בש"פ 8877/08 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפניי בקשה שנייה של המדינה להארכת מעצרו של המשיב, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום בו הוא מואשם בעבירות של מעשה סדום, מעשה מגונה וכליאת שווא. על פי הנטען בכתב האישום, אסף המשיב את המתלונן מן התחנה המרכזית בפתח תקווה, ושכנע אותו לבוא עמו לדירת המשיב. משהגיעו לדירה, נעל המשיב את דלת הדירה והסתיר את המפתח בין חפציו האישיים, שתה לשוכרה, ואז פשט את בגדיו ושכנע אף את המתלונן לפשוט את בגדיו ולהישאר כשלגופו תחתונים בלבד. אז נשכב המשיב לצידו של המתלונן, פשט את תחתוניו והחל נוגע באיבר מינו, למרות בקשותיו של המתלונן כי יחדל. בהמשך הכניס את איבר מינו של המתלונן לפיו, ומשסרב המתלונן לבצע את אשר המבקש ביקש ממנו בהקשר זה, החדיר המשיב את אצבעו לפי הטבעת של המתלונן, חרף התנגדותו. לבסוף החדיר המשיב את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן. לאחר כל הפעולות הללו, נרדם המשיב, ואילו המתלונן ניצל את ההזדמנות על מנת לנסות ולברוח מן הדירה, ללא הצלחה. ברעש שהקים המתלונן, התעורר המשיב, ושוב חזר על מעשיו בניגוד לרצונו וחרף התנגדותו של המתלונן. לאחר מכן שב ונרדם. בעת תנומתו זו, הצליח המתלונן לאתר את מפתחות הדירה, ונמלט ממנה.

3.

בד בבד עם כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, במסגרתה הצביעה על שתי הרשעות קודמות של המשיב בגין עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בתאריך 21.11.2007 הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ג' נויטל ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ואולם, בעקבות בקשה של ב"כ המשיב לעיון מחדש, שהוגשה בסוף מרץ 2008, הורה בית המשפט המחוזי על עריכתו של תסקיר למשיב. משהוגש תסקיר שלילי בעניינו של המשיב ובנוגע לחלופת המעצר שהציע, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.6.2008, בה נקבע כי המשיב ימשיך לשהות במעצר עד תום ההליכים.

4.

עם חלוף תשעת החודשים הקבועים בסעיף 61 לחוק המעצרים באשר למעצר שלאחר הגשת כתב אישום שלא נגמר בהכרעת דין

- הגישה המדינה בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו, על פי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 6548/08). בהחלטתו של חברי, השופט י' דנציגר , מיום 1.9.2008, התקבלה בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בשלושה חודשים, ושבה ונדחתה בקשתו של המשיב להיות משוחרר לחלופת המעצר שנדחתה כבר על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו הנזכרת מיום 29.6.2008. בית משפט זה קיבל את טענות המדינה בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, ודחה את הסבריו הלכאוריים של המשיב, ואף מצא לנכון לשקול לחובתו של המשיב, בעת קביעת מסוכנותו, את הרשעותיו הקודמות מן השנים 1985 ו-2000 בעבירות התקיפה שנעברו בהקשר של אלימות במשפחה.

5.

בלב הגנתו של המשיב מצוי נתון עובדתי משמעותי שהסתבר, לפיו המתלונן סובל מתסמונת הידועה כ-'תסמונת אספרגר', שאחד ממאפייניה הוא רצונו של המתלונן לרַצוֹת ולשאת חן בעיני הסובבים אותו. על בסיס תסמונת זו, אשר לא היתה ידועה למשיב בעת התרחשות האירוע נשוא כתב האישום, טוען המשיב כהגנתו בתיק העיקרי כי סבר, לכל אורך האירוע, כי המעשים המיניים המבוצעים נעשים בהסכמתו ולרצונו של המתלונן, ולא מבוצעים בכפייה. טענות לעניין זה נטענו גם בפני חברי, השופט דנציגר , בבקשתה הקודמת של המדינה להארכת המעצר הראשונה בעניינו של המשיב, וגם בפניי, בדיון שהתקיים בבקשה דכאן ביום 4.11.2008.

6.

משקראתי את החומר שבתיק, ולאחר ששמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים בדיון שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל. חלק מהזמן שחלף מקורו בכך שהצדדים הודיעו לבית המשפט כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון, המייתר את שמיעת הראיות בתיק, כאשר לאחר מכן, חזר בו המשיב מהסכמתו. כתוצאה מכך נקבע התיק להוכחות בהתחשב באילוצי בית המשפט המחוזי הנכבד, ובינתיים נשמעה כבר עדותו של המתלונן ונקבעו דיוני הוכחות נוספים. כאן יש להוסיף ולהעיר כי מקומן של טענות ההגנה של המשיב אותן העלה בפניי

להתברר בפני הערכאה הדיונית, ולפיכך אין אני נדרש להכריע בהן. זאת ועוד – אם יחול בעתיד כרסום מהותי בתשתית הראייתית, שמורה זכותו של המשיב לבקש מהערכאה הדיונית עיון חוזר.

7.

הארכת המעצר המבוקשת פה מוצדקת איפוא מן הטעמים שהובאו בהחלטת חברי, השופט י'

דנציגר , ועיון במכלול הביא אותי למסקנה שלא חל, בשלב זה, שינוי של ממש בתשתית הראייתית הלכאורית, מזה, ובמסוכנותו של המשיב, מזה. משלא חל כל שינוי כאמור, יש הצדקה להארכת המעצר המבוקשת.

8.

סוף דבר - בקשת המדינה מתקבלת, והמשיב יישאר במעצר למשך תשעים ימים נוספים, שימנו החל מיום 6.11.2008, או עד סיום ההליכים כנגדו בתפ"ח 1122/07 בבית המשפט המחוזי, לפי המוקדם יותר.