בש"פ 3774/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ו' מרוז ) מתאריך 17.4.2008 בב"ש 20208/08, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.

כנגד העורר הוגש בתאריך 1.2.2008 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המייחס לו עבירות מין במשפחה. על פי כתב האישום, בעת שהעורר ואשתו שימשו כמשפחה אומנת למתלוננת, שהיתה קטינה (ילידת 1995), הוא ניסה לבעול אותה ללא הסכמתה וביצע בה מעשים מגונים והכל בהיותו אומן, כהגדרתו בחוק, ואחראי על המתלוננת. מעובדות כתב האישום עולה כי המעשים בוצעו במשך שנתיים, במהלכן, על פי הנטען, נהג העורר להיכנס לחדרה של המתלוננת כאשר היא ישנה, לגעת באברי מינה, לאונן בפניה, לנשקה ולהחדיר את לשונו לפיה וכן להשאיר את דלת חדר המקלחת – הממוקם מול חדרה של המתלוננת – פתוחה כאשר התקלח וכאשר יצא מן המקלחת, ערום. באחת הפעמים, כך נטען, ביקש העורר מן המתלוננת לרקוד בפניו ואז החל לאונן מולה ולבקש שתתקרב אליו. באותה הזדמנות המתלוננת צילמה את מעשי העורר במצלמה בטלפון הסלולרי שהיה ברשותה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים בעניינו. ב"כ העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וביקש לבחון אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, שתאיין את מסוכנותו. בית המשפט הנכבד קמא הורה על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו של העורר. בתסקיר שהוגש לבית המשפט הנכבד קמא נאמר כי שירות המבחן התקשה להעריך במדויק את רמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצד העורר וזאת בשלל קשייו של העורר לשתף את שירות המבחן באופן פתוח בתכנים משמעותיים בחייו ונאמר כי אין לשלול אפשרות כי התנהגות דומה תחזור על עצמה. החלופות שנבדקו בתסקיר היו בביתו של העורר או בבית הוריו, תחת פיקוח בנו של העורר ואחי העורר. לאחר בחינת החלופות, שיחה עם העורר ועם בני משפחתו, נאמר בתסקיר כי לא ניתן להמליץ על החלופות שהוצעו, שכן אינן מרחיקות את העורר מקטינים ולכן אינן מפחיתות את הסיכון שנשקף ממנו.

4.

בית המשפט הנכבד קמא קיים דיון בבקשה לאחר קבלת התסקיר והורה על עריכת תסקיר משלים במסגרתו תיבחנה חלופות אחרות. החלופה שנבחנה בתסקיר השני הייתה חלופת מעצר במושב סמוך לעיר מגוריו של העורר, תחת פיקוחם של בני זוג, צעירים בשנות ה-30 לחייהם, המכירים את העורר מתוקף עבודתם המשותפת של העורר והמפקח המוצע. המפקחת המוצעת עברה תאונת דרכים באחרונה ועל כן היא נמצאת בבית במשך רוב שעות היום, למעט השעות שבהן היא יוצאת לטיפולים. המפקח המוצע עובד כתקליטן ועל כן נעדר לעיתים בערבים. גם על חלופה זו התקשה שירות המבחן להמליץ, אף על פי שנאמר כי מדובר בחלופה טובה כשלעצמה, מבחינת מאפייני התפקוד של בני הזוג. ואולם, התעוררו שאלות שלא ניתן להן מענה לגבי מרכיבי החלופה, מניעי בני הזוג לשמש כמפקחים על העורר וכן לגבי יכולות ההתמדה של המפקחים בפיקוח ומסגולתם להוות מענה למשך תקופה ממושכת שבה יתקיים ההליך המשפטי.

לאחר קבלת התסקיר המשלים, חקירת המפקחים המוצעים ושמיעת טענות הצדדים, הורה בית המשפט הנכבד קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע בהחלטתו כי העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות ומשנה תוקף יש לייחס לעובדה שהמתלוננת היא קטינה, אשר הוצאה ממשפחתה הביולוגית והובאה לבית העורר על מנת שזה ישמש לה מקלט ומפלט מאותן בעיות שבגינן הוצאה ממשפחתה הביולוגית. עוד ציין בית המשפט הנכבד קמא כי במעשים המיוחסים לעורר הוא מעל באמונה של הקטינה וגם באמונן של הרשויות אשר בטחו בעורר לשמש כאומן למתלוננת. עוד ציין בית המשפט הנכבד קמא כי מעיון בתיק החקירה עולה כי הקטינה התלוננה בעבר על מעשי העורר הנטענים בפני קרובי משפחתה ואנשי הרשויות, אך הם לא האמינו בתחילה לדבריה. באשר לחלופה, נאמר בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא כי אף שהחלופה על פניה הותירה רושם רציני – לא ניתן לשחרר את העורר אליה, וזאת מן הטעם שמדובר בזוג צעיר, הבעל עסוק בעבודתו והאישה שקועה בענייניה על רקע הטיפולים הרפואיים אותם היא עוברת. כמו כן נקבע כי גם מעבר לשאלת הלימותה של החלופה המוצעת, אין מקום לשחרר את העורר לנוכח המסוכנות הנשקפת ממנו ומאחר ולא ניתן ליתן בו את אמון בית המשפט. על החלטה זו הוגש הערר שלפני.

5.

העורר טוען כי נוכח העובדה שלא נמצא כל דופי בחלופה שהוצעה, צריך היה בית המשפט הנכבד קמא לשחרר את העורר לחלופה זו. כן הדגיש ב"כ העורר כי הפרטים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט הנכבד לגבי המפקחים המוצעים אינם מדויקים, שכן האישה נזקקת לטיפול רפואי פעם בשבוע בלבד. עוד נטען כי בית המשפט הנכבד קמא התעלם מנתוניו האישיים של העורר, עברו הפלילי שאינו מכביד והעובדה שניהל עד למעצרו אורח חיים נורמטיבי באופן יחסי, היה בעל רצף תעסוקתי וכן היה מעורב פוליטית ביישוב שבו הוא מתגורר. כן נטען כי בית המשפט הנכבד קמא התעלם מן העובדה שבתסקיר צוין מפורשות כי המתלוננת נמצאת כעת בפנימיה מחוץ לאזור מגוריו של העורר.

המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט הנכבד קמא. עמדת המדינה היא כי המסוכנות הנשקפת מן העורר היא גבוהה, ובכל זאת, כזו שניתן, באופן עקרוני, לאיינה בחלופת מעצר. ואולם, לשיטת המדינה, חלופות המעצר שהוצעו אינן מסוגלות להפחית את מסוכנותו של העורר. המשיבה ביקשה לציין עוד כי המתלוננת אמורה להעיד במשפטו של העורר, וקיים חשש כי אם ישוחרר העורר תיפגע תחושת הביטחון שלה ותיגרם לה פגיעה נפשית נוספת.

6.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות, בכפוף לאמור בסעיף 9 שלהלן. נימוקי יפורטו בהמשך הדברים.

7.

סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – " חוק המעצרים ") קובע כי אין לעצור נאשם עד תום ההליכים, אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה. בענייננו, העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ועל כן הדיון התמקד בשאלת קיומה של חלופת מעצר. נבחנו שלוש חלופות שונות וכמה מפקחים שונים. שירות המבחן, אשר ערך את התסקיר ואת התסקיר המשלים, מצא לנכון שלא להמליץ על אף אחת מהחלופות שהוצעו. בית המשפט הנכבד קמא אימץ המלצתו זו של שירות המבחן ואף ציין כי נוכח הסכנה הנשקפת מן העורר, כלל אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

העבירות המיוחסות לעורר הן עבירות חמורות, המלמדות לכאורה על מסוכנות רבה (ראו: בש"פ 1075/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.2.2006); בש"פ 1214/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.2.2005)). העורר אמנם ניהל עד למעצרו אורח חיים נורמטיבי באופן יחסי (אם כי יש לזכור כי לעורר ישנם שני רישומים פליליים – בעבירת תקיפה ובעבירת החזקת מקום להימורים) ומדובר במעצר ראשון שלו. ואולם, נסיבות ביצוע העבירות הנטענות, בהיותו של העורר אומן למתלוננת, אחראי לגורלה לאחר שהיא הוצאה ממשפחתה הביולוגית והועברה למקום מקלט - מצביעות על מסוכנות יתרה הנשקפת ממנו. נסיבות ביצוע העבירות גם מראות, כפי שציין בית המשפט, כי מדובר באדם מסוכן שלא ניתן ליתן בו אמון, לאחר שהפר כבר את האמון שנתנה בו המערכת – כאומן. המעשים המיוחסים לעורר אף מלמדים על תעוזה מצידו, שכן הוא המשיך לבצע את מעשיו גם לאחר שהמתלוננת התלוננה על המעשים.

אין להתעלם עוד מן החשש האינהרנטי במצבים מסוג זה, לשיבוש הליכי משפט, נוכח העובדה שמדובר בעבירת מין במשפחה, והדבר נטען גם על ידי המדינה בבקשתה הראשונית (סעיף 6 לבקשה). ראו: בש"פ 4514/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.5.2004); בש"פ 1441/01 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 20.3.2001); בש"פ 2415/95 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.4.1995)). סבורני, כי כאשר מדובר במשפחה אומנת, הדברים מקבלים חיזוק נוסף, שכן מדובר בקטינה שהוצאה ממשפחתה הביולוגית, ועל כן התלות שלה במשפחה האומנת, שאמורה לשמש לה מקור לביטחון, אהבה ותחושת ביתיות – רבה עוד יותר.

8.

על אף כל האמור לעיל, ועל אף העובדה שעל פני הדברים נראה שמדובר באדם שקשה ליתן בו אמון – הורה בית המשפט הנכבד קמא, כמצוות המחוקק, על בחינת חלופת מעצר ולאחר שזו נפסלה – על עריכת תסקיר משלים לבחינת חלופה נוספת. בית המשפט הנכבד קמא הלך כברת דרך לקראת העורר, כאשר איפשר לו להציג שלוש חלופות, שנבחנו בקפדנות על ידי שירות המבחן. לאחר כל הבדיקות הללו, העדיף שירות המבחן לא להמליץ על אף אחת מהחלופות, והדברים מדברים בעד עצמם. נראה כי בכך פעל בית המשפט הנכבד קמא בהתאם לחוק ולפסיקת בית משפט זה, והבדיקות השונות אכן מוצו עד תום.

9.

מבלי לגרוע בכל האמור לעיל, ככל שהעורר יוכל להציע חלופת מעצר אחרת, שטרם נבחנה, ואשר משלבת מרכיב של ריחוק גיאוגרפי ממקום מושבה של המתלוננת (אף כי נפסק בעבר כי לעיתים אין די בכך על מנת להבטיח שחלופת המעצר תאיין את המסוכנות, וראו: בש"פ 768/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 30.1.2006); בש"פ 5773/03 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 3.7.2003)) וכן ריחוק מקטינים וככל האפשר מנשים – הרי שניתן יהיה לראות טעם להגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר וזאת מבלי שאחווה דעה מראש לגבי סיכוייה של בקשה כזו. כך ניתן יהיה אף לנהוג לאחר שהמתלוננת תשלים עדותה.

10.

לאור הטעמים המפורטים לעיל – הערר נדחה איפוא.