בש"פ 5878/08 מדינת ישראל נ. פלוני

בפניי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 9.7.08 או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח 1074/07 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' אבידע) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים ).

העובדות

1.

כתב האישום.

ביום 10.7.07 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בת.פ.ח 1074/07 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כתב האישום מונה חמישה אישומים, כדלקמן:

במסגרת האישום הראשון

מיוחסות למשיב עבירות של מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן- חוק העונשין ); חברות בהתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 (להלן – תקנות ההגנה ) ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 185(1)(ג) לתקנות ההגנה. על פי הנטען באישום זה, במהלך שנת 2003 הוצע למשיב להצטרף לארגון גדודי חללי אלאקצא (להלן – הארגון ) והמשיב הסכים להצעה. במסגרת חברותו בארגון, הציע המשיב לאדם בשם יאסר אבו נדיף (להלן – יאסר ) להצטרף לארגון, והלה הסכים.

במסגרת האישום השני

מיוחסות למשיב עבירות של ניסיון רצח, לפי סעיף 305 לחוק העונשין; קשירת קשר, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין ועבירה של הובלת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין. על פי הנטען באישום זה, מספר ימים לאחר גיוסו לארגון, הועברו למשיב וליאסר מטען חבלה במשקל של כ- 25 ק"ג , שני רימוני יד ומשקפת, על מנת שיניחו את המטען ליד הגבול עם ישראל. בהתאם להוראות שקיבלו, הובילו המשיב ויאסר את המטען והרימונים לכיוון הגבול עם ישראל, כדי להניחו במקום ולפגוע בחיילים. המשיב ויאסר הניחו את המטען ליד גדר המערכת, אולם הואיל ולא עבר במקום כוח צה"ל, עזבו הם את המקום. לאחר מספר ימים שבו השניים למקום הנחת המטען בלוויית אדם נוסף, על מנת שזה "יסדר" את המטען וכך אכן נעשה. מאחר שכוח צה"ל לא עבר במקום גם הפעם, עזבו הם את המקום.

במסגרת האישום השלישי

מיוחסות למשיב עבירות של ניסיון רצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין; קשירת קשר לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; חברות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, תש"ח - 1948; ומגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין. על פי הנטען באישום זה, במהלך החודשים ספטמבר – אוקטובר 2006 פנה יאסר למשיב כדי שיצטרף לארגון החזית העממית הדמוקרטית (להלן – ארגון החזית ), והמשיב הסכים. במהלך חברותם בארגון החזית בחודש אוקטובר 2006, רקמו המשיב ושניים אחרים תוכנית להניח מטען חבלה במשקל 40 ק"ג כ- 150 מטרים מהגבול עם ישראל, כדי לפגוע בחיילים. השלושה הניחו את המטען ולאחר מכן עזב המשיב את המקום. בהמשך הערב שמע פיצוץ והבין כי השניים האחרים הפעילו את המטען.

במסגרת האישום הרביעי

מיוחסות למשיב עבירות של אימונים צבאיים אסורים לפי סעיף 143(ב) לחוק העונשין; נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין ונשיאת תחמושת לפי סעיף 144(ב) סיפא לחוק העונשין. לפי הנטען באישום זה, בשנת 2007, במסגרת חברותו בארגון החזית, הסכים המשיב להצעתו של יאסר להתאמן בירי קלצ'ניקוב באזור חאן יונס וכך עשה.

במסגרת האישום החמישי

מיוחסות למשיב עבירות של ניסיון רצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין; קשירת קשר לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין. על פי הנטען באישום זה, במהלך חודש פברואר 2007, קשרו המשיב, יאסר וארבעה רעולי פנים מגדודי אבו אלריש, קשר לגרום למותם של ישראלים על ידי ירי טיל. המשיב הסיע את רעולי הפנים וכן הוביל שני טילים למקום השיגור והאחרים, בנוכחות המשיב, ירו טיל לעבר כיסופים שבשטח ישראל, אשר התפוצץ בטרם נורה.

ההליכים עד כה

2.

הליכי המעצר.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. במסגרת הבקשה ציינה המבקשת כי חומר הראיות כולל, בין היתר, את הודאתו של המשיב וראיות התומכות בה. ביום 18.7.07 קיים בית המשפט קמא (כבוד השופט י' פלפל) דיון בבקשה, ובהסכמת בא כוח המשיב הוחלט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעה החודשים הראשונים בהם היה המשיב עצור, הגישה המבקשת ביום 2.4.08 בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 3013/08). ביום 27.4.08 הורה בית משפט זה (כבוד השופט א' גרוניס), לאחר שקיים דיון בבקשה, על הארכת מעצרו של המשיב כמבוקש.

במסגרת החלטתו, ציין כבוד השופט גרוניס כי מצב בו הוצאתה של תעודת החיסיון מתבצעת חודשים רבים לאחר הגשת כתב האישום (כפי שאירע בעניינו של המשיב, כמפורט להלן) אינו תקין, וכי על פרקליט המדינה ליתן על כך את דעתו. עם זאת, נקבע כי הגם שיש לשקול את הוצאתה המאוחרת של תעודת החיסיון לחובת המבקשת, אין מנוס, בנסיבות העניין, מהארכת מעצרו של המשיב.

3.

הדיונים בהליך העיקרי. ביום 6.8.07 התקיימה הקראה ולבקשתו של בא כוח המשיב, נדחה מועד המענה לכתב האישום. המועד לדיון בפני מותב נקבע ליום 7.10.07 ובמועד זה, לבקשת המבקשת, נקבע כי הראיות בתיק תשמענה ביום 2.1.08 ואולם, מועד זה נדחה, לבקשת המבקשת, לצורך סיום הטיפול בהוצאתה של תעודת חיסיון בעניינו של המשיב. ביום 17.2.08 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון, המתייחסת למקורות המידע של שירות הביטחון הכללי, לשיטת ודרכי פעולה שלו, לאמצעים הטכניים בהם הוא עושה שימוש וכן לתפקידים, שמות ומשימות של אנשיו. ביום 20.2.08 התקיים דיון במסגרתו ביקש בא כוח המשיב דחייה לתזכורת לצורך קביעת מועדים, ומועד לתזכורת ולדיון נקבע ליום 6.5.08. ביום 4.5.08 ביקש בא כוח המשיב לדחות את מועד הדיון עד לקבלת החלטה בעתירה לגילוי ראיה שאותה הגיש המשיב , ולפיכך נדחה מועד הדיון ליום 28.5.08, ובמועד זה נדחה מועד הדיון בשנית לבקשת הצדדים מאחר וטרם התקבלה החלטה בעתירה לגילוי ראיה שהגיש המשיב. לבסוף, נדחה מועד הדיון ליום 1.7.08

4.

העתירה לגילוי ראיה.

כאמור, ביום 17.2.08 הוצאה תעודת חיסיון בעניינו של המשיב. המשיב הגיש לבית משפט זה עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (בש"פ 1919/08), במסגרתה טען כי לא הוצגה בפניו כל פרפראזה בנוגע לחומר החסוי; כי לא הועבר לידיו תיעוד של חקירתם בשירות הביטחון הכללי של העותר ושל עדי תביעה האמורים להעיד נגדו וכי תעודת החיסיון נוסחה באופן רחב יתר על המידה והיא מטילה חיסיון על נושאים שאין סיבה שלא לחושפם. ביום 15.6.08 דחה בית משפט זה (כבוד השופט א' גרוניס) את העתירה

בקובעו כי אין לחשוף את החומר החוסה תחת תעודת החיסיון.

עם זאת, במסגרת החלטתו ציין כבוד השופט גרוניס כי בהתאם לדברי המבקשת במסגרת הדיון, זיכרונות דברים הנוגעים לעדי התביעה הינם גלויים וימסרו למשיב. בנוסף, נקבע כי בהתאם לאמור בתעודת החיסיון, תעודת החיסיון אינה חלה על טענות פסול הנוגעות לחקירתו של המשיב ולפיכך,היא אינה חלה גם על טענות פסול הנוגעות לחקירתם של אלו שהפלילו את העותר. לבסוף, ציין השופט גרוניס כי מן הראוי ליתן למשיב פראפרזה לעניין הדברים שאותם אמר במהלך מעצרו, לפי שהודה במעשים המיוחסים לו – כי "אין נגדו שום דבר". לפיכך, נדחתה העתירה, בכפוף לאמור לעיל.

נימוקי הבקשה

5.

לטענת באת כוח המבקשת, עו"ד ג' פילובסקי, מסוכנותו הרבה של המשיב נשקפת מן העבירות החמורות המיוחסות לו, שבוצעו במסגרת פעילות טרור שנועדה להמית חיילים ישראלים. בנוסף, טוענת המבקשת כי קיים חשש ממשי כי המשיב ימלט מן הדין במידה שישוחרר מן המעצר, הואיל והוא אינו תושב ישראל.

6.

לטענת המבקשת, הדחיות בפתיחת משפטו של המשיב נבעו הן מטעמי ההגנה והן מעיכובים בהוצאתה של תעודת חיסיון. במסגרת הדיון שנערך בפניי הדגישה באת כוח המבקשת בעניין זה את מודעותם ואף את מורת רוחם של גורמי התביעה מהעיכובים החוזרים ונשנים בהוצאתן של תעודות חיסיון בעניינם של נאשמים רבים, וציינה כי הנושא נמצא בטיפול הפרקליטות וכי לאור הערתו של כבוד השופט גרוניס במסגרת החלטתו בבקשה הראשונה להארכת מעצרו של המשיב, בוצעה פנייה לפרקליט המדינה בעניין זה. עם זאת, טענה המבקשת כי, למרות עובדה זו ולמרות הזמן שחלף מאז מעצרו המשיב, לא נחלשה מסוכנותו של המשיב או החשש מהימלטותו, גם בעת זו כאשר לטענתה, אין כלל מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו של המשיב.

7.

לאור כל האמור לעיל, מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב בשנית.

תגובת המשיב

8.

מנגד, טוענת באת כוח המשיב, עו"ד ס' בן נתן, כי אין מקום להאריך את מעצרו של המשיב בשנית. לטענתה, המשיב עצור למעלה משנה, החל מיום 20.6.07, כאשר שמיעת ההוכחות בעניינו עתידה להתחיל בעוד למעלה מחודשיים, ביום 14.9.08, כך שצפויה בקשה נוספת מטעם המבקשת להארכת מעצרו של המשיב בשלישית. לטענתה, כל העיכובים בשמיעת משפטו של המשיב רובצים לפתחה של המבקשת, כאשר הוצאת תעודת החיסיון בעניינו של המשיב ארכה למעלה משבעה חודשים, ללא כל הסבר מניח את הדעת לעיכוב המשמעותי.

9.

יתר על כן, טוענת באת כוח המשיב כי הגם שבהחלטתו של כבוד השופט גרוניס מיום 15.6.08 נקבע כי תעודת החיסיון אינה חלה על טענות פסול הנוגעות לחקירתו של המשיב, חומר החקירה הנוגע לטענות אלה, כמו גם לזיכרונות הדברים שנערכו בנוגע לעדי התביעה, טרם הועבר לידיה ומן הפרקליטות אף נמסר לה, כך לטענתה, כי אין בכוונתם להעביר לידיה את החומר הנוגע לטענות הפסול. באת כוח המשיב ציינה בהקשר זה כי טענות הפסול נוגעות להודאה שהוצאה מן המשיב, לכאורה, בכוח, תוך איום באלימות, בשעה שסבל משברים בצלעותיו. לפיכך, טוענת באת כוח המשיב כי קיים חשש כי חומר החקירה בעניינו של המשיב יועבר אליה זמן קצר בלבד לפני מועד ההוכחות שנקבע. יצויין כי במענה לטענה זו, התחייבה באת כוח המבקשת כי חומר החקירה שתעודת החיסיון אינה חלה עליו יועבר לבאת כוח המשיב בהקדם, באופן שיאפשר את לימודו עובר למועד שנקבע לשמיעת ההוכחות.

10.

לבסוף, טוענת באת כוח המשיב כי הגם שאינה מקלה ראש בעבירות המיוחסות למשיב, הרי שעבירות אלה נעברו בהקשר מסוים, ברצועת עזה יחד עם אנשים מסוימים. לטענתה, משעה שהמשיב אינו מצוי באותו המקום ועם אותם האנשים, פוחתת הסכנה כי ישוב על מעשיו. יתר על כן, טוענת באת כוח המשיב כי מסוכנותו של המשיב הולכת ופוחתת ככל שמתמשך מעצרו וכן כי אין חשש להמלטותו מן הדין, במידה שישהה בחלופת מעצר בגדה המערבית. באת כוח המשיב ציינה כי לא נבחנה עדיין חלופת מעצר קונקרטית בעניינו של המשיב ואולם לטענתה, תוכל היא לדאוג כי תוצג חלופה כאמור (חלופה שתגובש תוך תיאום עם המשרד לענייני אסירים של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית) ותדווח לבית משפט זה בתוך 21 יום על חלופת המעצר שנבחנה.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשת ההארכה על צרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שלפניי, החלטתי להיענות לבקשה, באופן שמעצרו של המשיב יוארך בתשעים יום החל מיום 9.7.08 או עד לתן פסק הדין בת.פ.ח. 1074/07, המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני כבוד השופטת ר' אבידע, לפי המוקדם מביניהם.

12.

כידוע, בבואו של בית משפט זה להחליט האם להעריך את מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לערוך איזונים בין זכותו של הנאשם לחירות כל עוד עומדת לו חזקת החפות ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין בתוך תקופת המעצר הקבועה בסעיף 60 לחוק המעצרים מחד גיסא, לבין הצורך להבטיח את שלום הציבור ובטחונו ומיצוי הדין עם עבריינים, מאידך גיסא. ואולם, יש לבחון כל מקרה לגופו "ולאתר" את נקודת האיזון המתאימה לאותו המקרה [ראו למשל את דבריה של כבוד השופטת ע' ארבל ב בש"פ 1240/07 מדינת ישראל נ' ריאן (לא פורסם, 21.2.07) והאסמכתאות המופיעות שם] .

13.

מקובלת עלי טענתה העקרונית של באת כוח המשיב לפיה ככל שמתמשכת תקופת המעצר כך גדל המשקל שיש ליתן לזכותו של הנאשם לחירות. כמו כן, מסכים אני עם מורת הרוח שהביעה כנגד העובדה כי בחלוף תקופת המעצר הסטטוטורית ולאחר הארכת מעצר בת תשעים יום, טרם החל משפטו של המשיב, וסביר כי לאור העובדה שמועד ההוכחות נקבע לאחר שיחלפו כשני שלישים מתקופת ההארכה השניה, תתבקש לכל הפחות הארכת מעצר נוספת בעניינו של המשיב. העובדה כי בית משפט זה נדרש, כעניין שבשגרה, לבקשות להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים אינו תקין וסבורני כי אין מחלוקת בדבר הצורך למצוא פיתרון למצב זה ויפה שעה אחת קודם [להרחבה בעניין זה ראו את דבריה של כבוד השופטת ע' ארבל בבש"פ 5434/08 מדינת ישראל נ' בוגוסלבסקי (לא פורסם, 30.6.08)]. יתר על כן, כפי שגם הסכימה באת כוח המבקשת, יש לפעול לתיקון המצב בו מוצאות תעודות חיסיון חודשים ארוכים לאחר הגשתם של כתבי אישום, דבר המוביל להתארכות מעצרם של נאשמים עוד בטרם החל משפטם. בהקשר זה, מסכים אני עם דבריו של כבוד השופט גרוניס שנאמרו בעניינו של המשיב ואף מוצא אני לנכון לחזור ולהדגיש דברים אלה ביתר שאת, על מנת שמאמציה של התביעה בעניין זה ישאו פרי בהקדם האפשרי.

14.

למרות כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את השיקולים לכאן ולכאן, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אין מנוס מהארכת מעצרו של המשיב. העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות ביטחוניות חמורות ביותר המקימות חזקת מסוכנות כנגד המשיב לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, אשר לא נסתרה במקרה שלפניי [השוו: בש"פ 10176/07 אלוג' נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 23.12.07)]. יתר על כן, לא שוכנעתי כי שחרורו של המשיב, שאינו תושב ישראל, לאזור הגדה המערבית יאיין את החשש מהימלטותו מן הדין ולדידי, חשש זה בעינו עומד.

15.

בשולי הדברים יוער כי בהתאם להתחייבותה של באת כוח המבקשת, על המבקשת לפעול להעברת חומר החקירה בעניינו של המשיב אשר אינו חוסה תחת תעודת החיסיון, כאמור בהחלטתו של כבוד השופט גרוניס, לבאת כוח המשיב בהקדם האפשרי, באופן שיאפשר את לימודו זמן סביר לפני ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 14.9.08 וימנע דחיות נוספות בפתיחת משפטו של המשיב.

16.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך כאמור בסעיף 11 להחלטתי לעיל.