בש"פ 1214/05 פלוני נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אהד ) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

כנגד העורר הוגש ביום 17.12.04 כתב אישום בו נטען כי העורר ביצע במספר הזדמנויות עבירות מין באחייניתו בת ה-10. הקטינה ואחותה התייתמו מהוריהן והן מתגוררות בפנימיה. בכתב האישום נטען כי בעת שהגיעו הקטינה ואחותה לחופשות בביתו של העורר הוא ביצע בקטינה מעשי אינוס ומעשי סדום. בד בבד עם כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. לאחר שקיים דיון בו נשמעו טענות הצדדים לענין המעצר הורה בית המשפט על מעצרו של העורר. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

בדיון בפניי הסכים בא-כוח העורר כי יש בעדותה של הקטינה כדי להוות ראיות לכאורה כנגד העורר וכן כי ייתכן שהראיות האחרות, בדבר מצבה הנפשי של הקטינה ועדותה של אחותה של הקטינה, יכולות לעלות כדי הסיוע הנדרש. עם זאת, לטענתו, ראיות אלו הן בעוצמה חלשה מאוד ולנוכח נסיבותיו של העורר היה מקום לשקול שחרורו לחלופת המעצר שהוצעה, המרוחקת מבית המשפחה. בא-כוח העורר הוסיף וציין כי העורר מגדל את חמשת ילדיו לבד ואין לו עבר פלילי קודם רלוונטי. עוד ציין בא כוח העורר כי התיק נקבע לשמיעה רק בחודש ספטמבר ועל כן העורר צפוי להיות נתון במעצר תקופה ארוכה ללא שיתנהל משפטו. מנגד, עמד בא-כוח המדינה על עוצמת הראיות בתיק זה ולטענתו, לנוכח העבירות הנטענות, ובהתחשב בחשש בדבר ההשפעה על עדויות הקטינות, אין מקום לשחרר את העורר לחלופת המעצר.

לאחר שעיינתי בערר ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה לביצוע מעשים מיניים חמורים באחייניתו בת ה-10. גם בא-כוח העורר מסכים לקיומה של תשתית ראייתית אולם חולק הוא על טיבה ואיתנותה. בא-כוח העורר העלה טענות מטענות שונות כנגד עדותה של הקטינה אולם בשלב זה אין ניתן לקבוע כי טענות אלו פוגעות באמינות גרסתה של הקטינה. חוקרת הילדים התרשמה כי הקטינה מתארת ארועים שחוותה וכי התיאור מכיל מאפיינים חזקים של מהימנות. גרסתה של הקטינה תבחן בוודאי במשפט גופו אולם בשלב בו אנו נמצאים כיום, די בה כדי להוות ראיה לכאורה כנגד העורר, המקימה עילה למעצרו עד לתום ההליכים. עוד יצוין כי גרסתה של הקטינה מוצאת חיזוק גם בראיות האחרות הקיימות בתיק. המסוכנות הנשקפת, איפוא, מן המשיב, לנוכח העבירות בהן הוא מואשם, היא ברורה וכן קיימים גם חששות נוספים מפני שחרורו, שהמרכזי בהם הוא החשש מפני שיבוש מהלכי המשפט. "כבר נפסק לא אחת, כי ככל שמדובר בעבירות מין במשפחה ובעיקר בעבירות שמבצע הורה בילדו, החשש לשיבוש הליכי משפט הינו חשש טבוע בעבירות עצמן" (בש"פ 4514/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) והאסמכתאות המובאות שם). בענייננו, הקטינה היא, כאמור, יתומה מאב ואם והעורר היה הדמות ההורית היחידה ובעלת המשמעות בחייה. בנסיבות אלו, קיים חשש ממשי כי שחרורו של העורר יהווה לחץ יופעל לחץ על הקטינה או על בני המשפחה האחרים וכי לחץ זה עלול להביא לשיבוש ההליכים.

אשר על כן, הערר נדחה.