בש"פ 6548/08 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים ).

העובדות

1.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו מעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין ), מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין וכליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 רישא לחוק העונשין.

2.

לפי כתב האישום, ביום 27.10.2007 בשעה 05:00 או בסמוך לכך, ישב ב.ז. יליד 1985 (להלן - המתלונן ) על ספסל בתחנה המרכזית בפתח-תקווה. המשיב ניגש אל המתלונן ושאל אותו אם יש לו אפשרות להגיע לביתו. המתלונן השיב על שאלה זו בשלילה והמשיב הציע כי יעלה עימו לדירתו שברחוב סמוך על מנת ללון בה והמתלונן הסכים.

3.

עם הגיעם לדירה, נעל המשיב את הדלת והסתיר את המפתחות בין חפציו האישיים. בהמשך שתה המשיב משקאות משכרים בכמות רבה. המשיב הוריד את בגדיו, נותר עירום ואמר למתלונן כי אם יפשוט את בגדיו, יביא לו פיג'מה. המתלונן נשכב לישון כאשר רק תחתונים נותרו על גופו. בשלב זה, נשכב המשיב לצד המתלונן והחל לגעת באיבר מינו. המתלונן ביקש מהמשיב שיחדל, אולם המשיב המשיך לגעת באיבר מינו של המתלונן ואף הוריד את תחתוניו. המשיב החדיר את איבר מינו של המתלונן לפיו, זאת על אף שהמתלונן אמר לו כי הוא גורם לו לכאב ותוך שהוא מנסה להזיז את ראשו של המשיב הצידה באמצעות ידיו.

4.

בהמשך, הורה המשיב למתלונן לבצע בו מין אוראלי. המתלונן סירב והמשיב החדיר את אצבעו לפי הטבעת של המתלונן, חרף התנגדותו ולמרות הפצרותיו כי ייחדל. לאחר מכן, החדיר המשיב את אצבעו לפי הטבעת של המתלונן, הכניס לפיו את איבר מינו של המתלונן והורה למתלונן לבצע בו מין אוראלי, חרף התנגדותו. המשיב החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן ולאחר מכן נרדם המשיב על המיטה.

5.

המתלונן ניסה ללא הצלחה לפתוח את דלת הדירה ולאחר מכן נטל סכין מטבח וניסה באמצעותה לפרק את הידית של דלת הכניסה לדירה, ניסיון שכשל אף הוא. המשיב, אשר התעורר בינתיים, הורה למתלונן לבצע בשנית מעשים, כפי שפורטו לעיל. המתלונן סירב ובתגובה החדיר המשיב את אצבעו לפי הטבעת של המתלונן וביצע מין אוראלי באיבר מינו, חרף התנגדותו. לאחר מכן, שב המשיב ונרדם על המיטה.

6.

בסמוך לשעה 17:30 ולאחר שלא הצליח לפתוח את דלת הדירה, מצא המתלונן את מפתחות הדלת בין חפציו האישיים של המשיב. המתלונן פתח את דלת הדירה ונמלט ממנה.

הליכים קודמים

7.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ביום 21.11.2007 הסכים המשיב כי קיימות ראיות לכאורה כי ביצע את המעשים המיוחסים לו וכן, כי קמה נגדו עילת מעצר לאור העדרה של חלופה ראויה. בדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל), שמר לעצמו המשיב את הזכות לעתור לבית המשפט באם תימצא חלופה ראויה. על יסוד הסכמה זו, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב ייעצר עד לתום ההליכים נגדו.

8.

ביום 25.3.2008 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בנימוק כי קיימת חלופת מעצר ראויה שיש בה כדי להפיג את מסוכנותו - עבודה במפעל בעיר חולון, שם יעבוד בפיקוחו של מעסיקו, בעל המפעל, כאשר בשעות הלילה ילון במתחם המפעל יחד עם פועלים נוספים.

9.

בדיון שנערך בפני בית המשפט קמא ביום 3.4.2008 נקבע כי ההחלטה בעניינו של המשיב תינתן לאחר שיוגש לעיונו תסקיר מעצר. ביום 19.5.2008, משטרם התקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, דחה בית המשפט המחוזי בשנית את הדיון בבקשה. ביום 29.6.2008, לאחר שנתקבל תסקיר שלילי בעניינו של המשיב, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר והורה על המשך מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים נגדו.

10.

יוער, כי במהלך הדיונים בתיק העיקרי הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו הסכים המשיב להודות בכתב האישום, אולם במהלך ישיבת התזכורת לשם הצגת הסדר הטיעון ביום 6.3.2008, חזר בו המשיב מהסכמתו וכפר בכתב האישום.

טענות המבקשת

11.

לטענת המבקשת - באמצעות בא כוחה, עו"ד א' גלבפיש - המעשים החמורים המיוחסים למשיב מצביעים על מסוכנותו לציבור. לטענתה של המבקשת, המשיב לא היסס לכלוא בדירתו במשך שעות בחור צעיר אשר סובל מתסמונת אספרגר, לנצלו ולבצע בו מעשים מיניים

בכפייה. לטענת המבקשת, אפשרות חלופת מעצר נשללה על ידי שירות המבחן ועל כן, לא ניתן להבטיח את ביטחון הציבור אלא באמצעות המשך מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים נגדו.

12.

בנוסף, טוענת המבקשת כי המשיב הורשע בעבר בשתי עבירות של אלימות בתוך המשפחה ולטענתה קיים חשש כי יחזור וינקוט באלימות במידה וישוחרר. לבסוף, טוענת המבקשת כי היא מודעת לעובדה כי הדיון הבא בתיק יתקיים רק ביום 9.11.2008, אולם לטענתה, ניסיונותיה להקדים מועד זה נדחו על ידי בית המשפט הדן בתיק.

טענות המשיב

13.

לטענת המשיב - באמצעות באת כוחו, עו"ד ל' פרידלנד - קיימות מספר נסיבות אישיות אשר מצביעות על כך כי יש לבחון את שחרורו לחלופת מעצר. ראשית, טוען המשיב כי גם לאחר תום תקופת הארכת המעצר הבאה, המשפט לא יסתיים ובית המשפט יזדקק לכל הפחות להארכת מעצר נוספת.

14.

עוד טוען המשיב כי המתלונן סיים להעיד בפני בית המשפט קמא ואין חשש בשלב זה כי אם ישוחרר לחלופת מעצר, ישפיע על עדותו. באשר למסוכנות הנטענת כלפיו, טוען המשיב כי הוא לא הורשע בעבר בביצוע עבירות מין. גיליון הרשעותיו מגלה שתי עבירות של אלימות בתוך המשפחה ולטענתו, קשה לומר כי הרשעותיו אלה משקפות מסוכנות מצידו לציבור. בנוסף, לטענתו, הוא אינו מתגורר עם משפחתו למעלה מעשרים שנים ומכאן שגם אין נשקפת לה סכנה ממנו. כמו כן, טוען המשיב כי מעדות המתלונן בפני בית המשפט קמא ניתן ללמוד כי הוא איננו מסוכן לציבור. לטענתו, הוא הציע למתלונן לעלות לדירתו והמתלונן הסכים. לאורך כל האירוע המתלונן אישר כי המשיב דאג שמעשיו לא יכאיבו לו וכי הוא רצה שהוא ייהנה. בנוסף, טוען המשיב כי הוא אמר למתלונן שהוא התאהב בו וכי הוא רוצה להמשיך לגור עימו בעתיד. אינדיקציה נוספת אשר לטענת המשיב מעידה כי המעשים המיוחסים לו נעשו בהסכמה, הינה שיחת הטלפון שקיים המתלונן עם אימו מדירת המשיב באמצעות הטלפון ביום האירוע, כאשר במהלכה לא חשה האם כי המתלונן שרוי במצוקה כלשהי והוא אף אמר לה שהוא ישן אצל חבר. לטענת המשיב, מעדות המתלונן ניתן ללמוד כי לא מדובר במעשה תקיפה אלא במעשה אהבים. כמו כן, טוען המשיב כי המתלונן חשב בתחילה כי הוא נכלא בדירתו, אולם הוא סבר כך רק משום שלא מצא את מפתחות הדירה אשר היו זרוקים בין בגדיו.

15.

ממשיך המשיב וטוען כי אין מחלוקת שהוא לא היה מודע לתסמונת ממנה סובל המתלונן. בשל תסמונת זו נוטה המתלונן לרצות את הסביבה הקרובה אליו ויש לו בעיית תקשורת עם אחרים. לטענת המשיב הדבר מחזק את טענתו כי היה סבור כי כל המעשים שנעשו היו בהסכמת המתלונן.

16.

בנוסף, טוען המשיב כי חלופת המעצר המוצעת הינה אצל מנהל מפעל בעיר חולון אשר העסיק אותו במשך 12 שנים. מנהל המפעל אמר כי הוא מוכן לפקח על המשיב במשך שעות העבודה ולאחר סיום שעות העבודה הוא מוכן לאפשר לו לישון במפעל, עם עובדים נוספים, כאשר שערי המפעל נעולים ושומר עומד בפתח.

לטענתו, חלופה זו נשללה על ידי קצינת המבחן הואיל ולמנהל המפעל היה קושי להתייחס לבעייתיות בתפקודו המיני והוא יתקשה לזהות מצבי סיכון אפשריים. לטענת המשיב, מנהל המפעל איננו בעל מקצוע

והעובדה שהוא יתקשה לזהות מצבי סיכון אפשריים איננה מצביעה על כך שלא ניתן לסמוך עליו והוא אף מוכן להפקיד ערבות.

17.

לבסוף, טוען המשיב כי גם אם הוא יורשע במעשים המיוחסים לו, עדיין העונש הצפוי לו לא יהיה כה חמור כך שיצדיק את המעצר הממושך בו הוא נתון.

דיון והכרעה

18.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

19.

המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה למעשים המיוחסים לו, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא מיום 21.11.2007. המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום - כליאתו לכאורה של המתלונן בביתו ומעשיו המיניים שביצע לכאורה במתלונן, חרף התנגדותו - מלמדים על מסוכנות הנשקפת מצידו לציבור. כפי שמתואר בכתב האישום, המתלונן רצה לברוח מביתו של המשיב ואף ניסה לפרק את מנעול הכניסה באמצעות סכין שמצא כיוון שמפתחות הדירה הוחבאו לכאורה בין בגדיו של המשיב. התנהגותו זו של המתלונן מצביעה על רצונו העז לצאת מן הדירה, בה נכלא לכאורה על ידי המשיב. סבורני כי בשלב זה של הדיון גרסת המשיב לפיה המתלונן החל לפרק את מנעול הדלת באמצעות סכין רק משום שפשוט לא מצא את מפתחות הדירה שהיו זרוקים בין בגדיו, איננה עומדת בסתירה לרצונו העז של המתלונן להמלט מן הדירה בה בוצעו בו, לכאורה, מעשים בניגוד לרצונו, ועל כן יש לדחותה.

20.

מהימנותה של גרסת המשיב לפיה הוא התאהב במתלונן והוא רוצה לגור עימו וכי לא התכוון לכלוא אותו או לתקוף אותו, תתברר בפני הערכאה הדיונית. אולם, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי המשיב פגש לראשונה במתלונן זמן קצר לפני שביצע בו את המעשים המיוחסים לו וסבורני כי לאור עובדה זו, יש להתייחס בזהירות לגרסתו של המשיב לפיה הוא התאהב במתלונן ועל כן היה סבור כי מעשיו בוצעו בהסכמה, גם אם אין לשלול אותה בשלב זה. משכך, סבור אני כי אין בכוחה של גרסה זו כעת כדי לסתור את המסוכנות הנשקפת מן המשיב כפי שהיא עולה מהמעשים המיוחסים לו.

21.

דינה של טענת המשיב כי קיומה של התסמונת ממנה סובל המתלונן מחזקת את גרסתו כי היה סבור שכל המעשים שבוצעו היו בהסכמה, להידחות גם כן. מעדותו של המתלונן עולה כי מעשי המשיב גרמו לו לכאב. עדותו זו, אשר לא נסתרה בשלב זה על ידי המשיב, מאששת את גרסת המבקשת לפיה מעשי המשיב היו לכאורה בכפייה ולא בהסכמה, גם אם התסמונת ממנה סובל המתלונן גורמת לו לרצות את הסביבה.

22.

בנוסף, סבור אני כי יש לשקול לחובתו של המשיב את הרשעותיו הקודמות משנת 1985 ומשנת 2000 בעבירות של אלימות במשפחה, אשר גם בהן יש כדי להצביע על מסוכנותו.

23.

באשר לטענת המשיב כי הואיל ומועד הדיון הבא במשפטו נקבע ליום 9.11.2008, לא צפוי משפטו להסתיים במהלך פרק הזמן של תשעים הימים בהארכת המעצר המתבקשת כעת ומשכך משתנה נקודת האיזון, ויש להעדיף את חירותו על פני האינטרס של הבטחת שלום הציבור; דינה של טענה זו להידחות. אכן, בבקשה להארכת מעצר של נאשמים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, מוטלת חובה על בית המשפט לערוך את האיזון הראוי בין חירותו של מי שטרם הורשע ועדיין עומדת לו חזקת החפות בדין לבין האינטרס של הבטחת שלום הציבור [ראו למשל: בש"פ 1240/07 מדינת ישראל נ' ריאן

(לא פורסם, 21.2.2007); בש"פ 5878/08 מדינת ישראל נ' אבו סבית (לא פורסם, 6.7.2008)]. אולם, נוכח מסוכנותו של המבקש לציבור, עליה עמדתי לעיל, וחרף קיומו של סיכוי סביר להגשת בקשה נוספת להארכת מעצרו, סבור אני כי במקרה זה, באיזון בין חירותו של המשיב לבין אינטרס הבטחת שלום הציבור, גובר האחרון ויש להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים.

24.

לאחר שהגעתי לכלל מסקנה כי עדיין עומדת כנגד המשיב עילת המעצר, יש לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, אשר מחד גיסא תשיג את תכלית המעצר ומאידך גיסא תקטין את הפגיעה בחירותו ככל הניתן, כפי שמורה סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים. חלופת מעצר כאמור הוצגה לבית המשפט קמא, אולם נשללה על ידי קצינת המבחן מפאת חוסר יכולתו של מנהל המפעל לזהות מצבי סיכון אפשריים מצד המשיב. יתר על כן, לא ניתן להתעלם מחוסר יכולת אמיתית של מנהל המפעל לפקח על המשיב בשעות הלילה, שעות אשר לכאורה הינן "בעייתיות" יותר מבחינת מסוכנותו של המשיב, ולהפקיד את ההשגחה עליו בידי עובדים אחרים הלנים בשטח המפעל או בידי השומר המופקד על שעריו. לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 8.8.2008 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1122/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.