בש"פ 6768/06 יורי גורודניצין נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת אמסטרדם) מיום 9.8.06 בתיק ב"ש 92674/06, לפיה יוותר העורר במעצר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק תפ"ח 1088/06.

ב.ביום 30.7.06 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות בנסיבות מחמירות, תקיפת בן זוג, סחיטה בכוח וסחיטה באיומים, איומים, כליאת שווא והטרדה באמצעות מתקן בזק, עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז - 1977, וחוק התקשורת (בזק ושירותים), תשמ"ב - 1982. העורר והמתלוננת נשואים מזה 14 שנים. בחודש ספטמבר 2005 הודיע העורר למתלוננת כי בכוונתו להתגרש, והיא התוודתה בפניו שקיימה מערכות יחסים עם גברים אחרים. נטען, כי לאחר וידוי זה תקף העורר את המתלוננת תוך פגיעות גופניות שונות, איים שיביא לפיטוריה וכלא אותה בדירתם. עוד נטען, כי העורר דרש לקבל את פרטיהם של הגברים עמם קיימה המתלוננת יחסים. התנהגות אלימה זו, כך נטען, חזרה על עצמה במשך מספר חודשים במועדים לא ידועים. בראשית 2006 הודיע העורר למתלוננת כי אינה משתכרת מספיק, ודרש שתעבוד בזנות. כנטען, החל מחודש פברואר 2006 עבדה המתלוננת במכון ליווי המספק שירותי מין, וחלק מכספי האתנן נמסרו לעורר לפי דרישתו.

ג.ביום 9.8.06 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת אמסטרדם) את בקשת המשיבה, והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. נקבע, כי המשיבה הציגה ראיות לכאורה ברמה הנדרשת, ובכללן הודעות המתלוננת וכן הודעות שמסרו חברותיה, עובדת סוציאלית (עובדת מקלט לנשים מוכות) וממונים וחברים ממקום העבודה. אחת החברות אף שמעה את העורר עצמו כשהוא מאיים על המתלוננת. תימוכין לגרסת המתלוננת נמצאו גם בגירסה שמסר העורר, בפרט ביחס לבירורים שערך בעניין הגברים עמם התרועעה המתלוננת, וביחס לנזק שנגרם לנעלי המתלוננת. בית המשפט התרשם כי דרישת העורר שהמתלוננת תעבוד בזנות נועדה להשפילה ולבזותה, ולא ממניעים כלכליים. עוד קבע בית המשפט, כי בנסיבות של אלימות קשה בתוך המשפחה, קנאה ורצון לבזות ולהשפיל אין מקום להסתפק בחלופת מעצר. מכאן הערר שבפנינו.

ד.טענות העורר בערר דנן נוסדו על שני נדבכים – טענת היעדרן של ראיות לכאורה, והשגות העורר כנגד החלטת בית המשפט קמא שלא לשקול את שחרורו לחלופת מעצר. באשר לראיות נטען, כי עדות התביעה הודו שמעולם לא ראו חבלות על גופה של המתלוננת, ואין זה עולה בקנה אחד עם תיאורי האלימות הקשים שבכתב האישום, שבכללם גם פגיעות ראש ופנים. עוד נטען, כי אין הגיון בגרסת המתלוננת, לפיה קנאתו של העורר התעוררה לאחר שהוא עצמו כבר הודיע על כוונתו לגרשה, וזאת מאחר שידע זה מכבר על בגידותיה של המתלוננת. ביחס לאישומים שעניינם זנות, נטען כי אין כל ראיה כי המתלוננת אכן עבדה בזנות, ושהיא עצמה הודתה אך ורק במתן שירותי עיסוי ללא מין. עוד נטען, כי המתלוננת לא טענה כי נדרשה למסור לעורר את כספי האתנן, ושעשתה כן רק לעיתים. נטען, כי העובדת הסוציאלית מסרה, שעם הגעתה למקלט לנשים מוכות לא התייחסה המתלוננת לאלימות מצד העורר, אלא אך ורק לבגידה בה. גירסה זו מעידה – כך לדברי העורר – כי הוא לא נהג באלימות, וכי גירסת המתלוננת היא תגובה לרצונו להתגרש. מסיבה זו, כך נטען, סירבה המתלוננת להגיש תלונה במשטרה, ושבה לחיות עם העורר. ביחס לחלופת המעצר מציע העורר לנתק כל קשר בינו לבין המתלוננת. בהקשר זה נמסר, כי העורר מוכן לתת גט למתלוננת באופן מיידי, להתחייב שלא ליצור איתה קשר כלשהו, ולעבור למעצר בית בבית אמו באשדוד. העורר טוען כי כלל אינו יודע היכן מתגוררת כיום המתלוננת, אך מקום מגוריהם המשותף האחרון מרוחק מאשדוד – ברמת גן. נתבקש תסקיר מעצר.

ה.בדיון שב בא כוח העורר על השגותיו בעניין הקביעה, לפיה קיימות ראיות לכאורה כנגד שולחו. כן עמד בא כוח העורר על עברו הפלילי הנקי של מרשו. לבסוף חזר בא כוח העורר על הצעתו, לפיה יוגש תסקיר מעצר בעניינו של העורר, שיבדוק את החלופה המוצעת.

ו.מנגד טען בא כוח המדינה, כי בדין נקבע שכנגד העורר קיימות ראיות לכאורה. לדבריו, ליבת הראיות הללו נמצאת בהודעותיה של המתלוננת, וכן בעדויות בדבר מצבה הנפשי במהלך התקופה המתוארת בכתב האישום. עוד נטען, כי עדות התביעה לא זיהו סימני אלימות על גופה של המתלוננת, שכן לעורר ניסיון צבאי, שאיפשר לו להכות את המתלוננת מבלי להשאיר עליה סימנים. באשר לחלופה נטען, כי כאשר המדובר בעבירות אלימות בין בני זוג, ריחוק גיאוגרפי אינו יכול להוות חלופה ראויה.

ז.(1) לאחר עיון בחומר החקירה, סבורני, כי חרף מאמציו של בא כוח העורר אין בידי לקבל את טענותיו בדבר היעדרן של ראיות לכאורה. כפי שיפורט להלן, הראיות במקרה דנן עומדות באמות המידה שנקבעו לקיומן של ראיות לכאורה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133 (הנשיא ברק)).

(2) בהודעתה מיום 20.7.06 מוסרת המתלוננת, כי מאז ספטמבר 2005 הכה אותה העורר פעמים רבות (עמ' 1 שורות 15- 16; עמ' 2 שורות 21- 22, 31- 32; עמ' 3 שורות 54- 55, 67- 72, 79- 83). כן מסרה מתלוננת, כי העורר הכריח אותה ללכת ולעבוד בזנות: "ויורי (העורר- א"ר) אמר שהמשכורת שלי לא מספיקה, ואמר שצריך עוד כסף ושאני צריכה לעבוד בזנות ... יום אחד היינו בבית והוא הכריח אותי להתקשר למודעות של זנות ולחפש עבודה..." (עמ' 2 שורות 47- 50); "לא הייתה לי ברירה ובגלל החובות בבנקים הלכתי בחודש פברואר לעבוד בקליניקה של מסג'ים, שם עושים מסג' ולפעמים בשילוב של הרפיה זאת אומרת זה התנאי מסג' גם לעשות ללקוח ביד אם הוא מבקש..." (עמ' 3 שורות 62- 63); "הוא רק לחץ עלי שאני אחפש ווידא שאני התקשרתי למכונים" (הודעת המתלוננת מיום 25.7.06 בעמ' 1 שורה 17).

(3) ואם בדברים אלה של המתלוננת עצמה לא די, בחומר החקירה מצויות עדויות נוספות, התומכות בגרסת המתלוננת. כך, בהודעתה מיום 25.7.06 של עובדת סוציאלית במקלט לנשים מוכות בחדרה, נמסר, כי המתלוננת סיפרה לה שבעלה התחיל את האלימות כלפיה שלושה חודשים לפני הגיעה למקלט (ביום 7.12.05- א"ר) (עמ' 1 שורות 6- 7), ושהוא מאיים עליה שתתחיל לעבוד בזנות או שיחזיר אותה לאוקראינה (עמ' 1 שורות 10- 11; ראו גם עמ' 2 שורות 24- 26). כן עמדה העובדת הסוציאלית על מצבה הנפשי של המתלוננת בהגיעה למקלט: "היא הגיעה מאד מבולבלת, מוצפת ... מאד מאד נסערת ... והייתה במצב נפשי לא טוב" (עמ' 1 שורות 15- 16); כן ראו דבריה של העדה הגב' שרית סומינסקי בהודעתה מיום 23.7.06, לפיהם "היא (המתלוננת- א"ר) באה בבוקר בוכה וסיפרה לי שהוא רוצה להפוך אותה לזונה ולשלוח אותה לאוקראינה" (עמ' 1 שורות 15- 16; ראו גם עמ' 2 שורות 33- 34; ראו גם דבריה של העדה הגב' נטלי קלצמן בהודעתה מיום 23.7.06 עמ' 1 שורות 11- 14). לעדויות נוספות בדבר מצבה הנפשי של המתלוננת ראו הודעתה של הגב' סולי אברמוב פינס מיום 23.7.06 עמ' 1 שורה 11; הודעתה של הגב' קרן כהן מיום 23.7.06 עמ' 2 שורות 47- 48.

(4) ואם אף בכך לא סגי, הרי שמהודעתו של העורר עצמו, עולים פרטים המחזקים את דברי המתלוננת. העורר מאשר, כי לאחר שהמתלוננת סיפרה לו שהיא בוגדת בו עם גברים אחרים, ביקש לראות אותם (עמ' 2 להודעתו מיום 20.7.06 שורות 38- 42. השוו לדברי המתלוננת בהודעתה מיום 20.7.06 עמ' 1 שורות 14- 15; עמ' 1 שורה 19- עמ' 2 שורה 21). כן אישר העורר, שבמקרה אחד גזר את נעליה של המתלוננת, אם כי לטענתו היו אלה נעליים קרועות ממילא ושהמתלוננת התכוונה לזרוק אותן לפח (עמ' 3 שורות 80- 83. השוו לדברי המתלוננת בהודעתה מיום 20.7.06 בעמ' 3 שורות 79- 80).

(5) לא למותר לציין, כי בתיק החקירה יש אף ראיה חפצית, התומכת בדברי המתלוננת - חולצה קרועה של המתלוננת, שנמצאה בביתם המשותף של המתלוננת והעורר (ראו תקציר תיק 217519/2006 בו מצוין, כי בבית נמצאה חולצה טריקו קרועה בצבע ורוד חזק. כן ראו צילומי החולצה האמורה בתיק החקירה). מוצג זה עולה בקנה אחד עם עדות המתלוננת (הודעה מיום 20.7.06 בעמ' 3 שורות 79- 81) וכן עם עדותה של הגברת יוליה קמינסקי (הודעתה מיום 23.7.06 בעמ' 3 שורות 64- 66: "באותה שיחה ... אמרה לי שיורי הרביץ לה ... בנוסף קרע את החולצה שלבשה באותו יום", ובהמשך, בתשובה לשאלת החוקרת היא משיבה (שורה 71): "חולצה טריקו כזאת ורודה".

(6) אכן, יש ממש בטענות שהשמיע בא כוח העורר, לפיהן אף לא אחת מהעדות שעמן באה המתלוננת במגע בתקופה הנזכרת בכתב האישום הבחינה בסימני אלימות על גופה של המתלוננת (ראו למשל דבריה של העובדת הסוציאלית בתשובה לשאלת החוקר, לפיהם "לא זכור לי שהיו עליה סימנים" (הודעתה מיום 25.7.06 עמ' 2 שורה 29); הודעתה של הגברת שרית סומינסקי מיום 23.7.06 עמ' 2 שורות 27- 28); הודעתה של הגברת סולי אברמוב פינס מיום 23.7.06 עמ' 2 שורות 38- 39; הודעתה של הגברת קרן כהן מיום 23.7.06 עמ' 1 שורות 13- 14). ברם, טענות אלו יתבררו במהלך משפטו של העורר. הוא הדין גם באשר לטענות העורר, לפיהן העסקת המתלוננת במכון לא כללה שירותי מין (טענה שנתמכת בדברי האישה בהודעתה מיום 25.7.06, לפיהם "המכון שאני הלכתי אליו היה מסאז' ללא מין" (עמ' 1 שורות 14- 15)).

ח.אשר למסוכנות; עבירות האלימות בתוך המשפחה, הפכו, למרבה הצער, לחזון נפרץ במקומותינו. אין צורך להכביר מלים על הנפסדות שבעבירות מסוג זה, על חוסר המוסריות שבהן ועל הסכנה הטמונה בהן: "בתקופה בה האלימות בכלל והאלימות כלפי נשים בפרט לובשת ממדים מדאיגים גם מבחינת היקף העבירות וגם מבחינת הסיכון הטמון בהן עד כדי קיפוח חיים, יש לעשות הכל כדי לעקור משורש את התופעה הקשה והמסוכנת" (בש"פ 5513/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת שטרסברג כהן)); ואכן, לא בכדי קבע המחוקק כי אישום בעבירות הללו מקים חזקת מסוכנות סטטוטורית (ראו סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996; ראו גם בש"פ 5773/03

מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) (השופט ג'ובראן) הנזכר בהחלטתה של השופטת אמסטרדם בבית המשפט המחוזי; בש"פ 260/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה)). משנקבע כי קיימות ראיות לכאורה, ונוכח התקופה הממושכת שבמהלכה, כנטען, בוצעו העבירות, לא נסתרה החזקה הקבועה בחוק. עילת מעצר קמה.

ט.ואולם, גם במקרים, בהם קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית, אין כדי למנוע מכל וכל בחינתה של חלופת מעצר (בש"פ 5885/98 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט אנגלרד)); זאת – אף שיהיו מקרים שנסיבותיהם יכתיבו לקבוע, כבר בשלב ראשון, כי אין מקום לבחון חלופה (בש"פ 9198/04 אבדולייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט עדיאל)). דברים אלה נכונים גם בעבירות של אלימות במשפחה (בש"פ 3185/06 ע' א' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת ארבל)). יש לזכור, כי איננו מצויים בשלב העונש אלא בשלב המעצר, ועל הפרק לא חומרתן או שפלותן של העבירות כשלעצמן, נסיבות שמקומן יכירן בעיקר בשלב העונש, אלא המסוכנות הנובעת מהן; והשאלה היא הניתן להפיג לעת הזאת את מסוכנות העורר. אם יורשע, ייענש במערכת השיקולים הרלבנטיים לכך. שאט הנפש המוסרי מהעבירות שנעשו לכאורה, אינו פוטר מן הבחינה אם יש מקום לחלופה. מששיוויתי לנגד עיניי את עברו הנקי של העורר, סבורני, כי מן הראוי להורות על הכנתו של תסקיר שירות המבחן בעניינו, שיוגש בתוך 21 יום, ואני מקדים תודה לשירות המבחן. התסקיר יונח בפני בית המשפט המחוזי, שישוב וידון בתיק לאחר המצאתו, וזאת מבלי שאקבע כל מסמרות באשר לתוצאה.

י.הערר מתקבל אפוא כמפורט מעלה.