המבחן, והגם שבית משפט קמא בחן בקפידה את הערבים, יש צורך במשנה זהירות וביתר בטחון; יש להעדיף את בטחון הציבור על פני עניינו האישי של המשיב. המסוכנות היא במידה כזו שמחייבת מעצר, ולא נמצאו נסיבות חריגות על מנת להצדיק סטייה מן הכלל.
אשר על כן החלטתי לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.
ניתנה היום, י"א בניסן תשע"ב (3.4.2012).
ש ו פ ט