בש"פ 6589/08 מדינת ישראל נ. יחזקאל באשה

בפניי בקשה להארכת מעצר שישית של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ) בתשעים ימים, החל מיום 8.8.08 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח 1101/06 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

העובדות

1.

כתב האישום. ביום 17.8.06 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו המייחס למשיב עבירת רצח לפי סעיף 300א(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. על פי הנטען בכתב האישום ביום 31.7.06, סמוך לשעה 21:30, ישב המשיב במסעדה עם חברו. באותו המועד נכנס למסעדה יצחק ג'ורג'י (להלן – המנוח ), ניגש אל המשיב והכה אותו מאחור מכה חזקה בראשו. בתגובה, החלו המשיב וחברו להכות את המנוח אך בהתערבותם של אחרים ששהו באותה העת במסעדה הופרדו המשיב וחברו מן המנוח וכל השלושה הוצאו מן המסעדה. המשיב, בעודו מוחזק על ידי בעל המסעדה, קרא לעבר חברו: "בוא נלך, היום אני ארצח אותו."

לאחר ששככו הרוחות, החל המנוח לצעוד לכיוון ביתו והמשיב נכנס למסעדה על מנת לאסוף את חפציו האישיים. חברו של המשיב נטל עימו סכין לחיתוך בשר. לאחר מכן נסעו המשיב וחברו מהמקום. דקות ספורות לאחר מכן פגש המשיב את המנוח ברמת-גן והתנפל עליו כשהסכין בידו. המשיב דקר את המנוח מספר דקירות, כששתיים מהן מכוונות אל בית החזה של המנוח. דקירה אחת פגעה בליבו של המנוח והביאה למותו.

2.

המעצר. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במסגרת הבקשה נטען כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את ביטחון הציבור וכן כי קיים חשש ששחרורו ממעצר יביא לשיבוש הליכי משפט, להשפעה על עדים, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי מאסר. ביום 28.9.06 הורה בית המשפט קמא (כבוד השופט ד' רוזן) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו וערר שהגיש המשיב על החלטה זו נדחה ביום 3.12.06 (כבוד השופט ד' חשין). משפטו של המשיב לא הסתיים בתום תקופת תשעת החודשים ומעצרו הוארך על ידי בית משפט זה חמש פעמים, בהסכמת המשיב.

3.

ההליכים בתיק העיקרי. הדיון האחרון במשפטו של המשיב התקיים ביום 3.2.08 ובמהלכו נשמעו סיכומים בעל פה, נוסף על הסיכומים שהוגשו בכתב. מאז ועד היום, ממתינים הצדדים להכרעת הדין. לאחרונה, הגישה המבקשת בקשה לקביעת מועד למתן הכרעת הדין וביום 15.7.08 נתן בית המשפט קמא החלטה לפיה "לאור עומס העבודה המוטל על חברי ההרכב, תינתן הכרעת הדין, במידת האפשר, בסמוך לאחר הפגרה, ולא יאוחר מחלוף שלושה חודשים מיום 7.8.08".

נימוקי הבקשה

4.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד ד' כהן–ויליאמס –

המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנותו לציבור ומחייבים את המשך מעצרו. לטענתה, מתקיימת בעניינו של המשיב חזקת המסוכנות הקבוע בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, לפיה קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו של המשיב יסכן את ביטחון הציבור.

5.

מוסיפה המבקשת וטוענת כי לאור טיבה של העבירה המיוחסת למשיב והעונש החמור המוטל בצידה, קיים חשש מובנה כי המשיב ינסה לחמוק מהליכי שפיטה במידה שישוחרר.

6.

לבסוף, טוענת המבקשת כי על פי החלטתו של בית המשפט קמא, תינתן הכרעת הדין בעניינו של המשיב בתום תקופת הארכת המעצר המבוקשת, עובדה המצדיקה אף היא את הארכת המעצר.

טענות המשיב

7.

מנגד, מתנגד המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד י' הלוי – להארכת מעצרו. לטענתו, הוא עצור כשנתיים, כאשר בחמש בקשות ההארכה הקודמות הוא הסכים להארכת מעצרו וזוהי הפעם הראשונה בה הוא מתנגד להארכה. לטענתו, התפוגגה מסוכנותו ויש לשחררו ממעצר.

8.

לטענת המשיב, בחודש דצמבר 2007 הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב וביום 3.2.08 השלימו את הסיכומים בעל פה. לפיכך, גם ביום 10.5.08 הסכים בא כוח המשיב להארכה הואיל ולא רצה, לדבריו, להצטייר כמי שדוחק בבית המשפט קמא להכריע את דינו של מרשו וכן לא רצה להצטייר כמי שנוזף בבית המשפט על מעצרו הממושך של מרשו. עם זאת, בא כוח המשיב ציין כי לאחר התייעצות עם מרשו הוא מבקש לטעון בשלב זה כי אינו יכול להשלים עוד עם ישיבתו הממושכת של המשיב במעצר חרף "הצהרתו" של בית המשפט קמא, המתבטאת בהחלטתו לפיה פסק דין יינתן, במידת האפשר, בתוך תקופת שלושת החודשים שראשיתם ביום 7.8.08.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי החלטתי להיעתר לבקשה.

10.

אין חולק כי מתקיימות בעניינו של המשיב עילות המעצר סטטוטורית הקבועות בסעיפים 21(א)(1)(ג)(1) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. המשיב מואשם בביצוע העבירה החמורה ביותר בספר החוקים, לאחר שאיים על המנוח כי ירצח אותו והוציא את איומו אל הפועל תוך זמן קצר. מעשים אלו ונסיבות ביצועם מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, מסוכנות אשר לא התפוגגה במהלך התקופה הממושכת שבה שהה המשיב במעצר.

11.

המשיב עצור כבר קרוב לשנתיים, וטרם ניתן פסק דין בעניינו. כידוע, טרם ההחלטה להאריך את מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים יש לערוך את האיזון הראוי בין זכותו של הנאשם, אשר עדיין עומדת לו חזקת החפות, לחירות, לבין הצורך להבטיח את שלום הציבור ובטחונו [ראו למשל: בש"פ 1240/07 מדינת ישראל נ' ריאן (לא פורסם, 21.2.07) והאסמכתאות המופיעות שם]. במקרה שלפניי, סבורני כי נוכח מסוכנותו הגבוהה של המשיב, עליה עמדתי לעיל, אין מנוס מהארכת מעצרו פעם נוספת. עם זאת, ניתן להבין את מורת הרוח שאותה הביע המשיב נוכח העובדה כי בחלוף תקופת המעצר הסטטוטורית ולאחר

חמש הארכות מעצר בנות תשעים ימים כל אחת, טרם ניתנה הכרעת הדין בעניינו, וזאת למרות שסיכומים בכתב הוגשו כבר בחודש דצמבר 2007 וסיכומים בעל פה נשמעו בתחילת חודש פברואר 2008 [לבעייתיות במצב דברים זה ראו החלטתי בבש"פ 5878/08 מדינת ישראל נ' בכר אבו סבית (לא פורסם, 6.7.08) וכן דבריה של כבוד השופטת ע' ארבל בבש"פ 5434/08 מדינת ישראל נ' בוגוסלבסקי

(לא פורסם, 30.6.08)]. עם זאת, כפי שציינתי לעיל, אין מקום לשחרר את המשיב ממעצר, וזאת נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו.

12.

נוכח כל האמור לעיל, יש לקוות כי הכרעת הדין בעניינו של המשיב תינתן במהלך תקופת ההארכה השישית של מעצרו.

13.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. מעצרו של העורר יוארך בתשעים ימים, מיום 8.8.08 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח. 1101/06, לפי המוקדם מביניהם.