בש"פ 10347/08 מדינת ישראל נ. יעקב ניסים

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 ( להלן - חוק המעצרים ).

העובדות

1.

כנגד המשיב הוגש ביום 19.3.08 לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום המייחס לו קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין ), גניבה על ידי עובד, עבירה לפי סעיפים 391 ו-29 לחוק העונשין, ונשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק.

2.

לפי עובדות כתב האישום, במועד בלתי ידוע לפני יום 9.3.08 קשרו המשיב וחייל בצה"ל (להלן – החייל ) קשר לביצוע פשע, לפיו ישיג החייל כלי נשק מצה"ל, ימסור אותם למשיב וזה האחרון ימכור את כלי הנשק לאחרים, כאשר השניים יחלקו בדמי המכירה.

במועד בלתי ידוע בתחילת חודש מרץ 2008 פנה החייל אל הקטין מ.כ. (להלן – הקטין ), צירף אותו לקשר הנ"ל וסיכם עימו כי השניים יגנבו כלי מצה"ל, כי המשיב ימכור את כלי הנשק עבורם וכי כל השלושה יחלקו ביניהם את דמי המכירה. במסגרת הקשר הנ"ל ולשם קידומו סיכמו הקטין והחייל ביום 8.3.08 כי ייפגשו למחרת בבוקר אז ימסור החייל לקטין מדי צה"ל אותם ילבש הקטין ויתחזה כחייל וכי השניים יגיעו לבסיס צבאי ויגנבו משם כלי נשק. במועד בלתי ידוע לאחר מכן, פנה המשיב לאדם אחר שזהותו אינה ידועה (להלן – הקונה ) וקבע עימו כי האחרון ירכוש את כלי הנשק שיגנבו החייל והקטין.

3.

ביום 9.3.08, סמוך לשעה 6:30, נפגשו הקטין והחייל, אשר היה מצוייד בקיטבג, נסעו לבסיס הטירונים הצבאי בניצנים (להלן – הבסיס ) ונכנסו אליו, כאשר הקטין מתחזה במרמה בתעודת חוגר שאינה שלו. השניים הסתובבו בבסיס מספר שעות על מנת לחפש כלי נשק שיוכלו לגנוב. החייל ניסה לקחת את אחד מכלי הנשק בחדר האוכל, אולם עקב ערנותה של חיילות שנכחה במקום לא הצליח לגנוב את הנשק. או אז, יצאו החייל והקטין מהבסיס, נסעו לאשדוד וניסו לאתר חיילים נושאי נשק בתחנה המרכזית על מנת לגנוב מהם את נשקם. משלא מצאו הזדמנות נאותה לכך, חזרו לבסיס. במהלך אותו יום התקשר המשיב לחייל פעמים רבות ודחק בו להשיג נשק תוך שהוא טוען כי הכסף בידו וכי הקונה כבר מחכה לנשק. משכך, נכנס החייל לבסיס בעוד הקטין נשאר בחוץ כשהקיטבג בידו. בסמוך לשעה 22:30, ניגש החייל לאוהל בבסיס, ערך חיפוש במיטות שבאוהל ושמצא באחת מהן רובה

M-16 מקוצר, נטל אותו ויצא מן האוהל. לאחר מכן, התקשר החייל למשיב וזה הגיע בסמוך לגדר הבסיס. החייל זרק את הרובה אל העבר השני של הגדר, יצא מן הבסיס, הגיע אל הקטין והשניים הכניסו את הרובה לקיטבג ונשאוהו לצומת ניצנים. לאחר מכן, התקשר החייל למשיב וקבע להיפגש עימו בצומת ניצנים, אליה הגיע המשיב ברכב שכור. במעמד זה, מסר החייל לקטין סכום של 700 ₪, נכנס לרכבו של המשיב והשניים נטלו את הנשק עמם ונסעו מהמקום. כתב האישום מציין כי הנשק לא נתפס.

הליכים קודמים

4.

בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו (ב"ש 20540/08). בבקשה נטען כי כנגד המשיב קיימות עילות מעצר סטטוטוריות לפי סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, כי החייל המעורב בפרשה גילה פחד רב מפני המשיב וסירב בתוקף להשתתף בעימות עימו; כי אנשים שהמשיב הזכיר בהודעתו טרם נעצרו על אף החיפושים אחריהם והם מתחמקים מהדין – דבר המחזק את החשש לשיבוש מהלכי משפט; כי למשיב עבר פלילי מכביד וכי ביצע את העבירות המיוחסות לו בתקופה בה הוא מצוי במבחן ובפיקוח שירות המבחן, דבר המצביע על כך שהמשיב אינו ירא את החוק.

5.

לאחר דחיות ודיונים רבים שהתקיימו בפניו הורה בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא השופט נ' הנדל ) ביום 1.6.08 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בנימוק כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות הקונקרטיות המיוחסות למשיב וכי איכות חלופת המעצר שהוצעה על ידו אינה ראויה בנסיבות העניין. בית המשפט קמא לא התעלם מכך שהתגלתה בראיות לכאורה חולשה מסוימת כמו גם מגילו הצעיר של המשיב, שהינו יליד שנת 1987, אולם קבע כי יש ליחס משקל רב יותר לכך שהמשיב פעל "בתעוזה וללא מורא כדי לגנוב נשק, על כל המשתמע מכך, תוך פגיעה קשה בצה"ל בשלב הראשון, ובציבור הרחב בשלב השני" כמו גם לתסקיר שירות המבחן השלילי שהוגש בעניינו של המשיב.

6.

ביום 16.6.08 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת מעצרו, בה הציע חלופת מעצר חדשה. ביום 4.9.08, לאחר מספר דיונים שהתקיימו לפניו ולאחר שהוכן תסקיר שירות מבחן נוסף בעניינו של המשיב, דחה בית המשפט קמא את בקשת המשיב בקובעו כי משקיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב ושמעשי המשיב אשר מתוארים בכתב האישום מלמדים על סכנה גבוהה הנשקפת ממנו לציבור, כפי שאף עולה מתסקיר שירות המבחן הנוסף שהוכן בעניינו, נוטה הכף בסופו של יום לטובת האינטרס הציבורי וההגנה עליו.

7.

העורר הגיש על שתי החלטות אלה של בית המשפט קמא ערר לבית משפט זה (בש"פ 8328/08), אשר נדחה ע"י כבוד השופטת מ' נאור בקובעה כי גם אם בראיות לכאורה הקיימות בתיק ישנן תמיהות וחולשות מסוימות, להן היה מודע גם בית המשפט קמא, הרי שעוצמתן מספקת לצורך מעצר המשיב, קל וחומר משקיים חשש להשפעה על עדים אם הוא ישוחרר.

נימוקי הבקשה

8.

המבקשת – באמצעות בא כוחה, עו"ד ש' כהן - טוענת בבקשתה כי המעשים החמורים המיוחסים למשיב מלמדים על הסכנה הנשקפת ממנו לבטחונו של הציבור, כאשר נקבע בבית המשפט קמא כי המשיב פעל בתעוזה וללא מורא כדי לגנוב נשק תוך פגיעה קשה בצה"ל ובציבור.

9.

לטענת המבקשת, גם עברו הפלילי הלא מבוטל של המשיב, חרף גילו הצעיר, מלמד על מסוכנתו של המשיב אשר לא ניתן להפיגה בדרך של חלופת מעצר.

10.

לבסוף טוענת המבקשת כי העיכובים והדחיות בשמיעת הראיות בתיק זה מקורם, בעיקר, בבירור סוגיית הייצוג.

11.

בטענותיו על פה טען בא כוח המבקשת כי המשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום בעודו נתון לפיקוחה של קצינת המבחן בהתאם לצו המבחן שהוצא בעניינו בעקבות הרשעה קודמת, דבר המלמד על כך שקיים קושי לתת בו אמון, והוסיף כי גם קשריו של המשיב עם רוכשי הנשק ויכולתו למוכרו בזריזות מעידה על מסוכנותו. בא כוח המבקשת ציין כי נותרו שלושה עדים בלבד שטרם העידו במשפטו של המשיב, לרבות החייל ושני עדים "טכניים", ושלפחות חלקם עתידים להעיד ביום 1.1.09, וטען כי משפטו של המשיב אמור, על כן, להסתיים בהקדם.

12.

משכך, עותרת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 19.12.08 או עד למתן פסק דין בת"פ 8068/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' צלקובניק ), לפי המוקדם.

טענות המשיב

13.

לטענת המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד ב' זיתונה – ההליכים בתיק העיקרי אינם מתנהלים בקצב הולם והם לוקים בשיהוי בלתי מוצדק. כך, למרות שהישיבה הראשונה בתיק התקיימה כבר ביום 9.4.08, רק ביום 22.10.08 נחקר עד התביעה הראשון. בנוסף, לטענתו, ביום 11.11.08, ערב הדיון בו אמור היה להעיד החייל, הועבר לבא כוח המשיב על ידי באת כוחה של המבקשת חומר חקירה רב שלא היה בידיו לפני כן (לרבות שמונה אמרות של עד התביעה העיקרי), ולכן הגיש הוא בקשה לדחיית הדיון על מנת שיוכל ללמוד את חומר החקירה האמור. וזאת למרות שלטענתו כבר ביום 6.10.08 פנה במכתב למבקשת והשיג על כך שחומר ראיות הרלבנטי לתיק דנן לא הועבר לידיו.

14.

עוד טוען המשיב כי מבלי לזלזל בחומרתן של העבירות המיוחסות לו, הרי שאין מדובר בעבירות המצויות ברף חומרה גבוה ביותר ולראיה, מעורבים נוספים בפרשה נשוא כתב האישום כלל לא נעצרו. לטענתו, ניתן ללמוד על חוסר מסוכנתו גם מכך שכשנעצר, שהה המשיב בתא אחד יחד עם החייל ועם הקטין, שהרי אם סברה המבקשת כי המשיב מסוכן בדרך כלל ובייחוד כלפי מי שעלול להעיד כנגדו, כיצד הרשתה להחזיקו במעצר יחד עימם?

15.

לטענת המשיב, נוכח האמור לעיל ולאור חלוף הזמן מאז הוגש כתב האישום נגדו והוא נעצר עד תום ההליכים, כמו גם לאור העובדה כי הציע שני ערבים נורמטיביים ואמינים, יש לשחררו לחלופת מעצר ולא להיעתר לבקשת המבקשת להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים.

דיון והכרעה

16.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי החלטתי להיעתר לבקשה, במובן זה שמעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 19.12.08 או עד למתן פסק דין בת"פ 8068/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

17.

אינני סבור כי יש להטיל את כל האחריות בגין התארכות ההליכים בתיק דנן על המבקשת, כאשר חלק מן העיכובים בתיק מקורם במשיב: כך, בישיבה הראשונה שהתקיימה בתיק זה, במהלכה הוקרא כתב האישום למשיב, הוא ביקש לדחות את הדיון בשבועיים על מנת להסדיר את ייצוגו. בישיבה נוספת שהתקיימה בתיק ביום 29.4.08, ביקש המשיב לדחות את הדיון פעם נוספת בטענה שייצוגו טרם הוסדר. בישיבה שהתקיימה ביום 13.5.08, ביקש בא כוח המשיב דאז לדחות את הדיון לצורך לימוד התיק. עובר לישיבת ההוכחות הראשונה שנקבע ליום 25.9.08 הגיש בא כוחו הנוכחי של המשיב בקשה לבטל הישיבה מאחר וקיבל את הייצוג רק ביום 17.9.08. בית המשפט קמא נעתר לכל הבקשות הנ"ל מצד המשיב.

רק ביום 12.11.08 התקיימה הישיבה בה צריך היה להעיד החייל ואשר חומר חקירה חדש בתיק הועבר למשיב יום לפני שזו התקיימה. מכאן, שגם אם היה מקום להעביר את מלוא חומר החקירה למשיב במועד מוקדם יותר, הרי שהמשיב אחראי למרבית הדחיות והעיכובים בשמיעת התיק דנן. ומכל מקום, שמיעת עדותו של העד המרכזי בתיק תתקיים ביום 1.1.09 וגם אם לא ישמעו באותה ישיבה שני העדים ה"טכניים" הנוספים, הרי שלטענת המבקשת שמיעת עדויותיהם לא תארך זמן רב, כך שמשפטו של המשיב יכול שיסתיים בהקדם.

18.

המעשים החמורים המיוחסים למשיב, אשר מהווים, כדברי בית המשפט קמא, "פגיעה קשה בצה"ל בשלב הראשון, ובציבור הרחב בשלב השני", כמו גם עברו הפלילי המכביד חרף גילו הצעיר והעובדה שלא נרתע לבצע את המיוחס לו בעודו נתון לפיקוח קצינת מבחן, מעידים על מסוכנותו של המשיב אשר לא קהתה עם חלוף הזמן מרגע מעצרו עד תום ההליכים בהוראת בית המשפט קמא, מעצר אשר אושר גם על ידי בית משפט זה בבש"פ 8328/08 הנ"ל. אין בטענתו של המשיב לפיה מעורבים נוספים בפרשה דנן כלל לא נעצרו ולפיה המשיב שהה במעצר בתא אחד עם החייל ועם הקטין, כדי להפחית ממסוכנותו של המשיב, קל וחומר כאשר טענות אלה, אף אם יש בהן ממש, לא הוכחו בראיות כלשהן.

19.

אכן, בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים , על בית המשפט לערוך את האיזון הראוי בין חירותו של מי שטרם הורשע ועדיין עומדת לו חזקת החפות לבין האינטרס של הבטחת שלום הציבור [ראו למשל: בש"פ 1240/07

מדינת ישראל נ' ריאן (לא פורסם, 21.2.2007); בש"פ 5878/08

מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 6.7.2008)]. אולם, נוכח מסוכנותו של המשיב, כאמור לעיל, אני סבור כי במקרה דנן האיזון האמור מוביל למסקנה כי יש להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים.

20.

לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב וספק אם ניתן להפחיתה באמצעות חלופת מעצר.

יתר על כן, עברו הפלילי המכביד של המשיב והעובדה שהמשיב ביצע, לכאורה, את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום בהיותו נתון בפיקוחה של קצינת מבחן, מעידים על כך שאין ליתן בו את האמון הנדרש לשם שחרור לחלופת מעצר כמו גם על כך שחלופת המעצר עלולה שלא להשיג במקרה זה את תכליות המעצר.

21.

לאור כל האמור לעיל הנני נעתר לבקשה. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים, החל מיום 19.12.08 או עד למתן פסק דין בת"פ 8068/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.