בש"פ 4514/04 מדינת ישראל נ. פלוני

בפניי ערר שהגישה המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב'

גילאור ) מיום 11.5.04, אשר הורה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

ביום 29.4.04 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו מעשי אינוס בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 345(ב)(1) ו–351(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק ), מעשים מגונים, עבירה לפי סעיף 348(ב) ו–351(ג)(2) לחוק, התעללות בקטין, עבירה לפי סעיף 368ג סיפא לחוק וסחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק. על-פי האמור בכתב האישום, בין השנים 1998 ו-2002, מאז שהייתה המתלוננת – ביתו של המשיב – בת 12 ועד שמלאו לה 16 לערך, נהג המשיב, בין היתר, לנשק אותה על שפתיה ובשקע שבין צווארה לכתפה, לעסות את גופה ותוך כך ללטף את שדיה ולגעת באיבר מינה, להחדיר אצבעותיו לאיבר מינה בזמן שסבר שנרדמה במיטתו ולחכך את איבר מינו באיבר מינה או בבטנה. עוד יוחסה למשיב בכתב האישום התעללות נפשית במתלוננת, על-ידי כך שנהג לאסור עליה לצאת לבלות עם בני גילה ואם בכל זאת היתה עושה כן, היה מקלל אותה וקורא לה "זנזונת" ו"פרחה". כן דרש המשיב מהמתלוננת כי התנסותה הראשונה בנשיקה עם גבר תהיה איתו בלבד ולא עם אחרים. בהזדמנויות שונות, כך עולה מכתב האישום, נהג המשיב להצמיד את כל גופו לגופה של המתלוננת, מלפנים ומאחור, ולחבק אותה שעה ארוכה. כתב האישום אף מתאר מקרה בו הפציר המשיב במתלוננת כי תתקלח איתו, ומשזו סירבה, הציע שיעשו כן כשבגדיהם התחתונים לגופם. בסיום הרחצה, פשט המשיב את תחתוניו וחשף את איבר מינו בפני המתלוננת. בכל התקופה הרלוונטית לכתב האישום, כך צוין, נהג המשיב לומר למתלוננת כי הוא אוהב אותה וכי אם יאבד אותה, יתאבד; כן נהג לאיים על המתלוננת לבל תספר על מעשיו לאמה, אחרת האם תמות.

ביום 9.5.04 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום מתוקן, בו התווסף אישום שני כנגד המשיב, המייחס לו עבירות של התעללות בקטין, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק, ותקיפת בני משפחה, לפי סעיף 379 וסעיף 382(ב) לחוק העונשין. בכתב אישום זה יוחסו למשיב מעשים של אלימות פיזית ונפשית בשני בניו ובאשתו. יחד עם כתב האישום המתוקן, הוגשה אף בקשה מתוקנת למעצר המשיב עד תום ההליכים, אשר הדגישה את מסוכנותו של המשיב גם ליתר בני המשפחה. לבקשת באי-כוחו של המשיב, אשר קיבלו את ההודעה על הגשת הבקשה המתוקנת אך בבוקר הדיון בבית המשפט המחוזי, החליטה סגנית הנשיא גילאור כי הדיון בפניה יתנהל אך באשר לבקשת המעצר עד תום ההליכים בגין האישום הראשון, שבכתב האישום המקורי.

בהתאם, יוחד הדיון בפניי למעצרו של המשיב עד תום ההליכים בגין האישום הראשון בלבד.

בהחלטתה, קבעה סגנית הנשיא, כי ישנן ראיות לכאורה למעשים המתוארים בכתב האישום, אף כי ישנו כרסום מסוים, כך לגישתה, בעבירת האינוס, לאור תוצאות בדיקת הגניקולוג אשר קבע כי קרום הבתולין של המתלוננת נראה שלם. יחד עם זאת סברה סגנית הנשיא כי ניתן להבטיח את מטרת המעצר בחלופת מעצר בבית אחיו של המשיב בראשון לציון. את קביעתה נימקה בשלושה. ראשית, כי המעשים המתוארים כעבירת אינוס פסקו, וזאת לדברי המתלוננת, לפני כשנתיים ואילו המעשים המיניים האחרים פסקו לפני כשנה. שנית, ציינה השופטת כי הסיבה האמיתית, לכאורה, בגינה התלוננה המתלוננת כנגד אביה, היא האווירה הקשה בבית וההתפרצויות שלו כלפיה, שמות הגנאי בהם כונתה על-ידו ואיסוריו שתדבר או תצא עם בנים. שלישית, מצאה השופטת טעם לפגם בכך שהמתלוננת הגיעה למסור תלונתה במשטרה עם אמה אחרי שביקרה במספרה. בגין כל אלה קבעה השופטת כי אין חשש כבד או ממשי לפגיעה נפשית בה אם ישוחרר המשיב למעצר בית מלא בעיר אחרת, רחוק ממגורי המשפחה. השופטת קמא נעתרה לבקשת המדינה לעיכוב ביצוע החלטתה ל–48 שעות, על מנת לאפשר למדינה לערור על ההחלטה.

בהודעת הערר שהוגשה לבית משפט זה טען בא-כוח המדינה כי השתהותה של המתלוננת בהגשת תלונתה, אינה צריכה להיות לה לרועץ, ואין בה כשלעצמה כדי להפחית מחומרת המעשים המיוחסים למשיב. בין היתר, טען בא-כוח המדינה כי גם אם בהיבט המיני פחתה הסכנה הנשקפת למתלוננת מצד המשיב, הרי שהסכנה לגופה ולנפשה של המתלוננת איננה פוחתת כלל, והיא אך מתגברת כאשר המשיב הועמד לדין בעקבות תלונתה.

לאחר ששמעתי את טיעוניה של באת-כוח המשיב אשר הצביעה על סתירות ופרכות לכאורה, שיש לטענתה בגרסת המתלוננת ולאחר שעיינתי בחומר החקירה שנמסר לעיוני, שוכנעתי כי דין הערר להתקבל. כאמור, בית המשפט קמא קבע כי בתיק החקירה יש ראיות לכאורה הקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו, אף כי הצביע על טעמים הפוגעים לכאורה במשקלן, אך לאלה לא מצאתי אחיזה של ממש. אכן, המתלוננת לא התלוננה כנגד מעשי אביה בתקופה בה ביצע את מעשיו המיניים והשהתה את הגשת תלונתה זמן ניכר. עקב מידע שהגיע לעובדת הסוציאלית, שנתיים לפני הגשת התלונה, נעשה בירור עם המתלוננת ואמה, והן הכחישו את הידיעה כי מבוצעים במתלוננת מעשים מגונים. ההסבר שנתנה המתלוננת מדוע בחרה בעיתוי שבחרה כדי להגיש תלונתה, אין בו כשלעצמו כדי לפגוע באופן לכאורי באמינות גרסתה. קשה לעמוד על צפונות נפשה של בת המחליטה לחשוף את מעשיו המיניים של אביה בה. אם אמנם בוצעו המעשים, הרי חוויה של משטר אימים בבית ולחץ על המתלוננת כפי שהיא מתארת כאשר היא מנסה להתנער משליטתו של האב, עשוי להיות הקש האחרון המביא להגשת תלונה.

מקובלת עלי גם טענת בא-כוח המדינה כי העובדה כשלעצמה שקרום הבתולין של המתלוננת לא נפגע, אין בה כדי לסתור את גרסתה ביחס למעשים שאת ביצועם מייחסת היא למשיב. המתלוננת מסרה מספר הודעות במשטרה במועדים שונים. בהודעות על פניהן, נראה כי המתלוננת נזהרה שלא להגזים במעשים שייחסה לאביה ותיאוריה אינם מופרזים. היא השיבה לשאלות בחקירה, היא לא ראתה במעשיו של אביה מעשי אינוס, כיוון שבוצעו בהחדרת אצבעות לאיבר מינה ולא בהחדרת איבר מינו. המתלוננת אף לא תיארה מגעים שבוצעו בכוח, ותיאוריה היו מאופקים אך מפורטים. גרסתה של המתלוננת אף מוצאת חיזוק נסיבתי בעדויות נוספות בתיק החקירה.

כיוון שהקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה אינה נחלשת כקביעת בית המשפט קמא, נותרה השאלה אם אין נשקפת מהמשיב מסוכנות עקב שחרורו לתנאי חלופה.

החשש מפני שחרורו של המשיב הוא בעיקר בסיכון שעל המתלוננת יופעל לחץ נפשי אשר עלול לפגוע ביכולתה להעיד. כבר נפסק לא אחת, כי ככל שמדובר בעבירות מין במשפחה ובעיקר בעבירות שמבצע הורה בילדו, החשש לשיבוש הליכי משפט הינו חשש טבוע בעבירות עצמן (ראו בין היתר: בש"פ 2415/95 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 665/97 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם); בש"פ 5867/00 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5654/01 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1441/01 מדינת ישראל נ' פלוני ואח' (לא פורסם)). התלות בהורה מחד, ותחושת האשם והבושה שבתלונה ובעדות כנגד ההורה מאידך, יוצרים הם כשלעצמם לחץ נפשי בל יתואר על בן או בת, שאמורים להעיד נגד הורה. כדי להגיש תלונה במשטרה ולחשוף את מסכת היחסים שהתנהלה לכאורה במסתרים בין בת לאביה, מתחייבת תעוזה רבה ויש להגן על המתלוננת כך שאם תלונתה מבוססת, לא תירתע מלהציגה ולהעיד ביחס אליה. בנסיבות כאלו, כאשר הראיות לכאורה על פניהן נראות משכנעות, וקיים חשש להשפעה על עדים או שיבוש הליכים, נדרש המחיר של פגיעה בחירותו של ההורה הנאשם בעבירות מין או אלימות. החשש המתואר לשיבוש הליכי משפט – מעבר לזה הנובע מאופי העבירות ומערכת היחסים המורכבת – נתמך במקרה שלפנינו בעדות המתלוננת לפיה אביה נהג לאיים עליה כי אם יאבד אותה, הוא יתאבד וכי אסר עליה לספר על היחסים המיניים ביניהם לאמה, איום אשר ככל הנראה היה בו כדי להרתיע את המתלוננת מלחשוף את מעשי האב משך שנים. זאת ועוד, מקריאת חומר החקירה מצטיירת תמונה מקיפה של מערכת יחסים משפחתית מעוותת, בה שולטים האלימות והאיומים המופנים מצד האב כלפי כל בני המשפחה. בנסיבות אלה, מתחזק החשש כי בשחרורו של המשיב לחלופת מעצר יש חשש ממשי להשפעה על עדות המתלוננת, ואפשרות לפגיעה בקיום ההליכים. לכך יש להוסיף כי – על פי הראיות בתיק החקירה – המשיב הוא אדם שנהג באלימות פיזית ומילולית כלפי משפחתו הקרובה, אשתו ובנו ואף כלפי המתלוננת עצמה. בשל אופי העבירות המיוחסות למשיב ומחמת החשש לפגיעה במתלוננת ובאמה ולפגיעה בתקינות ההליך, דין הערר להתקבל.

אשר על כן, אני מורה כי המשיב ייעצר עד לתום ההליכים.