בש"פ 1115/12 מדינת ישראל נ. איאד מרזוק

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 17.2.2012 או עד למתן פסק דין בעניינו בבית משפט השלום בחדרה, לפי המוקדם.

1.

ביום 17.5.2011 הוגש נגד המשיב כתב אישום שבו מיוחסות לו עבירות של אלימות במשפחה, ובהן תקיפה של בת זוגו וילדיו הקטינים וכליאתם, וכן מיוחסות לו עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, בריחה ממשמורת חוקית והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. לפי הנטען באישום הראשון, נהג המשיב להכות את בת זוגו (להלן: המתלוננת ) ושני ילדיו הקטינים (פ', יליד שנת 2007, ופ' א' יליד שנת 2008): באירוע שהתרחש בשנת 2010, הגיע המשיב לביתו לפנות בוקר וסטר לקטין פ' א' בחוזקה על פניו, לאחר שהלה הדליק את האור. המתלוננת בעטה במשיב ושאלה אותו מדוע הוא מכה את הקטין. בתגובה, נכנס המשיב בעקבות המתלוננת לחדר המקלחת, היכה אותה בכל חלקי גופה, סובב את ידה השמאלית ונשך אותה באזור המרפק. המתלוננת ברחה והמשיב רדף אחריה, הפיל אותה ארצה והחל לחנוק אותה. רק משהאדימה והפסיקה לנשום שחרר את אחיזתו מצווארה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת שטפי דם בצוואר וסימני נשיכה בידיים; באירוע נוסף, בחודש אפריל 2011, במהלך ריב בין בני הזוג, הצמיד המשיב סיגריה דולקת לידה השמאלית של המתלוננת ולשדה הימני; מספר ימים לאחר מכן, היכה המשיב את הקטין פ', והמתלוננת שאלה אותו מדוע הוא "מרביץ כל הזמן". המשיב סטר לה על פניה, וכתוצאה מכך המתלוננת נפלה ונפצעה; בסמוך לאחר מכן, כלא המשיב את המתלוננת וילדיהם בקומה השניה למשך שבועיים. במהלכם, נהג הנאשם להכות את הקטינים בחוזקה, וכתוצאה מכך נגרם לקטין פ' סימן אדום מעל הגבה השמאלית. בעקבות האירועים המתוארים לעיל, הזעיקה המתלוננת את המשטרה ביום 4.5.2011 ולביתם הגיעו השוטרים מזאריב ומדר. בחיפוש שערכו בבית, מצאו השוטרים שקית קטנה ובה 29 כדורים של סם מסוכן מסוג אקסטזי ( MDMA ). במהלך החיפוש הבחין השוטר מזאריב כי המשיב מנסה לברוח. השוטר מזאריב הודיע למשיב כי הוא עצור ותפס במעילו. המשיב, בתגובה, היכה את השוטר בבטנו ובידו השמאלית ונמלט מהמקום.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה למעשים נושא כתב האישום, הורה בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט מ' מסאווה ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט עמד על המסוכנות הנשקפת מהמשיב על רקע המעשים החמורים המיוחסים לו, וכן נוכח עברו הפלילי המכביד אשר כולל, בין היתר, עבירות אלימות במשפחה ועבירות סמים. בנוסף, קבע בית המשפט כי ישנו חשש סביר לשיבוש הליכי משפט והדחת עדים (ובפרט – המתלוננת עצמה) אם ישוחרר המשיב ממעצרו.

3.

משחלפו תשעה חודשים, ומשפטו של המשיב טרם הסתיים, מוגשת בקשת המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים. המדינה טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו למשפחתו ולציבור הרחב, אשר לא פחתה עם חלוף הזמן. מסוכנות זו נלמדת גם מעברו הפלילי העשיר של המשיב, שבגינו אף נשא בעונש מאסר בפועל של שבע שנים. עוד מפרטת המדינה בבקשתה את מהלך הדיונים בתיק העיקרי, ממנו עולה כי הדיון נדחה פעמים ספורות לבקשתו של המשיב, אך מציינת כי פרשת התביעה הסתיימה, וכי התיק קבוע לסיום שמיעת הראיות ליום 19.2.2012. נוכח האמור, סבורה המדינה כי אין מנוס אלא להאריך את מעצרו של המשיב.

4.

המשיב סבור כי יש לשחררו לחלופת מעצר על רקע חלוף הזמן, ומשום שרמת המסוכנות הנשקפת ממנו קהתה. בדיון שנערך לפניי טען כי מחקירתה הנגדית של המתלוננת עולה כי מצבה הנפשי אינו יציב והיא הודתה כי שיקרה בהודעתה במשטרה, אם כי הדגיש שאינו טוען לכרסום בתשתית הראייתית (ואכן מקומן של טענות אלה איננו במסגרת ההליך הנוכחי), אלא שסבור הוא כי יש בכך כדי להפחית מן המסוכנות. עוד הוסיף המשיב כי המתלוננת מתגוררת אצל חברתה, וכי הילדים הוצאו למשפחות אומנה. על רקע התפתחויות אלה, סבור הוא כי שחרורו לחלופת מעצר אינה מסכנת מי מהם. המשיב טוען כי העיכובים בהליך אינם רובצים לפתחו, וכי אמנם בגדר ההוכחות נותרו לשמיעה רק שלושה עדים, אלא שנוכח ההתפתחויות בחקירה הנגדית ייתכן שיצטרך לזמן עדי הגנה נוספים.

5.

בבחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –

מעצרים), התשנ"ו-1996, נדרשים אנו לאזן בין זכותו של הנאשם – שחזקת החפות עומדת לו – לחירות, לבין הצורך לשמור על בטחון הציבור ולקיים הליך משפטי תקין (ראו, למשל: בש"פ 2987/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 10.5.2010); בש"פ 8529/09 מדינת ישראל נ' וסלייב (לא פורסם, 29.10.2009)). השיקולים שאותם יש להביא בחשבון הם, בין היתר, עוצמת הסכנה הנשקפת מהעבירות המיוחסות לנאשם ועברו הפלילי; קצב התקדמות ההליך העיקרי ופרק הזמן הצפוי לשם השלמתו (בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם 21.9.2010); בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם, 20.5.2007)). במקרה שלפנינו דומה כי כל השיקולים מטים את הכף לעבר השארתו של המשיב במעצר עד תום ההליכים נגדו: באשר לשיקול הראשון –

המתואר בכתב האישום מעיד על מסכת של התעללויות שביצע המשיב בבת זוגו ובילדיו הקטינים, ומכאן שנשקפת להם מסוכנות רבה. זהו מסוג המקרים המאופיינים בהתפרצויות זעם בלתי נשלטות ולפיכך חלופת מעצר לא תצליח לאיין את המסוכנות הנשקפת מהחשודים בהן (השוו: בש"פ 7626/06 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (לא פורסם, 27.9.2006)). מקובלת עלי טענת המדינה שחרף הימצאותה של המתלוננת אצל חברתה, יוכל המשיב, אם ישוחרר, למצוא אותה ומכאן שמסוכנותו שרירה וקיימת. ממילא, בעבירות של אלימות במשפחה, ריחוק גיאוגרפי בין הנאשם למתלוננים אינו מאיין בהכרח את מסוכנותו (ראו: בש"פ 5773/03 מדינת ישראל נ' אזולאי , פסקה 11 (לא פורסם, 3.7.2003)). לא שוכנעתי כי דברי המתלוננת בחקירתה הנגדית מחלישים את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. למעשים המיוחסים למשיב יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד, המצביע על דפוס של התנהגות אלימה ועבריינית. אשר לקצב התקדמות ההליך העיקרי – התיק נקבע לסיום שמיעת ראיות ההגנה במועד קרוב, ולפיכך נראה כי ההליך הגיע לישורת האחרונה.

נוכח מכלול שיקולים אלה, לא מצאתי כי שונתה נקודת האיזון במידה המצדיקה שחרורו של המשיב ממעצר. מעצרו של המשיב מוארך אפוא בתשעים ימים החל מיום 17.2.2012,

או עד למתן פסק דין בת"פ 30780-05-11 בבית משפט השלום חדרה, לפי המוקדם.