בש"פ 22/12 פלוני נ. פלוני

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיאה ד"ר מודריק) מיום 22.12.11 בתיק מ"ת 21087-05-11, בה הוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים, בעקבות הפרתם של תנאי מעצר בית. הפרשה עניינה עבירות מרמה חמורות.

רקע

ב.

נגד העורר ואדם נוסף (להלן נאשם 2 ) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות מרמה רבות וחמורות בהיקף של כ-10 מיליון ₪, אותם נטלו כנטען מאנשים תמימים באמצעות מצגי שווא. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר ונאשם 2

עד תום ההליכים, ובאותו יום הוחלט כי העורר ייעצר עד תום ההליכים בעוד נאשם 2 ישוחרר; זאת בשים לב לחלקו הדומיננטי יותר של העורר בביצוע העבירות, ונוכח עברו הפלילי, שכלל מאסר בעבירות דומות. ביום 24.8.11 קבע בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה מודריק), כי השוני בין העורר לנאשם 2 אין בו כדי להביא למעצרו של העורר ולשחרורו של נאשם 2, ועל כן הוחלט - באופן עקרוני ומבלי שהוצגו או נקבעו מפקחים - על שחרור העורר בתנאים מגבילים: איזוק אלקטרוני; הפקדה

בסך 100,000 ₪;

ערבות צד ג' של המפקחים בסך 50,000 ₪; שעבוד דירה בסך חצי מליון ₪; ערבות עצמית בסך 100,000 ₪; עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון. ביום 29.8.11 הורה בית המשפט (השופט גורפינקל) על שחרור העורר בהתאם, לאחר שנקבעו מפקחים קונקרטיים.

ג.

ביום 7.9.11 קיבלתי באופן חלקי ערר שהוגש על-ידי המשיבה לעניין השחרור לחלופה (בש"פ 6235/11), במובן זה שהוריתי על מעצרו של העורר עד לדיון נוסף שייערך בבית המשפט המחוזי, לאחר הגשת תסקיר בעניינו וחקירת המפקחים, באותה החלטה ציינתי כך:

"בית המשפט יחליט אז (לאחר הגשת תסקיר ובחינת המפקחים - א"ר) לפי שיקולו, אם יש מקום לשחרור לחלופה ואם כן, מהי החלופה, ואם תיקבע חלופה, ושוב, אטעים כי הדבר צריך עיון גדול, עליה להיות מהודקת ביותר, מעבר לתנאים שנקבעו בהחלטה נשוא הערר..." (ההדגשה במקור – א"ר) ( שם , פסקה י"ד).

ד.

בעקבות זאת, נערך תסקיר מטעם שירות המבחן, בו לא אושרו המפקחים שהוצעו. לבקשת העורר, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר נוסף ובו ייבחנו מפקחים חדשים; ואולם, מהתסקיר המשלים עלה, כי הוצעו אותם מפקחים והמלצת שירות המבחן נותרה בעינה; בהחלטה מיום 5.10.11 נדחתה בקשת העורר להצעת מפקחים נוספים. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה, וביום 25.10.11 נקבע (בש"פ 7567/11, השופט מלצר), בהסכמת הצדדים, כי שירות המבחן יבחן חלופה חדשה בבית חברתו של העורר במושב לפיד במעצר בית מלא בליווי אחד משלושה מפקחים – שני עורכי דין ואדם נוסף. לאחר ששירות המבחן בחן את המפקחים ולאחר שהתרשם מהם בית המשפט המחוזי ישירות, הורה על שחרור העורר למעצר בית בבית חברתו באיזוק אלקטרוני, בפיקוח המפקחים עורכי הדין המפקח השלישי נמצא לא מתאים על-ידי שירות המבחן. בנוסף לתנאים שנקבעו בהחלטת השחרור הראשונה הוחלט, כי ייאסר על העורר כל שימוש בתקשורת ובמחשב.

ה.

ביום 5.12.11 נדונו בבית המשפט המחוזי שתי בקשות של העורר לשינוי תנאי המעצר: הראשונה , יציאה 3 פעמים בשבוע לפגישה עם עורך דינו. השנייה , תוספת מפקחים על הקיימים. בקשות העורר התקבלו, ובית המשפט הורה לשירות המבחן לבחון את המפקחים שהוצעו. בהחלטה מיום 8.12.11 קבע בית המשפט לוח זמנים זמני לפיקוח על העורר, עד שיוגש תסקיר שירות המבחן, והוכנס - באופן זמני - גם המפקח השלישי למרות שלא נמצא מתאים לכך על-ידי שירות המבחן. הובהר שכל החלפה בין המפקחים לבין עצמם תהא בהודעה מוקדמת לפרקליטות.

ו.

ואולם, כבר ביום 22.12.11 נדונה בקשת המשיבה לעיון חוזר בתנאי השחרור. הבקשה הוגשה, כיון שהופרו תנאי הפיקוח בשני מובנים: ראשית, בימים חמישי 8.12.11 ושישי 9.12.11 החליפו המפקחים את תורנות הפיקוח ביניהם מבלי להודיע על כך למשיבה, כך שמי שכאמור הוכנס כמפקח בלית ברירה, החליף את המפקח שנקבע לאותו זמן. שנית, וחמור מכך, המפקחים הותירו את העורר לבדו במהלך סוף השבוע העוקב. בית המשפט ציין, כי אמנם היו אלה המפקחים שכשלו בפיקוח, אולם למעשה החלה הפרת תנאי השחרור מיד לאחר החלטת בית המשפט מיום 8.12.11, וכמובן בידיעת העורר ואף באופן מסוים - כנאמר - סניגוריו, ועל כן אין ליתן בו אמון שלא יפר את תנאי המעצר בהמשך. בנוסף לכך, מפקחים נוספים מטעמו שהוצעו נמצאו לא מתאימים על-ידי שירות המבחן. על כן, הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים ועל חילוט ערבויות.

הערר

ז.

נטען, כי אין להטיל על העורר את האשמה בכישלון מפקחיו, וכי בית המשפט לא הזהירו כי שינוי בחלוקת הזמנים בין המפקחים יביא למעצרו ולחילוט הערבויות. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בכך שלא אישר לחלוטין את המפקח גולדרייך בהתאם להחלטת השופט מלצר, שכן אילו אושר גולדרייך אז לא היה צורך לקבוע את לוח הזמנים שנקבע, ותנאי המעצר לא היו מופרים. עוד נטען, כי העורר דיוח למשטרה על הפרת תנאי הפיקוח מייד כשהופרו, ועל כן שגה בית המשפט בקבעו כי אין ליתן בו אמון.

הדיון

ח.

בא כוח העורר טען, כי האחריות לאשר נוצר אינה רובצת לפתחו של העורר, שכן העורר היה בביתו, האיזוק האלקטרוני היה במקומו, והאחריות מוטלת איפוא על המפקחים שנטלו עליהם את הפיקוח; עוד הציע כי העמותה "תהילה" העוסקת בפיקוח היא זו שתפקח בעתיד, ולא בביתו של העורר. הסניגור גם קבל על ראיית הסניגורים בפי בית המשפט המחוזי כנושאים באחריות מסוימת למצב שנוצר, בעוד שאין תפקידם בחינת "מטפלת" לשולחם. באת כוח המדינה סברה, כי האחריות להפרות רובצת לפתח העורר, שידע היטב את הנעשה והבין את משמעות הפיקוח כעניין קריטי; ולשיטתה, במישור המעשי, אין בנמצא אפשרות פיקוח אפקטיבי.

ט.

נציגת שירות המבחן ציינה, כי בדיקת חלופות במקרה זה מורכבת, ועמותת "תהילה" לא תומלץ על-ידי השירות.

הכרעה

י.

אודה כי כשלעצמי, כבית המשפט קמא, תמהתי על את ההסדר שבו עורכי דין אשר באופן מלא או חלקי עסוקים בעבודתם, נכונים להתחייב לפיקוח רצוף, אף כי ניתנו הסברים כאלה ואחרים. מכל מקום, התוצאה היא כשלון הסדר הפיקוח משרק החל, וניתן להבין את טרונייתו וגישתו של בית המשפט, שטרח בדיונים על דיונים בנושא זה, והנה נמצא ההסדר שעיצב כשוקת שבורה. אין בדעתי להידרש לשאלת אחריותם של הסניגורים באופן כזה או אחר, ברקע או בשוליים, אך שוב, תוך שאוכל שלא לייחס להם כוונה לא טובה, במבחן התוצאה כשל ההסדר: העורר היה מיום שישי אחר הצהרים עד יום שבת בשעות הבוקר ללא פיקוח, וזאת אין להלום, בודאי לא נוכח עברו המכביד, והמצדיק, כאמור בהחלטתי הנזכרת, שחלופה תהא "מהודקת ביותר". איני רואה לעת הזאת מקום לשנות מהחלטת סגן הנשיאה, שסבר כי אין ליתן אמון בעורר, מה גם שלא אושרו ששה מפקחים נוספים שהציע, ונציגת שירות המבחן אמרה את שאמרה לגבי "תהילה", שהוא מרכז לנפגעי סמים ואלכוהול בנתניה, ועל פניו תמוהה הרלבנטיות שלו לעורר. ממילא אין איפוא כרגע חלופה. אשוב ואומר, כי בהינתן נסיבותיו המיוחדות של העורר. חלופה לגביו צריך שתהא אמינה ביתר ולא בחסר . בא כוחו המלומד הפנה לפסיקה המטעימה את חשיבות חיפוש חלופה אף בהינתן הפרות: בש"פ 1486/07 יטח נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ; בש"פ 3239/08 שוקרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 7943/09 זובידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם). דברים נכוחים נאמרו בהחלטות הללו, אך את העיקרון הנשגב של חיפוש חלופה תחת מעצר מאחורי סורג ובריח יש לתרגם למציאות אמינה, ובעיקר מציאות של הקפדה; ואיננו מצויים שם עתה כל עיקר. נראה לי כי על העורר לשקול היטב איזו חלופה יציע בעתיד, כדי שלא להעמיד את בית המשפט במצב שבו הועמד. לעת הזאת יישאר העורר במעצר, ועליו להפנים ולהבין כי בכל הנוגע לחלופה אין מדובר בתכנית כבקשתך ובעניין של מה בכך. ככל שבראשית מארס 2012 (לא לפני כן) יוכל להציע חלופה הולמת ואמינה מאוד , ישוב שירות המבחן ויחוה דעתו, ובית המשפט יחליט, בגדרי עיון חוזר.