בש"פ 7875/05 פלוני נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' אבידע ) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

ביום 25.4.05 הוגש כנגד העורר כתב אישום בו נטען כי במספר רב של הזדמנויות, החל משנת 1997, ביצע העורר עבירות מין בביתו החורגת, קטינה ילידת 1990 (להלן: המתלוננת ). בכתב האישום נטען כי העורר אנס את המתלוננת, ביצע בה מעשי סדום וכן שורה של מעשים מגונים. כן נטען בכתב האישום כי ביום 18.4.05 תקף העורר את המתלוננת, הכה אותה ואיים לדקור אותה בסכין שהחזיק בידו. בעקבות מעשים אלה נעצר העורר ומספר ימים לאחר מכן הוגש נגדו כתב האישום. עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

בית המשפט המחוזי בחן את הראיות שהובאו בפניו ומצא כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר במידה המצדיקה את מעצרו. כן קבע בית המשפט כי לנוכח המסוכנות הנשקפת מהאישומים המיוחסים לעורר – הן עבירות המין והן התקיפה האלימה שארעה ביום 18.4.05 – קיימת עילה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים. בית המשפט שקל גם את קיומה של חלופת מעצר ולצורך כך הוכנו והוגשו מספר תסקירי מעצר על ידי שירות המבחן. בסופו של דבר, ביום 21.7.05, החליט בית המשפט המחוזי, לאחר שעיין בתסקירים השונים, כי אין בנמצא חלופת מעצר מתאימה וכי חלופת המעצר המוצעת אינה מספקת. על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר שבפניי.

בעררו וכן בדיון בפניי העלה בא-כוח העורר מספר טענות. ראשית, לטענתו, עיון בתיק החקירה מגלה כי במקרה דנן אין מתקיימות ראיות לכאורה במידה הדרושה. בא-כוח העורר טען כי התביעה כולה נשענת על עדותה היחידה של המתלוננת וכי מדברים שאמרה המתלוננת במשטרה יש חשש כי היא אינה דוברת אמת. כן ציין בא-כוח העורר את העדרם של ממצאים רפואיים רלוונטיים וקיומן של סתירות לכאורה בין עדותה של המתלוננת לעדותה של האם, אשתו של העורר. טענה נוספת שהעלה בא-כוח העורר היתה כי גם בהנחה שקיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים הנטענים, הרי שהמסוכנות הנשקפת מן העורר היא ספציפית כלפי המתלוננת בלבד. לפיכך, כך נטען, ניתן להפיג מסוכנות זו באמצעים חמורים פחות מאשר מעצר מאחורי סורג ובריח. עוד הוסיף בא-כוח העורר וטען כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר היא ראויה וכי שהייתו בבית משפחת אחותו תשיג את מטרות המעצר. בא-כוח העורר הזכיר גם את נסיבותיו המיוחדות של העורר, שהוא אדם חרש ואילם, וציין כי מגבלות אלה גורמות לעורר קשיים רבים בבית המעצר.

בתשובה לטענות בא-כוח העורר ציין בא-כוח המשיבה כי במקרה דנן קיימות ראיות לכאורה ברמה גבוהה ביותר. לטענתו, ההודעות שמסרה המתלוננת הן מפורטות מאוד ועל פני הדברים, על פי הנדרש בשלב זה של ההליכים, אין כרסום באמינותן. כן ציין בא-כוח המדינה כי לדברים שמסרה המתלוננת קיימים גם חיזוקים נוספים בחומר הראיות ובין השאר, העובדה כי טענתו של העורר כי הוא סובל מאין-אונות נסתרה על ידי אשתו, אשר העידה על קיומם של יחסי מין סדירים. בא-כוח המשיבה ציין גם כי שירות המבחן העריך את רמת הסיכון הנשקפת מהעורר כבינונית ומכל מקום, חלופות המעצר שנבדקו לא נמצאו מתאימות. בנסיבות אלה, טען, אין מקום להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. ההודעות שמסרה המתלוננת במשטרה היו הודעות מפורטות ביותר ומובא בהן תיאור קוהרנטי של התלונות לענין עבירות המין. לנוכח הודעות אלה, ולנוכח הראיות הלכאוריות האחרות, ניתן לומר כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשים המיניים המיוחסים לו. כמו כן, באשר לארוע התקיפה החמור שקדם למעצרו של העורר, הרי שבענין זה קיימות הודעות מצד עדות ראיה נוספות התומכות בגרסת המתלוננת. לעת הזאת, הספקות עליהם הצביע בא-כוח העורר אינם מכרסמים בראיות הקיימות במידה המצדיקה לקבוע כי אין מתקיימות ראיות לכאורה ברמה הנדרשת. באשר לעילת המעצר, אין ספק כי מהמעשים המיוחסים לעורר נשקפת מסוכנות משמעותית. לעורר מיוחסות עבירות מין חמורות שבוצעו בקטינה שהוא היה אב לה, והתמשכו על פני שנים מאז היותה בגיל רך; לכך יש להוסיף כי גם הארוע האלים שהתרחש לכאורה ביום 18.4.05 הינו חמור דיו כדי להקים עילת מעצר מסוג מסוכנות. כמו כן, מקובלת עלי טענת בא-כוח המדינה כי בנסיבות המקרה, לנוכח העובדה כי מדובר בעבירות מין במשפחה ובמתלוננת בגיל הקטינות, קיים חשש גם לשיבוש הליכי משפט. על כגון דא כבר נאמר כי כשמדובר בעבירות מין במשפחה, ובמיוחד בעבירות שמבצע הורה בילדו, החשש מפני שיבוש ההליכים טבוע בעבירות עצמן וזאת לנוכח התלות שיש לילד בהורה והלחץ הנפשי המופעל על הילד בנסיבות כאלה (ראו: בש"פ 4514/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)). בנסיבות הענין שלפנינו יש לחץ נפשי מיוחד בהתחשב במצב אליו נקלעה המתלוננת, שאינה מקובלת עוד בבית אמה והיא מצויה בבית משפחה אומנת. באשר לחלופת המעצר שהוצעה הרי שגם בענין זה לא ראיתי לקבל את טענות בא-כוח העורר. החלופה שהוצעה היתה בבית אחותו של העורר. מתסקירי שירות המבחן עולה כי קיים ספק בקשר למסוגלותה של האחות לפקח על העורר וזאת בעקבות מצבה הבריאותי הלקוי. האחות התייצבה לדיונים בבית המשפט המחוזי, ואף נחקרה, ובית המשפט, שהתרשם ממנה באופן בלתי אמצעי, לא ראה לאשר את שחרורו של העורר לחלופת מעצר בביתה. לנוכח האמור לא ראיתי להתערב בהחלטה זו. באשר לנסיבותיו המיוחדות של העורר הרי שבית המשפט קמא היפנה תשומת לב שלטונות הכלא ובית המעצר כי יש לתת תשומת לב מיוחדת לתנאי החזקתו של העורר כדי להגן עליו מפני התנכלות של אסירים ולהתחשב בקשייו המיוחדים. בדיון בפניי העלה בא-כוח העורר טענה כי אכן נפגע העורר מהאסירים עימם הוא מוחזק. בא-כוח המדינה הודיע כי בדק ומצא שתלונתו של העצור נבדקת, ועל פי בקשתו, תוצאותיה ישלחו בכתב. אין לי אלא לשוב ולהפנות תשומת לב שלטונות שירות בתי הסוהר, כי יש לתת תשומת לב מיוחדת לבעייתו של העורר בכלא.

אשר על כן, הערר נדחה.