בש"פ 5581/13 מדינת ישראל נ. ערן אוחיון

1.

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו- 1996, (להלן: חוק המעצרים ) , להארכת מעצר רביעית של המשיבים 2-1 בתשעים ימים החל מיום 2.9.2013, ולהארכת מעצר שנייה של משיב 3 בתשעים ימים החל מיום 21.8.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 13277-03-12, לפי המוקדם.

כתב האישום

2.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המגולל פרשיית עבירות סמים המיוחסות למשיבים. על פי המתואר ב אישום הראשון קשרו המשיבים קשר עם אישה נוספת, לשם ייצוא של 35,177 כדורי MDMA (אקסטזי) בפחיות הנחזות להיראות כמזון לבעלי חיים מאוסטריה לטאיוואן. נוכח האמור, יוחסו למשיבים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק )); ייצוא/ייבוא סם מסוכן (סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים )); והחזקת סם שלא לצריכה עצמית (סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) לפקודת

הסמים).

על פי המתואר באישום השני , המיוחס למשיבים 1 ו-3, ביקשו משיבים אלה לקנות מאדם בהולנד 60,000 כדורים נוספים מסוג MDMA . נוכח האמור, יוחסה למשיבים הנ"ל עבירה של עסקה אחרת (סעיף 13 לפקודת הסמים).

באישום השלישי , נטען כי המשיב 3, לאחר שידע כי הוא דרוש לחקירה משטרתית, זייף תעודת זהות לשם הימלטות מהדין. נוכח האמור, יוחסו למשיב 3 עבירות של שיבוש הליכי משפט (סעיף 244 לחוק) וזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (סעיף 418 לחוק).

ההליכים עד כה

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביום 8.3.2012, הוגשה בקשה לעצור את המשיבים 2-1 עד תום ההליכים, ביום 23.8.2012 הוגשה בקשה לעצור גם את המשיב 3 עד לתום ההליכים. ביום 17.5.2012 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים 2-1 עד תום ההליכים, וביום 20.9.2012 הורה על מעצרו של משיב 3. הליכי המעצר, כמו גם תיאור המתרחש בהליך העיקרי, פורטו בהרחבה בהחלטת השופט א'

שהם מיום 3.6.2013 בבש"פ 3343/13. משכך, אפרט להלן את עיקרי הדברים בתמצית.

המשיב 2 הגיש לבית המשפט זה ערר כנגד ההחלטה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים. עיקר טענותיו בערר עסקו בשאלת קיומן של ראיות לכאורה בעניינו. בהחלטתי מיום 28.6.2012 דחיתי את הערר (ראו: בש"פ 4667/12).

משלא הסתיימו ההליכים בעניינם של המשיבים 2-1, הוגשה בקשה ראשונה להארכת מעצרם. בהחלטה מיום 2.2.2012, הורה השופט ח' מלצר על הארכת מעצרם של המשיבים 2-1, זאת לאחר שהמשיבים הותירו את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט (בש"פ 8626/12). מעצרם של המשיבים 2-1 הוארך בתשעים ימים נוספים, בהסכמה (בש"פ 1358/1; השופטת ד' ברק-ארז ).

4.

בהמשך הוגשה בקשה נוספת להארכת מעצרם של המשיבים (בקשה שלישית במספר עבור המשיבים 2-1, וראשונה עבור המשיב 3). הבקשה התקבלה, לאחר דיון, בהחלטתו של השופט שהם מיום 3.6.2013 (בש"פ 3343/13 הנ"ל). בהחלטתו, עמד השופט שהם על חומרת המעשים המיוחסים למשיבים, על החשש הממשי לשיבוש מהלכי המשפט ולהתחמקות מאימת הדין, וכן על עברם הפלילי המכביד של המשיבים. אשר לקצב התמשכות ההליכים בעניינם של המשיבים נקבע, כי הוא אינו משביע רצון, אולם, יש לזקוף את עיקר האחריות לחובתם של המשיבים.

יצוין,

כי מעצרו של משיב 3 הוארך בהסכמה עד למתן החלטה בבקשה דנא (החלטה מיום 12.8.2013).

5.

אשר להתקדמות ההליך העיקרי יצוין, כי כפי שעולה מהבקשה, עד כה התקיימו שמונה דיוני הוכחות, ונכון לעת הזו קבועים ארבעה מועדים נוספים (8.9.2013, 15.9.2013, 13.10.2013, 17.10.2013).

בנוסף, בהחלטתו מיום 6.8.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב 1 לשחרר את בא-כוחו מייצוגו, לאחר שגם קודם לכן חלו שינויים בייצוגו של משיב זה.

הבקשה והדיון

6.

לטענת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיבים מקימים נגדם חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. נטען כי מסוכנות המשיבים מתעצמת נוכח העבירות המיוחסות להם, נסיבות ביצוען ועברם הפלילי. במצב זה, נטען, לא ניתן לאיין את מסוכנות המשיבים בדרך של חלופת מעצר. עוד נטען, כי נוכח הימלטותו של משיב 3 מן הדין, יש חשש ממשי כי במידה וישוחרר ינסה להימלט פעם נוספת. בדיון שנערך לפני הוסיף בא-כוח המבקשת, עו"ד בן-ארויה, כי ישנו חשש ממשי שהמשיבים 2-1 ינסו לחמוק מאימת הדין נוכח העובדה שנתפסו כשהם בדרכם לברזיל. אשר להימשכות ההליכים, נטען כי העדים המהותיים נשמעו, ואלו הצפויים להעיד הם בבחינת עדי חיזוק בלבד.

7.

המשיבים מצידם מתנגדים לבקשת ההארכה.

בדיון שהתקיים לפני טען המשיב 1, בעצמו, כי כוונתו לצאת לברזיל יחד עם המשיב 2 הייתה חצי שנה לאחר מעצרו של שותף נוסף לפרשה (אלי עמר) באוסטריה, כשהם מחזיקים בדרכוניהם ולא מסתירים את זהותם. לטענתו, עובדות אלה מצביעות על כך כי לא היה ניסיון בריחה מצידם. אשר להתקדמות ההליכים בעניינו, נטען כי זו הבקשה הרביעית להארכת מעצרו והוא נתון במעצר זמן רב. לטענתו בית המשפט דחה את הדיונים על אף בקשתו לקבוע דיונים בפגרה. כמו כן, נטען כי המשפט לא צפוי להסתיים בשנה הקרובה, בין היתר בשל כך שעדים מרכזיים בתיק טרם נשמעו ונוכח התפתחויות הנוגעות לראיות בתיק ולהאזנות סתר בלתי חוקיות שבוצעו.

בא-כוחו של המשיב 2, עו"ד רצון דרחי, טען כי קשיים ושינויים ראייתיים שונים, שבגינם מוגשות בקשות לא מעטות לבית המשפט, מביאים להתמשכות ניכרת של ההליך (העובדה שהסם שבו מדובר הושמד, הצורך בקבלת חומר ראיות מאוסטריה, האפשרות שעדות מסוימת תישמע בדרך של כינוס וידאו, הצורך לברר טענות בעניין חוקיות האזנות סתר, ועוד). בהמשך, עמד הסניגור על מורכבות התיק ועל כך שתידרשנה מספר הארכות מעצר נוספות עד לסיום התיק. אל מול טענות המדינה שלפיהן המשיבים תרמו להתמשכות ההליכים, ציין עו"ד דרחי שעיכובים משמעותיים נגרמו בשל התנהלות המדינה, כמו העובדה שתעודת חיסיון הוגשה מספר חודשים לאחר הגשת כתב האישום. גם צירופו של המשיב 3 לכתב האישום, לאחר שנעצר, גרם לצורך בדחיות, שבוודאי אין לייחסן למשיבים 2-1 והם נושאים בעול תוצאותיהן. הוסף כי ההליך צפוי להתארך גם נוכח העובדה כי המשיב 1 מייצג את עצמו. בנוסף לכך, נטען כי חלקו של מרשו בפרשה קטן יותר והאישום השני אינו מיוחס לו כלל. עו"ד דרחי הדגיש את מצוות המחוקק לפיה משפטם של עצורים יסתיים בתום 9 חודשים אל מול הצפי שההליך במקרה דנא יימשך עוד זמן רב וטען כי המסקנה המתחייבת היא בחינת אפשרות שחרור מרשו לחלופת מעצר, אפשרות שעד כה כלל לא נבדקה.

בא-כוח המשיב 3, עו"ד אורי קינן, הצטרף לטענות אלה. אשר לטענות המבקשת שעניינן החשש מהימלטות המשיב 3, נטען כי אף אם ניסה לברוח בעבר אין להחזיקו במעצר מספר שנים רק מהסיבה ש"הסתובב בארץ נע ונד".

הכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, באתי למסקנה כי בנסיבות העניין יש מקום להורות על בחינת חלופת מעצר עבור המשיבים 2-1, ולקבל את הבקשה בכל הנוגע למשיב 3.

בבחינת בקשות להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים בית המשפט נדרש לאזן בין זכות הנאשם, אשר טרם הוכחה אשמתו, לחירות, לבין הגנה על האינטרס לשלום הציבור ובטחונו ולניהולו התקין של ההליך (ראו למשל: בש"פ 1949/12 מדינת ישראל נ' חמדאן , פס' 5 (18.3.2012); בש"פ 1571/12 מדינת ישראל נ' קליין , פס' 5 (1.3.2012)). הלכה היא, שככל שתקופת המעצר הולכת ומתארכת משתנה נקודת האיזון כך שגוברת משקלה של הזכות לחירות, ובמיוחד מקום שבו לא ניתן להעריך מתי יסתיים המשפט וברור מראש כי תידרשנה מספר הארכות מעצר נוספות. השיקולים שהצדיקו את מעצרו של הנאשם מלכתחילה לא תמיד די בהם כדי להצדיק את המשך המעצר לאחר שנקפו תשעה חודשים והמשפט טרם הסתיים (בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (14.3.2006); (בש"פ 3638/08 מדינת ישראל נ' אבו ג'אנם, פסקה 6 (7.5.2008) ). חלוף הזמן כשלעצמו לא מאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים ועל בית המשפט לבחון כל מקרה לנסיבותיו (בש"פ 7198/11 מדינת ישראל נ' ווינר , פס' 5 (25.10.2011)). השיקולים העיקריים אותם יש להביא בחשבון הם מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם וקצב ההתקדמות ההליכים בתיק בערכאה המבררת ( בש"פ 1115/12

מדינת ישראל נ' מרזוק (9.2.2012)).

9.

אין חולק כי המסוכנות שנשקפת מן המשיבים הצדיקה את הארכת מעצרם עד כה. העבירות המיוחסות למשיבים מקימות נגדם חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, שככלל, ולמעט מקרים חריגים, האפשרות לאיינה בדרך של שחרור לחלופת מעצר היא אפ]שרות רחוקה (ראו והשוו: בש"פ 9002/11 מדינת ישראל נ' שירה

(19.12.2011); בש"פ 3119/04 מדינת ישראל נ' אבו עסא (8.4.2004); בש"פ 2257/12 מדינת ישראל נ' זנון (26.3.2012)). זאת, נוכח האופי החמור של עבירת הסחר בסמים, הפוגעת פגיעה חמורה בחיי החברה הסדירים, והסכנה הרבה שהיא נושאת עימה לשלום הציבור.

כמו כן, מדובר בעבירות שלצורך ביצוען לא תמיד נדרשת יציאה מהבית ואפשר לבצע חלק מהן באמצעות תקשורת והעברת הוראות טלפונית או באמצעי תקשורת אחרים (ראו: בש"פ 9062/11 מדינת ישראל נ' זיתון , פסקה 5 (21.12.2011)). זאת ועוד, לחובת המשיבים עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעות בעבירות סמים וריצוי עונשי מאסר. גורם זה אף מגביר את הסכנה הנשקפת מהמשיבים לשלום הציבו ר. לכך יש להוסיף כי הנסיבות מצביעות על חשש לא מבוטל להימלטות מן הדין. יוזכר כי המשיבים 2-1 נתפסו בעודם מנסים לצאת את גבולות הארץ לברזיל, אם כי נסיבות המהלך אינן מצביעות בהכרח על כוונה לחמוק מהדין, והמשיב 3 הצליח לחמוק במשך מספר חודשים תוך זיוף תעודת זהות והתחזות לאחר.

10.

לצד האמור, סבורני כי בנסיבות המקרה דנא, בכל הנוגע למשיבים 2-1, נקודת האיזון נעה לעבר חירותם. מהדברים עולה, כי משך הזמן שיידרש לניהול המשפט עד שיסתיים הוא רב, ותידרשנה הארכות נוספות. לא נעלמה מעיני העובדה כי יש לייחס למשיבים תרומה ניכרת לקצב התקדמות ההליכים בתיק, בין היתר בשל בקשות שונות שהגישו, חילופי ייצוג וכו'. ואולם, יש לציין לצד זאת גורמים אשר לא היו תלויים בהתנהלות המשיבים, בכללם, הגשת תעודות חיסיון כארבעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום וכן צירופו של משיב 3 לכתב האישום ותיקונו. יש לומר, כי בגדרו של ההליך דנא אין מקום לבחון את טענות המשיבים הנוגעים לראיות בתיק, לאחר שהוחלט כי קיימות בעניינם ראיות לכאורה. מקומן של טענות אלה הוא בבקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרם של המשיבים, אם יבחרו להגישה. ואולם, יש בטענות האמורות כדי להצביע על מורכבות התיק ומשך הזמן שיידרש לניהולו. הנה כי כן, מהאמור לעיל מתקבל הרושם כי בשלב הנוכחי, על אף חלוף כשנה וחצי ממעצר המשיבים 2-1, סיום משפטם אינו נראה באופק, ונראה כי יידרש זמן נוסף לא מבוטל עד שתינתן הכרעת הדין. לכל אלה לא יכולות שלא להיות השלכות על סוגית מעצרם של המשיבים 2-1, שהרי זו מצוות המחוקק ואין להפכה לאות מתה, במיוחד שבמקרה דנא, בשלב הנוכחי של ההליך ונוכח התחזיות באשר להתמשכותו העתידית, איני מוכן לקבוע, ללא בחינת החלופות האפשריות, כי שום חלופה לא תסכון בענייננו, זאת מבלי להקל ראש במסוכנות המשיבים 2-1 ובחשש מפני הימלטותם.

יודגש, כי אין בדברים אלה כדי לקבוע כי המשיבים 2-1 ישוחררו לאלתר, או בכלל, וזאת בשים לב למסוכנות הנובעת ממכלול הנסיבות. לפיכך, בכפוף לאמור להלן, יוארך מעצרם כמבוקש. ואולם, יש בנסיבות שפורטו לעיל כדי להצדיק בחינתה של חלופת מעצר בעניינם, בחינה שבגדרה יובאו בחשבון כלל הנתונים, לרבות ההכרח כי יהא מדובר בחלופות מעצר הדוקות שבכוחן יהיה להפיג באופן משמעותי את מסוכנות המשיבים. נוכח האמור, אני מורה כי יוכנו תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים 2-1, בהם תיבחנה חלופות מעצר מתאימות. לאחר קבלת התסקירים יבחן בית המשפט המחוזי האם ניתן לאיין את מסוכנות המשיבים 2-1 באמצעות החלופות שיוצעו. היה ותימצא חלופה הולמת ניתן יהיה לשחרר את המשיבים 2-1, או מי מהם, לאותה חלופה.

11.

לא כך הם הדברים בכל הנוגע למשיב 3, שזו הבקשה השנייה להארכת מעצרו. בנוסף לכך, יש לשוב ולהדגיש כי המשיב 3 נתפס לאחר שזייף תעודת זהות וניסה להימלט מהדין. נוכח זאת, ראוי לקבל את הבקשה במלואה ביחס למשיב 3 .

12.

לסיכום: אני מאריך את מעצר המשיבים 2-1 בתשעים ימים החל מיום 2.9.2013 ואת מעצרו של משיב 3 בתשעים ימים החל מיום 21.8.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 13277-03-12, לפי המוקדם. שירות המבחן יכין תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים 2-1 ויגישם לבית המשפט המחוזי בהקדם האפשרי ועד ליום 10.10.2013 לכל המאוחר (בהתחשב בתקופת החגים). סמוך לאחר קבלת התסקירים ייקבע דיון ותישקל האפשרות לשחרור המשיבים 2-1, או מי מהם, לחלופת מעצר, ככל שזו תימצא, כמפורט לעיל בהחלטה זו.