בש"פ 7943/09 עדאל זובידאת נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ח' כוחן ) מיום 1.10.2009 בב.ש. 90826/09 אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו משום שהפר את התנאים המגבילים שהוטלו עליו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל ) מיום 9.7.2009 בב.ש. 9707/09.

עובדות והליכים קודמים

1.

לפי האישום הראשון בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד העורר ונאשמים אחרים (להלן: האחרים ), העורר נטל חלק בקשר שקשרו הוא והאחרים לסחור בנשק שלא כדין. הקשר לו היה שותף העורר נחשף כתוצאה מכך שבמהלך השנים 2008-2009 הגיעו למעבדת הזיהוי הפלילי במטה הארצי של משטרת ישראל תשעה כלי נשק, ללא שמוטבעים עליהם מספרים סידוריים ואשר שימשו, בחלקם, לביצוע עבירות פליליות חמורות. על פי הנטען בכתב האישום, מקורם של כלי הנשק הוא בחברת בול מטווחים בע"מ (להלן: בול ) אשר מייבאת חלקי נשק ומרכיבה אותם בישראל, כאשר לאחר הרכבת הנשק וצביעתו ועובר למכירתו, בול מבצעת סימון והטבעה בכל נשק במסגרתו מקבל הנשק מספר סידורי ומדווח למשרד הפנים. בשלהי שנת 2007 או בראשית שנת 2008 ולדימיר בוקטי (להלן: ולדימיר ), שעבד בבול בצביעת חלקי נשק ולעיתים סייע גם בהרכבת וייצור כלי הנשק, קשר קֶשר עם הנאשם 1. במסגרת הקשר בין נאשם 1 לולדימיר, האחרון גנב מבול נשקים טרם הוטבעו בהם מספרים סידוריים ומכרם לנאשם 1. לאחר מכן, הנאשם 1 מכר את כלי הנשק לנאשמים האחרים, בהזדמנויות שונות ובהיקפים משתנים כמפורט בכתב האישום.

2.

כך למשל, ביום 11.3.2009, המתין העורר כשהוא נוהג במונית המשמשת אותו לעבודתו, ליד פתח ביתו של הנאשם 1 בתל-אביב. האחרון יצא מביתו ופתח את הדלת שמאחורי נהג המונית בה נהג העורר והניח מתחת לכיסא הנהג שקית, אותה קיבל קודם לכן מולדימיר, שהכילה שישה כלי נשק שהיו טעונים כל אחד במחסנית ובה שלושה כדורים. מייד לאחר הטמנת השקית במונית, נסע העורר מן המקום. בחלוף מספר דקות ניגשו שני שוטרים לכיוון המונית, כשכובע זיהוי משטרתי על ראשם וצעקו לעברו "עצור משטרה". העורר הביט בשוטרים ולחץ על דוושת הגז, עלה על המדרכה וניסה להימלט. לאחר מרדף קצר נעצרה המונית והעורר הכשיל שוטר בכך שהתנגד למעצרו והשתולל. עם מעצרו של העורר נערך חיפוש במונית, והשקית עם ששת כלי הנשק והמחסניות נמצאה במקום שהניחה נאשם 1 דקות ספורות קודם לכן.

3.

העורר הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), בסחר בנשק – עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין (ריבוי עבירות), בנשיאה ורכישה של נשק – עבירה לפי סעיף 144(א) רישא יחד עם סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין (ריבוי עבירות) וכן בהכשלת שוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

4.

ביום 9.7.2009 התקיים דיון בעניין מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו לאחר ששירות המבחן למבוגרים הכין תסקיר בעניינו. בית המשפט המחוזי קבע כי למרות חומרת העבירות המיוחסות לעורר בעניין סחר בלתי חוקי בנשק והסיכון הנובע מביצוען, הרי שלא ניתן להתעלם מהתסקיר שהוכן בעניינו של העורר ולאורו יש צורך לבחון חלופת מעצר. כפי שעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, שירות המבחן התרשם שהעורר ניהל אורח חיים נורמטיבי עובר למעצרו. בנוסף לכך, העריך שירות המבחן כי הסבירות שהעורר ישוב וינקוט במעשים דומים היא נמוכה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר הולמת ויש בה להגשים את תכלית המעצר. בשל כך הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים כלהלן: מעצר בית מוחלט, הפקדת סך של 30,000 ש"ח במזומן, הפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך של 70,000 ש"ח כל אחת, חובת פיקוח במהלך 24 שעות ביממה על ידי אחד משני המפקחים שמונו, איסור על יצירת קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בפרשה, איסור יציאה מהארץ, איזוק אלקטרוני וצו פיקוח לתקופה של שישה חודשים.

5.

בשל שמונה הפרות נטענות של התנאים המגבילים בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2009, הגישה המשיבה בקשה לבית המשפט המחוזי שעניינה עיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 9.7.2009 וכן מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו כמו גם חילוט הערבויות שהופקדו. בא כוחו של העורר טען כי יש לשחרר את מרשו ממעצר ואין כל הצדקה להורות על מעצרו עד תום ההליכים רק בשל ההפרות הנטענות שברובן הן קלות ערך. לטענתו, רוב ההפרות הן של דקות ספורות בלבד ולגבי שתי הפרות העורר שוחרר לאחר שנחקר בגינן במשטרה, מה שמצביע כי אין חשש לגביו כי יברח ממשמורת או יבצע עבירות פליליות. באשר להפרה בת מספר שעות מיום 16.9.2009, טען בא כוחו של העורר כי כאשר הגיע הסייר לבית מרשו נאמר לו על ידי בני משפחתו כי יציאתו אושרה על ידי קצין המבחן לצורך השתתפות בקבוצה בנצרת, כפי שקורה מדי יום ד' בצהריים. מעבר לכך, טען בא כוח העורר לגבי ההפרה ביום 31.8.2009 בשעה 02:16, כי מרשו היה בביתו בשעה זו ויתכן כי ישן ולא שמע את הגעת הסייר, כך גם מסר המפקח בחקירתו במשטרה. זאת ועוד, לטענת בא כוח העורר ישנן תקלות חוזרות ונשנות במערכת האיזוק האלקטרוני, ואף הסייר מסר בהודעתו כי מדי יום הוא מגיע לבית העורר בשל תקלות, לכן אילו היו נבדקות טענותיו של העורר בהקשר זה היה ניתן להיווכח שמקור ההפרות אינו נעוץ בו.

6.

לעומת זאת, המשיבה טענה כי העורר מואשם בעבירות חמורות, ומשהפר את התנאים המגבילים במספר הזדמנויות שונות יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים כנגדו. עוד הוסיפה המשיבה כי אמנם ישנן הפרות של מספר דקות בלבד, אך ישנן הפרות חמורות יותר. מעבר לכך טענה המשיבה כי קצין המבחן אינו מוסמך לאשר "חלון זמנים" באיזוק האלקטרוני ולכן הסבריו של העורר בהקשר זה לגבי ההפרה הבוטה מיום 16.9.2009 אינם יכולים להתקבל.

7.

בית המשפט המחוזי קבע כי זמן לא רב לאחר החלטת השחרור בתנאים מגבילים מיום 9.7.2009, החל העורר להפר את תנאי השחרור ועשה זאת בשמונה הזדמנויות שונות, ברצף ובתדירות. שתי הפרות – ג' ו- ח' הינן הפרות בוטות, שכן העורר עזב את הבית בשעות הקטנות של הלילה. אין מדובר במעידה קלה או במעידה שנעברה באין משים. גם לאחר שהעורר זומן לחקירה והוזהר, הוא המשיך להפר את התנאים המגבילים. בכך הוכיח העורר כי הוא אינו ראוי לאמונו של בית המשפט ועל כן יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים כנגדו. כמו כן הורה בית המשפט המחוזי על חילוט 10,000 ש"ח מתוך הסכום שהופקד במזומן. על החלטה זאת הוגש הערר שלפניי.

טענות העורר

8.

העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד שי נודל – חוזר על טענותיו כפי שהועלו בבית המשפט המחוזי. לטענת העורר, ההפרות עליהן הצביעה המשיבה אינן מצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים כנגדו, שכן שבע מתוך שמונה ההפרות כאמור נעוצות בבעיות טכניות של מערכת האיזוק האלקטרוני ולעורר לא היה בהן יד ורגל, ולראיה ההפרות היו לפרקי זמן קצרים ביותר של מספר דקות, ברוב המקרים העורר היה בביתו לאחר שהסייר הגיע לבדוק את ההפרות ובאף אחד מהמקרים הסייר לא התרשם שנעשה ניסיון לשבש את פעילותו התקינה של האזיק. עוד מוסיף העורר כי אומנם ההפרה בת מספר השעות מיום 16.9.2009 הינה הפרה ארוכה יחסית, אך באותה שעה היה העורר אצל שירות המבחן אלא שיציאה זו לא תואמה כנדרש על ידי קצין המבחן. יתרה מכך טוען העורר כי הוא נחקר על הפרה זו במשטרה אך שוחרר.

9.

לחילופין, טוען העורר כי גם אם מדובר בהפרות של ממש הרי שהן מצויות ברף הנמוך ביותר ואינן מצדיקות את מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו. זאת ועוד, מדגיש העורר כי הינו אדם נורמטיבי וזוהי לו הסתבכותו הראשונה בפלילים. לטענתו, חלקו במסכת הפלילית העולה בכתב האישום הינו קטן יותר ביחס לאחרים, וגם לכך היה על בית המשפט המחוזי ליתן משקל בדונו בבקשתה של המשיבה. עוד טען העורר כי יש להבחין בין הפרות שנלווה להן ביצוע עבירות לבין הפרות ללא עבירה נלווית ובין הפרות משמעותיות לבין הפרות קצרות. לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי משלא הבחין בין סוגי ההפרות והורה על מעצרו עד תום ההליכים כנגדו בשל הפרות קלות ערך שלא התלווה להן ביצוע עבירות. לבסוף, טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי משהורה על חילוט 10,000 ש"ח מהסכום שהופקד במזומן, שכן בכדי להרתיע אותו ואת המפקחים היה על בית המשפט להגדיל את סכום הערבויות במקום החילוט. לפיכך, מבקש העורר כי בית משפט זה יורה על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי ושחרורו חזרה לחלופת המעצר עליה הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 9.7.2009.

10.

בדיון שלפניי חזר העורר על טענותיו כפי שאלה מצאו ביטויין בכתב הערר. בנוסף לכך הסב העורר את תשומת ליבו של בית המשפט להחלטתו של כבוד השופט א' מצא בבש"פ 782/99 מדינת ישראל נ' בן שמחון (לא פורסם, 4.2.1999) (להלן: עניין בן שמחון ), אשר מתווה לטענתו את הכלל לפיו לא כל הפרה של התנאים המגבילים גוררת בעקבותיה את ביטול השחרור והחזרת הנאשם למעצר עד תום ההליכים כנגדו, שכן ישנן נסיבות בהן יש לאפשר לנאשם הזדמנות נוספת. בנוסף לכך, בא כוח העורר הגיש לעיוני בדיון שנערך לפניי פלט שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון של העורר אשר מעיד לטענתו על קיומן של שיחות רבות שיזם העורר בנוגע לאי תקינות מערכת האיזוק האלקטרוני, ובכך יש לדעתו להצביע על העובדה שהוא התריע מספר פעמים על תקלות במערכת שבהן נעוצות ההפרות הנטענות ולא בו.

תגובת המשיבה

11.

לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד אפרת רוזן – דו"ח ההפרות אשר מונה 30 הפרות שונות אשר התבצעו לאורך זמן ובאופן שיטתי, מלמד על כך שלא ניתן לתת בעורר אמון. התנאי הבסיסי המאפשר שחרורו של נאשם לחלופת מעצר הוא האמון שנותן בו בית המשפט, אולם במקרה דנן מעל העורר באמון שניתן בו שכן אף לאחר שהעורר נחקר והוזהר הוא המשיך להפר את התנאים המגבילים. עוד הוסיפה המשיבה כי אכן לעיתים משכה של ההפרה נע בין מספר דקות ועד 15 דקות, אך גם הפרה בת מספר דקות היא הפרה, וכאשר מדובר בהפרות שיטתיות ומתמשכות אין זה רלוונטי מה משך ההפרה אלא מה שחשוב הוא עצם ההפרה. זאת ועוד, לטענת המשיבה אין כל נפקות לעובדה שכאשר הסייר הגיע לביתו של העורר האחרון נמצא שם, שכן בהחלט יתכן כי העורר הספיק לשוב לביתו בטרם הגעת הסייר.

בנוסף לכך, הוסיפה המשיבה כי בין ההפרות של העורר ישנן גם שתי הפרות משמעותיות, האחת בת 48 דקות והשנייה בת מספר שעות. המשיבה ציינה כי לעניין ההפרה בת מספר השעות אמנם הוגש מכתב מטעם שירות המבחן שאישר כי באותו זמן העורר היה בטיפול קבוצתי בנצרת, אולם יציאה כגון דא היה על העורר לתאם מראש עם המשיבה או לחילופין לקבל היתר מבית המשפט, שכן שירות המבחן אינו הגורם המוסמך לאשר יציאות ממעצר בית. מכל מקום טוענת המשיבה כי לפנים משורת הדין היא הסכימה לא לכלול הפרה זו בטיעוניה הגם שמדובר בהפרה משמעותית.

12.

עוד טוענת המשיבה כי משעה שהעורר הפר את התנאים המגבילים קמה לגביו עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)

, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), ובעטיה בית המשפט אינו מחויב כלל לשקול חלופת מעצר. כמו כן טוענת המשיבה כי העובדה שלעורר אין עבר פלילי אינה רלוונטית נוכח חומרת העבירה בגינה הוא מועמד לדין. לפיכך, סבורה המשיבה כי אין לאפשר שחרורו של העורר לחלופת מעצר ויש להותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על קנה. לבסוף, טוענת המשיבה כי לא נפל כל פגם בחילוט סכום של 10,000 ש"ח, שכן בית המשפט היה מוסמך לעשות כן מכוח סעיף 51(א) לחוק המעצרים משהשתכנע כי הופרו התנאים המגבילים כאמור.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

14.

בית משפט זה הדגיש לא אחת כי הקפדה על תנאי השחרור היא הכרחית, משום שהפרה פוגעת באמון שבית המשפט יכול ליתן בנאשם, והרי אותו אמון הוא תנאי בסיסי לשחרור הנאשם לחלופת נעצר. מעבר לכך, יש לקיים את התנאים המגבילים בקפידה על מנת שניתן יהיה לשמר את מוסד חלופת המעצר [ראו למשל: החלטתו של השופט ח' מלצר בבש"פ 7364/09 מדינת ישראל נ' אדרי

(לא פורסם, 17.9.2009) ובפרט סעיף 9]. ואולם, לצד הכלל האמור התגבשה ההלכה, עליה אף הצביע העורר בהפנותו לעניין

בן שמחון , לפיה בית המשפט אינו מחויב לבטל את השחרור ולהחזיר את הנאשם למעצר בכל מקרה בו מופרים תנאי השחרור. בסופו של דבר ההחלטה אם לבטל את השחרור לחלופת מעצר, או ליתן לנאשם שהפר לכאורה את התנאים לשחרורו לחלופת מעצר הזדמנות נוספת, היא נושא שעל בית המשפט להחליט בו על פי שיקול דעתו תוך התחשבות בנסיבותיו הקונקרטיות המיוחדות של המקרה הנתון. ודוק, בבש"פ 3991/08 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2008) חזר השופט ס' ג'ובראן

על ההלכה לפיה לא כל הפרה מחייבת אוטומטית את ביטול השחרור בערובה וההחלטה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט הבוחן את נסיבות העבירה , נסיבותיו של העבריין

ו טיב ההפרה .

15.

יוצא איפוא כי בדרך כלל ימָנע בית המשפט מלשוב ולתת אמון בנאשם שהפר את התנאים המגבילים, אולם יתכנו מקרים יוצאי דופן בהם נסיבות המקרה יאפשרו ליתן לנאשם הזדמנות נוספת, בשים לב לנסיבות העבירה, נסיבותיו של העבריין וטיב ההפרה.

16.

בנסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה כי עניינו של העורר נמנה על אותם מקרים בהם יטה בית המשפט ליתן הזדמנות נוספת לנאשם ולא יורה על מעצרו עד תום ההליכים. אמנם העורר מואשם בעבירות חמורות שאין להקל בהן ראש, אך מכתב האישום עולה על פניו כי ביחס לנאשמים האחרים תפקידו בפרשה היה דומיננטי פחות. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהעובדה שמתסקיר שירות המבחן עולה כי עסקינן באדם נורמטיבי שזוהי לו היתקלותו הראשונה עם החוק והוא אינו מורגל בדפוסים עברייניים. זאת ועוד, לא ניתן להתכחש לכך שרובן המכריע של ההפרות הנטענות התרחשו לאורך דקות ספורות בלבד ולא התלווה אליהן ביצוע עבירות. יצויין כי ברוב רובם של המקרים בהם הגיע הסייר למקום חלופת המעצר היה העורר במקום והסייר דיווח כי האזיק נמצא על רגלו של העורר והמקלט מחובר, דבר שמחזק את התחושה שאכן, כפי שנטען על ידי העורר, מדובר בתקלות שנתגלעו במערכת האיזוק האלקטרוני. גם להפרה במסגרתה נעדר העורר מספר שעות ישנו הסבר מטעם שירות המבחן, הגם שמסכים אני לעמדת המשיבה לפיה היה על העורר לבקש אישור מראש ליציאתו מהגורמים המוסמכים.

17.

אשוב ואדגיש כי הזדמנות נוספת תינתן אך במקרים יוצאי דופן ולא כעניין שבשגרה, תוך בחינת כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו. בנסיבות העניין, החלטתי כי יש מקום ליתן לעורר הזדמנות נוספת בתקווה שלא יאכזב עוד את בית המשפט, שכן אם יעשה כן לא יקבל הזדמנות נוספת.

18.

באשר לסך ה- 10,000 ש"ח שחולטו מסך הכספים שהופקדו במזומן על ידי העורר בקופת בית המשפט, הנני מורה כי כספים אלו יצורפו ליתרת הכספים שהפקיד העורר במזומן בקופת בית המשפט. ואולם, נוכח ההפרות הנ"ל לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר ללא העלאת סכום הערבויות שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 9.7.2009. לפיכך, הנני מורה כי העורר יפקיד סכום נוסף של 20,000 ש"ח במזומן או באמצעות ערבות בנקאית לא מוגבלת בזמן, כך שסכום ההפקדה יעמוד על 50,000 ש"ח בסך הכל. כמו כן, שני המפקחים יחתמו על ערבות צד ג' חדשה לא מוגבלת בזמן על סך של 100,000 ש"ח כל אחת, תחת הערבות שחתמו עליה בסך של 70,000 ש"ח כל אחת. יודגש, כי העורר לא ישוחרר לחלופת מעצר עד שלא יתקיימו התנאים הנ"ל. יתר התנאים שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 9.7.2009 יעמדו בתוקפם.

19.

אשר על כן, הערר מתקבל. הנני מורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בהתאם לתנאים המפורטים בסעיף 18 לעיל ובכפוף לעמידה בהם.