בש"פ 10393/08 מדינת ישראל נ. יורי גורודניצין

לפניי בקשה אחת עשרה במספר להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 ( להלן - חוק המעצרים ) החל מיום 18.12.08 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1088/06 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (להלן – התיק המקורי ), לפי המוקדם מביניהם וכן בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתיק נוסף המתנהל נגדו בתשעים ימים, החל מיום 18.12.08 או עד למתן פסק דין בת"פ 4227/08 המתנהל בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (להלן – התיק הנוסף ), הכל לפי המוקדם.

העובדות וההליכים בתיק המקורי

1.

ביום 30.7.06 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו המייחס לו הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 202 בנסיבות סעיף 203(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ); סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 199(א)(2) בנסיבות סעיף 199(ב) לחוק העונשין; תקיפת בן זוג, עבירה לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין; שתי עבירות של סחיטה בכוח, עבירות לפי סעיף 427 לחוק העונשין; סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; כליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 לחוק העונשין והטרדה באמצעות מתקן בזק, עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן – חוק הבזק ).

2.

לפי כתב האישום, המשיב והמתלוננת היו נשואים זה לזו מזה 14 שנים. בחודש ספטמבר 2005 הודיע המשיב למתלוננת כי בכוונתו להתגרש והיא התוודתה בפניו שקיימה מערכות יחסים עם גברים אחרים. לאחר וידוי זה תקף המשיב את המתלוננת תוך פגיעות גופניות שונות, איים שיביא לפיטוריה מעבודתה וכלא אותה בדירתם. בנוסף, דרש המשיב לקבל את פרטיהם של הגברים עמם קיימה המתלוננת יחסים. התנהגות אלימה זו חזרה על עצמה במשך מספר חודשים ובתקופה זו המשיב אף נהג להטריד את המתלוננת בכך שהתקשר אליה עשרות פעמים ביום כדי לוודא שאינה נמצאת עם גבר אחר. בתחילת שנת 2006 הודיע המשיב למתלוננת כי אינה משתכרת מספיק ודרש ממנה כי תעבוד בזנות. החל מחודש פברואר 2006 עבדה המתלוננת במכון ליווי המספק שירותי מין, כאשר חלק מכספי האתנן נמסרו למשיב לפי דרישתו.

3.

במקביל להגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הוגשה גם בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במסגרת הבקשה ניטען כי בידי המבקשת קיימות ראיות לכאורה המוכיחות את אשמת המשיב, כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות ביחס למתלוננת וכי קיים חשש סביר כי שחרורו של המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט.

4.

ביום 9.8.06 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' אמסטרדם )

את בקשת המבקשת והורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בקובעו כי המבקשת הציגה ראיות לכאורה ברמה הנדרשת, ובכללן הודעות המתלוננת וכן הודעות שמסרו חברותיה, עובדת סוציאלית (עובדת מקלט לנשים מוכות) וממונים וחברים ממקום העבודה, כאשר אחת החברות אף שמעה את המשיב עצמו כשהוא מאיים על המתלוננת. תימוכין לגרסת המתלוננת מצא בית המשפט המחוזי גם בגירסה שמסר המשיב והוא התרשם שדרישת המשיב כי המתלוננת תעבוד בזנות נועדה להשפילה ולבזותה ולא נבעה ממניעים כלכליים. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות של אלימות קשה בתוך המשפחה, קנאה ורצון לבזות ולהשפיל, אין מקום להסתפק בחלופת מעצר.

5.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגיש המשיב ערר לבית משפט זה (בש"פ 6768/06) במסגרתו קבע כבוד השופט א' רובינשטיין כי "הראיות במקרה דנן עומדות באמות המידה שנקבעו לקיומן של ראיות לכאורה" וכי המשיב לא הצליח לסתור את חזקת המסוכנות אשר קמה כנגדו בשל אופיין של העבירות אותן ביצע לכאורה. ואולם, נוכח עברו הנקי של המשיב הורה השופט רובינשטיין

על הכנת תסקיר שירות מבחן בעניינו אשר יונח בפני בית המשפט המחוזי שישוב וידון בתיק לאחר המצאתו, וזאת מבלי לקבוע מסמרות באשר לתוצאה.

6.

בהמשך להחלטה זו, הגיש שירות המבחן למבוגרים ברמלה ביום 21.9.06 תסקיר בעניינו של המשיב במסגרתו נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר נוכח מסוכנותו הגבוהה. גם בתסקיר מעצר משלים, מיום 19.10.06, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. ביום 30.10.06 התקבל תסקיר מעצר משלים נוסף בעניינו של המשיב וגם הפעם נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה על שחרור המשיב לחלופת מעצר אשר הוצעה על ידי המשיב. משכך, דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן ) את בקשתו של המשיב לשחררו לחלופת מעצר.

7.

בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד תום ההליכים אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי, נדחתה על ידי כבוד השופט ג' נויטל ביום 10.9.07 נוכח תסקיר המעצר השלילי שנערך בעניינו של המשיב לאחר הגשת הבקשה.

8.

ביום 26.4.07 האריך בית משפט זה (כבוד השופט ע' פוגלמן ), לבקשת המבקשת, את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 30.4.07; ביום 14.8.07 הורה בית משפט זה

(כבוד השופט ע' פוגלמן ), לאחר שהוגשה לעיונו החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי אשר דוחה את בקשת המשיב לעיון חוזר, על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 28.7.07; ביום 21.10.07, קיבל בית משפט זה

(כבוד השופט ע' פוגלמן ) באופן חלקי את בקשת המבקשת והאריך את מעצרו של המשיב בשישים ימים נוספים החל מיום 26.10.07 או עד למתן פסק דין בתיק המקורי, לפי המוקדם; ביום 19.12.07 דן בית משפט זה (כבוד השופט א' רובינשטיין ) בבקשתה הרביעית של המבקשת ובהסכמת המשיב הורה על הארכת מעצרו של המשיב בשישים ימים החל מיום 25.12.07, או עד למתן פסק דין בתיק המקורי, לפי המוקדם; ביום 17.12.07 הורה בית משפט זה (כבוד השופט א' גרוניס ), לבקשתה החמישית של המבקשת ובהסכמת המשיב, על הארכת מעצרו של המשיב בשישים ימים החל מיום 22.2.08 או עד למתן פסק דין בתיק המקורי, לפי המוקדם; ביום 7.4.08 הורה בית משפט זה (כבוד השופט ח' מלצר ), לבקשתה של המבקשת ובהסכמת המשיב, על הארכת מעצר שישית במספר למשך שישים ימים נוספים, החל מיום 22.4.08 או עד למתן פסק דין בתיק המקורי, לפי המוקדם; ביום 18.6.08 הורה בית משפט זה (כבוד השופטת ע' ארבל ) לבקשת המבקשת, על הארכת מעצרו של המשיב בשישים ימים, החל מיום 22.4.08 או עד למתן פסק דין בתיק המקורי, לפי המוקדם; ביום 16.9.08 הורה בית משפט זה (כבוד השופט ס' ג'ובראן ), בהסכמת המשיב, על הארכת מעצר שמינית במספר למשך שלושים ימים, החל מיום 19.9.08 או עד למתן פסק הדין בתיק המקורי, לפי המוקדם; ביום 15.10.08, הורה בית משפט זה (כבוד

השופטת

מ' נאור ) על הארכה תשיעית של מעצר המשיב וזאת למשך שלושים ימים, החל מיום 19.10.08.

9.

ביום 29.10.08 הורשע המשיב בחלק מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום: בעבירות של תקיפת בן זוג, סחיטה בכוח, איומים, כליאת שווא והטרדה באמצעות מתקן בזק. המשיב זוכה מחמת הספק מעבירות של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות וכן מסרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות. התיק נקבע לטיעונים לעונש ליום 9.12.08. יצויין, כי עקב העובדה כי אין קביעה בהכרעת הדין לגבי העבירה של סחיטה באיומים, הוגשה בקשה לתיקון טעות בהכרעת הדין. טרם ניתנה החלטה בעניין זה.

10.

משכך, ביום 12.11.08 הורה בית משפט זה (כבוד השופט א' לוי ) על הארכת מעצרו של המשיב בשלושים ימים, החל מיום 18.11.08, בקובעו כי למרות שזוכה המשיב ממספר עבירות חמורות שיוחסו לו, אין להקל ראש בעבירות בהן הוא הורשע וכי משמעות שחרורו של המשיב תהא "להניח לפתחה של מי שהיתה בת-זוגו סכנה מוחשית...".

העובדות וההליכים בתיק הנוסף

11.

ביום 4.2.08 הוגש כתב אישום נוסף כנגד המשיב לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת"פ 4227/08 הנ"ל). כתב האישום מייחס למשיב איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין; הטרדה באמצעות מתקן בזק, עבירה לפי סעיף 30 לחוק הבזק. לאחר הגשת כתב האישום והקראתו הפורמאלית, תוקן כתב האישום ועבירת ההדחה בחקירה שיוחסה למשיב תוקנה לעבירת הדחה בעדות, עבירה לפי סעיף 246(א) לחוק העונשין.

12.

לפי כתב האישום בתיק הנוסף, ביום 6.10.07 התקשר המשיב, בהיותו עצור בגין העבירות המיוחסות לו בתיק המקורי, לביתה של חברתה של המתלוננת (להלן – החברה ) ודרש ממנה לדעת היכן נמצאת המתלוננת ופרטים אודותיה. כאשר נוכח המשיב לדעת כי אין בכוונת החברה למסור לו את המידע המבוקש על ידו, איים המשיב באמצעותה על המתלוננת. באותו יום התקשר המשיב שוב לביתה של החברה וניסה לדלות ממנה פרטים אודות המתלוננת. גם במהלך חודשים נובמבר ודצמבר, שנת 2006, נהג המשיב להתקשר מבית המעצר אל החברה ולאיים על המתלוננת באמצעותה. במסגרת שיחות אלה המשיב הפציר בחברה כי תאמר למתלוננת "שתיקח את התלונה בחזרה".

13.

ביום 2.3.08, לאור בקשת המבקשת, העביר בית המשפט המחוזי את הדיון בתיק זה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו.

14.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הנוסף, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק הנוסף (ב"ש 2143/08). גם הדיון בבקשה זו הועבר לבית משפט השלום ביום 2.3.08, אולם בפועל, התיק לא "נפתח" בבית משפט השלום במועד האמור, אלא בחודש מאי לאחר שהמשיבה פנתה בבקשה טכנית לפתוח את התיק.

ביום 15.6.08, החליט בית משפט השלום (כבוד השופט ע' דרויאן ) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום הנוסף והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בתיק זה. יחד עם זאת, ציין בית משפט השלום כי נוכח התמהמהות המשיבה שהגישה את כתב האישום הנוסף ואת הבקשה למעצר עד תום ההליכים רק לאחר שעברו ארבעה חודשים ממועד הגשת התלונה, התנהגות שיש בה להעיד על כך שהמבקשת לא מייחסת חומרה יתרה להתנהגותו של המשיב בתיק הנוסף, נוטה הוא לשקול אפשרות של חלופת מעצר. אולם, משנמצא המשיב ממילא במעצר, נמנע בית משפט השלום מלשקול חלופת מעצר כאמור.

נימוקי הבקשה

15.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד ד' כהן-ויליאמס – מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת מחומרת העבירות בהן הוא הורשע, בכללן תקיפת בן זוג, סחיטה בכוח וכליאת שווא, כמו גם מחומרתן של העבירות המיוחסות לו בתיק הנוסף אותן ביצע בזמן שהייתו במעצר. לטענתה, מסוכנותו של המשיב נלמדת אף מחששה הממשי של המתלוננת מפני המשיב, ממצבה הנפשי הירוד ומשילובה במקלט לנשים מוכות עקב התנהגותו של המשיב.

16.

עוד טוענת המבקשת כי העונש החמור הצפוי למשיב בעקבות הרשעתו מקים חשש מובנה להימלטותו מן הדין, חשש המחייב, כשלעצמו, את המשך מעצרו של המשיב.

17.

בטיעונה על פה ציינה באת כוח המבקשת כי הטיעונים לעונש בתיק המקורי נשמעו, כמתוכנן, ביום 9.12.08 וכי מועד מתן גזר הדין נקבע ליום 24.12.08, כך שראוי להשאיר את המשיב במעצר כמבוקש על ידה. באשר לתיק הנוסף, ציינה המבקשת כי סברה שיש למנות את תשעת החודשים במהלכם ניתן להחזיק נאשם במעצר עד תום ההליכים נגדו, מיום 4.2.08 עת הוגש כתב האישום כנגד המשיב, כך שתקופה זו אמורה היתה להסתיים כבר ביום 3.11.08. אולם, המשיבה הוסיפה שאם ייקבע כי מניין תשעת החודשים התחיל מיום 15.6.08 עת נעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בתיק הנוסף בהחלטת בית משפט השלום, הרי שמסכימה היא למשוך את בקשתה להארכת מעצרו של המשיב בתיק הנוסף, בשלב זה.

18.

נוכח האמור לעיל ונוכח ארבעת תסקירי המעצר השליליים שנערכו בעניינו, עותרת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 18.12.08 או עד למתן פסק דין בתיק המקורי או בתיק הנוסף, לפי המוקדם מביניהם.

טענות המשיב

19.

משנקבע מתן גזר הדין בתיק המקורי ליום 24.12.08, מסכים המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד י' יעקובי – כי מעצרו יוארך עד לסופו של חודש דצמבר ולא מעבר לכך.

20.

באשר לבקשת הארכת המעצר בתיק הנוסף, טוען המשיב כי לבית משפט זה כלל לא מסורה הסמכות, בשלב זה, להורות על הארכת מעצרו של המשיב כמבוקש על ידי המבקשת, הואיל והמשיב לא היה עצור בתיק הנוסף תשעה חודשים, אלא כשישה חודשים בלבד. שהרי, כך לפי המשיב, עד למעצרו עד תום ההליכים נגדו, ביום 15.6.08, המשיב כלל לא היה עצור במסגרת התיק הנוסף, כפי שאף נקבע בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 3.6.08, אלא במסגרת התיק המקורי בלבד.

דיון והכרעה

21.

באשר לבקשה הנוגעת לתיק המקורי, לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי, במובן זה שמעצרו של המשיב יוארך בשלושים ימים נוספים בלבד, החל מיום 18.12.08 או עד למתן גזר הדין בתפ"ח 1088/06 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

22.

ככלל, בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים , שומה על בית המשפט לערוך איזון ראוי בין חירותו של מי שטרם הורשע ועדיין עומדת לו חזקת החפות לבין האינטרס של הבטחת שלום הציבור [ראו למשל: בש"פ 6548/08 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם, 1.9.2008); בש"פ 5878/08

מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 6.7.2008)]. במקרה שלפניי, וככל שבתיק המקורי עסקינן, המשיב כבר הורשע בדינו, כך שלא עומדת לו יותר חזקת החפות, וכל שנשאר הוא כי בית המשפט המחוזי יגזור את דינו. בנסיבות אלה, ועל אף שהמשיב זוכה ממספר עבירות שיוחסו לו בכתב האישום, די גם בעבירות החמורות בהן הוא הורשע כדי להעיד על מסוכנתו הרבה, בעיקר ביחס למתלוננת. המסקנה בדבר מסוכנותו של המשיב ביחס למתלוננת מתחזקת נוכח המעשים המיוחסים למשיב בתיק הנוסף, כאשר הוא לא נרתע, לכאורה, מלהמשיך באיומיו על המתלוננת גם מבין כותלי בית המעצר.

23.

אומנם, המשיב הסכים להארכת מעצרו עד לסופו של חודש זה, אולם בנסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה כי יש להאריך את מעצרו של המשיב בשלושים ימים נוספים, שראשיתם ביום 18.12.08, תוך תקווה והנחה כי במהלך תקופה זו יינתן גזר דינו.

24.

באשר לבקשה הנוגעת לתיק הנוסף, הרי שבקשה זו מתייתרת בשלב זה. למרות שכתב האישום בתיק הנוסף הוגש כנגד המשיב ביום 4.2.08, הרי שהמשיב נעצר לראשונה בתיק זה

ביום 15.6.08 בהחלטתו של בית משפט השלום (כבוד השופט ע' דרויאן ) בב"ש 2143/08. כך עולה אף מהחלטתו של בית משפט השלום מיום 3.6.08, בה נאמר כי "...המשיב אינו עצור ב תיק זה " [ההדגשה אינה במקור – י.ד. ] ואשר ניתנה עובר למעצרו עד תום ההליכים של המשיב בתיק הנוסף. מכאן, שתקופת תשעת החודשים בהם ניתן להחזיק נאשם במעצר עד תום ההליכים נגדו, כאמור בסעיף 61 לחוק המעצרים, מבלי ששופט של בית המשפט העליון ציווה על הארכת מעצרו [ראו: סעיף 62 לחוק זה], אינה נמנית במקרה דנן מיום הגשת כתב האישום ביום 4.2.08, כפי שסברה בטעות המבקשת, ומניינה מתחיל מיום 15.6.08, עת נעצר המשיב לראשונה בתיק הנוסף, כאמור לעיל. ודוק: אין נפקא מינה שבתיק המקורי המשיב הוחזק במעצר תקופה העולה על תשעה חודשים, הואיל ולעניין מניין תקופת תשעת החודשים האמורה, כל תיק נבחן באופן עצמאי ונפרד מן התיק האחר [ראו: בש"פ 5142/99 מורוזובה נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(5), 643 (1999)].

25.

עולה מן המקובץ כי טרם חלפו תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב בתיק הנוסף, אלא כשישה חודשים בלבד. משכך, ונוכח הסכמתה של המבקשת למשוך את בקשתה ביחס לתיק הנוסף במידה שייקבע כי מניין תקופת תשעת החודשים הקבועה בסעיף 61 לחוק המעצרים מתחיל בתיק זה ביום 15.6.08, מתייתרת הבקשה הנוגעת לתיק הנוסף.

26.

סוף דבר, הנני נעתר באופן חלקי לבקשתה של המבקשת הנוגעת לתיק המקורי (תפ"ח 1088/06) ומורה כי מעצרו של המשיב בתיק זה יוארך בשלושים ימים, החל מיום 18.12.08, או עד למתן גזר דין ב תפ"ח 1088/06 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם . באשר לבקשה הנוגעת לתיק הנוסף ( ת"פ 4227/08) , משקבעתי כי מניין ימי המעצר של המשיב בתיק זה מתחיל מיום 15.6.08, ולאור הסכמתה האמורה של המבקשת, אינני רואה צורך לדון בה לגופה.