בש"פ 6329/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק-רפפורט ) מתאריך 31.07.2012 ב-מ"ת 21356-05-12, אשר דחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה שבגדרה ניתן צו לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

להלן יובאו הנתונים הנדרשים להכרעה בערר.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים, המייחס לו שני אישומים: האישום הראשון עניינו בעבירות מין במשפחה ובאיומים, והאישום השני בתקיפה ובאיומים.

באישום הראשון מואשם העורר בכך שביצע מעשים מיניים שונים בבתו, ילידת שנת 1998 (להלן: המתלוננת ), הכוללים: מעשים מגונים ומעשי סדום. באישום השני מואשם העורר בכך שהיכה את אשתו וסטר לילדיו מספר פעמים, ושבמקרים נוספים נהג באלימות קשה כלפי המתלוננת.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים בעניינו. ב"כ העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וביקש לבחון אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, שתאיין את מסוכנותו. בית המשפט קמא הורה על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו של העורר. בתסקיר שהוגש לבית המשפט הנכבד קמא העריך שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגעת, ולכך שהעורר יפעיל לחצים כנגד המתלוננת. שירות המבחן המליץ איפוא שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר כלשהי.

בהתאם, בתאריך 12.06.2012 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' יעקובי ) על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

4.

בתאריך 17.07.2012 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, והציע חלופת מעצר בישיבת "מאור יצחק" שביישוב חשמונאים (בערר שהוגש בפניי הזכיר ב"כ העורר, ככל הנראה בשגגה, את ישיבת "מאור מיכאל", אף שהתכוון, כפי שעולה ממכלול החומר, לישיבת "מאור יצחק"). בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר משלים, וזה שהוגש – המליץ שלא לשחרר את העורר גם לחלופה זו, משום שהתרשם כי מידת הפיקוח שם אינה מספקת בנסיבות העניין. בעקבות תסקיר משלים זה קבע בית המשפט המחוזי כאמור בתאריך 31.07.2012, כי נשקפת מסוכנות מן העורר, אשר אינה ניתנת לאיון אף לא בחלופת המעצר החדשה שהוצעה על ידו. עוד נקבע כי בשם לב לכך שלגבי עבירות מסוימות המיוחסות לעורר בכתב האישום, ההליך צפוי להמשך (זאת בשונה מהעבירות בהן הודה) – עדיין קיים חשש לשיבוש הליכי משפט בדרך של הפעלת לחץ על המתלוננת.

מכאן הערר שלפני.

5.

העורר טוען כי שירות המבחן שגה בממצאיו ובהמלצותיו שבתסקיר המשלים שערך, שכן לא בחן כראוי את חלופת המעצר שהציע העורר, דהיינו ישיבת מאור יצחק. העורר הוסיף וטען כי מסוכנותו הנטענת של העורר אינה כלפי כולי עלמא, אלא כלפי המתלוננת בלבד, הנמצאת כיום במקום מחסה מרוחק. אשר לחשש לשיבוש הליכי משפט טען העורר כי אין בעובדה שלא הודה בחלק מפרטי האישום כדי לבסס עילת שיבוש.

6.

המשיבה מאידך גיסא סומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא הנכבד. עמדתה היא כי המסוכנות הנשקפת מן העורר היא גבוהה, כפי שהשתקף מהתסקירים בעניינו, ולא ניתן לאיינה בכל חלופת מעצר. עוד התייחסה המשיבה לחשש לשיבוש הליכי משפט, וטענה כי קיים חשש כבד כי אם ישוחרר העורר לחלופת מעצר, הוא יפעיל לחץ על המתלוננת.

7.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות . נימוקי לכך יפורטו מיד בסמוך.

8.

סעיף 21(ב)(1) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו – 1996 קובע, כידוע, כי אין לעצור נאשם עד תום ההליכים, אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה. בענייננו, העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ועל כן הדיון התמקד בשאלת קיומה של חלופת מעצר.

9.

העורר מבקש כאמור לשחררו לחלופת מעצר בישיבת "מאור יצחק" שביישוב חשמונאים. כפי שהובהר לעיל, שירות המבחן, מצא לנכון שלא להמליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר זו. גישת שירות המבחן שעמדה בבסיס התסקיר ובתסקיר המשלים וכן החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד נראות לי הולמות בנסיבות ענייננו. אבהיר:

העבירות המיוחסות לעורר הן עבירות חמורות, המלמדות לכאורה על מסוכנות רבה. אמנם מדובר במעצר ראשון של העורר, אולם נסיבות ביצוע העבירות בהן הודה כברהעורר והמשכותן - מצביעות על מסוכנות יתרה הנשקפת ממנו (ראו: בש"פ 10179/04 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם – 14.1.04); בש"פ 1214/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם – 13.2.05)).

מעבר לכך – אין להתעלם מן החשש האינהרנטי במצבים מסוג זה, לשיבוש הליכי משפט, נוכח העובדה שמדובר פה בעבירת מין במשפחה (ראו למשל: בש"פ 4514/04

מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.5.2004)).

10.

אכן, קיימות החלטות בהן חלופת הישיבה הספציפית, אשר הוצעה על ידי העורר – הוכרה כחלופת מעצר מתאימה. אולם התאמתה של חלופת מעצר נבחנת לעולם ביחס לנסיבות העניין הקונקרטי – העבירות המיוחסות לנאשם ואישיותו. בענייננו, סבורני כי המסוכנות הרבה העולה מהמעשים המיוחסים לנאשם, כמו גם החשש שיפעיל לחץ על המתלוננת ויביא בכך לשיבוש הליכי משפט, אינם מאפשרים בשלב זה שחרורו לחלופת מעצר.

11.

לאור כל הטעמים המפורטים לעיל – הערר נדחה.