בש"פ 2497/05 עודה סאלח נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (השופט ח' כבוב) שדחה את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בפתח-תקוה (השופט נ' שטרנליכט) והורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום ובו שמונה אישומים המייחסים לו, על ידי שתקף את המתלוננת, אשתו אותה עת, הפרת הוראת בית משפט השלום בכפר-סבא לפיה נאסר על העורר ליצור קשר עם המתלוננת, עבירה על פי הוראת סעיף 287(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (אישום ראשון); איומים על המתלוננת לפיהם אמר העורר "אם את ממשיכה להרחיק אותי מהבית אני רוצח אותך ויורה בך", עבירה על פי סעיף 192 וסעיף 287(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (אישום שני); במספר הזדמנויות שונות, תקיפה בנסיבות מחמירות של בנו הקטין, עבירה על פי סעיף 379 + 382(ב)(2) וכן סעיף 368(א)(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (אישום שלישי, רביעי, חמישי ושביעי).

כן מיוחס לו, כי תקף את המתלוננת באמצעות מקל וגרר אותה בשערה מחוץ לביתם, עבירה על פי סעיף 379 ו-382ב(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (אישום שישי) ותקיפה נוספת בנסיבות מחמירות כלפי בנו הקטין (אישום שמיני).

2.יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום שוכנע שקיימות ראיות לכאורה המספיקות לבסס את האישומים באשר לאלימות נגד הילדים. עם זאת קבע, כי האשה - המתלוננת מסרה תלונתה רק כעבור מספר ימים מבלי שנתנה טעמים לכך ובכך יש כדי להחליש את הראיות נגד העורר בעניין זה. עוד נקבע שקיימת חזקת מסוכנות, היות שהעורר לא הראה כי אין יסוד לחשש ששחרורו יסכן את שלומם של הקטינים. בית המשפט הורה איפוא על מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

בערר לבית המשפט המחוזי טען בא-כוח העורר, עורך-דין בן בן יהודה, כי עדויות האם וילדיה הן מגמתיות. לטענתו, עדויות הילדים נמסרו בהשפעת האם, וקיימות סתירות בגרסאות שמסרו. בית המשפט המחוזי סבר שלא מדובר בעדות כבושה כאשר התלונה נמסרה שלושה או ארבע ימים לאחר האירוע. בגין מקרים אלה נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי והסבירה כי ביקשה, כאשה נשואה החיה בכפר ערבי, שלא לחשוף את סיפורה. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה שקיימות ראיות לכאורה נגד העורר לגבי כל האישומים וכי אין לקבל את טענת בא-כוח העורר שמדובר בתלונות מגמתיות. זאת, בצירוף ההרשעות הקודמות הרבות שלחובת העורר, לרבות בגין עבירות נשק, הביאו לכך שבית המשפט המחוזי דחה את הערר.

מכאן הערר שבפני.

3.בא-כוח העורר הקדיש את עיקר טיעונו לחולשת הראיות נגד העורר. לטענתו, מדובר בסכסוך גירושין ובתלונות מגמתיות. המתלוננת היא שיזמה גם את התלונות של הקטין והיא שהביאה אותו למשטרה, כאשר שניהם - האם והבן - מספרים על אירוע שארע לדבריהם שבוע ימים קודם לכן. קיימות גם סתירות בין דברי הקטין לאחיו הקטנים. הוא העלה בפני את השאלה כיצד ניתן להסביר שהאלימות לא פרצה במהלך כל שנות הנישואין וכיצד זה לא הוגשו תלונות למשטרה קודם לכן? לטענתו, תהיות אלה מצביעות על כך שהמתלוננת היא שהניעה את המהלכים נגד העורר. עוד טען כי חזקת החפות העומדת למרשו משמעה כי הבעייתיות בראיות צריכה להקרין על התשתית הראייתית כמו גם על ההחלטה על המעצר.

בא-כוח המדינה תיאר בטיעונו בפניי סיטואציה אופיינית, לדבריו, בה אשה מתנהלת 20 שנה בצל אלימות ואיום עד לרגע השבירה שאז היא מתלוננת. לטענתו, קיימות ראיות לכאורה ואין מדובר בעדות כבושה. עוד ציין, כי בנוסף לעדויות הקטינים קיימת עדות עצמאית של חוקרת נוער שהתייחסה לעדות הבן הצעיר ולהתרשמותה. הקטין, בן 7 ו-10 חודשים, מתאר אירועים שארעו לו, שהיה עד להם. טענת האליבי הובאה בשלב מאוחר. קיימת חזקת מסוכנות כמו גם חשש אינהרנטי לשיבוש הליכי משפט. הדיון אמור היה להיקבע לחודש ינואר, אך לבקשת הסניגור שביקש לבדוק חלופת מעצר, נדחה. כעת קבוע התיק לחודש מאי הקרוב לשני מועדי שמיעה.

4.עיינתי בבקשה ובנימוקיה, שמעתי טיעוני הצדדים, עיינתי בחומר הראיות שהונח בפניי ואני סבורה כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה הקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו בכתב האישום, וביניהן הודעות המתלוננת, הודעות הילדים ודו"ח חוקר הנוער. מההודעות התרשמתי כי המתלוננת חוששת מהמשיב ומהעימות עימו ובמיוחד מתגובתו לתלונתה ועל כן ביקשה מהחוקרים שלא לזמנו לחקירה באופן מיידי אלא רק לאחר שתעשה את המהלכים שעשויים להגן עליה. מעדותה ומעדויות הקטינים מצטיירת תמונה של מסכת איומים ואלימות שהם מנת חלקם בד' אמות המשפחה. המתלוננת אזרה אומץ לפרוץ את מעגל המכות והפחד בהם נתונים היא וילדיה, וביקשה את הגנת בית המשפט. הוצא צו הגנה שהופר על-ידי המשיב ולמרות שצו בית המשפט אסר עליו ליצור כל קשר עם המתלוננת, הוא תקף אותה ואת ילדיה. יצויין, כי טענת האליבי בהקשר זה יכולה להתברר כבעייתית בהתחשב בשלב המאוחר בו נאמרו הדברים ובשיחת הטלפון אותה קיים המשיב בקשר עם זמן שהותו במוסך - הזמן בו נדרש האליבי.

עדויותיהם הלכאוריות של הקטינים תבחנה בבית המשפט אך בשלב זה הם, יחד עם דו"ח חוקרת הנוער, מהווים נדבך חשוב בראיות נגד המשיב, בתוספת לעדות המתלוננת, לתעודות הרפואיות לדו"ח החוקרת שראתה סימני חבלה על גופו של הבן ולצו ההרחקה שהוצא נגדו. הודאת העורר לפיה הוא מכה את הילדים ב"סטירות חינוכיות" עשויה לחזק אף את הטענות בדבר אלימות במשפחה כלפי האשה והילדים.

5.כאשר הראיות לכאורה נראות מבוססות, הרי שהמעשים כפי שתוארו, אופיים, רבויים והישנותם יוצרים חזקת מסוכנות ועילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 לאלה יש להוסיף את ההרשעות הקודמות של המשיב הכוללות עבירות אלימות סמים והחזקת נשק. שקלתי את בקשתו החלופית של הסניגור להורות לשרות המבחן להכין תסקיר מעצר על מנת לבחון חלופת מעצר, אך הגעתי למסקנה שלא יהיה נכון לעשות זאת בנסיבות המקרה. כאמור, קיימת חזקת מסוכנות וחשש אמיתי לשלומם של המתלוננת וילדיה. החשש לשיבוש מהלכי משפט הוא חשש מובנה בעבירות מסוג זה, במיוחד כאשר העבירות המיוחסות בוצעו בחיק המשפחה (ראו: בש"פ 4514/04 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, ניתן ביום 16.5.04 וההפניות שם). לכך יש להוסיף את החשש שאם ישוחרר העורר יופעל לחץ על המתלוננת והילדים שיפגע ביכולתה להעיד בבית המשפט, ויגרום נזק פיזי ונפשי לה ולקטינים. בנסיבות אלה, אין מנוס מפגיעה בחרותו של העורר הנאשם בעבירות איומים ואלימות כלפי בני משפחתו.

יש להצטער שהדיון לא התקיים בחודש ינואר כפי שהיה אמור. עם זאת, העובדה שהדיון נקבע לשני מועדים בחודש מאי מבססת את התקווה לסיום מהיר של המשפט.

על בסיס כל האמור הערר נדחה.