פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1571/12
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
אהרון קליין
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות
אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
ז'
באדר התשע"ב (1.3.2012)
בשם המבקשת:
עו"ד סיוון רוסו
בשם המשיב:
עו"ד דוד ונטורה
החלטה
בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, למשך תשעים ימים.
1.
המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, יחד עם נאשם נוסף (להלן: בוחניק ), בעבירות רבות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות; שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות; ועבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי. על-פי הנטען בכתב האישום המתוקן, הכולל עשרה אישומים, בשנת 2009 הקימו המשיב ובוחניק חברה העוסקת, כביכול, במיזמים טכנולוגיים חדשניים אותם פיתח המשיב (להלן: החברה ). המשיב הוא שרקם את תוכנית המרמה אליה חבר בוחניק, ויחד הציגו השניים בין השנים 2009 עד 2011 שורה של מצגים כוזבים בפני גורמים עסקיים שונים לפיהם החברה משווקת בהצלחה מוצרים טכנולוגיים חדשניים ברחבי העולם והיא אף משתפת פעולה עם חברות זרות בהיקפים של מיליארדי דולרים. המשיב ובוחניק הציעו ליזמים להשקיע מיליוני שקלים בפרויקטים של החברה וזאת, בין היתר, באמצעות מסמכים שזייף המשיב לרבות מסמכים הנחזים להיות מסמכים בנקאיים. בכתב האישום נטען כי על סמך המצגים הכוזבים כאמור קיבלו המשיב ובוחניק במרמה סך של כעשרה מיליון ש"ח, וכי במסגרת פעילות החברה רכשו השניים סחורות ושירותים בשווי כולל של מאות אלפי שקלים, וזאת באמצעות המחאות בנקאיות מזויפות או חסרות כיסוי. באישום נוסף המיוחס למשיב בלבד נטען כי בשנת 2006 הוא מסר ליועץ אסטרטגי שלושה שיקים עבור שירותיו בידיעה כי אין להם כיסוי בנקאי, וסמוך לאחר מכן השיקים חוללו.
2.
עם הגשת כתב האישום, ביום 12.5.2011, עתרה המבקשת למעצרם של המשיב ושל בוחניק עד תום ההליכים. בבקשה עמדה המבקשת על עברו הפלילי המכביד של המשיב בעיקר בעבירות מרמה, בגינו ריצה עונשי מאסר המגיעים כדי שבע שנים, וכן ציינה כי תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי בר הפעלה בן חמישה-עשר חודשים. אשר לבוחניק, ובאופן חלופי לבקשה לעצרו, הסכימה המשיבה שהוא ישוחרר לחלופה של מעצר בית, בשים לב לכך שאין לו עבר פלילי ולכך שהוא שוחרר עוד בשלב החקירה המשטרתית. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת בציינו, בין היתר, כי הוא "נושא על גבו מטען כבד של הרשעות בתחום המרמה" וכי מעשיו מעידים על כך שהוא רצידיביסט. אשר לבוחניק הורה בית המשפט כי תנאי השחרור שלו ייוותרו בעינם, בהדגישו את עברו הנקי ובציינו כי נראה שנשקפת ממנו מסוכנות רק כאשר הוא פועל בצוותא חדא עם המשיב.
3.
לאחר שהתקיים דיון בעניין מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, החליט בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיאה ד"ר עודד מודריק) ביום 24.8.2011 על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא, אך דחה את המשך הדיון לשם הצגת המקום שישמש למעצר הבית ולשם בחינת המפקחים. בהחלטתו קבע בית המשפט, בין היתר, כי אין חולק שמעשיו של המשיב מקימים עילת מעצר, אך גם אם נניח שהוא "אבי המזימה", אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להוות בסיס מספיק לאבחנה בין המשיב לבוחניק לעניין המעצר. נקבע אפוא כי שחרורו של המשיב בתנאים של הגבלה מרבית עשויה לשקף כהלכה את האבחנה שבין השניים, שעיקרה בכך שבוחניק נעדר עבר פלילי.
מספר ימים לאחר מכן הוצגו שמות המפקחים ובית המשפט הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בפיקוח בת-זוגו ושני מפקחים נוספים. המבקשת עררה על החלטה זו, ובהחלטתו מיום 6.9.2011 קיבל בית משפט זה את הערר באופן חלקי (כב' השופט א' רובינשטיין, בש"פ 6235/11) והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לשם הזמנת תסקיר מעצר, בציינו כי "ניתן היה ללא קושי רב להחליט על מעצר עד תום ההליכים", אך לא ניתן להתעלם כליל מן העובדה שבוחניק שוחרר. בעקבות החלטה זו התקבלו שני תסקירים בהם עמד שירות המבחן על הסיכון הנשקף מן המשיב ועל קיומו של קושי בכל הנוגע למפקחים המוצעים. בית המשפט המחוזי נדרש לתסקירים אלה וביום 5.10.2011 הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המשיב ערר על החלטה אחרונה זו (בש"פ 7567/11), ובהסכמת הצדדים הוחלט כי תיבחן מחדש חלופת מעצר בבית חברתו של המשיב. לאחר שהוגש תסקיר בעניין זה, הורה בית המשפט ביום 13.11.2011 על שחרורו של המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים בביתה של החברה ובפיקוח שני מפקחים. זמן קצר לאחר מכן התברר כי המפקחים אינם מסוגלים לעמוד במשימת הפיקוח. על כן הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש את עמדתו לגבי מפקחים נוספים שהוצעו, ועד להגשת התסקיר הורה על הוספת מפקח נוסף. אולם, התברר כי במהלך סוף השבוע שלאחר מתן ההחלטה האמורה החליפו ביניהם המפקחים את תורנות הפיקוח ללא אישור, וכמו כן עזב המפקח את המשיב בצהרי יום שישי וחברתו של המשיב הודיעה על כך למשטרה רק ביום שבת בבוקר. על רקע זה עתרה המבקשת לעיון חוזר בהחלטת השחרור ולמעצרו של המשיב, ובהחלטה מיום 22.12.2011 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה בציינו כי המשיב אינו ראוי עוד לאמונו של בית המשפט וכי התנהלותו מניפולטיבית. המשיב הגיש ערר על החלטה זו (בש"פ 22/12), וביום 12.1.2012 דחה בית משפט זה (כב' השופט א' רובינשטיין) את הערר בקובעו כי נוכח כישלון הסדר הפיקוח יישאר המשיב במעצר. כמו כן קבע בית המשפט כי "בהינתן נסיבותיו המיוחדת של העורר, חלופה לגביו צריך שתהא אמינה ביתר ולא בחסר ". בית המשפט חתם את ההחלטה בציינו כי "לעת הזאת יישאר העורר במעצר... ככל שבראשית מארס 2012 (לא לפני כן) יוכל להציע חלופה הולמת ואמינה מאוד , ישוב שירות המבחן ויחוה דעתו, ובית המשפט יחליט, בגדרי עיון חוזר".
4.
משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם הסתיים, עותרת המבקשת להארכת מעצרו למשך תשעים ימים. מן הבקשה עולה כי בחודש ינואר 2012 החלה להישמע פרשת התביעה והיא מצויה כעת בעיצומה. עד כה התקיימו ארבעה מועדי הוכחות, ושבעה מועדים נוספים קבועים במהלך החודשים מארס ואפריל. לדברי המבקשת, יש לקוות כי בתקופה זו תקודם שמיעת המשפט באופן משמעותי. בבקשה טוענת המבקשת כי למשיב מיוחסים מעשי מרמה בהיקף עצום אשר בוצעו בתחכום רב ובשיטתיות והם מעידים על המסוכנות הנשקפת ממנו לשלום הציבור ולביטחון רכושו. לטענת המבקשת המשיב הוא הוגה ויוזם התוכנית שביסוד המרמה, והיא הוצאה אל הפועל בין היתר בהתבסס על מסמכים שזויפו על-ידו. כמו כן עומדת המבקשת על עברו הפלילי המכביד של המבקש בעבירות מרמה, ועל האמור בתסקירים מטעם שירות המבחן בדבר רמת הסיכון הקיימת בעניינו, והיא מוסיפה וטוענת כי לצד כל אלה קיימת עילת מעצר נוספת בעניינו של המשיב בשל הפרת תנאי השחרור בערובה. יצוין כי לעמדת המבקשת, היעתרות לבקשה דנן אינה מאיינת את האמור בסיפא של החלטת כב' השופט רובינשטיין מיום 12.1.2012.
המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה וטוען כי לא הוא זה שהפר את תנאי מעצר הבית אלא המפקחים הם שכשלו במילוי חובתם. המשיב סבור כי נוכח ההחלטות שכבר ניתנו בעניינו ובמיוחד נוכח דבריו של כב' השופט א' רובינשטיין בהחלטה מיום 12.1.2012, יש להורות על שחרורו מן המעצר. לשם השלמת התמונה יצוין כי המשיב הגיש לכב' השופט רובינשטיין בקשת הבהרה בעניין החלטה אחרונה זו, ונקבע כי "ההחלטה מדברת בעדה ואין צורך בהבהרה. אין לכך קשר להארכת מעצר לפי סעיף 62". המשיב מוסיף וטוען כי הוא משתף פעולה עם התביעה ותורם ככל הניתן לקידום המשפט, אך בהתחשב בקצב שבו התנהל התיק עד עתה פרשת התביעה לא תסתיים במהלך תקופת ההארכה המבוקשת. לדברי המשיב, בשים לב לכך שבוחניק שוחרר ממעצרו זה מכבר ונוכח הזמן שחלף מאז תחילת המעצר, נקודת האיזון נעה בשלב זה אל עבר שחרורו. עוד טוען המשיב כי יש ליתן משקל גם לכך שהעבירות המיוחסות לו הן עבירות רכוש בלבד, וכי מן העדויות שנשמעו עד כה במשפט עולה כי הוא לא היה הדמות הדומיננטית בפרשה. הדבר משפיע, כך נטען, על מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, והשאלה היחידה הרלוונטית כיום היא איזו חלופה יכולה לאיינה. המשיב מציע אפוא כי הוא ישוחרר למעצר בית מלא בבית חברתו שהינה עורכת דין ואשר הוכיחה כי היא ראויה לשמש כמפקחת וכן בפיקוחו של ערב נוסף.
5.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף לאמור להלן.
הלכה היא כי ככל שההליך השיפוטי הולך ומתארך, נדרש בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר לבחון מחדש את נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין הצורך לשמור על שלום הציבור ובטחונו. יחד עם זאת, חלוף הזמן כשלעצמו אין בו כדי לאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים הצריכים לעניין וכל מקרה מן הראוי לו שייבחן לנסיבותיו (ראו בש"פ 7198/11 מדינת ישראל נ' ווינר , פיסקה 5 (טרם פורסם, 25.10.2011)). במקרה שלפנינו, אף שחלפו תשעה חודשים מאז תחילת מעצרו של המשיב, פרשת התביעה טרם הסתיימה וסיומו של המשפט אינו נראה לעין. מנגד, קשה לחלוק על המסוכנות הנשקפת מן המשיב הנובעת מן העובדה שהעבירות המיוחסות לו, אף שהן עבירות רכוש, בוצעו לכאורה בתחכום רב, באורח שיטתי ובהיקף ניכר (לעניין זה ראו: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, 272 (1998); בש"פ 6826/10 סמואל נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (טרם פורסם, 29.9.2010)). לכך יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של המשיב ואת הפרת תנאי השחרור בערובה (ולמצער "כשלון הסדר הפיקוח") המקשים ליתן אמון במשיב. הצטברות נסיבות אלו מטה את הכף אל עבר היעתרות לבקשה להארכת מעצרו של המשיב. יחד עם זאת, נוכח החלטתו של כב' השופט א' רובינשטיין מיום 12.1.2012, רשאי המשיב לפנות לבית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר ולהציע "חלופה הולמת ואמינה מאוד" למעצרו, אשר תיבחן על-ידי שירות המבחן ותוכרע על-ידי בית משפט קמא. במסגרת בקשה זו יוכל המשיב להעלות גם טענות שיש בפיו לעניין הכרסום שחל, לגישתו, בראיות לכאורה הנוגעות אליו.
בשים לב לכל האמור לעיל, אני מורה על הארכת המעצר בתשעים ימים כמבוקש או עד החלטה אחרת אותה יוכל לקבל בית המשפט המחוזי במסגרת בקשה שיגיש המשיב, אם יגיש, לעיון חוזר במעצרו, לפי המוקדם, וזאת בהתאם לאמור בהחלטתו של כב' השופט א' רובינשטיין מיום 12.1.2012 (בש"פ 22/12).
ניתנה היום, ז' באדר התשע"ב (1.3.2012).
ש ו פ ט ת