בש"פ 1291/05 מדינת ישראל נ. פלוני

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

נגד המשיב הוגש ביום 1.6.04 כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של מעשה מגונה בקטין בן משפחה, תקיפת קטין בן משפחה, ניסיון למעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 16, איומים, התחזות לאדם אחר, שיבוש מהלכי משפט והחזקת סכין שלא כדין. באישום הראשון בכתב האישום נטען כי במהלך תקופה של מספר שנים ועד לשנת 2003 ביצע המשיב מעשים מגונים בבתו הקטינה, ילידת 1990 (להלן: הקטינה ), אשר כללו, בין היתר, חשיפת איבר מינו בפני הקטינה וכן נגיעות ונשיקות בפיה, בבטנה ובחזה. כן נטען בכתב האישום כי המשיב דרש מהקטינה לבצע בו מין אוראלי ומעשי אוננות, למרות שהתנגדה והתחננה כי יניח לה. עוד נטען כי בתחילת חודש אוגוסט 2003, לאחר סכסוך של המשיב עם אימה של הקטינה, התקשר המשיב לקטינה ואיים עליה בכך שאמר לה כי ישלח 10 גברים ש"יזיינו" אותה. באישום השני בכתב האישום נטען כי בחודש מאי 2004 הציג עצמו המשיב בכזב כאחיו בפני שני שוטרים שניגשו אליו בגין המעשים שיוחסו לו באישום הראשון. במעמד זה, כך נטען, נשא המשיב סכין על גופו.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. ביום 5.7.04 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט

ח' כבוב ) על מעצרו של המשיב כמבוקש. על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המשיב ערר (בש"פ 6612/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), בו קבע בית משפט זה (השופט י' עדיאל ) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים שיוחסו למשיב בכתב האישום. כן קבע בית משפט זה כי קמה עילת מעצר נגד המשיב נוכח מסוכנותו, הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו, המעידים על דפוס התנהגות מתמשך; מעברו הפלילי, הכולל הרשעה בעבירה של מעשה מגונה וכן מתסקיר המעצר שנערך בעניינו, אשר לא המליץ על שחרורו. בית משפט זה קבע עוד כי החשש משיבוש מהלכי משפט, אשר מובנה בעבירות מן הסוג שביצע המשיב, מתעצם על רקע האישום לפיו איים המשיב על המתלוננת כי אם תספר על מעשיו הוא יפגע בה. כן קבע בית משפט זה כי קיים חשש שהמשיב יימלט מן הדין, חשש הנובע מהעובדה כי לא התייצב במשטרה משך תקופה ארוכה, אף על פי שידע כי מחפשים אחריו. נוכח האמור לעיל, נקבע כי אין בחלופת מעצר כדי להשיג את מטרות המעצר.

בבקשה שבפניי טוען בא-כוח המדינה כי אמנם טרם החלה שמיעת הראיות במשפטו של המשיב, אולם הסיבה לכך היא דחיות חוזרות ונשנות שנתבקשו על ידי הסנגוריה, מטעמים שאינם קשורים בתביעה. כן מציין בא-כוח המדינה כי אף על-פי שמועדי ההוכחות בתיק קבועים לאחר תום תקופת ההארכה המבוקשת, ובית המשפט המחוזי דחה את בקשת התביעה להקדימם בשל העומס על יומנו וכן בשל תחושתו כי במקרה הנדון אין להעדיף את המשיב על פני נאשמים עצורים אחרים המחכים למשפטם, הרי מיד בסמוך לאחר מכן נקבעו ארבעה תאריכים שבהם ניתן יהיה לשמוע את כל הראיות בתיק. בהתחשב באמור לעיל מבקש בא-כוח המדינה להורות על המשך מעצרו של המשיב נוכח מסוכנותו, אשר לא קהתה עם חלוף הזמן, וכן נוכח החשש המובנה כי ישפיע על עדים או יימלט מן הדין.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב כי בקשות הסנגוריה לדחיית מועדי הדיון שנבעו מחילופי הסנגורים בתיק הסתיימו זה מכבר וכי מכל מקום ניתן היה לקבוע מועדי הוכחות החל מחודש ספטמבר. בא-כוח המשיב טוען כי יש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר בהתחשב בהתמשכות הליכי המשפט, בכך שהמשפט לא צפוי להסתיים אף בתקופת ההארכה המבוקשת, וכן בכך שחלפה תקופה ניכרת בין המועד האחרון בו ביצע המשיב לכאורה את המעשים המיוחסים לו לבין מועד מעצרו, אשר במהלכה לא ניסה המשיב לאיים על בתו או לשבש את מהלכי המשפט.

עיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון ואף התלבטתי לא מעט נוכח התמשכות התקופה בה נתון המשיב במעצר. בכל זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, קשה להשלים עם כך שטרם החלו להישמע הוכחות במשפטו של המשיב. עד לחודש ספטמבר המשפט אמנם נדחה בשל בקשות דחייה מטעם הסנגוריה וחילופי הסנגורים, אך החל מחודש זה ניתן היה מבחינת הסנגוריה לקבוע מועדים להוכחות, אלא שכאן קם מכשול בלוח הזמנים העמוס מאד של בית המשפט המחוזי. אלמלא המסוכנות הרבה הנשקפת לקטינה שהיא בתו של המשיב, ייתכן שבהתמשכות הליכי המשפט היה כדי להכריע את הכף; אולם, המעשים החמורים המיוחסים למשיב - כמו גם הרשעתו הקודמת בעבירה של מעשה מגונה ועונש המאסר על-תנאי אשר תלוי ועומד נגדו בגין עבירה זו - מלמדים על מסוכנות של ממש, אשר לא קהתה עם חלוף הזמן. לכף המאזניים המכריעה יש להוסיף גם את החשש הקיים שהמשיב ינסה לשבש את מהלכי המשפט הן בשל ניסיונו לחמוק ממעצר המשטרה כנטען באישום השני, והן בשל החשש המובנה של השפעה על הקטינה. בית משפט זה קבע לא אחת כי ככל שמדובר בעבירות מין במשפחה ובעיקר בעבירות שמבצע הורה בילדו, החשש לשיבוש הליכי משפט הינו חשש טבוע בעבירות עצמן (ראו, למשל: בש"פ 5654/01 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 4514/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) והאסמכתאות המובאות שם). בנסיבות אלו, איני רואה מנוס מלהאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. יש לקוות כי בית המשפט המחוזי ייעשה כל מאמץ להקדים את המועדים שנקבעו לדיוני ההוכחות במשפטו של המשיב, אם יעלה הדבר בידו על-פי יומנו.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת ואני מורה בזאת על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 1.3.05 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1103/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.