בש"פ 10770/08 מדינת ישראל נ. הרצל מסיכה

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 ( להלן - חוק המעצרים ) החל מיום 27.12.08 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1056/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

העובדות וההליכים

1.

ביום 26.3.08 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע המייחס לו רצח בכוונה תחילה, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.

לפי כתב האישום, ביום 11.3.08 בשעות הצהריים או בסמוך לכך, הגיעה המנוחה, אשר בינה לבין המשיב הייתה היכרות מוקדמת, לדירתו של המשיב בעיר אשקלון (להלן - הדירה ). בין השעות 16:30-18:00 או בסמוך לכך, הכה המשיב את המנוחה בראשה ובכל חלקי גופה באמצעות חפץ גלילי נוקשה ובאמצעות אגרופיו, תוך שהמנוחה צועקת לעזרה. אחיו של המשיב ובני משפחתו המתגוררים בדירה סמוכה שמעו את הצעקות, דפקו על דלת הדירה, ניסו לפתחה ואף ביקשו מהמשיב שיפתח אותה, אך המשיב הסה את המנוחה באומרו לה: "שקט", וחבט בה באמצעות ידיו או באמצעות החפץ הגלילי הנוקשה. גם כאשר הפסיקה המנוחה לצעוק לעזרה, שב המשיב והכה אותה, וזו המשיכה לצעוק, לסירוגין, עד השעה 18:00 או בסמוך לכך. בעת שהכה המשיב את המנוחה ניסתה זו להימלט ממנו, אולם המשיב רדף אחריה והמשיך להכותה בראשה ובכל חלקי גופה במסדרון ובחדר האמבטיה תוך שהמנוחה נאבקת בו ומנסה לגונן על ראשה, ללא הצלחה, עד שהיא התמוטטה על הרצפה בחדר השינה ודם ניגר מראשה ומפניה.

3.

כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרמו למנוחה פצעים בכל חלקי גופה ושברים בצלעות. הפגיעות בראשה של המנוחה גרמו לבצקת עם דימומים בקליפת המוח אשר הובילו למותה של המנוחה. למרות שהיה מודע לפציעתה החמורה של המנוחה בכל שעות הערב, הזעיק המשיב עזרה רק בשעה 01:22.

4.

במקביל להגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו (ב"ש 20600/08) בה נטען כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת לו וכי קמה כנגדו עילת מעצר בשל מסוכנותו הרבה לביטחון הציבור הנלמדת מנסיבות ביצוע המעשה המיוחס לו ומראיות נוספות המעידות כי הוא אדם אלים המטיל חיתתו על בני משפחתו ועל סביבתו הקרובה. עוד נטען בבקשה כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר נוספת, הואיל וקיים יסוד סביר לחשש שאם ישוחרר, ינסה המשיב לשבש הליכי משפט וכי נוכח האמור ונוכח עברו הפלילי אין כל חלופת מעצר שיש בה כדי לקיים את מטרות המעצר.

5.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא השופט נ' הנדל ) קבע בהחלטתו כי המבקשת הצביעה על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע המעשה המיוחס למשיב בכתב האישום וכי "בנסיבות העבירה ועברו הפלילי של המשיב – שגם אם אינו עשיר אף אינו נקי – נדמה שבכל מקרה תקשה על הסנגוריה המלאכה של הצעת חלופה מתאימה". משכך, נעתר בית המשפט קמא לבקשה והורה על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

6.

יצויין, כי לאחר שהוקרא למשיב כתב האישום בתיק העיקרי ביום 17.4.08, נדחתה שמיעתו פעמים רבות לבקשת המשיב אשר טען כי המבקשת לא העבירה לידיו את מלוא חומר החקירה בתיק ובמהלך חודש אוקטובר 2008 הגיש המשיב בקשה לקבלת בנדון בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ ). בדיון שנערך לפניי, טענה באת כוח המבקשת, עו"ד י' שגב, כי אין מדובר בחומר חקירה מובהק, אלא בתרשומת פנימית של חקירה פנים-משטרתית ובצילום ניתוח גופת המנוחה ותמלול הנאמר במהלכו.

7.

בדיון שהתקיים בתיק העיקרי ביום 4.11.08, כפר המשיב בעובדות כתב האישום ונשמעה עדותו של עד התביעה הראשון.

טענות המבקשת

8.

לטענת המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד י' שגב - מסוכנותו הרבה של המשיב עולה מתוך נסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לו אשר בוצעה באלימות ובאכזריות רבה, לאחר שהמשיב התעלל ארוכות במנוחה, כאשר, כפי שעולה מחומר הראיות בתיק, לאחר האירוע נשוא כתב האישום המשיב החליף בגדים, התקשר למספר חברים בבקשה שיסייעו לו בהרמת גופתה של המנוחה, השתהה עד מאוד בהזמנת מגן דוד אדום ולבסוף אף התקשר לאחיו במטרה להשפיע עליו כי ישבש הליכי משפט. לטענתה, מסוכנותו של המשיב נלמדת אף מעברו הפלילי הכולל הרשעה קודמת בגין עבירות של הפרת הוראה חוקית ואיומים אשר בגינה הוא נדון למאסר בפועל של חודשיים ומאסר על תנאי בן ארבעה חודשים שהינו בר הפעלה בתיק דנן. לטענת המבקשת, לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר כלשהי ועל כן, יש להותירו מאחורי סורג ובריח עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינו.

9.

המבקשת מציינת כי אכן, התיק סבל מדחיות רבות בראשיתו, אולם מרביתן רובצות לפתחה של ההגנה, כאשר בקשת המשיב לדיון לפי סעיף 74 הנ"ל היה קבוע ליום 22.12.2008

נדחה מטעמי בית משפט ליום 30.12.2008. לטענת המבקשת, היא עושה כל מאמץ על מנת למסור את חומר החקירה המבוקש, פרט לחומר נשוא הדיון בבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ.

10.

לאור האמור לעיל, ובפרט נוכח מסוכנותו של המשיב והחשש לשיבוש הליכי משפט על ידו, עותרת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 27.12.08 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1056/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מבין המועדים.

טענות המשיב

11.

לטענת המשיב - באמצעות באת כוחו, עו"ד י' צווטקוב-מאיר - חסרים בחקירת המשטרה ובחומר הראיות פרטים מהותיים אשר בכוחם לשפוך אור על התרחשות האירוע. לטענתו, קיים חוסר בהירות באשר לשאלה מדוע המשטרה לא הצליחה למצוא את מקום האירוע בעקבות קריאות השכנים, מחדל אשר בגינו זה נפתחה חקירה פנימית של המשטרה ואשר מסקנותיה חשובות להגנתו. כמו כן, טוען המשיב כי שעת מותה של המנוחה איננה ידועה הואיל ולא הגיע לזירת האירוע רופא וכן לא ידוע מהו מקור החבלות שהתגלו על גופת המנוחה. בנוסף, טוען המשיב כי המבקשת בחרה לקשר בין האירועים בשעות 16:30-18:00 לבין מציאת הגופה בשעה 01:22 וזאת מבלי שקיימות ראיות לקשר כאמור.

על כן, טוען המשיב כי לנוכח מחדלים אלו, אין ראיות מובהקות נגדו כי ביצע את המעשה המיוחס לו ויש להורות על שחרורו לחלופת מעצר. לטענתו, ניתן לשחררו לחלופה כאמור במקום מגוריה של אחותו בעיר אילת, אשר מרוחק ממקום מגוריו.

12.

באת כוח המשיב טענה בדיון שנערך לפניי כי היא ביקשה לקבל את חומר הראיות המבוקש במהלך חודש יולי 2008, אולם המבקשת הסכימה להגיש אותו לעיונה רק לאחר שהגישה את בקשתה לפי סעיף 74 לחסד"פ, פרט לחומר אשר שנוי במחלוקת, כאשר לטענתה, הדחיות בתיק נבעו בשל העדר תעודת חיסיון ולא בשל מחדליה.

13.

בסיום הדיון שנערך לפניי, התרתי למשיב עצמו להוסיף את התייחסותו לבקשה שלפניי. המשיב הכחיש את המעשה המיוחס לו וביקש לציין כי הוא "רבע בן אדם" וכי חוב בגין משכנתא שאותה הילווה תפח לכדי סך של כ-160,000 ש"ח. המשיב הוסיף וציין כי בכוונת הבנק לעקל את דירתו וכי נפתחו נגדו הליכי הוצאה לפועל, כאשר אין בשלב זה מי שידאג לענייניו.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

15.

אין מחלוקת כי נגד המשיב קיימות ראיות לכאורה כי ביצע את המעשה המיוחס לו. בהחלטת בית המשפט המחוזי, עליה לא ערר המשיב לבית משפט זה, נקבע במפורש כי "הראיות תומכות לכאורה באשמה לפיה המשיב רצח את המנוחה". באת כוח המשיב טענה בדיון שנערך לפניי כי קיימים מחדלי חקירה בתיק, אולם מחדלים אלו, אשר השפעתם תתברר בתיק העיקרי, אינם מכרסמים בשלב זה בקיומן של ראיות לכאורה. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בביתו של המשיב נמצאה גופתה של המנוחה כאשר היא עירומה וכאשר היא מכוסה בחבלות רבות וזאת מבלי שהוצג כל הסבר מצידו המניח את הדעת . כמו כן, הזעיק המשיב כוחות רפואיים זמן רב לאחר האירוע, שיהוי שייתכן כי מנע את הצלתה ממוות של המנוחה, וכן ביקש מאחיו לסייע לו לשבש הליכי משפט ומחבר נוסף שיסייע לו "בהרמת הגופה".

16.

לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, מוטלת חובה על בית המשפט לערוך את האיזון בין חירותו של מי שטרם הורשע ועדיין עומדת לו חזקת החפות לבין האינטרס של הבטחת ביטחון הציבור [ראו למשל: בש"פ 5878/08 מדינת ישראל נ' אבו סבית (לא פורסם, 6.7.2008); בש"פ 1240/07 מדינת ישראל נ' ריאן (לא פורסם, 21.2.2007)]. נוכח מסוכנותו של המבקש לציבור אשר נלמדת מן המעשה המיוחס לו ומקיומן של ראיות לכאורה כמפורט לעיל, סבור אני כי באיזון בין חירותו של המשיב והדרישה כי ימשיך לשהות במאסר מעבר לתשעה חודשים, לבין אינטרס שלום הציבור, גובר האחרון, ויש לקבל את הבקשה ולהורות על המשך מעצרו. בהתאם למסקנתי זו, אין מקום לבחון את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. סבורני כי בשלב זה, אין בכוחה של חלופת מעצר לנטרל את מסוכנותו של המשיב הנלמדת מן המעשה המיוחס לו.

17.

כמו כן, אין להתעלם מכך כי החל מחודש יולי 2008, עת ביקשה באת כוח המשיב, כפי הנראה בעל-פה, את חומר החקירה מהמבקשת ועד לחודש אוקטובר 2008, עת הוגשה הבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ, חלף פרק זמן ארוך במהלכו שהה המשיב במעצר ללא התקדמות משמעותית בתיק. סבורני כי ניתן היה להגיש את הבקשה בשלב מוקדם יותר במהלך פרק זמן זה ובכך להמשיך באופן רציף את הטיפול בעניינו של המשיב עת הוא שוהה במעצר.

18.

בנוסף, יש לקבל את הבקשה שלפניי גם לנוכח ניסיונו של המשיב לשבש הליכי משפט טרם מעצרו. ניסיון זה מקים חשש כי במידה וישוחרר המשיב לחלופת מעצר הוא עלול לערוך ניסיון נוסף לשיבוש ההליכים המתנהלים נגדו.

19.

לבסוף, יש לשקול לחובתו של המשיב גם את העובדה כי הוא הורשע בעבר בעבירה של הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם ובעבירת איומים, עבירות בגינן ריצה עונש מאסר בפועל של חודשיים. יוער, כי ביצוע העבירה של הפרת צו בית משפט מלמדת על חוסר מורא של המשיב מפני החוק, ועל כן יש להותירו מאחורי סורג ובריח גם מן הטעם הזה.

לנוכח כל האמור לעיל, מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים, החל מיום 27.12.2008 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1056/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מבין המועדים.