בש"פ 5773/03 מדינת ישראל נ. אלי אזולאי

השופט ס' ג'ובראן

1.זהו ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה ( שניתנה על-ידי כבוד השופט עודד גרשון), בתיק ב"ש 2315/03 ביום 25.6.03, לפיה שוחרר המשיב למעצר-בית.

2.המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי באשמת ביצוע עבירות חבלה חמורה ואיומים כלפי אשתו. על-פי עובדות כתב-האישום, ביום 14.3.03, בשעה 03:00 או סמוך לכך, חזרה המתלוננת מחתונה בדרום הארץ. עם כניסתה לדירה החל המשיב לקלל ולהשפיל אותה והתנהל בין השניים ויכוח. במהלך הויכוח אחז המשיב במתלוננת ותקף אותה שלא כדין כאשר, בין היתר, הטיח אותה על הרצפה, בעט בה, חנק אותה באמצעות ידיו, התיישב עליה ותוך שהוא חונק אותה איים עליה בכדי להפחידה כי ירצח אותה וכן הטיח את ראשה ברצפה. בהמשך, המתלוננת הצליחה להדוף אותו מעליה, אך המשיב נטל את המזרן מחדר השינה והשליך אותו לעבר הסלון והטיח את המתלוננת על קרש המיטה תוך שהוא מקלל אותה. בסמוך לכך, התעורר בנם המשותף בן השלוש וניגש למתלוננת אשר חיבקה והשכיבה אותו, או אז התנפל המשיב על המתלוננת ובעט בפניה בחוזקה מספר פעמים. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת, בין היתר, שברים בלסת עם דיסלוקציה, שברים בעצמות האף, כותרות שיניה נשברו וכן המטומות בגופה ובעיקר בפניה. המתלוננת הובהלה לבית חולים , שם אושפזה למשך שישה ימים, נותחה וטופלה באנטיביוטיקה.

3.בד בבד עם הגשת האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

4.ביום 2.4.03 הורה בית משפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בהחלטה נקבע כי בהתחשב ברמת מסוכנותו של המשיב אין חלופת מעצר יכולה להבטיח את שלומה של המתלוננת.

5.המשיב ערר על ההחלטה הנ"ל לבית משפט זה. ביום 21.4.03 החליט בית- משפט זה (כבוד השופט מישאל חשין) כי לאור עברו הנקי של המשיב וכן לאור אופיו הנורמטיבי, עניינו יעלה ויבוא לפני שירות- המבחן לשם הכנת תסקיר מעצר ולבחינת אפשרויות ראויות לחלופות מעצר, ולאחר מכן הדיון בעניין יוחזר לבית-המשפט המחוזי. עוד נאמר בהחלטה כי פרקליטות המדינה שוקלת אם להסכים ואם שלא להסכים לחלופת מעצר ו"שומרת היא על זכויותיה" לטעון בעניינה של חלופת מעצר.

6.ביום 22.5.03 ערך שירות המבחן תסקיר מבחן, בו נקבע כי עקב מסוכנותו של המשיב, בטחונה האישי של המתלוננת עלול להיפגע, ולכן אין מקום לבחון חלופת מעצר.

7.ביום 16.6.03 נערך דיון בבית המשפט המחוזי, בו נקבע כי שירות-המבחן לא הבין נכונה את החלטתו של כבוד השופט חשין כאשר נמנע מלהתייחס לעניין של חלופת מעצר. בית המשפט המחוזי הורה לב"כ המשיב להמציא תצהיר של קרוב משפחה של המשיב, לשם העברתו לשירות המבחן על מנת שיוכן תסקיר חדש בעניינו.

8.ביום 23.6.03 נערך תסקיר מעצר נוסף אודות המשיב, בו נקבע כי החלופה שהוצעה, קרי, שהותו של המשיב באילת אצל קרוב משפחתו, הינה חלופה ראויה, אך יחד עם זאת , קשה היה לו, לשירות המבחן להתעלם מההפרעה בבוחן המציאות של המשיב, אשר מנותק רגשית מהפגיעה הקשה, אותה גרם לבנו ולאשתו, כך שהתרשמות זו מצביעה, לדעת שירות המבחן, על מידת מסוכנותו של המשיב.

9.ביום 25.6.03 נערך דיון בבית-המשפט המחוזי, אשר בעקבותיו הוחלט לשחרר את המשיב למעצר-בית, בבית משפחת מדינה, באילת.

10.בא-כוח העוררת טענה בפני כי מסוכנותו של המשיב למתלוננת היא כה גבוהה, עד כי אין מקום להעמידה בסכנה מעצם שחרורו של המשיב, כך שאין שום חלופת מעצר, אשר יכולה להבטיח את שלומה של המתלוננת.

בא-כוח המשיב טען, לעומתה, כי אין המשיב מסוכן כלל, שכן הוא היה משוחרר שחרור מלא תקופה של שלושה שבועות ובכל התקופה הזו לא התקרב כלל לכיוון הבית. המשיב, אדם נורמטיבי חסר עבר פלילי. נוסף על כך נבחנה על-ידי בית- המשפט המחוזי חלופה ראויה.

11.הנני סבור, שבנסיבות המקרה שחרורו של המשיב יש עמו סיכון לציבור, ובעיקר למתלוננת ומטעם זה לא היה מקום להורות על שחרורו מהמעצר. גם אני, כמו גם בית-המשפט המחוזי, ראיתי את התצלומים של המתלוננת, ראיתי והזדעזעתי מהמראה הקשה, במיוחד ממראה פניה של המתלוננת, כמו כן עיינתי בסיכום האשפוז של מחלקת פה ולסת של בית החולים רמב"ם חיפה, שם פורטו הנזקים העצומים שנגרמו למתלוננת כתוצאה ממעשיו של המשיב.

בתסקיר המבחן אומנם, שירות המבחן, קובע כי החלופה שהוצעה הינה ראויה, עם זאת, הוסיף שירות המבחן וקבע: "אך יחד עם זאת, אנו מתקשים להתעלם מהתרשמותנו מהפרעה בבוחן המציאות של אלי, דבר הבא לידי ביטוי כי אינו מפנים את המשמעות והחומרה של מעשיו ומנותק רגשית מהפגיעה הקשה, אותה גרם לרעייתו וילדיו. התרשמותנו זו מצביעה להערכתנו על מידת המסוכנות של אלי". כלומר חרף החלופה הראויה, אשר מרוחקת מאוד מבית המתלוננת הרי שעדיין נותר ספק בלב שירות המבחן, לעניין שלומה של המתלוננת .

העבירות, בהן מואשם המשיב, הן חמורות ומסוכנות ביותר, הן כוונו כנגד אשתו.מעשי העבירה כללו תקיפות פיזיות רציניות, ולאור התנהגות המשיב אין לפסול אפשרות כי בלהט יצריו אף ינסה, חלילה, לחזור על מעשיו ויגשים את איומיו.

בנתונים אלה, אין בחלופת מעצר כדי להבטיח מפני הסכנה האורבת למתלוננת, מפני בעלה. ובהתקיים סיכון מפני הישנות עבירות אלימות במשפחה, גם הצבת תנאים של מעצר בית בריחוק מקום מהמתלוננת, אינו עונה בהכרח על הצורך להבטיח את מטרת מעצר הבית כראוי. בסערת רגשות, עלול המשיב לעזוב את מקום מעצר הבית, ולהגיע למתלוננת גם אם היא נמצאת במקום מרוחק ממנו, ולמרחק הגיאוגרפי ואף לערבויות כספיות כבדות ככל שתהיינה אין משמעות בהקשר זה. ניסיון החיים מלמד אותנו, כי במקרים של אלימות במשפחה, לפעמים, אין דרך אחרת מאשר להורות על מעצרו של בעל אלים, ובעניין , כזה, בדרך כלל חלופת מעצר אינה מהווה פתרון.

על-סמך כל האמור לעיל, החלטתי לקבל את הערר, לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות שהמשיב יהיה במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 184/03, בבית המשפט המחוזי בחיפה.